יבול שיא
הרפת והחלב

לעשות שינוי כיוון בגיל 50 

6 דק' קריאה

שיתוף:

עד שהגיעה לגיל 50 הייתה עדי ליניאל ממושב שואבה עצמאית והתמחתה בהקמת אתרים באמצעות העסק שלה: "עדי ליניאל – פשוט לבנות אתר" * בהמשך הבינה שהיא רוצה שינוי והבינה שהיא טובה ב'ללמד' – מכאן הדרך נפתחה ללמידת הוראה והפיכתה למורה 

עדי ליניאל (50), נשואה ואמא לשני ילדים, מתגוררת במושב שואבה כבר 11 שנים. לפני שהגיעה לשואבה, גרה בקיבוץ בית הערבה ובמקור היא בכלל ירושלמית שעשתה גם גיחה לתל אביב כשהייתה בת עשרים וקצת. אבל השינוי האמיתי של עדי לא נוגע למעברי דירה ולחיים במושב: אלא לבחירה שלה להפוך למורה בישראל, קצת אחרי גיל 50.  

ביתי במושב גבעת יערים משקיף על מושב שואבה, כשבין שני המושבים ניצב ואדי יפיפה. "אני מאד אוהבת את המושבים ולגור במושב," אומרת עדי. "תמיד גרנו באזור ירוק וטבעי. אחרי מעברים בין עיר לכפר גם אני וגם בן זוגי לא רואים את עצמינו גרים בעיר. המעבר לשואבה קרה כשהתאפשר לנו לגור ביחידה של חמי, משום שזאת הייתה הזדמנות מעולה לעשות את המעבר למרחב הכפרי. כעת יש לנו בית משלנו בשואבה ואנחנו ממש אוהבים את האזור את הטבע, את הקרבה לכל מקום – ירושלים, תל אביב, בית שמש ועוד."  

ציינת שגרת תקופה ארוכה בקיבוץ בית הערבה, מה ההבדלים בין קיבוץ למושב? 

"תמיד חלמתי לגור בקיבוץ עד שגרתי בקיבוץ," מסבירה עדי. "הקיבוץ בו גרתי היה קטן עם 38 משפחות. זה קיבוץ שותפי מה שהיה מאד קשה: תהליך קליטה שאיננו קל ומגורים שהרגישו 'חונקים' או מאד אינטנסיביים – גרמו לי לעזוב את הקיבוץ. זה היה לי מאד מוזר ולא טבעי. בנוסף לכך, הקיבוץ נמצא בצפון ים המלח ותנאי מזג האוויר לא היו קלים. אז החלטנו שאנחנו רוצים לעבור לאזור ירוק יותר, קהילתי אבל לא פולשני. רצינו שיהיה לנו יותר מרחב, תחבורה ומקום מגורים ממנו אפשר להגיע בקלות לכל יעד. 

"כשעברנו למושב שואבה נהנינו מתחושת קהילה עם פעילויות של ענ"ק. הייתה גם אישה שגרה במושב שהייתה מאד פעילה חברתית, ארגנה ערבי נשים, טיולי משפחות וכולי. זה היה מקסים, אבל הענ"ק ומי שארגנה את הפעילויות עזבו וגם הילדים שלי גדלו – אז היום אנחנו פחות פעילים חברתית, אבל אני יודעת שאם אני צריכה עזרה ממישהו – אנשים ישר יגיעו ויעזרו לי. יש לי כמה חברות ומשפחות סביבי וזה מספיק לי. אז לא מרגישים כאן לבד." 

"לפני יותר מעשור פתחתי את העסק שלי 'עדי ליניאל – פשוט לבנות אתר'. כבעלת עסק אני מתמקדת בבניית אתרים במערכת WIX. זה משהו שאני עוסקת בו שנים, כשהעסק שלי עבר כל מיני גלגולים. אני גם מעצבת גרפית, בונה אתרים וכולי, לכן צילמתי סרטונים ליוטיוב עבור בעלי עסקים שרוצים להשתמש בכלים לשיווק וקיבלתי פידבקים שאני ממש מורה טובה, שיש משהו בקול שלי שהופך את החומר לפשוט, שאנשים מצליחים להתחבר לדרך בה אני מעבירה שיעורים. זה היה משהו טבעי שלא בא לידי ביטוי לפני. הבנתי שטמון בי משהו שיכול להתאים להוראה, משהו שלא הכרתי בעצמי." 

מתחילים מחדש 

למרות העסק המשגשג של עדי ולמרות חיי המושב השלווים – בחרה עדי לשלב את חייה עם הוראה, גם אם זה כולל עבודה בשעות מרובות: "בגיל 50 תהיתי בנוגע לייעוד של וניסיתי להבין מה אני רוצה לעשות בשארית חיי. הרגשתי שיש לי עוד משהו לתת: כתבתי ספר בשם 'נסיכה של אבא', ספר העוסק באלימות במשפחה ובשבירת שרשרת האלימות, בבחירה בחיים ובאהבה. אז למרות שהקמתי קהילות, בניית אתרים מהגדולות ולמרות המוניטין שלי בתחום והעבודה הרבה שקיבלתי – הרגשתי שאני רוצה משהו קצת שונה." 

"במקור, אני מגיעה מעולם של ספרות. הצטיינתי בספרות בבית הספר והתואר שלי בספרות, לכן חשבתי לעבור לכתיבה. אבל לא רציתי כתיבה שיווקית, אלא לעשות משהו יצירתי ומשמעותי יותר. זה נראה לי פחות מדויק. הבנתי שיש לחיים להציע יותר. חלמתי תמיד על עבודה בצוות, רציתי לחזור להיות שכירה אפילו בחצי משרה, אבל שום דבר לא היה מה שרציתי באמת." 

"אחרי שקיבלתי פידבקים על הקורסים שלי והדרך בה אני מלמדת, הבנתי שיש משהו שאני טובה בו אז התחלתי להעביר קורסים בבתי ספר ללמד בניית אתרים לבני נוער במגמות טכנולוגיות, זה היה משהו שונה מפני שאני רגילה להעביר קורסים למבוגרים, ששילמו כסף כדי ללמוד ויש מצגת וכולם קשובים, ופתאום זה בני נוער שקשה להם להתרכז, שלא מסתכלים על המסך, נמצאים בגיל מאתגר וכו'. הבנתי שהמצגת היא לא העניין, אלא שמדובר ביכולת לתת יחס אישי, בחיבור ובדרך להעביר את שיעורים. לא מדובר בעניין טכני, נדרש משהו אחר בהוראה." 

חששת להפוך למורה? 

"בטח! היו לי הרבה חששות. היה לי מאתגר, מוזר, אבל גם כיף ומספק. הרגשתי שאינטואיטיבית אני בכיוון טוב, עם כל הקושי שיש בלהיות מורה. אבל הרגשתי שזה משהו טוב ונכון בשבילי. נכנסתי להוראה כפרילנסרית בהתחלה, אבל אז ראיתי פרסום של קולגה שלי שמלמדת אומנות, ועשתה הסבת מקצוע למורה בגיל 50. דיברתי איתה והיא אמרה שהיא ממש מאושרת. זה גרם לי לעשות הפסקה לרגע ולהבין שאני מתחילה ללמוד הוראה בדוד ילין, כן בגיל 50 ממש לפני שנה. חיפשתי משהו שירגש אותי. פשוט התחלתי ללמוד ונכנסתי לאווירה סטודנטיאלית." 

עדי ליניאל במושב
עדי ליניאל עם עז במושב. אלבום פרטי 

בית ספר דמוקרטי 

איך הרגשת להיות שוב סטודנטית? 

"לא חששתי שאני כבר לא סטודנטית בת 20 פלוס. הייתי חדורת מטרה, אהבתי את ההפסקה שלקחתי בשביל ללמוד. החלטתי לבוא בכל הכוח, קניתי קלמר וקלסרים וגיליתי שרוב התלמידים בני גילי. היו לי שם הרבה חברים, אנשים שעשו הסבת מקצוע בגיל 40-50 ואפילו 60! אני אישית מאד נהניתי: נהניתי לכתוב, לקרוא מאמרים לנתח קטעים כתובים. זה היה יותר טוב מלימודי התואר הראשון שלקחתי בגיל 20, הרגשתי שבגיל 50 אני יותר בשלה ללימודים. נהניתי מכל רגע. הגעתי עם בטחון עצמי אחר וחזק יותר ונחשפתי לעולם חדש."  

"כעת אני מורה לספרות בבית ספר דמוקרטי במודיעין. לפני כך עשיתי התנסות מעשית בבית ספר בגבעת רם, אבל זה פחות עשה לי טוב: הייתה שם אנרגיה של מבנה בטון והרבה רעש ואת זה לא רציתי. ככה לא רציתי להיות מורה. זה היה חלק מהתנסות מעשית להיות מורה וזה מכין אותך להוראה. אז דייקתי יותר את המסלול שלי ואיכשהו במזל וגורל ראיתי פרסום עם דרישה לאנשי הוראה בבית ספר דמוקרטי, קטן, ירוק וביתי – וזה הרגיש לי חלום! זה מקום מאד לגיטימי, מאד מאפשר ונותן מרחב. ונכון לעכשיו נעים לי מאד גם לעבוד בעסק שלי שעדיין קיים וממשיך, וגם ללמוד בשאר השבוע ספרות." 

איפה פגשה אותך המלחמה מבחינה מקצועית? 

"לפני המלחמה חשבתי על הסבת מקצוע, לכן המלחמה לא השפיעה על ההחלטה שלי. הלימודים מעט התעכבו אבל לא נפגעתי בעסק מהמלחמה, זה היה טיימינג נכון כי הרגשתי שהגיע 'סוף העולם' וכדאי לי לעשות משהו משמעותי באמת."  

מה הופך מורה למורה טוב 

"מורה צריך להיות אדם שאוהב אנשים, מרגיש אנשים ורגיש לסביבה, זה הבסיס! בכיתה קורים המון דברים לכן צריך להיות עירני ולהבין מתי יש מצוקה או צורך לדבר. כדאי להיות מספיק רגישים כדי להבין שקורה משהו רגשי או מצוקתי אצל ילדים. חשוב לזהות את הצורך לדבר." 

"אני מלמדת כיתות ז', ח', ט' – זהו גיל שבו התלמידים זקוקים לאנשים שיקשיבו להם. זה גיל מאתגר. בעיני, אם יש מורה או מבוגר בסביבה שיכול לראות את התלמידים – זה דבר טוב. מורה טוב צריך גם להסתגל לשינויים כמו בינה מלאכותית ושינויים טכנולוגיים. צריך להתקדם עם העולם ולהיעזר בכלים חדשים המסייעים להבין דברים. למשל, להבין איך נראו משוררים ולבדוק דרך הבינה המלאכותית איך היא הייתה נראית ואיך מתנהגת הדמות – זה דבר מדהים שפותח את הדמיון! בנוסף לכך אנחנו מדברים בעיקר על ספרות. משום שמדובר ובבית ספר דמוקרטי אז יש להם דעה, יש בו נוער שאוהב לדבר על פוליטיקה, של תלמידים דעתניים ומודעים."  

מה מרגש אותך בהוראה? 

"הוראה זה דבר מאד מאתגר. בחודשיים הראשונים היה לי קשה כי עבדתי שבוע על מערך שיעור והייתה המון הכנה, אבל מה שגורם לי להמשיך זה להיות חלק מצוות וזה צוות מקסים – אפשר לדבר איתם, להתייעץ איתם, זה בית ספר דמוקרטי אז יש אנשים מכל הגוונים. יש רמה של פתיחות בשיעור שעוזרת לגרום לתלמידים לשתף, לספר, להיות פתוחים, כמו לדבר על פחדים. יש תלמידים שלא ממש התבטאו קודם ופתאום נפתחו, לכן זה מרגיש משמעותי. אני ממש מתרגשת לגרום לילדים לקרוא יותר. אני גם דואגת שהמרחב הלימודי שלי יהיה מרחב שאפשר לנוח בו, מרחב של רוגע וביטוי עצמי. מבחינתי כיתה שלמה של ילדים שיושבים וקוראים, זה מדהים."  

"חשוב לי להביא טקסטים שמחברים חוויות אנושיות ושיחות על פחדים, על משמעויות, אני רוצה לאפשר לילדים להיות חשופים. אני מרגישה שאני יוצרת מרחב אינטימי מרגש עם התלמידים וכי עשיתי משהו נכון ומשמעותי שהתלמידים ייקחו איתם לחיים." 

Screenshot 2024 12 17 132655
ליניאל – במקום שינוי מוחלט כדאי לקחת ענף נוסף. אלבום פרטי 

איזה דור גדל כאן? 

"גדל כאן דור מעולה עם מודעות עצמית, דור שקורא כותב שומע, לומד וסופג הרבה מהסביבה ומתפתח. זה דור שקל לו ללמוד דברים טכנולוגיים ודור שרוצה לדבר את הדעה שלו. עם זאת, היו הרבה תלמידים שאמרו שהם רוצים לגור בחו"ל וזה ציער אותי, הצגתי את העמדה שלי ואני מקווה שזה משפיע."  

אז איך עושים שינוי קריירה בצורה נכונה? האם כדאי – לשיטתו של סבי עליו השלום שהיה טוען שבחיפוש עבודה חשוב 'לא לעזוב ענף בעץ עד שתופסים ענף'? 

"אני חושבת שצריך להבין את הדברים – איפה אני היום? מה טוב לי בעסק או בקריירה שלי, מה לא טוב לי? מה אפשר להוריד ומה אפשר להוסיף? לפעמים גם לא צריך לעשות שינוי בקריירה, צריך לשאול איזה חלקים בעצמך צריכים לבוא לידי ביטוי. לכל אחד יש עוד צדדים: אומנותי, אנושי, רצון לעבוד עם אחרים, כמו שאני רציתי למשל לבחון עם איזה צוות צריך לעבוד?" 

"תובנה חשובה שהייתה לי נודעת בלהבין מהן החוזקות שלי – לכל אחד יש קלפים חזקים. לי הרגיש נכון לא לזרוק את הקריירה עד הסוף, אלא להוסיף לה משהו אחר. אז בחרתי לא לעזוב ענף אלא לתפוס עוד ענף במקביל. בסוף צריך לא לפחד ולא לקחת את עצמכם ברצינות, החיים קצרים וצריך לעשות משהו אמיץ. כדאי לנצל את המציאות החיצונית ולעשות שינויים לטובה. שינוי באופן כללי מעורר את המחשבה. זה מרגש לעשות שינוי וזה ממש הכרחי לנער את האבק ולקום מחדש."  

את הספר של עדי אפשר לקנות באתר 'עברית' ולרכוש אונליין.  

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הוא נשתל בתחילה בין שורות הבננות, "בן חורג" לגאוות העמק, נקלע למשבר בשנות ה-70 והפך להיסטוריה ולהיסטריה כשזן בלתי ידוע התגלה במקרה בקליפורניה והוטס לארץ בצידנית. סודות הזהב הירוק נחשפים  *תמונה ראשית: לא רק
3 דק' קריאה
בקיבוץ מחניים מתרחש פלא אמיתי שעשוי להיות מודל לחברה ישראלית בריאה, מכילה ואמפתית. "בית יחד" מספק מגורים ותעסוקה לאנשים עם צרכים מיוחדים בגילאי 62-21. ״החברים כאן יודעים להוקיר תודה מהמקום הכי אמיתי, אין בהם רוע, אין
< 1 דק' קריאה
תערוכת הצילום "אלבום צפון" מגיעה למוזיאון בית "השומר" בכפר גלעדי. תמונותיהם של 88 צלמים וצלמות, בהם לא מעט קיבוצניקים, יוצרות פסיפס של חיים תחת איום בקיבוצי הצפון  *תמונה ראשית:  תל חי, 1928. צילום: זולטן קלוגר  מטח של ירי כבוד בבית
4 דק' קריאה
המועצה האזורית גליל עליון נפגעה מאוד במלחמה: 9,500 תושבים פונו מביתם, 1,000 מבנים נפגעו, 162 אלף דונם נשרפו, אבל עכשיו היא חוזרת לצמוח. ראש המועצה אסף לנגלבן: ״מרבית הקיבוצים חזרו, וכיום אין דירה ריקה״. מזכ״ל התנועה הקיבוצית ליאור שמחה: ״במקום לחזק את הגבולות, המדינה שוב משקיעה בחדרה עד גדרה. נאבקים על הציונות״  מועצה אזורית גליל עליון ממוקמת על גבולות סוריה ולבנון ונפגעה מאוד במלחמה. כ-9,500 תושבים מ-14 קיבוצים פונו במהלך המלחמה. כמעט 1,000 מבנים נפגעו ו-162 אלף דונם נשרפו. במועצה 721 לוחמים בכיתות כוננות שנותרו להילחם על יישובי הגבול בזמן המלחמה.  ראש המועצה, אסף לנגלבן, מציין את שיתוף הפעולה ההדוק המתקיים בין המועצה והתנועה. ״הובלנו יחד קמפיין לצירוף משפחות לקיבוצי המועצה״, אומר לנגלבן, ״מרבית הקיבוצים חזרו מאז תחילת המלחמה ליישובים וכיום אין דירה ריקה. יחד עם זאת, סטודנטים רבים לא חזרו למעונות כי עדיין חוששים״.  לנגלבן אומר שיש עומס מתמשך ושחיקה אחרי שנתיים של מלחמה בקרב אנשי חינוך וצוותי החירום, והמועצה עסוקה בחידוש הכוחות. המועצה מחזיקה מערך חינוכי לשבע רשויות מקומיות.  ״האתגר הגדול הוא קליטה ליישובים״, אומר ראש המועצה, ״ישנו הקושי שבני האדם יוצרים – בדמות מציאות ביטחונית והיעדר תקצוב וישנו הקושי שהטבע יוצר – בכל הארץ עברו המשקעים את הממוצע השנתי חוץ מבגליל המזרחי, כך שמתמודדים עם מציאות של בצורת.  הייתי רוצה שנקדם מאוד את תנועת הנוער לחינוך בני הנוער והתרבות שלנו״.  ליאור שמחה, מזכ״ל התנועה הקיבוצית: ״אני נרגש להיות פה, כי השנתיים האחרונות היו קשות ומאתגרות, אבל אחרי הבחירות האזור זכה לצוות מועצה מעולה.  ״הגליל העליון הוא סמל, ואחרי 7 באוקטובר הפך לסמל עוד יותר משמעותי. הארי חזר לשאוג. מנרה הפכה סמל לעמידה ציונית על קו הגבול.  ״צו העשה של התנועה הקיבוצית והגליל העליון הוא להמשיך לחזק את הגבולות והפריפריה הישראלית. חוק ההסדרים והתקציב הקרובים עושים ההיפך, ואנחנו נאבקים בזה. לא צריך לחזק שוב את גדרה עד חדרה, צריך לשנות את דפוס החשיבה הזה. תודה רבה לאסף ראש המועצה, לזוהר סגנית ראש המועצה ולעובדי המועצה שמחזיקים את עמוד האש הזה שלפני מדינת ישראל״.  שיתופי פעולה  ראשי האגפים בתנועה ומנהלי תכניות הציגו את שיתופי הפעולה בין התנועה והמועצה האזורית:  אנשי המועצה והתנועה התחלקו לקבוצות עבודה סביב נושאים כמו כלכלה, חינוך, התיישבות וקהילה. 
< 1 דק' קריאה
מנס פך השמן הידוע דרך נס פח הזבל הפחות ידוע ועד נס הסופגניות, העיקר שנמשיך לחגוג   למרבית חגי ישראל יש מאפיינים, שחלקם נעשו לתיוגים, תיוג לכל חג, תיוגים שבהם החגים מוכרים.  כך למשל, פסח נחשב חג החרות, ועל כן הוא מאופיין
3 דק' קריאה
מפגש הוקרה נערך בבית הנשיא לקיבוצים שאירחו קיבוצים במהלך המלחמה. "את הפרק הנפלא הזה  של סולידריות וערבות הדדית יספרו מדור לדור", אמר הנשיא הרצוג, "רגע ישראלי שאין שני לו". בכאב ובדמעות, לצד חיוכים וחברויות שנוצרו, סיפרו נציגי הקיבוצים, המארחים והמתארחים, על חווית המפגש הדרמטי ביניהם בשעות הגורליות ובימים שאחרי. "ה-7 באוקטובר שבר לנו את האמון בהכול", אמרה  שחר באום מכפר עזה, "מעשים כמו אלו החזירו לנו את האמונה באדם״  "בחדר נאספו ביחד עומק השבר וגדול התקווה, רוחב הנטישה ועוצמת לקיחת האחריות". את הדברים אמרה אורלי רם,

הרשמו לניוזלטר

השאירו את הפרטים והישארו מעודכנים!

דילוג לתוכן