שיחה עם שלומית ציוני, מנהלת השירותים להגנת הצומח ולביקורת ועם ד”ר דנה יחילצ’יק מנהלת האגף לאבטחת בריאות הצמח
*תמונה ראשית: שלומית ציוני. צילום: סיון שחור לע"מ
החקלאות הישראלית, על פירותיה וגידוליה המגוונים, היא עמוד תווך בכלכלת המדינה וסימן ההיכר שלה. אך מאחורי הקלעים, פועל גוף חשוב וחיוני ששומר על בריאות הצומח בישראל מפני איומים בלתי נראים: השירותים להגנת הצומח ולביקורת. בשיחה מרתקת, דברנו עם שלומית ציוני, מנהלת הארגון, שהצליחה לטפס מתפקיד מפקחת בנתב”ג עד לראש הפירמידה, ושפכה אור על עבודתם המורכבת, האתגרים והתקווה לעתיד.
“אנחנו נחשבים רגולטור”, פותחת ציוני, “אחראים על חמישה חוקים והרבה מאוד תקנות. התפקיד שלנו הוא להיות שותפים בקביעת המדיניות וכתיבתה, וכמובן אחר כך בפיקוח ובאכיפה על יישום הרגולציה בציבור הרחב”. אך עבודתם, היא ממהרת להדגיש, חורגת הרבה מעבר לרגולציה יבשה. “ליבת העשייה שלנו, חוד החנית, היא מניעת חדירת נגעים לצומח – מזיקים ומחלות – לארץ, וכן מניעת ייצוא שלהם עם הצמחים שאנחנו מייצאים לחו”ל.”
מגבולות הארץ ועד שיתופי פעולה בינלאומיים: חזית ההגנה על הצומח
הארגון, המונה קרוב ל 150- עובדים הפרוסים בכל רחבי הארץ – במטה בבית דגן, בנמלי הכניסה, במשרדים אזוריים ובאתרי הייצוא – פועל בחזית כפולה. “קודם כל, אנחנו מונעים חדירת נגעים במטען המסחרי ובכבודת יד שמגיעים לארץ,” מסבירה ציוני. “אנחנו נמצאים בכל נמלי הכניסה ומפקחים על כל התוצרת.
” אך לא כל נגע מגיע על ידי האדם. “אנחנו מוגבלים יותר בכל הנוגע לנגעים שחודרים לארץ באופן טבעי – דרך מדינות שכנות, בתעופה או באמצעות הרוח,” היא מודה בכנות. “אנחנו יכולים לאתר אותם בשלב מוקדם, אבל לא יכולים לעצור אותם, הם לא יודעים גבולות”. עם זאת, הארגון אינו יושב בחיבוק ידיים. “אנחנו מקיימים מערך התראה, ניטור וסקרים, כדי לזהות בגילוי מוקדם פלישה של נגעים כאלה, ובנוסף נסמכים על מידע עולמי מקולגות כדי להיערך בהתאם. זה מאפשר לנו לזהות בשלב מוקדם מזיק שחדר במוקד ספציפי, לטפל בו ולבער אותו לפני שיתפשט”.
מעבר לפיקוח השוטף, בארגון קיים אגף להערכת סיכוני נגעים, אשר “נמצא הרבה בכותרות, בעיקר בתחום הייבוא”, מציינת ציוני. “מטרתו לבצע הערכת סיכונים ליבוא מוצרים חדשים או מקורות יבוא חדשים, ולקבוע את דרישות הייבוא בהתאם לנגעים הקיימים בארצות המקור ושאינם קיימים בישראל – מה שאנחנו מכנים ‘נגעי הסגר’. כך אנחנו מפחיתים את הסיכון הפיטוסניטרי למינימום האפשרי.”
אתגרים ומודעות:
הדרך עוד ארוכה
הדרך עוד ארוכה כששאלתי על הקושי למנוע חדירה של מזיקים, בהתייחס לדוגמה אישית שלי, על מזיק לאבוקדו שפלש לישראל והיה נושא עבודת הדוקטורט שלי, ציוני מודה באתגר. “נכון, אנו פועלים במספר מישורים ותמיד אפשר לעשות יותר. יש לנו הרבה תוכניות ורעיונות, אך יש גם מגבלות רבות, בעיקר תקציביות.”
עם זאת, היא מדגישה את המאמצים המרובים הנעשים בתחום האכיפה. “אנחנו עובדים בשיתוף פעולה מלא עם המכס, ועוצרים די הרבה אנשים בנמלי הכניסה. לפני כשנתיים יצאנו בקמפיין תקשורתי גדול תחת הסלוגן ‘האם יש לך טרול בטרולי?’, עם תשדירים רבים ברדיו. לצערי, בעקבות המלחמה, תשומת הלב הציבורית הופנתה למקומות אחרים, אך אנחנו בהחלט מתכוונים להרים את הקמפיין בחזרה, במיוחד לפני החגים.”
“יש הרבה אנשים שלא מודעים לנזק,” היא מסבירה, “ומביאים דברים מתוך תמימות. אבל יש גם חקלאים שמכירים היטב את החוק והסיכון לצומח ובכל זאת מנסים להבריח, כי הרצון להביא ‘מתחת לרדאר’ חזק יותר.” במקרים כאלה, הארגון מפעיל את יחידת הפיצו"ח במשרד החקלאות וביטחון המזון, שמנהלת חקירות ומגיש קנסות מינהליים, ובמקרים קיצוניים גם חותר להעמדה לדין על עבירה פלילית. “חשוב להבין שהכול נעשה במסגרת חוק הגנת הצומח משנת 1956 , שמעניק לנו את הסמכות לפעול,” היא מדגישה. “אנחנו לא המצאנו את הגלגל, אנחנו חלק מקהילה עולמית, ועובדים על פי הנחיות וסטנדרטים של אמנת הגנת הצומח הבינלאומית”.
חזון לעתיד: כלבי גישוש ושיקום העוטף
“אנחנו בימים אלה מקדמים מהלך להסתייעות בכלבי גישוש”, חושפת ציוני, “זה מאוד נפוץ במדינות אחרות כמו ארצות הברית, אוסטרליה ועוד רבות אחרות, ואנחנו מקווים ליישם זאת בשנה הקרובה. הכלבים מאומנים לזהות תוצרת צמחית בכבודת יד של נוסעים, ויש ניסיון עתיר מוצלח מאוד בעולם.”
אך הפעילות של הארגון חורגת גם מפיקוח ואכיפה. ציוני מספרת על מיזמים נוספים, ובמיוחד על מיזם לשיקום חקלאות העוטף יחד עם מנהלת תקומה ומועצת הצמחים. “יש לנו ניסיון רב בניהול מיזמי הדברה אזוריים עם בעלי עניין, לטובת אימוץ שיטות הדברה ידידותיות לסביבה, תוך מעבר מהדברה כימית קונבנציונלית לשיטות הדברה ידידותיות מתקדמות,” היא מסבירה. “אנחנו מובילים זאת תקופה ארוכה בהצלחה רבה, וזו פעילות וולונטרית לחלוטין. חקלאים פונים אלינו ביוזמתם על מנת שנסייע להם להתארגן ולנהל את ההדברה במתכונת אזורית ובדרך מושכלת ומדייקת.”
הפרויקט בחבל תקומה הוא דוגמה מובהקת לכך. “אנחנו מנהלים פרויקט יפה וחשוב מהמעלה הראשונה לשיקום חקלאות העוטף בעקבות המלחמה. רתמנו את כל החקלאים – קיבוצים, מושבים – כולם עובדים בהתאם להנחיות שלנו, ובוועדת היגוי שמתכנסת עם מנהלת תקומה ונציגי מועצת הצמחים. אני רואה בכך ממש שליחות לסייע לחקלאים לשקם את ענפי החקלאות שנפגעו במהלך המלחמה.”
קריאה לחקלאים ולציבור: מחיר ההברחה
לסיום, ד”ר דנה יחילצ’יק, מנהלת אגף אבטחת בריאות הצמח בשירותים להגנת הצומח ולביקורת, מצטרפת לשיחה ומדגישה את הסכנות הטמונות בהברחת חומרי ריבוי נגועים. “מעטים המקרים שבהם אנחנו יכולים להוכיח חד משמעית שנגע מסוים הגיע בהברחה, אבל יש יותר מדי מקרים שבהם אנחנו לא מוצאים שום דרך אחרת”, היא אומרת. “נגעים אלו יכולים להתפשט כמו אש בשדה קוצים, לדרוש משאבים אדירים לניתור והדברה, ולגרום לנזק כבד לחקלאות המקומית ולייצוא החקלאי”.
דוגמה בולטת לכך היא מחלת הקסיללה (Xylella fastidiosa), חיידק קטלני הפוגע במגוון רחב של צמחים. “המחלה התגלתה בארץ באזור מצומצם בצפון במטעי השקד בשנת 2017-2018”, היא מספרת. “למרות שהגזע שנמצא אצלנו פחות אלים מגזעים שהרסו גידולים באירופה ובאמריקה, עדיין נדרש בגינה סקר מתמיד וניטור שוטף. יש לה השלכה אפשרית על ייצור חומרי ריבוי של מינים פונדקאיים, ועלולה לסגור ערוצי ייצוא”.
המסר ברור: שמירה על החקלאות הישראלית היא אחריות של כולנו. כל פרי, ירק או צמח המוכנס לארץ ללא אישור, עלול להכיל בתוכו “טרול” קטן ובלתי נראה, שיכול להסב נזק אדיר למשק החקלאי ולמערכת האקולוגית. הארגון הלאומי להגנת הצומח עושה ככל שביכולתו כדי להגן על “הגבולות הירוקים” שלנו, וכעת, כשאתם מודעים יותר, גם אתם יכולים להיות שותפים פעילים במאמץ.
שמירה על החקלאות הישראלית היא אחריות של כולנו. כל פרי, ירק או צמח המוכנס לארץ ללא אישור, עלול להכיל בתוכו “טרול” קטן ובלתי נראה, שיכול להסב נזק אדיר למשק החקלאי ולמערכת האקולוגית
אנחנו מקיימים מערך התראה, ניטור וסקרים, כדי לזהות בגילוי מוקדם נגעים כאלה, ונסמכים על מידע עולמי מקולגות כדי להיערך בהתאם. זה מאפשר לנו לזהות מזיק שחדר במוקד ספציפי, לטפל בו ולבער אותו לפני שיתפשט
