מהו החשוב ביותר? דבר רודף דבר, וכל אירוע דוחק את רגלי קודמו. בכל רגע נראה שמה שקורה עכשיו הוא גורלי, והוא מאפיל על כל השאר. אני מציע לקחת מרחק, ולהסתכל על הדברים כמכלול.
הדבר החשוב ביותר, שעד לפני כחודשיים עוד היה מוסכם על הכל, גם במרכז וגם בשמאל, היה התנהלותו המושחתת וחסרת המעצורים של ראש הממשלה, נתניהו. התנהלות זו מסכנת את ישראל, כמדינה דמוקרטית המבוססת על חוק. אלו ה"מתנות" בשווי מאות אלפי שקלים, כאשר משני הצדדים משחקים שיקולים אינטרסנטיים; ההסכמות בין נוני מוזס ואלוביץ' לנתניהו, שהניבו לשני הצדדים רווחים עצומים, כספיים ופוליטיים; ופרשת הצוללות, שבה התערבבו ללא הכר אינטרסים פוליטיים ואישיים.
כל אלה הציבו את נתניהו, האיש החזק במדינה, כאדם שאינו יודע ואינו רוצה לשים גבול בין האינטרסים האישיים שלו לבין טובת המדינה. בכך הוא לא רק נותן הכשר לפריצת הכללים המקובלים; הוא גם, באמצעות מינויים חדשים של עושי דברו והתקפות חריפות על מוסדות המדינה ומשרתיה, מכרסם בשיטתיות תחת המבנה הדמוקרטי הקיים. המשך שלטונו של נתניהו הוא היום האיום הגדול ביותר על עתידה של מדינת ישראל. לכן, הייתה החלטה נחושה בשמאל ובמרכז, שעם אדם כה הרסני לא יושבים בממשלה אחת, ופועלים במשותף להרחקתו. אבל החלטה זו לא החזיקה מעמד זמן רב.
מהו החשוב ביותר?
ב-19.3.19 חשף "חדשות 13" הקלטה שבה אומר בני גנץ בשיחה סגורה, כי הוא לא פוסל ישיבה עם נתניהו גם אחרי כתב החשדות החמור נגדו, בניגוד למה שהוצהר קודם לכן. יותר מאוחר ניסה גנץ "להסביר" את הדברים, אבל זה לא פיזר את הערפל. ואילו ב"עבודה": אחרי הבחירות האחרונות הציע נתניהו לגבאי, ראש העבודה, להצטרף לממשלתו תמורת תיקי הביטחון והאוצר. גבאי, שבמהלך מערכת הבחירות הבטיח שוב ושוב שלא יצטרף לממשלת נתניהו, שקל את ההצעה בחיוב, אך הונא מכך על ידי חברי סיעתו.
אחרי גבאי בא פרץ. ב"הארץ" פורסם שבמהלך המשא ומתן שניהל פרץ לאיחוד עם מרצ, אחרי הבחירות, פרץ התנגד לדרישת מרצ להתחייב שלא להיכנס לממשלת נתניהו. לאחר שזה פורסם, הוא הגיב: "לא נשב עם נתניהו תחת כתב אישום!" כלומר: אין כאן עמדה חד משמעית; יש "גם וגם".
האם זו עמדה שאפשר לבנות עליה? לעומת זאת, מרצ (המחנה הדמוקרטי, היום) לא היססה ולא ויתרה על עמדתה החד משמעית נגד ישיבה בממשלת נתניהו. מבחינת מרצ, זוהי הכשרת השרץ. יש עקרונות שאסור לעבור עליהם. הבחירה החשובה ביותר היום היא בין נאמנות לאדם (עם שק של שרצים) לבין נאמנות לחוקים ולעקרונות של המדינה. מרצ, היא שעושה את הבחירה הנכונה.
אהוד שמיר, שער הגולן
