מי מוסמך להגיש תביעות בקיבוץ כלפי חבר ואיך עליו לעשות זאת? 

אתה שואלים, המדור עונה: על הממשק שבין ועד ההנהלה לבין האסיפה באשר לנקיטת עיצומים כנגד חבר

*תמונה ראשית: עו"ד גיל דגן. האסיפה הכללית קובעת את מדיניות האגודה, הוועד מופקד על ביצועה. צילום: שחר תמיר 

שאלה ותשובה  

פתיח חשוב וקצר: השאלות המגיעות למדור הן "משפטיות" במהותן ולא אחת גם בניסוחן. ישנם מקרים בהם נאלץ המדור שלא לתת מענה לפונים, במיוחד כאשר הם מבקשים תשובות פרטניות הנסמכות על מסמכים רבים. המדור יכול להתייחס רק לנושאים שהם כלליים או עקרוניים. המדור אינו יכול להשיב לשאלות הנוגעות לעניין נקודתי, שאינו משליך על הכלל, ואשר יש להעמיק בנתוניו. ועוד נבהיר: התשובה הניתנת במדור אינה חוות דעת משפטית, אינה מחליפה ייעוץ משפטי פרטני. זהו מענה כללי בלבד, המבקש לתת התייחסות עקרונית לסוגייה, וכמובן הוא אינו יכול להחליף כאמור ייעוץ משפטי לפי נסיבות כל עניין ועניין.  

חברים שואלים 

בקיבוץ שלנו מונה, לפני עשור, ועד ממונה בידי משרד הרשם, בהתאם לתקנות האגודות השיתופיות. יש לו סמכויות כפי שקבוע בתקנות. בשנת 2021 עודכן תקנון הקיבוץ ונקבע בו כי "דרכי תגובת הקיבוץ לגבי חבר שאינו מקיים חובה מהחובות המוטלות עליו על פי תקנון זה, לרבות הטלת קנסות, יובאו לדיון ולהחלטה באסיפה הכללית ויופעלו בהתאם לאותה החלטה". בתקופה האחרונה, אנו עדים בקיבוץ לתופעה בה הוועד מחליט על דעת עצמו (ללא דיון באסיפה) לנקוט הליכים משפטיים כנגד חברי האגודה מסיבות כאלה ואחרות. שאלתנו היא: למי נתונה הסמכות לעניין נקיטת הליכים משפטיים כנגד חבר אגודה? 

תשובה: 

ועד ההנהלה (הנהלה רחבה, או מזכירות הקיבוץ – כל קיבוץ ומונחיו) הוא אחת מרשויות האגודה (שבהן גם האסיפה, ועדת ביקורת ומי שמונתה ככזו). אכן, כפי שכתבו השואלים בשאלתם, קיימות לוועד ההנהלה וגם לוועד ממונה, לפי האמור בתקנה 23(ב) לתקנות האגודות השיתופיות (רשויות האגודה) "כל סמכויות האגודה שלא נמסרו לרשות אחרת בפקודה, בתקנות אלה או בתקנות האגודה".  

סמכות הוועד, אפוא, היא "סמכות שיורית". סמכות זו, מאפשרת לוועד ההנהלה לפעול ללא אישור האסיפה הכללית, כל עוד הוא פועל במסגרת המטרות והסמכויות שנקבעו בפקודה, בתקנות, בתקנון ובהחלטות האסיפה הכללית. 

עו"ד גיל דגן (שלמה כהן ושות'), מתאר כי לפי הדין, האסיפה הכללית היא שקובעת את מדיניות האגודה, והוועד הוא אשר מופקד על ביצועה. 

ככלל, בסמכות הוועד לפעול וליישם בפועל הוראות הקבועות בתקנון האגודה או בהחלטות האסיפה, לרבות נקיטת הליכים משפטיים וקיזוז חובות, ללא צורך באישור פרטני לכל מקרה ומקרה. 

אשר לביטוי "דרכי תגובה" (המופיע בתקנון אותו קיבוץ בו חברים השואלים), לדעת עו"ד גיל דגן, הפרשנות הסבירה לביטוי זה היא הטלת עיצומים (סנקציות) נגד החבר. לפי פרשנותו, לא בכל מקרה בו נדרשת "תגובה" כלפי חבר, שלא מקיים את חובותיו, נדרש אישור האסיפה.  

עו"ד דגן מדגים זאת בשני מקרים:  

• הראשון, קיזוז חובות – אם לחבר חוב לאגודה, ולאגודה קיים חוב כלפי החבר רשאית האגודה להודיע על קיזוז. זו דרך פירעון לגיטימית שאינה נחוצה באישור האסיפה לביצוע הקיזוז. 

• השני, הגשת תביעות משפטיות כדי לאכוף חובות או התחייבויות של חבר מכוח תקנון או החלטת אסיפה. גם במקרה זה, סבור עו"ד דגן, שאין צורך בהחלטה נוספת של האסיפה לצורך הגשת תביעה (אלא אם נקבע במפורש אחרת בתקנון האגודה). 

באחד המקרים שהגיע לערכאה שיפוטית (פסק הדין בעניין קארו נ' קבוצת גבע), קבע בית המשפט כי לפי התקנון המסוים של קבוצת גבע – סנקציות כלכליות חייבות אישור של האסיפה, בכל מקרה ומקרה, וכי הקיבוץ לא היה מוסמך להסמיך את מזכירות הקיבוץ להטיל סנקציות כאלו ללא שינוי תקנון מסודר.  

עו"ד דגן מביא זאת כדוגמה, אך מציין שאין זו ההלכה המחייבת, אלא זהו יישום פרטני של ההוראות של תקנון קיבוץ מסוים. הוא מדגיש כי בכל קיבוץ או אגודה אחרת: היקף סמכויות הוועד תלוי בנוסח התקנון הרלוונטי, ואין לגזור מהפסיקה עיקרון כללי לכלל האגודות השיתופיות. בהתאם לכך, הוא אומר, אין מניעה שהאסיפה הכללית תסמיך את הוועד להטיל סנקציות כל עוד הדבר תואם את התקנון ואינו מנוגד להוראות מפורשות המחייבות רוב מיוחד. 

הסמכות להטלת קנסות – פקודת האגודות השיתופיות 

מקור הסמכות להטלת קנסות מצוי בסעיף 22 לפקודת האגודות השיתופיות. הוראת סעיף זה מסמיכה את האגודה "להטיל על חבריה קנסות בהרשאת האסיפה הכללית או הוועד באותו אופן אחר, ככל אשר תקנות האגודה תקבענה: קנסות אלה דינם כדין חובות המגיעים לאגודה".  

במילים אחרות: אגודה אינה יכולה להטיל קנסות על חברים אלא אם יש לכך עיגון מפורש בתקנון. לכן, אם האגודה מעוניינת להטיל קנסות כספיים בגין עבירות משמעתיות או הפרות כללים שקבעה האגודה, היא חייבת לכלול את הסמכות להטלת קנסות בתקנון. אם אין לכך עיגון בתקנון, החלטת אסיפה כללית לבדה אינה מספיקה, ויש לתקן את התקנון תחילה. לעת ניתנה לכך "הרשאה" בתקנון, ואין קביעה אחרת שמסייגת – גם הוועד רשאי להחליט על הטלת קנסות.  

מתי כן נדרש אישור אסיפה?  

הכלל הוא שאישור האסיפה נדרש להטלת עיצומים שונים (במובחן מהטלת קנסות כספיים), רק אם נקבע בתקנון שזה יובא לאישור האסיפה. אם לא נקבע אחרת, ברירת המחדל היא שזה בסמכות הוועד.  

האם יש להביא כל מקרה פרטני לאסיפה או שניתן לקבוע כללים כלליים? 

התשובה היא שלילית. אין צורך להביא כל מקרה פרטני לאסיפה, אלא אם נקבע אחרת בתקנון האגודה. כאנקדוטה, קיבוצים שביקשו לקבוע ב"תקנון הכלבים" שפעם היה נוהג בקיבוצים, כי יוטל קנס כספי על בעלים של "כלב משוחרר" ללא רצועה – הם נדרשו לתקן את לתקנונם ולקבוע בו הוראה מסמיכה להטלת קנס כאמור, וזאת לנוכח הוראת הפקודה בדבר ההרשאה להטלת קנסות שצריכה להיות מעוגנת בתקנון האגודה. 

 
לסיכום: מתי, אם כן, הוועד יכול לפעול עצמאית ומתי יש צורך באסיפה? 

• כאשר מדובר ביישום הוראות התקנון או החלטות אסיפה כלליות קודמות, הוועד מוסמך ככלל לפעול עצמאית ליישום ללא צורך באשרור האסיפה.  

• כאשר אין קביעה בתקנון האגודה שהטלת סנקציות מותנית באישור אסיפה. 

• כאשר מדובר בהטלת קנסות – ניתן ליישם זאת, רק אם הנושא מוסדר בתקנון, בהתאם לדרישת סעיף 22 לפקודת האגודות השיתופיות.  

עו"ד דגן ממליץ לקיבוצים שהנושא עלה על סדר יומם לקבל החלטה באסיפה שקובעת אמות מידה להטלת עיצומים, שאינה רשימה סגורה, אלא מסמיכה את הוועד להפעיל שיקול דעת בהטלת עיצומים נוספים. קיבוצים שמבקשים במפורש שתהא הרשאה לוועד להטיל קנסות כספיים – יהיו חייבים, כאמור, בתיקון התקנון.