מושב באר טוביה חוגג השנה 90: בשנת 1888 נוסדה המושבה באר-טוביה-קסטינה, הישוב היהודי הדרומי ביותר בארץ, שחרב כליל בפרעות תרפ"ט (1929), כחצי שנה לאחר מכן (1930), על חורבות המושבה הוקם מושב באר טוביה, החוגג השנה 90 שנה להיווסדו. ביקור בבית ארכיון באר-טוביה – בית לזיכרון ומורשת שהוא גם מוזיאון מרתק
מושב באר טוביה חוגג השנה 90: בשנת 1888 נוסדה מושבה בשם באר-טוביה-קסטינה, שהייתה אז הישוב היהודי הדרומי ביותר בארץ. במרוצת הזמן חלו בה תמורות וחילופי מתיישבים; והמושבה חרבה כליל בפרעות תרפ"ט. אחרי עמידה של שלושה ימים מול התקפות הפורעים, ללא כל עזרה מבחוץ, פונו התושבים על ידי המשטרה הבריטית. המושבה נשרפה עד היסוד והאנשים המותשים כבר לא חזרו אלא התיישבו במקומות אחרים. כחצי שנה לאחר מכן, ב-יא' באדר תר"ץ, 1930, הוקם מושב על חורבות המושבה הישנה. זהו מושב באר-טוביה, החוגג בימים אלו 90 שנה להיווסדו.
בשנת 1962, לאחר למעלה משלושים שנה לייסוד המושב, יזמו חברים מדור המייסדים הקמת ארכיון, אשר ינציח את המושבה הקודמת וכן את שלבי ההתפתחות של המושב שהוקם במקומה.
כל התושבים קיבלו אז פנייה להביא לוועדת הארכיון מכתבים, מסמכים, תעודות ותמונות. ואכן אנשים החלו לספק חומר רב. בנוסף לכך החלו לאסוף חומר ממוסדות הציבור במושב. שנים רבות לא היה לארכיון משכן קבע והחומר נאסף בכל מיני מקומות במושב, כגון מרתף בית העם.
את היסודות לארכיון במתכונתו הנוכחית הניחה מאירה רונן. יחד עמה עבדה בת-עמי (טוני) עמיר. השתיים אספו את החומר באדיקות רבה. חלק מהחומרים הושפעו כבר מפגעי הזמן וניצלו בזכותן. מאירה השתלמה בקורס מנהלי ארכיון מטעם "תנועת המושבים" והידע שלה תרם רבות לסידור ולארגון החומרים. טוני הייתה "ההיסטוריונית" הבלתי רשמית של באר-טוביה, הקדישה זמן לאיתור, אך גם התעניינה וקראה כל מסמך שמצאה. היה לה יחס מיוחד לסיפור המושבה ולשימור זכרה.
חנה פיריץ: "מטרת הקמת הארכיון הייתה להקים בית שישמש לזיכרון ומורשת הן למושבה שחרבה במאורעות תרפ"ט, והן למושב שהוקם על חורבותיה בשנת תר"ץ 1930. יוזמי הקמת הארכיון ראו בו אמצעי להעמקת הקשר בין התושבים למקום מגוריהם, וקירוב הדור הצעיר להיסטוריה שלו"
בתחילה הוקצה לארכיון חדר אחד ובו ארונות מתכת. ברבות הימים שופץ בנין המרפאה המקומית והפך לבית הארכיון. את הארכיון ניהלה מאירה ובשנת 1997 חברה אליה חנה פיריץ, שיצאה לגמלאות אחרי שנים רבות של ניהול בית הספר היסודי "מבואות". לאחר פרישתה של מאירה, קיבלה חנה את ניהול הארכיון.
מספרת חנה: "מטרת הקמת הארכיון הייתה להקים בית שישמש לזיכרון ומורשת הן למושבה שחרבה במאורעות תרפ"ט, והן למושב שהוקם על חורבותיה בשנת תר"ץ 1930. הורגש צורך בשימור העבר של היישוב. יוזמי הקמת הארכיון ראו בו אמצעי להעמקת הקשר בין התושבים למקום מגוריהם, וקירוב הדור הצעיר להיסטוריה שלו." ומסכמת חנה: "הארכיון הוא ראי היישוב, מעלה את זכר המייסדים, ומשמש מורשת לדורות הבאים."
ארכיון שהוא מוזיאון
מחוץ לבית הארכיון יש תצוגת כלים חקלאיים, ששימשו בעבר את המושבניקים ונתרמו ע"י בני משפחותיהם. בחדר הכניסה יש מימין לוח ענק, שמלמד על קשרי המשפחה בבאר-טוביה. לוח זה הוכן לכבוד חג ה-75' של באר טוביה. ניתן ללחוץ על שם משפחה אחד, ומיד נדלקים אורות של שמות משפחה שקשורים אליו בקשר דם, קשר נישואין או קשר עקיף. בחדר זה, לצד מוצגים בנושאי ביטחון, נשמרים תיקי הנופלים, בני המושב, חללי מערכות ישראל. בתיקים נצברו תמונות וחומר כתוב. חדר ההנצחה לזכר הבנים נמצא בבית העם של המושב.
בצד ימין יש שלושה חדרים המשמשים כמוזיאון ובהם תמונות, מסמכים וכלים. בחדר הראשון תערוכה קבועה, תחת הכותרת "באר-טוביה – ממושבה למושב", המנציחה את המושבה באר-טוביה-קסטינה ואת הקמת המושב. כאן תמצאו חומר מרתק – תמונות, מסמכים, בגדים ומוצגים נוספים.
באחת התמונות נראית תזמורת המנדולינות של ילדי המושבה. אירוע מרגש קשור לתמונה זו. באחד הימים ביקרה במושבה קבוצת תיירים מאוסטרליה, ואחת מהתיירות זיהתה את סבתה כאחת הילדות בתמונת התזמורת. היא הבטיחה לשלוח לארכיון את המנדולינה של סבתה, ואכן עשתה זאת. אותה מנדולינה מוצגת עתה ליד התמונה. מנדולינות נוספות בתערוכה מייצגות את התזמורת המאוחרת יותר של ילדי המושב… כמו כן, מעניין מאוד לראות את המכשירים של ד"ר חיים יזרעאלי, רופא המושבה, שנהרג בהתקפה על היישוב, וגם את הבגדים שלבשו רעייתו ובנותיו ביום פינוי המושבה. חשיבותה של התערוכה בכך שהיא מלמדת על ההיסטוריה של המושבה הישנה באופן מוחשי ביותר.
באר וטוביה שבו הביתה
נוגעת ללב במיוחד תמונת ילדים על חורבות המושבה, שנהרסה כליל במאורעות תרפ"ט. אלה הם הילדים של מייסדי המושב, טרם בניית הבתים החדשים, והיא מסמלת את התחדשות ההתיישבות במקום.
ספור נחמד הוא ספורו של האיכריצחק אושרוב שדגל בעבודה עצמית ולא העסיק פועלים כי הוא יכול לעשות כל מה שאחרים עושים. וכך כשהיה צורך בנעליים לבתו הצעירה ניצל את ימות הגשמים, נסע ליפו ישב אצל סנדלר, למד את העבודה רכש כלי עבודה וחומרים ונסע לביתו. התיישב למלאכה כשכל התושבים מחכים לראות את התוצאות. היום הגדול הגיע, ניגשו למדידה – נעל ראשונה התאימה לרגל, אבל כשרצו למדוד את השניה התברר שיש לו רק אימום של רגל אחת, וכך שתי הנעלים התאימו לרגל אחת. לאותו איכר היו זוג פרדות. ושמותיהם באר וטוביה. כשחרבה המושבה נלקחו בשבי על ידי הפורעים. כעבור עשרה ימים, כשבאו חלק מהתושבים לקבור את הקורבנות, הופתעו לפגוש את זוג הבהמות שנמלטו משוביהם וחזרו הביתה.
פינה מיוחדת מוקדשת לאברהם הרצפלד, שליווה את באר-טוביה שנים רבות. ומתחת לתמונתו נכתבו מילותיו: "… מרבה אני לדבר בשבחם של תושבי באר-טוביה, באורח חייהם ובמידותיהם". וכן "אני קשור למקום הזה בכל נימי נפשי. ויש כי אביע גאוותי על היותי גם אני ארוג ושזור בהווייתם – מארג של ידידות ורעות, פרטית וציבורית." שנים רבות ניתן בחג המושב פרס על שמו לתלמידי כיתות ח', על עבודות בנושאים הקשורים למושב.
מאז ועד היום
בחדר השני, המשמש לתערוכות מתחלפות, מוצגת עכשיו תערוכה תחת הכותרת: "מאז ועד היום". בה משתקפים שלבים בהתפתחות באר-טוביה המושב. בכל פינה יש נושא אחר: התפתחות בית הספר היסודי במושב; גלגולים של בניין שהיה מפרייה ועכשיו הוא מועדון נוער; התפתחות האמצעים להגנה אזרחית, החל משוחות חפורות ועד המיגוניות של היום ועוד נושאים. בחדר השלישי יש תצוגת כלים, כלי משק וכלי בית של פעם. כאן ניתן למצוא את "קרש הכביסה" העשוי למעשה מפח, כמובן, יחד עם פיילה בה כיבסו, וגם דוד בו הרתיחו כביסה. יש שם תערוכה מגוונת של פרימוסים, עליהם בישלו. כדי חלב, מקרר של פעם ועוד. האחראי על עיצוב כל התערוכות והתצוגות הוא אמן, חבר המושב. זהו גרשון היימן, פסל וצייר. הוא מקבל את החומר ואת התכנים מעובדי הארכיון – ואז הוא מתכנן, יוצר ומפיק את הפן החזותי של התערוכות. ואכן ניכר שהתערוכות הן תוצאה של יד אמן.
דף לחבר
בכל שבוע, באופן רציף, מתפרסם במושב "דף לחבר". בארכיון אוספים את כל הפרסומים הללו מכל השנים, כורכים אותם ומכינים קטלוג מסודר, כדי שאפשר יהיה לאתר נושאים ו/או כותבים בחומר הרב הזה. אחד המדורים הקבועים ב"דף לחבר" הוא "משולחן הארכיון". דליה חנין, מתנדבת ותיקה בארכיון, ליקטה עבורנו כמה מכתבים מעניינים שהגיעו לבאר טוביה במרוצת השנים, לכבוד חגיגת ייסוד המושב ב-י"א באדר.
כך למשל כאשר מלאו למושב 11 שנים, נשלח מכתב אל עארף בק אל-עארף, מושל נפת עזה, ובו נכתב: "אדון נכבד מאוד, בי"א באדר תש"א (5.3.1941) תמלאנה 11 שנה לייסוד מושבנו, ואנו מתכבדים בזה לבקשו בשם כל תושבי באר טוביה לכבדנו בהשתתפותו בחגיגתנו השנתית… נשמח מאוד אם כבודו ימלא את בקשתנו. בכבוד רב, ועד הכפר". בחג בר-מצווה למושב, בשנת 1943, התקבל מכתב מהסוכנות היהודית לארץ ישראל, ובו נכתב: "הצלחתם להפוך את קסטינה היבשה לבאר טוביה הנובעת מים, הפורחת ומתפתחת לתפארת…" וכאשר מלאו לבאר-טוביה 26 שנה, בשנת 1956, דוד בן גוריון, שישב אז בשדה בוקר, שלח מכתב באמצעות בת המושב רות, ובו כלל את חזונו להרחבת ההתיישבות בנגב: "לחברים בבאר-טוביה, אני שמח לשלוח לכם בידי רות וזאב ברכת פולה וברכתי לחגיגת מחצית היובל לבאר-טוביה המחודשת.
כשהלכתם לבנות מחדש את באר-טוביה לפני יותר מ-25 שנים, התיישבתם בקצה הדרום בימים ההם. וזכיתם זכות גדולה להעתק צפונה – בהישארכם במקומכם. רבים מאז ראו בכם דוגמא ומופת – ואף הלכו דרומה. "איחולי הלבביים לכך – שיחד עם גידולה והתבצרותה של באר-טוביה וסביבתה, ייצאו מתוככם עוד הרבה רותיות וזאבים, שידרימו יותר מכם וניישב מרחבי הדרום והנגב, כאשר העזתם אתם לעשות בקצה הדרום שלפני 26 שנה. בברכת חברים – ד. בן-גוריון."
מה עוד יש במוזיאון?
כאמור, חנה פיריץ היא מנהלת הארכיון ויחד עמה עובדים, כולם בהתנדבות, שמונה אנשים: צילה ברנשטיין, עמי גלעדי, גילה זולר, דליה חנין, נורית כץ, תקוה כרמל, ציפה פרי ואורי עמיר. בכל יום ראשון בבוקר הם מגיעים לחדר העבודה שלהם בארכיון ועסוקים במשך שעות בזיהוי מסמכים, הדפסה, ארגון ועדכון תיקים, הכנת קטלוגים, איתור חומר עבור מי שמבקש ועוד.
בצמוד נמצא לב הארכיון: חדר ובו תיקים לפי נושאים – חקלאות, ביטחון, חברה וכו'. כאן ניתן למצוא מגוון מסמכים: כל אוסף "הדף לחבר" בכרכים רבים, בצירוף קטלוג מפורט, בו ניתן למצוא את שם הכותב, הנושא, מספר הגיליון והתאריך בו נכתבו הדברים. וכך יש אוסף נגיש, אוצר היסטוריית הכפר שלא יסולא בפז, מאירועים קטנים, יום, יומיים ועד אירועים גדולים.
כמו כן, יש תיקי משפחות. לכל משפחה מוקדש תיק, ובו מרוכזים מסמכים, מכתבים ותצלומים שנמצאו בארכיון ושנמסרו על ידי המשפחות עצמן (הנגישות לתיקים הללו מותנת באישור המשפחה). כך שאם יש חומר אישי מדי, הוא לא נחשף לעיני כול, ומצוי במעטפה עליה כתוב: "לעיני המשפחה בלבד".
עוד יש בארכיון אוסף של עיתוני בתי הספר, היסודי והתיכון, משנים קודמות. וכמובן: אוסף תמונות גדול מאוד מחיי המושב – חגים, אירועים, פעילויות נוער וכיו"ב. עוד מפעל הנצחה חשוב מאוד שיזמו אנשי הארכיון הוא ראיונות אישיים. זה התחיל בהקלטה בטייפ ותמלול ההקלטה, והמשיך כמובן בצילום וידאו, שגם אליו מצטרף תמלול. עד עתה הספיקו המתנדבים לראיין כ-130 מבני המושב. לאחרונה הוחל בקיום ראיונות גם עם בנות המושב החיות מחוצה לו. כך הספיקו לראיין את הבת המבוגרת ביותר של הכפר, יותה רפמן, ממש לפני פטירתה. אגב, המראיין הראשון היה מתנדב מן החוץ, שמעון וגה ז"ל, שהתגורר אז במרכז הכפרי "אחווה" והיה מורה ומחנך מוערך מאוד בחייו.
הארכיון משקף גם את תולדות בית הקברות ההיסטורי של באר-טוביה, שהקבר הראשון בו הוא משנת 1917! בתיק מיוחד מרוכזים כל כיתובי המצבות. ואם יש מצבות של אלמונים, מנסים לזהות את האדם הנפטר. לצורך זה נעזרו עובדי הארכיון גם ב"המחלקה לאיתור נעדרים" של משרד הביטחון, וחלק מהשמות אכן אותרו.
מי משתמש בארכיון?
ברור שהמקום משמש כמקור בלתי נדלה לתושבי באר-טוביה. על סמך החומר הרב שנצבר פה, מוציאים לאור חוברות בנושאים שונים. בארכיון מחפשים ומוצאים טקסטים וחומר ויזואלי לטקסים ולאירועים המשותפים.
לדוגמא, עתה לכבוד שנת ה-90 של המושב, מתפרסמת בכל שבוע חידה ב"דף לחבר". מחברי החידות נעזרים בארכיון. תיקי המשפחות משמשים את בניהן ובנותיהן לציון אירועים משמחים, ולהבדיל, גם מידע ותכנים על נפטרים לצורך הספדים מרגשים, אישיים, שמלמדים על האדם וחייו. (לעתים, כאשר יש ראיון עם הנפטר, ניתן ללמוד עליו מתוך דבריו על עצמו…). סטודנטים מהמכללות ומהאוניברסיטאות מאתרים פה חומר לעבודות סמינריוניות. גם תלמידי בתי ספר נעזרים ללמוד ולהכין עבודות על תולדות ההתיישבות. אגב, הסטודנטים והתלמידים שנעזרו בחומר, מעניקים לארכיון את העבודות שכתבו.
לעתים עוזר החומר בארכיון להתגבר על חילוקי דעות היסטוריים. לאחרונה עלתה השאלה מתי בדיוק נוסד בית הספר היסודי האזורי? דוגמא לפנייה לארכיון מבחוץ: תלמידה מרחובות שאלה על סיפור שלמדו בכיתתה, והיה כתוב בו שהמעשה התרחש בבאר טוביה. היא הפנתה מכתב לחנה פיריץ ושאלה אם אכן האירוע המתואר היה שם, ואם הוא עוסק באנשים שחיים עתה במושב. בשנים האחרונות מתקיימים במושב סיורים מודרכים לקבוצות. חלק מרכזי בהם הוא ביקור בארכיון, בו מסופרת ההיסטוריה המורכבת של באר טוביה. בספר המבקרים, הנמצא בכניסה לארכיון, ניתן למצוא את דבריהם של אורחים רבים, המעידים על הרושם הרב שהותיר הארכיון עליהם.
מסכמת דליה חנין: "העבודה בארכיון מרתקת בזכות התגליות. כל הזמן מתגלים לנו פרטים חדשים על אנשים, על אירועים. אנו מנסים ומצליחים לרוב לפתור חידות מן העבר, למצוא תשובות לשאלות, להשלים פרטי מידע ולארגנם בפסיפס היריעה ההיסטורית". בחדר הכניסה למוזיאון ממוסגר קטע מדבריו של הסופר האיטלקי, צ'זארה פבזה: "זמן רב חשבתי שהכפר הזה הוא העולם כולו. עתה, לאחר שבאמת ראיתי את העולם… אינני יודע אם כל כך טעיתי אז…" ואכן, הארכיון של המושב באר-טוביה – שלדברי בן-גוריון היה דרומי ביותר והפך לצפוני בלי לזוז ממקומו – משקף את תולדות ההתיישבות בארץ ישראל כולה. הכפר יכול לשמש דוגמא לכל אדם הנאבק על ביתו ומעצב את אופי החברה בה הוא חי, בהתאם לערכיו ושאיפותיו.
מושב באר טוביה חוגג השנה 90 – מזל טוב!
במושב באר-טוביה הסבו מבנים חקלאיים ישנים לבתי תרבות עבור מפגשים חברתיים
