במוזיאון "בית טרומפלדור" שבקיבוץ תל יוסף מוצג למבקרים מיצב "אלה המתים": יותר מ-1800 נרות נשמה, שכל אחד מהם עטוף ברקמה הנושאת את שמו של אחד הנופלים מאז 7 באוקטובר. הרוקמות הן קבוצה של נשים שנותנות ביטוי לתחושות ורגשות ולהזדהות עם המשפחות השכולות
*תמונה ראשית: נרות זיכרון עטופים ברקמה. לכל רוקמת יש הסגנון שלה, מעין מגע אישי שהיא מוסיפה. צילום: סמדר ינאי
פגשתי את סמדר ינאי, אחת משותפות המיצב, בביתה באשדות יעקב איחוד, יום אחרי שהתייצבה, כמידי שבוע, באוהל שבצומת עמיעד, שם, יחד עם חברות וחברים נוספים, מספקים אוכל לחיילים: טוסטים, סלטים, מרק, עוגות. פרויקט שהתחיל חודש אחרי תחילת המלחמה.
סמדר, בת וחברת אשדות יעקב איחוד, הייתה מורה לאומנות במשך 40 שנה בבית הספר היסודי "מול גלעד". דרך קבוצת וואטסאפ בה היא חברה, התוודעה ליוזמה של חברה למקצוע – שי אייל מגן נר. מספרת סמדר: "שי איבדה חברה בבארי, ושאלה את עצמה מה היא יכולה לעשות על מנת להנציח את זיכרה, היא רקמה את שמה של החברה ועטפה את השם סביב נר זיכרון, ופרסמה את היוזמה. כנראה שרבים ורבות רצו לבטא בצורה כלשהי תמיכה והזדהות, וכך נוצרה קבוצה של נשים שהצטרפו ליצירה. אני התוודעתי לעניין בתקופה שלא ידעתי איך לעבד את האירועים הטרגיים ולהתמודד עם המלחמה, ומה אני יכולה לעשות ולתרום. במרץ בשנה שעברה נכנסתי לפרויקט הזה, שהחלטנו לקרוא לו 'רוקמים/ות לנספים'. הרגשתי שנוצר מקום לנשמה. הייתי יושבת לילות ורוקמת. יצרתי לעצמי פינת עבודה עם החומרים הנדרשים. בחרתי לעצמי את הצבעים צהוב ובז', כך שניתן יהיה לזהות את הנרות 'שלי'".
קשר, הזדהות, המשכיות
לפני כשנה נוצר קשר בין מובילות הקבוצה לבין שוקי שפרן, מנהל בית יוסף טרומפלדור בתל יוסף, שהביע נכונות להציג את הנרות הרקומים בשטח התצוגה של הבית. כיום מוצגים בתל יוסף למעלה מ-1800 נרות, הנושאים את שמות הנופלים, אזרחים וחיילים, שנפלו מ-7.10, כולל הרוגי פיגועים ופעולות איבה. בבית מתארחות קבוצות, למשל קבוצות "תגלית" ואחרות, שנחשפות למיזם.
סמדר: "אנו מודות לשוקי ולתל יוסף על הבית החם שהם נתנו לנו. שוקי פתח בפנינו את הבית ואת הלב, ופרש לנו שטיח אדום. והכול בהתנדבות מלאה. בהתחלה חשבנו להעביר את התערוכה גם למקומות נוספים, אבל הבנו שעדיף להשאירה כתערוכת קבע. בתקופה הראשונה שיתפתי עוד שלוש חברות מאשדות. בהמשך והתגייסו גם נשים נוספות מעמק המעיינות ומתל יוסף. בשלב מסוים היו כ-120 רוקמות מכל רחבי הארץ. מידי מספר שבועות אנו נוסעות לתל יוסף ומוסיפות נרות לתצוגה. שי הקימה אתר אינטרנט כך שאנשים יכולים לאתר את המיקום של הנר הנושא את שם יקירם בתצוגה".
ספרי על הרעיון שעומד מאחורי היוזמה
"זה התחיל מהפן הרגשי, לקחת חלק בהנצחת החללים. לרקמה יש משמעות. אנו רוקמות בשיטה שנקראת 'תך שרשרת', שבה האותיות נוצרות תוך כדי שילוב של טבעת בתוך טבעת, וזה מבטא קשר, הזדהות והמשכיות. בפרויקט השתתפו גם נשים עם מוגבלות פיזית, וזה היה מאוד משמעותי עבורן. לכל רוקמת יש הסגנון שלה, מעין מגע אישי שהיא מוסיפה. אני למשל הוספתי לרקמות לב, או פרח. אני קוראת על הדמות שאת שמה אני רוקמת, מי היה האיש, ומתחברת אל הסיפור האישי שלו. לצערנו מספר האבדות כל הזמן הולך וגדל".
רקמת נשים: אמצעי לחיבורים
מיצב "אלה המתים": רוקמים ורוקמות נרות נשמה
שי אייל
"אלה המתים" הינו מיצב לזכר כל הנרצחים.ות והנופלים.ות במלחמה מאז ה7.10.
במיצב הנצחה זה השתתפו נשים רבות, כחלק מתרבות חברתית קהילתית ארץ ישראלית, היודעת לחבק ולהביע אמפטיה והזדהות אמיתית עם כאבו של האחר. מאחר שהרקמות נעשו על ידי עשרות נשים מרחבי הארץ, המיצב כולל בתוכו רכיבים אמנותיים, הבאים לידי ביטוי במגוון סגנונות כתיבה, רקמה, עיטורים, צבעוניות וחיבורים. כל זאת לצד סדרתיות וחזרתיות ביצירות של נשים שיצרו מקבץ נרות נשמה.
…מעניין לראות כי לאורך ההיסטוריה רקמת נשים שימשה כאמצעי לחיבורים, כאמצעי טיפולי, כדרך להעצמת נשים, להנצחת מתים ולהבעת מחאה נשית, אספקטים אשר באים לידי ביטוי במיצב.
ברקמת הנרות לקחו חלק נשים מקהלים שונים ובעלות דעות שונות, נשים אשר דרך הרקמה, ההנצחה והערבות ההדדית עברו תהליך טיפול-אמנותי-חברתי-קהילתי. זהו מיצב אשר באמצעות חוט ומחט בא להנציח ולחבק את המשפחות השכולות, החברים.ות ואותנו כחברה, ולהנכיח את האובדן והכאב.
