העמותה לחקר התנועות הציוניות בהונגריה, תקיים בשבוע הבא כנס שמטרתו לציין את מורשת אותה "מחתרת" של בני תנועות נוער בהונגריה, שהחליטו, עם פלישת הגרמנים, לרדת למחתרת ולהציל את חבריהם בפרט ויהודים בכלל. סיפורם מובא בכתבה
מחתרת התנועות הציוניות בהונגריה
לקראת מפגש של פעילי העמותה לחקר התנועות הציוניות בהונגריה, שיתקיים בשבוע הבא ברמת אפעל, אומר יובל אלפן, בנו של משה אלפן ז"ל (קיבוץ העוגן), מי שהיה נציג תנועת השומר הצעיר במחתרת התנועות הציוניות בהונגריה ב-1944, שסיפור פעילותה של המחתרת אינו ידוע ואינו מוכר די לציבור.
"חברי תנועות הנוער בהונגריה" מסביר אלפן, "החליטו עם פלישת הגרמנים, לרדת למחתרת ולהציל את חבריהם בפרט ויהודים בכלל. פעולתם הייתה מתוך מודעות שעליהם לא לתפוס בנשק, אלא להציל. בכך הם הצילו רבבות יהודים, וניתן לומר כי הייתה זאת פעילות ההצלה הגדולה ביותר בתולדות השואה.
המיוחד בפעילות המחתרת, שכל תנועות הנוער הציוניות פעלו ביחד, בהרמוניה וסולידריות אנושיות, בגילוי מעשי גבורה, כשמרביתם יכלו להימלט, אך הם בחרו להישאר ולהציל". השאלות והתשובות המובאות כאן, אכן מספרות סיפור של "יהודים המצילים יהודים" שהוא מעניין ומרתק.
מה היה הרקע להקמת מחתרת התנועות הציוניות בהונגריה?
אלפן: "בתחילת 1944, להנהגת תנועות הנוער הציוניות היה ברור שמתנהלת השמדה שיטתית של יהודי אירופה על ידי הנאצים. הסיבות העיקריות שהכריעו לא לאחוז בנשק אלא לדבוק בהצלה היו בעיקר אלה: הונגריה רובה במישור ללא יערות ואזורי ביצות, חוסר זמן להתארגנות בגלל גזירות אנטי יהודיות, היעדר שכבה של נושאי נשק כי רוב הגברים היו בעבודות כפייה בצבא ההונגרי משנת 1942, אווירת עוינות כלפי יהודים בהונגריה.
עם כניסת הצבא הגרמני להונגריה ב-19.3.1944, היה ברור כי הגרמנים נסוגים מחזיתות רבות, אבל התכנית הרצחנית להשמדת יהדות הונגריה פעלה מיד במלוא הקיטור, בראשות אדולף אייכמן.
החל מאותו יום נאסר על יהודים לנסוע ברכבות, הוחרמו מקלטי רדיו ומכשירי טלפון. מ-5 באפריל חובה היה לשאת טלאי צהוב והופקע רכוש יהודי והוחל בהקמת גטאות בערי השדה.
מ-15 במאי התבצע המשלוח הראשון של יהודי הונגריה לאושוויץ ועד ה-9 ביולי, יצאו 147 רכבות משא בהם נשלחו אל מותם 564,500 יהודים לתאי הגזים, מתוך 725,000 יהודי הונגריה. תחילה נשלחו מגטאות בערי השדה והתוכנית הייתה להשמיד גם את כל יהודי בודפשט".
איך הוקמה המחתרת ומי צורף אליה?
"נציגי תנועות הנוער הציוניות, ראו את הנולד והקימו את 'ועדת ההגנה' שהורכבה מארבעה חברים: ליאון בלאט מהנוער הציוני, דב אברהמצ'יק מבני עקיבא, מנחם קליין ממכבי הצעיר ומשה אלפן מהשומר הצעיר.
זו הייתה אבן הפינה למחתרת. כצעד ראשון הם הורו לחברים הבוגרים בתנועות, אלה מעל גיל 17, להחליף זהותם לזהות נוצרית-הונגרית (הוגדר כאריזציה) ולרדת למחתרת, כדי שיהיו חופשים לפעול בזהות חדשה וכדי שחוקים אנטי-יהודים לא יחולו עליהם, והם יוכלו להתגייס להצלת אחיהם. ביום זה קמה למעשה המחתרת.
דוד גור, צעיר בן 18, הצטרף לדן צימרמן ולשרגא וויל והשניים הקימו 'בית מלאכה' להכנת תעודות מזויפות. זו הייתה מעבדה קטנה שהפכה למפעל שסיפק תעודות, גם לאנשי מחתרת לא יהודים: תעודות לידה, רישום במשטרה, שחרור מהצבא, כרטיסי מזון, אישור מגורים, תעודות טבילה פרוטסטנטיות ועוד.
בפחות משנה עבר המפעל שסיפק את התעודות ל-15 כתובות שונות בבודפשט. בין מנהיגי המחתרת הבולטים ניתן למנות גם את צבי ונשקה גולדפרב מדרור הבונים ואת פרץ רבס ממכבי הצעיר.
בודפשט מנתה אז מיליון נפש ואנשי המחתרת העמידו פנים שהם יוצאים לעבודה כרגיל. לחברי בני עקיבא נוצרו בעיות מורכבות כי הם נאלצו לא לחבוש כובע, לקצץ פיאות, לנטוש את התפילין והציציות ולעבור על איסור אכילת טרף. הרבנים פסקו שקדושת החיים קודמת למצוות הדת".
תחומי פעילותה של המחתרת
אנשי המחתרת פעלו בתחומים רבים, החל מאספקת מזון לנזקקים, הפעלת בתי ילדים לילדים יתומים, הברחת יהודים מעבר לגבול ההונגרי, אספקת סרטיפיקטים לעלייה ארצה, הסתרת יהודים, אספקת תעודות חסות ועוד.
שליחויות לערי השדה
ראשי התנועות הציוניות ידעו על השמדת יהודי אירופה ולכן 200 שליחים הגיעו ל-300 קהילות יהודיות ברחבי הונגריה כדי להזהירם מהגירוש הצפוי. הם נתקלו לדאבונם בחוסר אמון וגם במענה מצד היהודים, כי גם אם הדברים נכונים הם לא יעזבו את הוריהם ומשפחותיהם.
"טיול" – הברחת יהודים מעבר לגבולות
המחתרת העבירה אלפי צעירים מבודפשט ברכבות, מצוידים במסמכים מזויפים למספר ערי גבול. כל קבוצת בריחה מנתה 10-8 איש כשמלווה אותה איש מחתרת. נדרש קור רוח להתגבר על הפחד למסור לאנשי הבולשת את אותן תעודות שסופקו להם באותו בוקר. מי שתעודתו נתגלתה כמזויפת נשלח מיד לאושוויץ.
לאחר שהגיעו הצעירים לעיר גבול בהונגריה, הם הועברו בדרך כלל לאיכרים מקומיים בעבור סכום כסף גדול להברחתם לרומניה שם התגוררו אצל יהודים עד התארגנותם לעלות דרך עיר הנמל קונסטנצה בדרכם לפלשתינה, בעלייה הבלתי-לגלית.
חלקם הגיעו לארץ רגלית, דרך תורכיה וסוריה, היישר למחנה עתלית. ההערכה היא שאלפי יהודים הגיעו לארץ בדרכים אלה. מבצעים אלה הופסקו באוגוסט 1944, כשרומניה הצטרפה לכוחות בעלות הברית והמלחמה התפשטה לגבולות אלה.
בתי ילדים
החל מאמצע אוקטובר החלה התעללות ביהודים של אנשי מפלגת "צלב החץ" (המפלגה הנציונל-סוציאליסטית ההונגרית שהייתה פרו-נאצית, גזענית ואנטישמית), וילדים רבים נותרו ללא הוריהם.
הורים נלקחו לעבודות כפייה ומשפחות רבות התפוררו. נציג הצלב האדום בהונגריה הקים מחלקה לטיפול בילדים ומינה את אוטו קומוי, נשיא ההסתדרות הציונית בהונגריה, לנהל אותה.
הוקמו שלושה בתי ילדים ואנשי המחתרת הם שדאגו לאסוף את הילדים, לשכור מבנים ולדאוג לציוד ולמזון. המימון בא מהג'וינט ומעשירי יהודי הונגריה.
אחד ממבצעי ההצלה כלל את מבצע ההצלה ברחוב נאג'פוברוש בבודפשט. טלפון הגיע למחתרת שאנשי "צלב החץ" עומדים לפנות את בית הילדים. לצי קפש (לימים אליעזר קדמון) בן ה-20, איש המחתרת, התנדב למנוע את הפינוי.
הוא לבש מעיל עור, כדי שייראה כגוי, ויצא לשם. כשהגיע לבית הילדים, עמד בשער זקיף מ"צלב החץ" חמוש בתת מקלע סטן. הרב שניהל את המקום והילדים שעמדו בחצר היו מבוהלים מאוד.
איש המחתרת פתח בשאגות על השומרים הנאצים: "איך אתם מעזים לדרוס ברגליכם שטח הנמצא בחסות הצלב האדום הבינלאומי".
מעיל העור שהיה לבוש והמשקפיים המוזהבים שהרכיב קפש, עשו רושם על הגרמנים, שהזעיקו את מפקדם, שזכה גם הוא לצעקות מאיש המחתרת.
המפקד הגרמני השיב לו בפחד: אדוני, אנחנו רק ממלאים פקודה. איש המחתרת דרש ממנו להציג פקודה בכתב וכשזו לא נמצאה, נקב בשמו של נותן הפקודה. בחוצפתו, איים לצי קפש על הגרמנים שהוא עומד לצלצל לשר הפנים שיצווה לאסור אותם. כששמעו איום זה נפל פחד על הנאצים והם עזבו את בית הילדים כשהם מתחננים על נפשם שלא לדווח על המקרה.
על כל קיר בכניסה ל-55 בתי הילדים שהוקמו, הוצב שלט אזהרה כי המקום מיועד לילדים החולים במחלות מדבקות. במשך התקופה לקיום בתי הילדים אנשי המחתרת דאגו למזונם ולרווחתם ועם סיום המלחמה רובם, כ -5,000 עלו לארץ ישראל ועוד 1,000 אנשי צוות ניצלו מיוזמת המחתרת".
אספקת מזון
למחתרת היו מחסני מזון מתוכם סיפקו אותו לבתי הילדים ולגטאות בבודפשט. אנשי המחתרת לעתים הסוו עצמם כאנשי "צלב החץ" ומזויינים בכלי נשק ליוו את שיירות המזון.
במסגרת מחלקה A של "הצלב האדום הבינלאומי" פעלה הוועדה לעזרה ולהצלה הציונית ביד אחת עם המחתרת של התנועות הציוניות ובשיתוף גדולי ענף הרכש וההובלה לקנייה ולאחסנה של מצרכי מזון מכל מקור אפשרי ובהיקפים גדולים.
בית הזכוכית: תת הקונסול השוויצרי פנה לממשלת הונגריה כדי להפעיל רישיונות עלייה לארץ ישראל שנופקו על ידי הבריטים. הממשלה ההונגרית, כנראה עקב תבוסת הגרמנים המתקרבת, אישרה ביוני 1944 7,800 סרטיפיקטים שהועברו לבודפשט מארצות באירופה על ידי הסוכנות היהודית, מאחר ולא נוצלו.
לשם טיפול וארגון הזכאים לעליה נשכר בית של סוחר זכוכית, שכונה בית הזכוכית ושימש כמשרד של הקונסוליה השוויצרית. תנועות הנוער הציוניות דרשו את ייצוגם בבית ולאחר מו"מ קשה, הם קיבלו משרד בבית ובחזיתו נתלה שלט: "מדור החלוץ".
רפי בנשלום, שלימים כתב ספר על הנושא ששמו "נאבקנו על החיים", נבחר לייצג את כל התנועות שפעלו במחתרת.
המשרד הפך למרכז הפעילות של המחתרת כיוון שנחשב ל"אקס-טריטוריאלי": הוראות, מסמכים, פגישות ועוד של המחתרת התקיימו במשרד זה.
בשלב מאוחר יותר כשהסכנה גברה, הוכנסו לבניין בניהם של אנשי התנועות, עריקים מעבודות הכפייה. בבית הסתתרו בתקופה קצרה כ-3,000 איש, ששהו בבית עצמו, במרתפים ובבית שכן, תוך צפיפות גדולה ובתנאים קשים.
בשלב ההכנה הבירוקרטי לזכאים שחיכו לסרטיפיקטים, חילקה השגרירות השוויצרית תעודות חסות, מעין דרכון קולקטיבי שהפך אותם בעצם לנתינים שוויצרים שלא ניתן היה לפגוע בהם.
מכיוון שההונגרים כיבדו תעודות חסות אלה, המחתרת ניצלה זאת והנפיקה 120,000 תעודות כאלו וחילקה אותן ליהודי בודפשט.
בתחילת דצמבר 1944, ראשי מפלגת "צלב החץ" עזבו את הבירה הונגרית ונשארו בריונים פשיסטים שהפסיקו להכיר בתעודות החסות. בינואר 1945 כשהרוסים התקרבו, תהליך זה נפסק ואין ספק שתעודות החסות שהופקו על ידי המחתרת הצילו יהודים רבים.
הצלת 120 חברי מחתרת מכלא מרגיט
בדצמבר 1944 נתפסו ונכלאו רבים מאנשי המחתרת בכלא צבאי בשדרות מרגיט. בין הכלואים היו גם שלושה מצוות בית המלאכה לזיוף תעודות. הם עונו קשות אך לא הסגירו סודותיהם. שלושה מאנשי המחתרת, ביניהם משה אלפן, יזמו מבצע הצלה.
הם שיחדו קצין צבא הונגרי שהוציא את כל האסירים למפקד וקרא בשמות אסירים, שניתנו לו על ידי אנשי המחתרת, שאותם כביכול היו אמורים להוציא להורג, אך למעשה לשחררם.
עקב העובדה שאנשי המחתרת עצמם שמרו על מידור גבוה ולא ידעו באיזה שם נאסרו חברי המחתרת, נוצר בלבול בין האסירים.
רק כשהוקרא השם "פרקש טיבור ראפוש", הבין דוד גור האסיר שגר לפני כן עם יוזם מבצע הצלה משה אלפן ("פיל"), שאכן מדובר בהצלה ולא בהוצאה להורג.
גור צעד קדימה ואמר לחבריו האסירים כי "פיל עומד מאחורי העניין, הם כולם צעדו קדימה וצעדו אחרי הקצין ההונגרי מחוץ לכלא. מכונית של השגרירות השוויצרית הובילה אותם לחבריהם במחתרת. למחרת אותו קצין, לאחר שהועברו אליו השמות הנכונים של שאר האסירים, שחרר עוד 103 מהם.
המיוחד במחתרת תנועות הנוער הציוניות בהונגריה הייתה העובדה שהם הצליחו לפעול יחד ולהפעיל מבצעי הצלה בהרמוניה ובסולידיות תחת קורת גג אחת, ללא יריבות וללא מחלוקות. זוהי הסיבה העיקרית להצלחת מבצעי ההצלה.
מדוע שני מבצעי הצלה בהונגריה, של קסטנר ושל ראול וולנברג, זכו להבלטה גדולה יותר מפעילות ההצלה של המחתרת?
מסביר יובל אלפן: "אבי הכיר את קסטנר וגם נפגש אתו והיו ביניהם ויכוחים. אלא שהמחתרת בחרה ב'קו הקטן', כלומר בהצלה של 'יהודים על ידי יהודים'. בעוד שקסטנר בחר בדרך אחרת, ב'קו הגדול'.
הפרסום של קסטנר נבע בעיקר בגלל משפט הדיבה שיזם נגד משמיציו. למרות זאת אבי העיד לטובת קסטנר בעת המשפט. ביחס לוולנברג זוהי פרשה נפרדת לגמרי השייכת לשבדיה".
אתה הצטרפת כפעיל בעמותה לחקר התנועות הציוניות בהונגריה – מה הייתה הסיבה לכך ומה הן פעולות העמותה?
"לפני חמש שנים פנה אליי דוד גור, מלוחמי המחתרת, שכיום הוא בן 95, וביקש ממני להיות גזבר העמותה. באחד הכינוסים ב'יד ושם', הועלה על ידינו הנושא של הצלת 'יהודים על ידי יהודים'.
אבנר שלו, אז יו"ר הנהלת 'יד ושם', אמר לנו שאותם מצילי יהודים שלא במסגרת 'הנורמה' (כלומר גויים), מגיעה להם הכרה כחסידי אומות העולם ואילו יהודים שהצילו יהודים, מעשה שהוא במסגרת 'הנורמה' לא מגיעה להם אותה הכרה.
בעמותה שלנו סבורים שיש לשנות את חוק 'יד ושם' ולתת את אותה הכרה ואומץ לב גם ליהודים שהצילו יהודים. אנו עובדים בשיתוף פעולה עם 'יד ושם', אך בנושא זה אנחנו במחלוקת".
מטרות העמותה לחקר תנועות הנוער הציוניות בהונגריה הן להנציח, לתעד וללמד את הפרק ההיסטורי של "מחתרת ההצלה" בהונגריה בסוף מלחמת העולם השנייה.
העמותה הוציאה לבתי ספר מערך שיעור המבוסס על החוברת "בעין הסערה" המספר את סיפור המחתרת בהונגריה, השתתפה ביוזמה לסרט על המחתרת ועומד להיות מופק סרט על הנשים במחתרת, קידום מטרות "הוועדה להוקרת גבורתם של יהודים שהצילו יהודים בשואה" ועוד.
שלושה מהנהגת המחתרת
מימין לשמאל: משה אלפן, רפי בנשלום, אפרים אגמון אפרא.
רפי בנשלום (שריכז את הפעילות של המחתרת מבית הזכוכית) ואפרים אגמון, שהיה פעיל במבצע ה"טיול", ריכז את מבצע אספקת המזון לגטאות ולבתי הילדים, ומשה אלפן, שהיה בין האחראים למבצע ה"טיול", יזם את מבצע חילוץ 120 חברי המחתרת מכלא מרגיט.
שלושתם היו מהדמויות הדומיננטיות בהנהגת המחתרת. שלושתם היו חברים עד סוף ימי חייהם. הם עלו לקיבוץ העוגן אחרי המלחמה ולקחו חלק פעיל ומשמעותי בכל פעילויות הקיבוץ. שלושתם כיהנו כמנכ"לי המפעל העוגנפלסט ברוטציה.
רפי בנשלום היה ציר ושגריר ברומניה, מאלי וקמבודיה. משה אלפן נציג מפ"ם בהסתדרות ושימש כמנהל בחברת כור, היה גזבר מפ"ם תקופה, ציר כלכלי למדינות מזרח אפריקה ושירת בקניה. היה מנכ"ל כור סחר. אפרא היה מנכ"ל החברה הכלכלית של השומר הצעיר.
בין מנהיגי המחתרת הבולטים ניתן למנות גם את צבי ונשקה גולדפרב מהבונים דרור ואת פרץ רבס ממכבי הצעיר.
בשבוע הבא, 24.8 יתקיים כאמור ברמת אפעל מפגש של פעילי העמותה בסיוע של מועצת תנועות הנוער בישראל.
