למה אנשים מסויימים לא מצליחים לאמץ כלבים?

אתם בטח אומרים, "שטויות, כל אחד יכול לאמץ כלב," אבל מתברר שלא כך המצב – יותר ויותר עמותות לאימוץ כלבים, מערימות קשיים על אימוץ כלבים ועורכות למבקשים "תחקירים" אודות אורח חייהם, הסיבות לאימוץ ואפילו פוסלות אימוץ כלבים צעירים לאנשים מבוגרים!  חדוה ונדנברוק, יו"ר עמותת "ירושלים אוהבת חיות": "אני מעדיפה שכלב יישאר עדיין בלי בית על פני בית שעוד שנה יזרוק אותו"  משרד החקלאות: "זכותן המלאה של העמותות לקבוע את הקריטריונים שיסייעו להם להתאים בין בעל החיים לבין המשפחה המעוניינת"

תופעה חדשה מטרידה את אוהבי חיות המחמד בכל רחבי הארץ. אנשים שרוצים לאמץ כלב נתקלים בקשיים שאותם מערימות לכאורה עמותות, המסרבות לאפשר אימוץ ולעתים אף דורשות את הכלב בחזרה, מיד לאחר האימוץ – לא מצליחים לאמץ כלבים

* "אה, יש לכם חצר? אז לא, אנחנו רוצים שהכלב יהיה רק בבית!".

* "אין לכם חצר? זה לא מספיק טוב!".

* "מחפשים כלב עבור הילדה? לא – כלב זה לכל המשפחה".

* "אתה בן 59? אינך יכול לאמץ כלב רוח, כי אתה לא עושה ריצות כל יום, לא מספיק ספורטיבי."

משפטים תמוהים, סיבות כאלה ואחרות והחלטות שרירותיות של בעלי עמותות בנוגע למי שראוי לאמץ כלבים ומי לא – גורמות לייאוש בקרב ישראלים רבים שמעוניינים לאמץ כלב, בעוד שבינתיים לא מעט כלבים נשארים בכלובים.

בין היתר לא מעט מקרי אימוץ "טורפדו" על ידי מתנדבי עמותות, לעיתים מיד אחרי שהכלב כבר בבית המאמץ – וכעת נדרש לחזור לעמותה – לא תמיד בשל סיבה מוצדקת. כך לטענת המאמצים.

התופעה שכבר עשרות רבות של אנשים משוחחים עליה בלהט ובכעס ברשתות החברתיות ובשיחות הסלון, גורמת ללא מעט אנשים להתחרט בנוגע לאימוץ כלב מעמותה, להתייאש ויש אנשים שאף חוו חוויות לא נעימות לאחר התמודדות עם עמותות שעוסקות באימוץ בעלי חיים.

המאמצים הפוטנציאליים והמאוכזבים מספרים על יחס גרוע ומבטל של עמותות בנוגע לאימוץ כלבים, כאשר מצד אחד, נראה שהעמותות לא מפסיקות לפרסם מודעות עם כלבים לאימוץ, ומצד שני המאמצים הפוטנציאלים נתקלים בקושי לקבל חבר חדש לחיק המשפחה.

"הילדים פרצו בבכי"

משפחת ב., המתגוררת במושב במרכז הארץ, רצתה לאמץ כלב מזה זמן רב. המשפחה שלה שני ילדים, 'דיסקסה' לא מעט את הנושא וההורים הסבירו לילדים בני ה-12 מה היא המשמעות של כלב בבית, כולל האחריות הנלווית לכך. בין היתר היו הילדים צריכים להכין מצגת שלמה להורים, שבה התחייבו לטפל בכלב ולהוציא אותו לטיולים קבועים.

כשפנו בני המשפחה לעמותה באזור מגוריהם נתקלו במגוון רחב של שאלות, חלקן לגיטימיות ועושה רושם שחלקן לא. בשלב כלשהו ציינה אם המשפחה ל' (השם שמור במערכת), כי בבית הגדול יש חצר גדולה ומגודרת: מה שגרם לבעלת העמותה להסיק מיד שהכלב יהיה בחוץ, למרות שלטענת ל' – בני המשפחה התכוונו לאפשר לכלב להיות גם בבית וגם בחצר.

בשל העלאת המילה "חצר" נשללה המשפחה באופן מיידי כמתאימה לאימוץ על ידי מתנדבת בעמותה, מה שגרם לילדים לפרוץ בבכי מר. ובכול זאת, לאחר כמה בירורים נוספים ומסע שכנועים, אימצו המשפחה כלב בוגר, שסבל מחרדת נטישה קשה – מה שלא צוין בפניהם, לדברי ל', בזמן האימוץ.

בשל החרדה, קרע הכלב את הרשת שבאחד החלונות בבית וברח לרחוב. בעקבות המקרה ולאחר איתור הכלב באמצעות שבב, נלקח הכלב מהמשפחה בטענה של הזנחה, זאת למרות שמצלמות החצר מראות כי לא היה שום דרך אחרת שבה הכלב יכול היה לצאת לרחוב.

המקרה גרם צער רב למשפחה שלבסוף אימצה דרך בת משפחה, כלבה בת שנה וחצי שהייתה קשורה במחסן ובכך הצילה את חייה.

חדווה ונדנברוק, מ"ירושלים אוהבת חיות": "מסירת כלב נבחנת על פי רקורד קודם, מוכנות למעקב, מוכנות לעיקור וסירוס, כולל תשלום. הרבה מהמסורבים נופלים בקטגוריה של נוטשים בעבר. אני אישית מעדיפה שכלב יישאר עדיין בלי בית על פני בית שעוד שנה יזרוק אותו"

יהודה כהן מירושלים פנה לעמותה מוכרת וגדולה בעיר כדי לאמץ כלב לבתו בת ה-16. את הרצון לאימוץ הביע בשיחת טלפון מול בעלת העמותה, שמיד שללה את הפנייה בתואנה ש: "כלב זה לא לילדה! זה למבוגרים". יהודה מציין בפני "קו למושב" כי מדובר בצורת התבטאות מוזרה ומוסיף שהרצון לאמץ כלב קשור בעיקר לבקשות של הילדה, אך כלל המשפחה הייתה רתומה לעניין.

גם ברשתות החברתיות רואים את שהתופעה גוברת ויותר ויותר אנשים מתלוננים אודות מתנדבים בעמותות שונות ששוללים פניות לאימוץ לאחר שלא עברו תהליכי סינון קפדניים ושרירותיים, כמו למשל טענות על סירוב לאפשר לבית מאמץ לבחור בכלב קטן, משום שמדובר – לדברי בעלי העמותות: "בחוסר רצון לאמץ כלבים גדולים וחוסר הבנה של הצרכים של העמותות."

"אתה לא בכושר…"

ע' ממושב בצפון הררץ, גידל כלבים כל חייו ובאחרונה, לאחר שכלבו האחרון הגיע לשיבה טובה ונפטר, ביקש ע' לאמץ כלב אחר מסוג 'סלוקי', כשהוא פונה לעמותה באזור מגוריו.

"רציתי לאמץ סלוקי שהוא כלב רוח ואמרו לי שאני לא ספורטיבי מספיק," הוא מספר. "אמרו לי 'זה כלב שצריך ריצה כל יום, אתה רץ כל יום?!' הזוי! אז נכון, אני לא רץ כל יום, רק עושה הליכות, אבל הם מעדיפים שהכלב יישאר באומנה או בכלוב מאשר שמישהו ייתן לו בית… למה? בגלל שהוא לא ספורטיבי מספיק עבורם?

"היום כדי לאמץ אתה עובר תחקיר של שב"כ. שואלים אותך: 'יש לך גדר? יש לך ילדים? יש לך עוד כלבים? יש לך ניסיון בכלבים? אתה עושה ספורט? מה הגיל שלך?' – מה כל זה שייך?! אז הבנתי, הם אומרים שהם רוצים התאמה, כדי שאנשים לא יחזירו להם כלבים אחרי שבועיים 'כי הגור הרס את הרהיטים' או כדי שהסלוקי שהוא כלב רוח ירוץ כל יום.

"אלה התירוצים שלהם: 'הכלב הזה לא רגיל לכלבים אחרים, אז אם יש לך כלב – לא תוכל לאמץ את הכלב שאתה רוצה'. 'אתה לא רץ? לא טוב. אנחנו מחפשים בעלים שרץ כל יום, כדי שהכלב יוכל לרוץ איתו'. ואני שואל: אם הכלב לא ירוץ כל יום אלא ירוץ פעמיים בשבוע באיזה שדה פתוח אבל יחיה בבית אוהב וחם ולא בכלוב – זה לא טוב? ועוד שאלה: אתם בעמותה בכלל רצים עם הסלוקי הזה כל יום? אני משוכנע שלא, סיפורי סבתא.

"מה שאמרו לי על אותו סלוקי שרציתי לאמץ זה ש'הכלבים האלה הם כלבי רוח שצריכים מרחבים, ריצות כל יום והם מתאימים רק לאנשים ספורטיביים'. או על כלב אחר אמרו לי: 'הכלב הזה חזק ומיועד לאנשים אסרטיביים בלי ילדים' ועוד ועוד. מתי הם מוותרים? כשהכלובים שלהם מלאים וכשהם צריכים מקום. אני למשל גר במושב אבל כמו הרבה בתים אין לי גדר – הכלב בכלל אמור לחיות אצלי בבית. אז אני צריך לשקר ולהגיד שיש לי גדר כדי שיתנו לי לאמץ?!"

הודעות נאצה

י' (השם שמור במערכת), רווק הייטקיסט ממרכז הארץ, פנה לעמותה באזור המגורים שלו על מנת לאמץ כלב. י' החל לעבוד לפני האימוץ מהבית והבין שזה זמן טוב לגדל חבר חדש ולתת לו את תשומת הלב המרבית. כך אימץ כלב בוגר וגדול, השקיע בו מזמנו כספו ומרצו – ואפילו התייעץ עם מאלפת כלבים כדי לדעת כיצד להתמודד עם בעיות התנהגות קלות.

לדבריו, לאחר ארבעה ימים בלבד מרגע האימוץ החל הכלב להראות סמני מחלה. י' הבהיל אותו לטיפול רפואי ולאחר בדיקות וטיפול חזר הכלב לביתו וזה טיפל ואושש אותו.

בכל הזמן הזה עדכן י' את העמותה במצב והחל להרגיש שמנהלת העמותה מאשימה אותו במחלתו של הכלב. למרות ההאשמות, המשיך י' לסעוד את הכלב במשך יותר מחודש, כשברקע האשמות של בעלת העמותה, הודעות נאצה שנשלחו אליו (לכאורה) מאותה אישה, אשר במקביל לטענתו של י' ביצעה לו סוג של 'שיימניג' ברשת. השיימינג התרחש כמסע השמצה לכאורה, שבו המתנדבת בעמותה טענה, כי י' הזניח את הכלב ונתן לו למות. י' הפגוע והמודאג, שלא נטש את הכלב עד לרגע הקשה שבו נפטר, נותר המום נוכח המקרה ומאז אינו פונה יותר לאפיק האימוץ.

"אני חושב שלקח לי חצי שנה להתאושש מזה בצורה כלשהי," מספר י'. "בכל הזמן שהכלב היה אצלי וגם לאחר מכן הרגשתי תחושת אשמה על מצבו וחוסר אונים מוחלט. בסוף הרגשתי שהיחס שקיבלתי היה לא הוגן. לא אאמץ כלב בזמן הקרוב, אני עדיין בתהליכי התאוששות מהטראומה."

הצד השני של המטבע

כדי להבין את צד העמותות בעניין, ביקשנו את תגובתה של חדווה ונדנברוק, יו"ר עמותת 'ירושלים אוהבת חיות'. כאן המקום לציין כי: עמותת "ירושלים אוהבת חיות" אינה קשורה להאשמות והטענות שהועלו בכתבה.

ונדרברוק פעילה זמן רב באיתור בתים לבעלי חיים, ומסבירה את הבעייתיות שנוצרת עקב חוסר מחויבות של אנשים שרוצים לאמץ כלב, אבל לא תמיד ערוכים לכך: "לפי מה שידוע לי אנשים שנפסלים ברובם מסיבות מוצדקות. כשאני מוסרת בעל חיים אני רוצה להיות בטוחה שעשיתי עבורו את המיטב ושהכלב לא ימצא עצמו בשלב מסוים קשור נטוש מוזנח או מתגלגל ברחובות. אני מניחה שכל עמותה שוקלת מאוד למי לתת ולמי לא ובדרך כלל המכנה המשותף רחב.

"מסירת כלב נבחנת על פי רקורד קודם, מוכנות למעקב, מוכנות לעיקור וסירוס, כולל תשלום. הרבה מהמסורבים נופלים בקטגוריה של נוטשים בעבר.

"אני אישית מעדיפה שכלב יישאר עדיין בלי בית על פני בית שעוד שנה יזרוק אותו. לצערי אנשים לוקחים כלב גור, כסוג של צעצוע – ונוטשים אותו כשזה לא מתאים. אני גם לא אעוט למסור כלבים צעירים לאנשים מבוגרים, כי הפייסבוק מלא בפניות לאסוף כלבים שאומצו על ידי מבוגרים, בלי מתן תשומת לב לגודל הסופי, לתוחלת חיים והשקעה בטיפול בכלב. אנשים לעיתים תכופות מאמצים כלב כצעצוע וכשזה לא מתאים, הכלב מושלך.

"חשוב להבהיר שכלבים שחוזרים מאימוץ שכשל מפתחים חרדת נטישה, תוקפנות, בעיות התנהגות וכולי, בעיות שלעמותות קשה להתמודד עמן. ובכול זאת, עדיין מנסים הפעילים למצוא את הבית המתאים, כדי שזה לא יחזור על עצמו.

"לי עצמי  – למרות סינון מירבי שאני עושה – יש החזרות של 4 כלבים גדולים בחודש האחרון, כי אנשים פשוט לא מחויבים מספיק, עוברים דירה, משנים עבודה, לפעמים יש ילד מתגייס, כלב משיר שיער, כלב תוקפני לזרים, או שיש איזה גורם אלרגי – לכן אנחנו נבחן את כל הסיבות בעולם של מישהו שרוצה לאמץ – וכולנו מתנדבים שעוסקים בזה בלי סוף ומנסים לצמצם את עוגמת הנפש העתידית."

ובכול זאת, יש משפחות מאמצות טובות שאולי מתפספסות? מה היית מציעה לעשות? נגיד מבחינת רגולציה? או סוג של פיקוח? למשל בשוויץ, מי שמאמץ כלב צריך לעבור קורס ומבחן, זה משהו שאפשרי לנסות ליישם כאן?

"קשה לי להאמין. אל תשכחי שמרבית העמותות מתנדבות ודלות תקציב…אם זה יהיה בחסות מדינה אולי זה אפשרי. אני כרגע לא רואה את עצמי עם מישרה שלמה ותובענית פלוס משפחה, וכל כך הרבה שעות השקעה, שמאפשרות דבר כזה."

תגובת משרד החקלאות בנוגע לתנאי אימוץ של העמותות

"אם הכוונה בתנאים לאימוץ, זוהי זכותן המלאה של העמותות לקבוע את הקריטריונים שיסייעו להם להתאים בין בעל החיים לבין המשפחה המעוניינת."

לסיכום: את הוויכוח בין המאמצים המאוכזבים לאנשי העמותות כנראה שלא נפתור בכתבה הזו. יכולנו להביא בכתבה דוגמאות נוספות של אנשים נורמטיביים, שכל רצונם היה לאמץ כלב ונתקלו בסירוב מצד עמותה זו או אחרת, מסיבות שונות שלא לומר מוזרות. אז נכון, אנשים שיש להם עבר של נטישת כלבים לא צריכים לקבל כלב לאימוץ, אבל ברוב המיקרים זה לא המצב.

אין חולק על כך שאנשי העמותות למען הכלבים עושים עבודת קודש. בכל מצב ובכל יום, גם כשבחוץ קור כלבים וגשם שוטף, כאשר כולנו מכונסים בבתים – יוצאים מתנדבי העמותות ומצילים כלבים חסרי בית מהארץ ומשטחי הרש"פ.

הם מצילים כלבים רחוב או כלבים נטושים, לעתים כלבים פצועים לאחר תאונות או התעללות, לעתים כלבים חולים שאיש אינו מטפל בהם – אוספים אותם ומטפלים בהם במסירות ובהתנדבות, לרוב בתנאי מחסור של אמצעים כספיים, כשהם נעזרים בכספי תרומות ולאורך שנים ארוכות.

מצד שני, גם אנשי העמותות צריכים לעשות חשבון נפש עם עצמם ולהתעמק – האם פסילת מועמד כזה או אחר נעשתה באמת בשל הסיבות הנכונות?

האם ה"תחקיר" שנערכים למאמצים באמת משקפים את המציאות? גם אנשי העמותות צריכים להבין שלעתים, גם אם המעוניין לאמץ אינו המועמד המושלם לאימוץ הכלב, רוב הסיכויים שהכלב ימצא אצלו חיים יותר טובים בבית מאשר לשכב בכלוב במשך שנים, גם אם הוא זוכה בעמותה לאהבה ולטיפול נאות.