יבול שיא
הרפת והחלב
באירוע השקת הסר טובה

מה שהיה הוא שיהיה? 

3 דק' קריאה

שיתוף:

רק החודש השיק ליאור גולן, רפתן ממושב בית שערים, את ספר הילדים עליו עמל בשנתיים האחרונות: "הטרקטור הכחול וסוד הכוח הגדול", לרגל יום הולדתו ה-40 * מה לרפתן וכתיבת ספרים? * ליאור מסביר זאת הכי טוב מכולם 

באמצע חודש אוגוסט האחרון, כאשר אני מביט על גיל 40 מעט מצפון, הזמנתי חברים ומכרים להשקה מושקעת ביותר של ספר הילדים עליו עמלתי בשנתיים האחרונות: "הטרקטור הכחול וסוד הכוח הגדול" (ואני מבקש מכל החקלאים שמאוהבים בצבע הירוק לא להתלהם…). 

הסיפור על הטרקטור הכחול כביכול נולד בשנים האחרונות, עת נולד בני הבכור עומרי, ואני בסך הכל רציתי לספר לו סיפורים שאני כתבתי על בסיס חוויות היום-יום שאני עובר במשק המשפחתי החקלאי.  

אבל זה רק כביכול… 

נחזור אחורה בזמן לסוף שנות השמונים. אני ילד בן שמונה, העושה את צעדיו הראשונים בבית הספר היסודי בנהלל ולומד לכתוב ולקרוא. זכור לי שלקחתי מחברת משובצת בריבועים כחולים-לבנים-אדומים (היא חקוקה לי בזיכרון עד היום), והתחלתי לכתוב סיפור בשם: "עגיל ששווה זהב".  

במשך כמה ימים עמלתי על שלושה עמודים ראשונים, הראיתי להוריי ולאחיותיי, וכמו שזה בא במהירות, כך זה גם נכנס למגירה למשך שנים רבות. לפני שלושה חודשים, כשעשינו סדר בבית ההורים לקראת שיפוצו, חיפשתי את המחברת המשובצת ולא מצאתי אותה. לצערי הרב, כנראה גם לא אדע מה עלה בגורלה. 

וברוח אותה אווירת מושב של סוף שנות השמונים, רוב מוחץ של הילדים (כולל אותי) התעסק באופניים, כדורגל וכדורסל, ובגיל מעט מאוחר יותר גם בטרקטורונים מבוקר ועד לילה (לשם הפרוטוקול נגיד 16, אבל גם אתם וגם אני יודעים את האמת…).  

כתיבה בטח לא הייתה משהו מקובל באותן שנים ואני אפילו לא ידעתי שיש שם איזה שהוא ניצוץ, איזה שהוא רמז לכך שאולי יש לי כישרון שאני לא מודע אליו. וגם אם לפעמים אותו כישרון ניסה לבצבץ החוצה, לא היה מישהו לידי שיזהה אותו ויוכל לעזור לי לעשות עם זה משהו. 

עטיפת הספר
עטיפת הספר

השנים חלפו להן ואני עברתי מסלול יחסית שגרתי של צבא, לימודים ועבודה בעסק המשפחתי כבן ממשיך, אבל משהו בתוכי לא היה שקט. המשק שלנו באותה תקופה התעסק בארבעה תחומים עיקריים: רפת, אחזקת רשת המים של המושב, פלחה (כ – 250 דונם) ועבודות מסגרות שונות ומגוונות – נו, אתם מכירים את אלו שעושים כל עבודה אפשרית במושב? אז האנשים האלו במושב בית שערים הם אנחנו… ואפשר היה לקרוא לנו אם יש לכם פיצוץ מים בשירותי אורחים, אם אתם צריכים לבנות סככה קלה לרכב ובטח אם אתם נדרשים לתיקון מסובך של כלי חקלאי כלשהו. 

מבין כל התחומים הללו שהמשק התעסק בהם, אני התחברתי רק לרפת והעבודות בשאר התחומים היו עול עבורי. ברפת אמנם הייתי משמעותי אבל בשאר התחומים הייתי העוזר של הפועל שלנו, וכמו שאתם מבינים הייתי רחוק מעשייה בתחומים שקרובים לליבי מבלי שאני אפילו מודע לכך באופן ישיר. 

השילוב של עבודה בתחומים שאני לא מתחבר אליהם, יחד עם שלל קונפליקטים שצצו בתוך העסק המשפחתי, גרמו לי לתהות ולשאול את עצמי בקול רם: האם אני מחויב להמשיך את העבודה בעסק המשפחתי? האם אפשרי בכלל לצאת מהעסק המשפחתי? האם אפשר בכלל להגיד לאבא את המילה לא? איך אוכל להרגיש משמעותי בעשייה שלי? ועוד שאלות שנבעו מתוך המצב הבעייתי שהייתי בו כשהכל כמובן רגיש מאוד וקשור עם האנשים הכי קרובים אליי – המשפחה. 

אחרי תהליך מסוים שאני ואבא עברנו בעזרת יועץ לעסקים משפחתיים, החלטנו שאני "ארד" מהתחומים שאני לא אוהב לעבוד בהם בעסק ואתמקד במה שכן – הרפת, ולצידה אפתח תעסוקה משלימה.  

זו הייתה יריית הפתיחה מבחינתי לדרך אותה אני עושה בשנים האחרונות, ובה אני מנסה להבין מי זה ליאור ללא הזהות שהולבשה עליי עוד כשהייתי תינוק – "בן ממשיך".  

ולא זו בלבד, אני באמת מנסה להבין במה אני טוב, מה הייעוד שלי מלבד להמשיך את הפעילויות המסורתיות של העסק המשפחתי ואיך אני יכול להרגיש משמעותי בעשייה היום יומית שלי – דבר שהיה חסר לי שנים רבות והיום אני יודע שקוראים לו: "מימוש תעסוקתי".  

בימים אלו אני מנסה להשתמש בכישרון הכתיבה על מנת לעשות דברים שאני אוהב ומתחבר אליהם, ולאו דווקא לעשות מה שמצפים ממני לעשות בעסק המשפחתי. לא אגיד לכם שזה קל וגם שאין קונפליקטים, אבל מרגע שהגעתי להחלטה שאני לא מוותר על עצמי, כולם מסביבי הבינו שאני לוקח את עצמי ברצינות ואהפוך חצי עולם על מנת להצליח במטרות שהצבתי לעצמי (ותשאלו את יערה אשתי שלפעמים מתוסכלת מכמות הזמן שאני מקדיש לתעסוקה המשלימה שלי, אבל מה לעשות שאני מרגיש שאני חייב, ממש חייב! לממש את עצמי במה שנכון עבורי). 

אז סיפור הילדים שהזכרתי קודם הוא סנונית ראשונה בסדרה לה אני קורא "סיפורי משק" ובמסגרתה יצאו בשנים הקרובות ספרים נוספים על חוויות היום יום במשק המשפחתי החקלאי שלנו, ומי שקרא את הספר הראשון וכבר רוצה לדעת מהו הספר הבא – שידלג לעמוד האחרון בספר, אולי הוא ימצא רמז… 

על כל מה שקרה לי במהלך השנים האלו אני מספר בהרצאה "מפלס את הדרך בעצמי" ובה אני משתף את הקהל בצורה אותנטית, רגישה ולעיתים קרובות גם מצחיקה (ככה לפחות אנשים אומרים לי…) על חוויותיי כבן ממשיך בעסק משפחתי חקלאי, שהציפייה ממנו היא פשוט להמשיך את פעילות העסק הקיים כי מה שהיה הוא שיהיה, לא?! תודה, אבל לא בשבילי… 

* לרכישת הספר הַטְּרַקְטוֹר הַכָּחֹל וְסוֹד הַכּוֹחַ הַגָּדוֹל כיתבו בפייסבוק: הטרקטור הכחול

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

"לנוער תפקיד מכריע בבניה ובשיקום של הקהילות," אומר יואל זילברמן, מנכ"ל ארגון "השומר החדש", בהתייחסו לקהילות הנגב המערבי והצפון * לשם כך הוחלט ב"השומר החדש" על איגום כל המשאבים בתנועה, תחת הנהגת "התנועה החדשה", כולל
9 דק' קריאה
יוליה ושאול בן-הר ממושב יתד, זוג מוזיקאים שעלו לארץ ממולדובה, מנגנים במבחר כלי מוזיקה ומאמינים שהמוזיקה שלהם מהווה שליחות חשובה בחייהם * המוזיקה הגיעה כנחמה ללב הקהל, במיוחד בימי המלחמה המורכבים וכעת פועלים בני הזוג להגשמת חלומו של שאול: הקמת "שדה מוסיקה" באשכול – מרכז חקלאי-חוויתי-תיירותי, מקום קבע לקיום פסטיבלים, חגיגות ועוד  *תמונה
9 דק' קריאה
הישוב הקהילתי מצפה אילן אשר במועצה האזורית מנשה, חגג בחודש שעבר 20 שנה להיווסדו באירוע מרגש!   לכבוד האירוע סיפרה מנהלת הקהילה לירז לוי על הישוב: "מצפה אילן הוא יותר מיישוב, הוא נקודה ביטחונית משמעותית באזור. במהלך שני העשורים האחרונים הפך מצפה אילן לבית חם לקהילה של חסד, התנדבות ונתינה. מהקמת מכינת בית אסף (מכינה קדם
< 1 דק' קריאה
הסולידריות, האיכפתיות, אהבת החיים ואהבת האדם – הם שייחדו כל אחת ואחד מבנות ובני המועצה האזורית דרום השרון שאיבדנו מאז השבת השחורה של השבעה באוקטובר ולאורך המלחמה. בטקס הזיכרון שהתקיים לרגל יום האבל הלאומי למלחמת חרבות ברזל, התייחדנו עם זכר בני ובנות
< 1 דק' קריאה
*תמונה ראשית: שלומית שיחור רייכמן בטקס זיכרון לחללי ה-7 באוקטובר ומלחמת "חרבות ברזל" בטקס זיכרון מרגש ומאחד צוות עובדות ועובדי המועצה האזורית עמק יזרעאל ציינו ביום חמישי שעבר שנתיים לאסון ה-7 באוקטובר ולמלחמת 'חרבות ברזל'. בטקס הוקראו שמות כל בני ובנות
< 1 דק' קריאה
לאחר שהיה סגור במשך שנתיים לרחצה ולמבקרים, חוף זיקים נפתח ביום שלישי באופן רשמי *תמונה ראשית: חוף זיקים המחודש. צילום: מנהלת תקומה  בשנה האחרונה פעלה המועצה האזורית חוף אשקלון יחד עם מנהלת תקומה, משרדי הפנים והתיירות, לשדרוג ולבנייתו מחדש של חוף זיקים שנהרס באירועי השבעה באוקטובר, ובו נרצחו 18 אנשים מתוכם 3 תושבי תושבי המועצה. החוף שודרג מחדש בעלות של כ-20 מלש״ח מתוכם כ-6.5 מיליון ש"ח ממנהלת תקומה.  טקס פתיחה רשמי התקיים ביום שלישי השבוע בשעה 15:00 במעמד השותפים להקמת החוף, תושבי המועצה והאזור. החוף יהיה פתוח החל מהשעה 07:00 עד השעה 18:00, ושירותי הצלה החל מהשעה 9:00. בחוף תותר גלישה אך לא תותר בשלב זה פעילות ספורט ימי וצלילה באזור.   ראש המועצה האזורית חוף אשקלון, איתמר רביבו: "לאחר המתנה ארוכה חוף זיקים המיוחד והיפה ייפתח לרחצה ולמבקרים. לצד פתיחת החוף, אנו נזכור וננציח את נרצחי חוף זיקים ולא נשכח את 18 הנרצחים בחוף. אני מבקש להודות למנהלת תקומה, למשרד הפנים ולמשרד התיירות על תרומתם והשקעתם בחוף ובהקמתו מחדש ומזמין את כולם לבוא ולהנות מהחוף המשודרג." 
< 1 דק' קריאה

הרשמו לניוזלטר

השאירו את הפרטים והישארו מעודכנים!

דילוג לתוכן