לוחמי דובדבן

פירות הקיץ המתוקים מתחילים להיקטף תחת האיום מלבנון. על אף הרצון העז של החקלאים לקטוף את פרי עמלם, חלק מהתוצרת יירקב על העצים בשל המצב הביטחוני

*תמונה ראשית: מטע דובדבנים בצפון רמת הגולן. ככל שמלאכת הקטיף תתקדם, יוכלו לאמוד את הנזקים הכלכליים. צילום: תקשורת יעל שביט

חודש מאי והימים שלפני חג השבועות מסמנים את תחילת עונת קטיף פירות הקיץ בישראל, תקופה אינטנסיבית לחקלאים הזוכים לקטוף את פרי עמלם לאחר טיפול ממושך במטעים. השנה עונת הקטיף שונה, שלא לומר מאתגרת. מדינת ישראל נמצאת בעיצומה של מלחמה ארוכה וכואבת, שנראה שהולכת ומתעצמת בגבול הצפוני, ומשפיעה על החקלאות במטעים ובשדות בגבולות המדינה ועל החקלאים המנסים לספק את תצרוכת הירקות, הפירות והביצים לאזרחי המדינה, תחת מתקפות לא פוסקות של טילים וכטב"מים.
שטח צבאי סגור
עם תחילת המלחמה פונו מבתיהם עשרות אלפי תושבים מיישובי גבול הלבנון, שטחי חקלאות רבים הממוקמים עד שבעה ק"מ מגבול עזה באזור הנגב המערבי, ובאזור קו העימות בצפון עד ארבעה ק"מ מגבול לבנון, הוכרזו על ידי צה"ל כשטח צבאי סגור, והחקלאים לא הורשו להגיע לקטוף ולטפל בשדות ובמטעים. עם התמשכות הלחימה, בחודשים הקריטיים של הכנת המטעים בגבול הצפון לעונת הקטיף, עדיין מתמודדים החקלאים עם אתגרים רבים. "לא הורשנו להגיע לכל המטעים ונרשמה פגיעה קשה ברצף התפקודי-טיפול במטעים כחלק מההכנות ההכרחיות וההיערכות לקראת עונת הקטיף 2024", אומר ירון בלחסן, מנכ"ל ארגון מגדלי הפירות וחקלאי. "בחודשים הקרובים, ככל שמלאכת הקטיף תתקדם, נוכל לאמוד את הנזקים הכלכליים״.
עונת קטיף הדובדבנים נפתחה בשבועות האחרונים בצל ספק גדול של החקלאים במטעים סמוכי הגדר ובפרט בגבול הלבנון, שלא יוכלו לקטוף את פירות הקיץ אם לא יורשו להיכנס לאזורים המאוימים ביטחונית. בעוד תושבי היישובים פונו, נשארו החקלאים לעבד את המטעים. "למרות הכול אנו מלאי אופטימיות ותקווה כי נצליח וככל שיתאפשר נגיע גם למטעים סמוכי הגדר, לקטוף ולספק את הפרי הישראלי האיכותי לאזרחי ישראל" הוסיף בלחסן. אך על אף הרצון העז של החקלאים לספק לאזרחי מדינת ישראל את הפרי האדום האהוב, לא כל המגדלים אופטימיים שאכן יצליחו לקטוף. ״לצערי אני בספק אם השנה נצליח להגיע לכל מטעי הדובדבן" אומר אסף שוורץ, מנהל המטעים בקיבוץ יראון שבגליל העליון. "כ-20 דונם של דובדבן ממוקמים בשטח צבאי סגור בסמוך לגבול, והחקלאים לא הורשו לטפל בהם בחודשים האחרונים, ואנחנו לא יודעים אם הפרי הבשיל בהצלחה. ישנם 20 דונם נוספים של דובדבן הממוקמים במרחק מה מהגבול, אותם אנחנו מקווים לקטוף כמתוכנן, כך שלפחות 50 אחוזים ממטעי הדובדבן של הקיבוץ ייקטפו״. גם בקיבוץ מנרה, שספג פגיעות ישירות בחודשים האחרונים, העריכו כי ניתן יהיה לקטוף רק חלק מהפרי. "חקלאי קיבוץ מלכיה מטפלים בכ-70 דונם של מטעי דובדבן, אני מעריך כי נצליח לקטוף רק 45 דונם", אומר עמית כהן, מנהל המטעים בקיבוץ מלכיה. "25 דונם נוספים ממוקמים בקרבת גבול לבנון, ובחודשים האחרונים לא הורשנו להיכנס לכולם, ולא יכולנו לטפל בהם כראוי, אך אנו מקווים כי הפרי הבשיל ושנצליח להגיע לכל המטעים ולקטוף מה שניתן".
אופטימיות זהירה
בעין זיוון שבצפון רמת הגולן היו מעט אופטימיים יותר. אלכס קודיש, מנהל מטעים וחקלאות בקיבוץ, אומר כי ברמת הגולן נשמר שקט יחסי לאורך חודשי המלחמה, כך שהחקלאים בגולן הצליחו לטפל במטעים ולשמור על רצף תפקודי תקין, וכי הוא מקווה שהדובדבן ושאר הפירות שיבשילו בהמשך העונה, ייקטפו כמתוכנן ויגיעו לאזרחי ישראל ישירות מצפון הגולן.
דובדבני עין זיוון ידועים באיכותם הגבוהה, שכן הודות למיקומו הגבוה של הקיבוץ (961 מטר מעל פני הים) נהנים מטעי הנשירים, הזקוקים למנות קור לאורך שעות רבות (מעל 600 שעות קור ב-7-0 מעלות צלזיוס), מתנאי אקלים מטיבים. מטעי עין זיוון משתרעים על 1,600 דונם וכוללים מטעי פרי מובחרים ואיכותיים ובהם תפוח, דובדבן, נקטרינה, אפרסק, אגס וכן חלקות של פירות יער מובחרים. בנוסף בחקלאות עין זיוון כ-800 דונם כרם יין ומעט ענבי מאכל וכ-400 דונם גידול פטריות כמהין.
יובל זיו, המנהל העסקי וחבר קיבוץ אל רום שברמת הגולן, מביע אף הוא אופטימיות ביחס לקטיף, בינתיים. "אל רום ממוקם בצפון הגולן וכרגע מרגיש פה 'בועה'. אין אזעקות, וכשמתבצע ירי הוא מכוון למחנות צה"ל. התחלנו לקטוף דובדבנים, בקרוב יתחיל קטיף האוכמניות. אנחנו מגדלים גם תפוחים, קיווי וגם ענבי יין עם יקבי רמת הגולן".
לדברי זיו, בתחילת המלחמה היו מגבלות, אבל נכון לעכשיו ניתן להיכנס לכל השטחים החקלאיים. גם העובדים שעזבו בתחילת המלחמה חזרו, כך שאין בעיה של מי שיקטוף ויטפל במטעים. "החקלאות עובדת רגיל. שוב, הכול נכון לרגע זה, הגולן כרגע מחוץ ללחימה, אבל אם המצב יתפתח לאזורנו, תהיה לזה השפעה". הפגיעה הקשה, אומר זיו, היא לא בחקלאות אלא בתחום התיירות. "התיירות סגורה, אנחנו לא בקו עימות ולא מקבלים פיצויים. פתחנו מלון חדש לפני שנה ואין תיירות, לא תיירות חוץ ולא פנים".
תוצרת טרייה תחת איום ביטחוני
״החלטנו להישאר ולהמשיך לעבד את האדמות והמטעים, החקלאים מוכיחים לכולנו שוב ושוב, עד כמה חשובה השמירה וההגנה על החקלאות והחקלאים ועיבודם של שטחי הלאום בגבולות המדינה בצפון ובדרום", אומר בלחסן ומוסיף, "אנו למדים בתקופה זו, עד כמה חשובה קיומה של חקלאות עצמאית בישראל ובפרט לאורך גבולות המדינה. החקלאים הם אלו שנשארו ביישובים המאוימים וממשיכים לעבד את השטחים, לקטוף, לאסוף ירקות וביצים מהלולים סמוכי הגדר, תחת איום ביטחוני, במטרה לספק תוצרת בריאה וטרייה מידי יום. אנו החקלאים נמשיך לזרוע, לשתול ולקטוף את תוצרתנו החקלאית בארצנו היקרה והאהובה למען עתידנו וקיומנו כאן״.

החיטה צמחה שוב 

המגדלים בנגב המערבי הצליחו להשלים את הזריעה בהפסקת האש שהייתה בנובמבר והערכה כי למרות המלחמה לא ירדה תפוקת המזון הגס 

עונת קציר החיטה נכנסה לישורת האחרונה שלה: אחרי הקציר למזון גס לבעלי חיים (תחמיץ ושחת) החל קציר החיטה לגרעינים המתבצע בשדות באמצעות קומביינים, מהנגב בדרום עד לגליל העליון. קציר החיטה מתבצע השנה בשטח של כ-1.1 מליון דונם.  

על אף האתגרים הלא פשוטים שהציבה מלחמת "חרבות ברזל" על יכולת זריעת השטחים והעבודה בנגב המערבי, בחודשים אוקטובר ונובמבר, צפי יבול הגרעינים השנה הוא כ-80 אלף טון, 200 אלף טון תחמיץ ועוד 250 אלף טון שחת (מזון גס לבעלי חיים). דיויד לוי מנכ"ל ארגון עובדי הפלחה העריך כי תפוקת המזון הגס השנה תהיה דומה לתפוקה של השנה שעברה. 

עונת הקציר נפתחת בקציר מזונות גסים למאכל בעלי חיים, והוא מבוצע על ידי קומביינים גדולים אשר קוצרים חיטה, שעורה, אספסת, שיבולת שועל, אפונה בקיה ותלתן. בהמשך קוצרים חיטה לגרעינים. 

על אף המלחמה – הצליחו לזרוע את שטחי העוטף והנגב המערבי 

בארץ יש היום מאות מגדלי פלחה – רוב המגדלים הם קיבוצים, והיתר הם מושבים, וגם מגדלים פרטיים.   

המגדלים בנגב המערבי הצליחו להשלים את הזריעה על פני 120 אלף דונם בהפסקת האש שהוכרזה בחודש נובמבר, בעת מימוש עסקת החטופים הראשונה, כך שתפוקת מזון הגס לא קטנה עקב המלחמה. החקלאים, שזיהו חלון הזדמנות של עשרה ימים, ניצלו זאת לזריעת מרבית השטח ה"כלוא" ליד גבול עזה, והודות לעובדי הגד"ש המסורים, מתנדבים וכלים חקלאיים מקיבוצים וקבלנים, הצליחו לזרוע כמעט את כל שטחי הגד"ש של נירים, ניר עוז, בארי, נחל עוז וקיבוצים נוספים. בזכותם בימים אלה השדות מניבים וכעת נקצרים את יבולי החיטה למספוא ולגרעינים. 

המלחמה המתמשכת יצרה חוסר וודאות אצל המגדלים שהתלבטו באילו גידולים להשקיע, ומה יניב בעת איסוף הגידולים. החששות הללו הביאו חלק מהמגדלים להעדיף לזרוע חיטה, שיש בה יותר ודאות ובכך להפחית את הסיכון מבחינתם. 

בנוסף למלחמה השפיעו גם הגשמים על הגידולים החקלאיים. בארגון עובדי הפלחה מסבירים כי על אף הבצורת מקרית גת דרומה שהשפיעה על תפוקת היבולים, הנמוכה יותר משנה ממוצעת בגרעינים ובקש. כמות המשקעים מקרית גת צפונה הייתה גבוהה יותר מהממוצע הרב-שנתי.  

הדובדבן פותח את עונת הקיץ  

על פי נתוני ארגון מגדלי הפירות בישראל, בארץ נטועים כ-5,000 דונם של מטעי דובדבן, כאשר למעלה מ-90 אחוזים מהם גדלים באזור הגליל והגולן: ברמת הגולן- 3,900 דונם, במרום הגליל והרי נפתלי- 350 דונם, בגליל המערבי- 300 דונם, ובהרי ירושלים, גוש עציון והרי חברון- 450 דונם. 

עם קטיף הדובדבן החלו גם קטיף הנקטרינה והמשמש המוקדמים, ובהמשך יחלו בהדרגה, קטיף האפרסק וכן אגס, תפוח, קיווי, מנגו ואחרים, עד לחודשים אוקטובר-נובמבר, אז ייקטף כל יבול פירות הנשירים. 

ענף הפירות בארץ מונה כ-3,500 מגדלים, המעבדים כ-856,000 דונם של מטעים (לא כולל הדרים), המניבים כ-950,000 טון פרי בשנה ומספקים מגוון פרי איכותי לשווקי ישראל וליצוא. ערך תפוקת ענף הפירות (ללא הדרים) בישראל כ-7.5 מיליארד שקל, הענף מהווה כ-23 אחוזים מהתפוקה החקלאית בארץ.