שופטי בג"צ צריכים לשמש "כיפת בג"צ" כנגד הפוגרום המשפטי והדמוקרטי
כשם שמדינת ישראל השכילה לפתח את "כיפת ברזל" הביטחונית, כך על שופטי.ות בג"צ, בראשות ההובלה המצוינת של כבוד הנשיאה אסתר חיות, להמשיך למלא את תפקידם כמגיני הציבור ומערכת המשפט העצמאית, ולפסול כל חוק הנגוע בחוסר סבירות בהרס מערכת המשפט והדמוקרטיה ו/או שעבר באופן לא דמוקרטי, כשם שעשו עם פסיקת דרעי. (ובמקביל, יש להמשיך בביצוע תיקונים משפטיים, כמו שינוי שנעשה בהליך קבלת ההחלטות בוועדה לבחירת שופטים ועוד, ולחוקק את חוק יסוד: החקיקה, בצורת פשרה מוסכמת).
בדבריי בוועדת החוקה בכנסת (17.1.23) במסגרת "צו 8" של שרים וחברי כנסת לשעבר, במאבק נגד ריצת האמוק להרס מערכת המשפט, הדמוקרטיה והציונות בישראל, עמדתי על מקור הסמכות והמחויבות של בג"צ לעשות כן, במסגרת המבנה המשטרי הקיים בישראל.
- עיוות מחרבי הדמוקרטיה המתעלמים מהבעיה: איך להבטיח את ביזור הכוח?
תיאוריות המדיניות הציבורית גורסות שהגדרה ראויה של הבעיה, היא תנאי לדיון בחלופות ובבחירת הפתרון. מאז החוקות המודרניות הראשונות של ארה"ב (1787) וצרפת (1789) מוסכם שדמוקרטיה נבחנת במבנה ביזור הכוח שבה: הפרדת הרשויות (Separation of powers) וריסון ואיזון (Checks and balances).
תפקיד המבנה השלטוני הוא למנוע השתלטות של כוח כלשהו על כל השאר. לשם כך ייצרו בארה"ב (וברוב המדינות הדמוקרטיות) לא רק שלוש רשויות אלא גם מספר מנגנונים חזקים למניע צבירת כוח של הרשות המבצעת או אחרת: א. חוקה מקודשת. ב. מגילת זכויות האדם והאזרח. ג. מבנה פדרלי (מדינות פנימיות) ד. שני בתי פרלמנט ה. מכניזם לפסילת חוקים שסותרים את החוקה/חוקי יסוד ו. הפרדה חוקתית בין דת ומדינה. אף אחד מששת הבלמים האלה לא קיים בישראל. מאידך קיימת מגילת העצמאות ביום הכרזת המדינה, 1948 (שקיבלה מעמד חוקתי בתיקונים לחוקי היסוד ב-1992), ומסורת דמוקרטית חזקה.
לכן, חוק/חבילת חוקים שיעניקו שליטה דיקטטורית לרשות המבצעת בישראל, חורגים ממתחם הסבירות, ועל בג"צ לפסול אותם.
לאחר פסילת חוק דרעי, עומדות עתה בפני בג"צ עתירות (של יש עתיד והעבודה) נגד "חוק בן גביר" וכן נגד "חוק סמוטריץ". הנימוקים לפסילתם על ידי בג"צ נראים חזקים כמו בחוק דרעי.
- כל חוק שפוגע בעקרון היסוד של "מדינת חוק", דינו להיפסל. לפיכך, הגשתי נייר עמדה לוועדת חוקה לפיו יש להחליף את המונח "יועץ משפטי" למונח: "מפרש משפטי".
כל "סדרת הצעות החוק" למינויים פוליטיים של השופטים, היועץ המשפטי לממשלה והפיכת היועצים המשפטיים של השרים.ות למשרות אמון, מעתיקה את חובתם ממחויבות לחוק ולאזרחים, לכפיפות ולריצוי של אדוניהם הפוליטיים. ולפיכך, השימוש הבלתי סביר בכוח הממשלה לרמיסת חוקים והליכים חוקיים הוא פגיעה באושיות החוק של מדינה דמוקרטית ולכן על בג"צ לפסול חוקים אלה. בהקשר זה, הסבתי כאמור את תשומת לב הוועדה שהמונח "יועץ משפטי" מטעה, שכן הוא נותן לכאורה "זכות" לממשלה/השרים לא לקבל את העצה, גם כשרק היא חוקית. המונח החלופי הוא "מפרש משפטי", לפיו פרשנות החוק מחייבת, שכן החוק הוא לבנת יסוד בדמוקרטיה.
- בלימת הלגיטימציה הצינית לעריצות הרוב.
פרשנות הקואליציה שבשם העובדה שיש לה עתה רוב, כל חקיקה ופעולה הם לגיטימיים, היא פרשנות של בורות. מדאיג לשמוע שר משפטים בישראל וחברי אופוזיציה מתכחשים לממדי הדמוקרטיה של זכויות למיעוט, קיום בחירות חוזרות ונשנות, (שמשמעותן שייתכן שהרוב טועה) ועוד ועוד. לפיכך, על בג"צ לפסול כל חוק שבשם "משילות" מוביל לדיקטטורה, רומס מחויבות לפשרות והסכמות עם המיעוט, מוחק את כל המסורת והנוהג הקיים בישראל, ומייצר ביצה לשחיתות, ניצול לרעה בשל מניעים אישיים, ניגוד עניינים, ורמיסת מנהל לא תקין (כמו שבמצרים ידעו לקטוע באיבה את ניסיון התנועה האיסלמית שהגיעה לשלטון, למחוק כל סממן דמוקרטי בשם הרוב). אשר על כן, על כיפת בג"צ למנוע מראש ממשלה (נאשם) שלטון אבסולוטי של לואי ה-14, לפיה "המדינה זה אני, והחוק הוא אני".
- נגד הניצול המסולף והמטעה של המחקר המשווה. פרופ' שמעון שטרית ופרופ' מרדכי קרמניצר הוכיחו את הקואליציה כנגד העליבות שהיא עושה במחקר המשווה. כדבריהם:
"אוספים את הרע שבכל מדינה, ורוצים לייצר בישראל את הגרוע שבעולמות. לא יאומן… ומתעלמים (במזיד?) ממרכז המחקר של הכנסת, מהאגודה הישראלית לחקיקה, מהאקדמיה, ומהאגודה הפרלמנטרית הבינלאומית. (שיזמינו לפחות את המומחה העולמי הימני פרופ' אלן דרשוביץ). כן מתכחשים לתרבות הפוליטית של כל מדינה".
- עילה לפסילת בג"צ חקיקה הנעשית ב"בליץ", תוך רמיסת ההליכים ותרבות הדיון. על בג"צ להמשיך במדיניותו לפיה פסל את חוק המיסוי על דירה שלישית של כלפון (שר האוצר דאז), בגלל המחטף של דרך החקיקה. גם עתה יש למנוע כל חוק המתקבל תוך פגיעה אנושה בתרבות ההיוועצות, במחויבות לדיון הציבורי, בבזק שלא מאפשר רף קשב ויכולת עיכול החומר, קיום דיוני סרק ממושכים ללא הצדקה ותועלת ועוד. העובדה ששר משפטים ויו"ר ועדה ומפלגותיהם שמים עצמם "משיחים" הרוצים להרוס את המערכת ב"זבנג וגמרנו", היא אבסורד שיש לסכל לאלתר.
הסכמים קואליציוניים חמורים והזויים
המכון הישראלי לדמוקרטיה הוציא החודש את "מדד אמון הציבור במוסדות השלטון" במהלך 20 שנה: נמצא שהמערכת המשפטית היא במקום השלישי (לאחר הצבא והנשיאות), עם אמון ממוצע של 41 אחוז, בעוד שהגופים הנכשלים ביותר, הם הממשלה (אמון של 21 אחוז בלבד); הכנסת (14 אחוז) והמפלגות (עם שפל של 9 אחוז). מאין עזות המצח של השרים והח"כים לשים עצמם "שופטי" מערכת המשפט?
לסיום: הממשלה עשתה הסכמים קואליציוניים חמורים והזויים. היא מנסה לגרור את המדינה לטרלול מוחלט המסכן את הדמוקרטיה וערכי מגילת העצמאות של ישראל.
על בית המשפט העליון להיות "כיפת בג"צ" להגנה על החוסן הדמוקרטי. המחאה העזה וההתנגדות האזרחית, הן רשת ביטחון. במאבק ארוך, נחוש וחכם – הרס הדמוקרטיה, המשפט וזכויות אדם – לא יעבור.
ענת מאור היא ח"כ לשעבר מטעם מר"צ