אורחים שיושבים שבעה בחדרים ומספרה לכלבים בלובי. אין שום דבר נורמלי בתפקוד של מלון "ליאונרדו פלאזה" בים המלח בימים אלה. רוחמה אזולאי-רוזנברג, מנכ"לית המלון, עושה הכול כדי שאנשי כיסופים השוהים במקום ירגישו שהם במרחב בטוח
רוחמה אזולאי-רוזנברג, מנכ"לית מלון "ליאונרדו פלאזה" בים המלח לא נחה לרגע. היא עוברת ברחבי המלון בין אדם אחד למשנהו, מוודאה שאנשי הצוות עושים עבודתם נאמנה, בודקת שהציוד המיוחד שהוזמן הגיע, ודואגת שכל צרכי המתארחים ימולאו באופן מיטבי. ממרפסת המלון נשקף הנוף הקסום של ים המלח. רוח חמימה יוצרת אדוות בים הפרוש לרגלי המלון, והרי אדום נצבעים בגוונים מרהיבים לעת שקיעה. התמונה הפסטורלית הזו, כביכול שגרתית, אינה מעידה דבר על האסון הגדול שהוביל לכאן את מתארחי "ליאונרדו פלאזה". "אני לא קוראת להם 'אורחים', או 'נופשים'", מסבירה אזולאי-רוזנברג. "אלו אנשים שהגיעו לכאן בעל-כורחם, הצילו את חייהם ופונו לכאן באמצע הלילה. אין להם לאן לחזור. החדר שלהם במלון הוא עכשיו הפינה הפרטית שלהם, והצוות כאן עושה כל שביכולתו כדי לאפשר להם מרחב בטוח ונינוח".
ואכן, בימים כתיקונם, בעולם שהכרנו לפני ה-7.10.2023, בעונה הזאת המלון היה מלא בקבוצות של תיירים שבאו לראות את אחד מפלאי עולם, בקבוצות של גימלאים, במשפחות ובזוגות שנפשו בסוף שבוע, ובחולי פסוריאזיס, שזו בדיוק העונה המתאימה להחלמתם.
"השבת השחורה", תפסה את אזולאי-רוזנברג באמצע עבודתה במלון, ו"כמו כולם נכנסתי להלם ולמבול של תהיות ושאלות לגבי התנהלות הצבא, הממשלה וזמן התגובה האיטי והבלתי מוסבר. אף אחד מאיתנו לא חווה סיטואציה כזו קודם, וכתושבת דימונה לא חשבתי שיש בידיי לעשות דבר מה". בשעה 22:00 במוצאי שבת, התקשרה לרוחמה מנהלת השיווק של המלונות באזור ים המלח, והודיעה לה כי תושבי כיסופים שחולצו מהתופת, נמצאים בדרכם אל "ליאונרדו פלאזה". "בהתחלה שאלו אם יש לנו מאה חדרים פנויים. באופן מיידי יצרתי קשר עם מנהל המשק, שדיווח לי כי מספר החדרים המבוקש כבר נקי וערוך לקבלת אנשי הקיבוץ. מעבר לכך דאגתי שיקבלו אותם כראוי וביעילות מרבית, במיוחד שככל שעבר הזמן, התבררה יותר ויותר הטראומה הגדולה שעברה עליהם".
רגעים של שלווה נפשית
האוטובוס הראשון של כיסופים הגיע ב-4:00 בבוקר. צוות המלון קיבל אותם בזרועות פתוחות, שתיה וכיבוד קל, ומעטפות מסודרות בהן המתין לכל משפחה מפתח לחדר במלון. "אומנם לא הייתה לנו רשימת השמות של המפונים, אך ניסינו ליצור מצב שממזער עיכובים והשתהות מיותרת".
הימים הראשונים של אנשי כיסופים במקום, יהיו חקוקים בליבה של רוחמה לעד: "הם הגיעו הנה אחרי סיוט. חלקם באו יחפים, מותשים, חסרי כול. הקושי ניכר בכל פינה במרחב. פתאום ילדים בוכים כשמתברר להם שחבר שלהם נרצח, מבוגרים מספרים סיפורי זוועות, ליד המעליות נתלו מודעות אבל המודיעות באילו חדרים יושבים שבעה. ברור היה שמדובר באוכלוסייה שנקלעה למצב מחריד, ועלינו כאן לנסות ולהקל עליהם ככל האפשר". כדי למלא את השליחות שהוטלה עליהם, שינתה רוחמה את אופן הפעולה במלון והחליטה לנהל אותו מתוך הבנה שמדובר באירוע מתמשך ולא באורחים זמניים. "הורדנו את כובע המלונאים, וחבשנו כובע של אנשי סיוע, תמיכה והכלה. החלטתי שהגדרת ה'מנכ"לית' היבשה עוברת שינוי בהתאם לסיטואציה הבלתי אפשרית שעברו חברי הקיבוץ. אני לא מסתכלת רק על תפעול המלון, אלא עכשיו עלי להיענות למרב הבקשות שמופנות אלי. המעט שאני יכולה לעשות הוא לזרום עם הרצונות שלהם כדי לאפשר להם כמה רגעים של פרטיות ושלווה נפשית. מבחינתי זו שליחות של ממש". אזולאי-רוזנברג נמצאת בקשר קבוע עם נציגי הקהילה, ובודקת בכל רגע נתון את הצרכים המשתנים של חברי כיסופים. לצידם משתכנים במלון גם מפונים משדרות, אופקים ונתיבות, שמיעוטם נמצאים במקום מתחילת המלחמה, וחלקם מגיעים לשבוע אחד. צוות המלון נותן מענה למגוון האוכלוסיות, ומקצה מרחבים לכל אירוע.
במהלך השבועות האחרונים חגגו כאן עלייה לתורה, יצרו מתחם של מספרה ולק-ג'ל, פתחו פינת טיפול לכלבים, ערכו טקס של זבד הבת עבור תינוקת שנולדה למשפחה מכיסופים, במטבח מקשיבים לכל בקשה של צליאקים וטבעונים, פתחו מתחם לגן ולבית ספר, וכשאנשי כיסופים רצו להקים את הפאב שלהם, כנהוג בקיבוץ בכל יום חמישי, הקצתה להם רוחמה פינה יפה ליד הבריכה, ולרגע נדמה היה "כמו אין מלחמה בעולם".
מעבר לצרכים הבסיסיים
רוחמה מספרת בכנות שהערכות מיוחדת כזו מעולם לא הייתה אצלה במלון. "אף פעם לא הוכנסו לכאן בעלי חיים ולא פתחו אצלי מספרה בלובי. לא הבאנו שולחנות לכיתה ולא יצרנו מרחב למידה. אין ספק שהמלון שלנו נראה עכשיו לגמרי אחרת מבימי השגרה, ונצטרך 'ליישר קו' כשכל זה ייגמר. עם זאת, כרגע אני בכלל לא חושבת על זה. הדאגה למצב הפיזי של המלון מתגמדת לנוכח הדברים הקשים שאנשים עברו מפרוץ המלחמה ועד היום. כל פועלי נתון להקל עליהם במקצת, ואני בהחלט מבינה ששהות עם חיית מחמד, או הקדשת זמן לטיפוח חיצוני, יכולה להיטיב עם כל אדם. אנו כצוות מנסים להעניק מעבר לצרכים הבסיסיים, וההיכרות עם תושבי כיסופים נעשית אישית וקרובה מיום ליום. אני באמת מרגישה שהפכנו למשפחה. נפגשים בנשיקות ובחיבוקים בכל בוקר, מקשיבים לבקשות ומנסים למלא אותן ככל האפשר".
עובדי המלון מתרוצצים סביב חברי וילדי כיסופים במסירות ובעיניים מאירות. צוות העובדים עצמו מתאפיין במרקם אנושי מגוון, שכולל יהודים ופיליפינים שמגיעים מדימונה ומערד, בדואים מכסייפה ופלסטינאים שבאים מיריחו ומחברון. "הצוות הקבוע שלי עובד איתי לאורך שנים רבות. הם תמיד נותנים את הנשמה ומעולם לא הייתה איתם בעיה. נכון שקיימת עכשיו מתיחות, אבל אנחנו מנסים להכיל אותה ולהתגבר עליה", מסבירה רוחמה בכנות. "אני כל כך סומכת עליהם, שאפילו לא היה צורך לתת להם תדרוך מיוחד – הם ישר הבינו את הסיטואציה, נרתמו לעבודה וכולם מנסים להיטיב את המצב. גם העובדים הפלסטינאים עושים את המיטב, ולא רק מתוך רצון לשמור על מקום עבודתם. אלו אנשים מצוינים, ואנו מנסים לשדר מולם אווירה של 'עסקים כרגיל'. מעבר לכך שלא נכון יהיה להפנות אליהם חיצים, אנחנו מקבלים מאנשי כיסופים הרבה פרגון, הוקרה והערכה על התפקוד של כל צוות המלון".
אזולאי-רוזנברג מכהנת כמנכ"לית ב"ליאונרדו פלאזה" כבר שלוש שנים וחצי. "מאז שהשתחררתי מהצבא אני משתייכת לענף המלונאות בים המלח. רציתי להיות מורה, אבל באתי לכאן לעבודה מועדפת ונדבקתי בחיידק". כמנכ"לית בעלת ניסיון, שנמצאת ברשת מלונות פתאל 25 שנה, היא אינה מתעלמת מהאתגרים הצפויים לה בהמשך, ובהחלט דואגת מ"היום שאחרי". "ידוע לכל שיש קושי להשיג עובדים קבועים וטובים לענף המלונאות. ממניעים שונים קהילת כיסופים כנראה תעבור למלון אחר. אני חוששת שתפוסת המלון לא תצליח להתמלא, ומתוך כך נחווה שרשרת של מהלכים תעסוקתיים וכלכליים שיפגעו בתפעול המלון.
אני מקווה עבורנו ועבור כל מדינת ישראל שהמלחמה תיגמר, שהחטופים ישובו לביתם בשלום, ושהמהלך הצבאי ימוצה. מאחלת שאנשי כיסופים עוד יגיעו אלינו שוב מתוך רצון אמיתי לחופשה נעימה, ואנחנו נמשיך לעשות את עבודתנו על הצד הטוב ביותר, ונקבל את פניהם בחיבוקים של שמחה וקירבה".
