כמו בכל מאות המושבים והקיבוצים בארץ – גם תושבי מושב גבעת יערים שבמועצה האזורית מטה יהודה מייד התגייסו לטובת החיילים המגויסים והתושבים, באספקת אוכל ביתי ומפנק, תחתונים וגופיות, ציוד חיוני ועוד ועוד * עם ישראל במיטבו
תושבי מושב גבעת יערים הנמצא בהרי ירושלים, התעוררו בשבת (7.10) האחרונה למספר רב של אזעקות מבהילות ומערערות גוף ונפש. התושבים התעשתו מהר, ארגנו שמירה וסיורים במושב, פינו וסידרו מרחבים מוגנים – ובמקביל החלו כבר ביום ראשון לשלוח מזון, אוכל חם, ציוד, תרומות ועידוד לחיילים ולתושבים הפזורים בכול רחבי הארץ, והכול תוך שעות בודדות.
בפרץ של אנרגיה ואחדות, החלו תושבי המושב – מוותיקים בעלי נחלות ועד שוכרי דירות – לרכז ציוד, לבשל אוכל חם וטרי, לשלוח מכתבים לחיילים ולגייס כספים עבור הלחימה, החיילים ותושבי הדרום, כל אחת ואחד לפי יכולתם.
"חברים יש כבר בשלניות שהעמידו סירים לכ-80-100 איש, אנחנו צריכים אוכל ל-200 איש – לכן דרושים עוד 2-3 חבר'ה שיכולים לבשל סוגרים את הפינה," ביקשו התושבים בקבוצות הוואטסאפ כבר ביום הראשון, מה שנמשך לאורך כל השבוע. בתחילת השבוע הצליחו התושבים לבשל, לארוז ולשלוח אוכל ביתי וחם ל-300 חיילים לפחות!
בין הכנת הארוחות התבקשו התושבים להכין לחיילים ברעים ובנתיב העשרה אוכל חם ולא לשלוח רק חטיפים. הדבר אכן נעשה: "מלבד לחיילים, נשלח אוכל חם ועוגות למשפחות מהדרום הנמצאות בקיבוצים ומלונות באזור," הודיעו בקבוצות.
"אתמול התחלנו את היום עם זה שאנחנו מבשלות לבסיס אחד באזור ה-50 חיילים ותוך כדי תנועה הבנו שיש צורך בעוד והוצאנו אתמול אוכל לארבעה מוקדים והאכלנו מעל ל-300 איש," דיווחה תושבת הגבעה, ואחרת הוסיפה: "יש 100 אורחים מהעוטף באחד מהמלונות הקרובים ויש להם שלוש ארוחות ביום. אבל חשבתי אולי שאפשר לשמח אותם בעוגות ועוגיות ביתיות!" העוגות, לא איחרו להגיע.
"לא אכלנו כבר יומיים…"
ניצן אוחיון המתגוררת בגבעת יערים בשנה האחרונה (בעלה גויס כבר בעשר בבוקר ביום שבת הנורא), מצאה עצמה פותחת חמ"ל של ממש בביתה, עם תינוק קטן במנשא, כשהורים, חברים ותושבים מנהלים מטבח קטן ממנו יצאו מאות מנות גדולות בטעם ביתי ועוד עזרה ענקית לחיילים ולתושבים.
על ההירתמות ניצן מספרת בהתרגשות: "ביום שבת בבוקר התחיל כל הבלגן. בעלי היה מהמוקפצים הראשונים למילואים, ולפני עשר בבוקר ביום שבת הוא כבר היה בדרכו למלחמה. גדלתי פה במועצה (מטה יהודה), וכבר באותו יום הגיעו הורי שגרים קרוב במושב כסלון להיות איתי – וגם אחותי הייתה כאן. ישנו פה בלילה ואז אחותי קיבלה צו מילואים בשבע בבוקר ויצאה למילואים. כל הסיפור קשה. יש לנו חברים בעוטף, אחותי הייתה אמורה להיות במסיבה בזיקים ולמזלנו היא לא נסעה. כעת מבשרים לה בכל יום על חבריה שנרצחו.
"ביום א' אחה"צ כשאנחנו יושבים בסלון מודאגים, הגיע איתמר בעלי לאפטר קצר. כשהוא הגיע הוא אמר לי: 'לא אכלנו כבר יומיים, אין אוכל' – והיינו המומות. אמא שלי שמעה זאת והתקשרה לאחותי לשאול מה היא אוכלת. גם היא אמרה: 'אין פה כלום. אין אוכל'.
"באותו הרגע אמא שלי קמה והתחילה לפעול. להורים שלי יש עסק שנקרא 'בראנץ' טורקי', אז את כל מה שהיה במקרר היא לקחה והוציאה אוכל ל-60 אנשים. ממש עשתה יש מאין. שלחתי הודעה לאנשים במושב וכמה מהם הגיעו עם 'חמגשיות', כך שתוך שעה וחצי הוצאנו 60 מנות!
"כל זה היה ביום ראשון, אחרי שבת. אבי נסע לאחותי ונתן להם את האוכל שבישלנו. בערב דיברתי עם חברה מפסגת זאב בשם טובה. היא אמרה לי שהיא מחפשת התנדבות ורצתה מטבח להתנדב בו. בעלי איתמר כהן השף הוא שף של מסעדה ידועה. חשוב לי לציין שהמסעדה תרמה מנות לבסיס של בעלי שחזר מהאפטר הקצר לגדוד עם רכב מלא באוכל!"
מהיכן התושייה?
"הוריי, בעלי ואני עובדים במטבחים. אני מגיעה מעולם הקייטרינג וכולנו יודעים לעבוד תחת לחץ. חברתי טובה אמרה שנפתח 'פייבוקס' ונאסוף תרומות לקניית אוכל. היא העלתה פוסט לבדוק למי צריך לבשל, אספנו כסף למצרכים וכבר ביום השני יצאנו עם 700 שקלים לסופר. למרות שהמדפים שהתרוקנו היא קנתה מה שאפשר. ידענו מאחותי שיש עוד צורך באוכל ביתי, והוריי: אימי לבנת אוחיון שממש תקטקה על המטבח ואבא שלי אבי אוחיון, ששינע את האוכל לבסיסים – עשו עבודה מדהימה!
"ביום השלישי המשכנו בעשייה. העלנו תמונות לאינסטגרם. אנחנו לא מפרסמות להמונים אלא מתמקדות באנשים ומכרים שיכולים לעשות דברים יעילים. גם ביום השלישי עם תקציב דומה ליום הראשון יצאה טובה לקניות בסופר, קנתה מצרכים ברמי לוי קונה בצורה חכמה עם רשימות שהכנו, כי לא תמיד ידענו מה הכמויות.
"אחותי כבר סיפרה לנו שהמצב עם האוכל בצה"ל יותר טוב. התחלנו לבשל לאנשים שצריך. היינו עדיין 'על זה' ועדיין חיפשנו לחיילים ואנשים שפונים אלינו. ביום השלישי זה היה ממש מרגש! נהרות של אנשים מגבעת יערים הגיעו עם סירים, אוכל, מכתבים, רצו לאסוף מצרכים, הביאו רכבים, סידרו ותייגו את האוכל לפי צרכים של אנשים כמו טבעונות, כשרות, צמחונות. היו כאן ערימות של אוכל! ביום המרגש הזה הייתה לנו בקשה ל100 אנשי מילואים בחברון שצריכים אוכל ביתי ועוגות, אז אפינו ושלחנו ערמות של עוגות.
"תביני, את כל זה אני עושה עם תינוק קטן במנשא. חברתי טובה מפסגת זאב הגיעה לאשת קשר באזור בית שמש שאמרה לה שהיא מוציאה אוכל לפי צורך לבסיסים, שאלנו 'כמה אוכל את צריכה?' והיא אמרה שצריך אוכל ל-400 אנשים. מכיוון שאנחנו פועלות במטבח ביתי קטן, לא היינו בטוחות שנוכל להוציא. אבל הצלחנו. מי שתיאמה איתנו בבית שמש – הצליחה להעביר אוכל בסביבות ה-400 איש."
"אנחנו עם שנותן"
ניצן מספרת על שבוע קדחתני של בישול איסוף שינוע והוצאת אוכל לחיילים על ידי תושבים שהתנדבו לעזור בכל דרך אפשרית: "ברגע שיש בבת אחת 400 חיילים שצריכים לאכול, מדובר על להוציא סירי ענק ולהתחיל לבשל, לשלוח הודעות לאנשים בקבוצות. הייתה התנדבות אדירה לבישולים והכנה גם מישוב כסלון וגם מגבעת יערים. הזרימו לנו אוכל הבייתה. אבא שלי יצא לשנע לנקודה אחת ופגש מתנדב אחר ששינע אוכל לנקודה בבית שמש. אח של בעלי היה במבשרת וגילה חמ"ל שאין להם אוכל, אז סיפקנו אוכל באמצעות עזרה של תושבים בכל דבר אפשרי!
"היינו מסיימות את הימים, עם הרגשה של אסקפיזם ותחושה של הסחת דעת טובה. האדרנלין היה אדיר כשהיינו בפעולה, אבל כשראינו חדשות התחושה הטובה עברה.
"אנשים הלכו עם 'חמגשיות' ובאו אליי והכירו אותי. אני פחות משנה במושב ולא ממש יצא לי ליצור קשרים חברתיים – הכרתי רק אנשים בודדים, אבל כל המצב הזה הוביל להכרות עם אנשים מדהימים והרתמות של המון אנשים, ביניהם מוריה שוקר, שקישרה אותי לאנשים. הכרתי המון תושבים.
"בין לבין, הגיעו שתי בחורות צעירות מרחובות ששינעו אוכל מחברון. היינו מודאגות שיסעו אבל הן היו נחושות לנסוע ולהביא אוכל לחיילים. אני חיבת לציין שזה ממש מדהים! היו כמויות אוכל גדולות והאוכל לא נזרק.
"ביום הרביעי – הלב והנפש כבר היו עמוסים, הבית היה הפוך, הגוף היה עייף. התאפסנו יום אחד והורדנו פרופיל. ניסנו לראות מה עוד אפשר לעשות וארגנו יום אפייה למשפחות מהעוטף. אני עובדת ברשת שהיא רשת של בתי מלון בפריסה עולמית ובארץ יש כמה לוקיישנים. בימים האלה אין אורחים במלונות לכן המלונות קיבלו אורחים מהעוטף. שאלתי מה קורה עם האנשים שם, הבנתי שהם אוכלים שלוש ארוחות ביום והמלון דואג לצרכים שלהם, אז רציתי להכין עוגיות ועוגות באפייה ביתית.
"דרך קבוצות וואטסאפ של המושב, אני ועוד שלוש נשים שלחנו להם מאפים ביתיים ודברים טובים שאבא שלי שינע אליהם. בבוקר חמישי אחותי התקשרה ששוב אין אוכל ועכשיו (חמישי) אנחנו מבשלות. חשוב לי לציין שזה לא אני לבד, זה גם ההורים שלי לבנת ואבי אוחיון וטובה שמארגנת ומבשלת, ומלא מתנדבים שנסעו בכול הארץ, תושבי גבעת יערים ותושבי כסלון עזרו והיו מדהימים."
איך היו התגובות של החיילים שקיבלו את האוכל?
"בעלי, גיסי, אחותי וחברים מגויסים וכל מי שקיבל את האוכל אמרו דברים מחממי לב על הנתינה של העם שלנו. למשל, היה חייל שהעלה פוסט עם תמונות עם מכתבים של הילדים שהוא קיבל. החייל אמר שהדבר הקטן הזה, כמו אוכל חם או מכתבים מהילדים, זה מאד מחזק. אנחנו עם שנותן וזה המעט שאנחנו יכולים לעשות," ניצן מסכמת.
"אחד הדברים המרגשים בחיי!"
צביה אדלר המתגוררת כבר עשור בגבעת יערים, אפתה עוגיות לחיילים והייתה חלק אינטגרלי בפעילות המושב החל מאיסוף תרומות לחיילי צה"ל, עד הסעות תושבים, הצלת בעלי חיים, העברת תקשורת בין התושבים, איסוף ציוד ואוכל.
צביה מספרת ל"קו למושב": "היו שש עד שבע נשים במושב שבישלו אוכל: קובה מטוגן, מג'דרה, קציצות, פשטידות, אורז, פסטה, שניצלים, אוכל טבעוני, סלטים, מרק חם ומלא טוב ל-50 איש! עוגות ועוד פינוקים. שתי משפחות אפילו הביאו כלי אוכל קטנים כי זה מה שיכלו להרשות לעצמן אבל הן פשוט רצו לתת."
מי קיבל את המשלוח?
"קיבלו את זה 200 חיילים שמיום גיוסם אוכלים רק ממתקים וטונה. זוג נוסף שעזר תוך סכנה אמיתית לחייהם, הגיע מתל אביב לגבעת יערים לאסוף את המזון ומשם המשיך לספק את המזון והציוד לפלוגה."
עמי גיז ורותי ג'אנה – שניהם מורי דרך שגרים בתל אביב וכעת לא עובדים – הם הזוג המתזז בין פלוגות ומחלק ציוד ומזון, השניים הגיעו לגבעת יערים לאחר ששמעו שיש המון אוכל מבושל וביתי שמחכה לחיילים: "אתמול לקחתי משלוח לים המלח לקיבוץ סעד," מספר עמי. "זוגתי ראתה הודעות שמחפשים אנשים שיוכלו לקחת משלוח לעוטף. אנחנו בדיוק יצאנו מים המלח ועברנו במושב גבעת יערים כדי לאסוף את כל האוכל המבושל שהכינו במושב.
"כשהגענו לחיילים שקיבלו את המשלוח חוויתי את אחד הרגעים המרגשים בחיי. אני לא אדם צעיר, אבל הדבר הזה, של לפגוש חיילים אמיצים שאמרו לי ש'זה לא משנה הכמויות של האוכל, ושהם מתרגשים שמישהו דואג להם ובזכותנו ננצח' – זה ריגש אותי מאד!"
ועמי מוסיף: "מאנשים זרים לגמרי פתאום הרגשתי חום אנושי מופלא! פעמיים או שלוש היו לנו אזעקות בדרך בנסיעה בלילה. זה היה מפחיד מאד. זה היה נורא. נסענו בלילה מצאלים לצומת משאבי שדה מה שהיה לא סימפתי בכלל. ובכול זאת אנחנו יוצאים מחר שוב כדי לספק משלוח לאותה יחידה ואעשה איסוף נוסף. אנחנו עונים לכל צורך למשלוחים או צורך בסיוע."
"שלחי לי תחתונים וגופיות…"
מלבד מזון ואוכל חם, כינסו התושבים בבית העם, בכל ערב ציוד לחיילים ושלחו אותו להיכן שרוכז הציוד לפני משלוח. מתנדבים מהמושב קראו לכול מי שיכול לקנות ולשלוח ציוד: "אנחנו ממשיכים למלא מלאי של ציוד לתרומות לכל מי שצריך וצריכה, אם לפי בקשות ספציפיות או בכללי שפונים וכבר יש בלנו לתת בחמ"ל בבית העם. מי שיש לו מה לתת- בית העם פתוח ויש שם סימונים איפה לשים מה." ביקשו התושבים.
אל בית העם הגיעו חיש קל עשרות תושבי גבעת יערים והביאו מזרנים, שמיכות, אטמי אוזניים, ווסטים, מחצלות, תאורות ניידות, פליזים איכותיים, ספסלים וכסאות, אמגזיות, סוללות, מטענים ניידים, קרמים, נעליים, תחתוניות וגרביים וכובעים והכול במצב חדש וטוב.
התודות לא איחרו להגיע ופלוגת המילואים מגולני שלחה לתושבים הודעות של תודה והערכה: "תושבי גבעת יערים היקרים. תודה על התרומה לפלוגה שלנו מעריכים את ההירתמות והעזרה של כולכם! תודה ענקית ליאקי, איילה ודוד שהגיעו עד אלינו לדרום כדי שנקבל את הכל! אוהבים אתכם פלוגת המילואים מגולני "
גם כסף הצליחו התושבים לגייס על מנת לקנות ציוד הגנה לחיילים. דוד לרנר, תושב גבעת יערים, הצליח לגייס כספים מהקהילה היהודית בספרד, כדי לתרום לצבא ציוד הגנה איכותי. על הפעילות שצלחה בעיקר דרך בן דודו בספרד, הוא מספר: "בן דודי דניאל בן הרוש, פנה אל הקהילה היהודית בספרד שם הוא גר. דניאל עבד קשה כדי לקבל את התרומות, קיבלתי את הכסף, קניתי דברים ולקחתי אותם לחיילים. הבנו שיש מחסור מאד גדול של ציוד. אנחנו מנסים לתאם את מה שחסר ולהביא את זה דרך טיסות של 'אל על' ואני מביא את הציוד החסר שקנינו לחיילים."
פעילות נפש וגוף
מלבד התגייסות לאיסוף. אוכל, ציוד ותרומות, שילוב תושבי גבעת יערים – בין יצירה ומעשים טובים – כל אחד ניסה לתרום משהו ממקצועו ומהידע שלו: "היי הורים יקרים תושבת המקום קיימה שיעורי בלט רגועים בזום לתלמידות גן חובה וכיתוב א' עד ג' שלי ומזמינה את מי שרוצה להצטרף ללא עלות," בישרה מורה לבלט במושב.
"פינות היצירה נפתחו במקלטים ובמרחבים מוגנים ואפילו סדנת ג'אגלינג החלה באחת משעות אחה"צ במושב," עדכנה מוריכה. בעלי דירות ריקות בהן הם לא גרים לשהייה ממושכת של תושבי הדרום ולכל מי שצריך, ובכך סיפקו מחסה ותנאים שהות טובים יותר מבמקלטים.
ילדי הגבעה כתבו מכתבים לחיילים ואף תלו שלטי עידוד ברחבי המושב. בפינת היצירה בצהרון שנפתח במרחב מוגן ציירו הילדים ציורים לחיילים. שלטים של עידוד נתלו ברחבי הגבעה על ידי ילדים לצד דגלי ישראל שהתנוססו מחצרות וגגות הבתים.
