“מי שלא יקרא לו בשמו החדש לא יקבל מנה״

אנדד אלדן, המשורר, המורה, מדריך הטיולים והחקלאי מבארי, חוגג מאה

*תמונה ראשית: אנדד אלדן, 2010, צילום: מירי. באדיבות "תמונות בארי" 

ב-6.6.24 חגג אנדד אלדן מבארי יום הולדת מאה בבית בתל אביב אליו פונה מבארי.
הוא נולד בפולין כאברהם יוסף בלייברג ועלה לישראל עם משפחתו ב-1930 לחפציבה שם למד וגדל. את שמו המיוחד אנדד אלדן יצר בעצמו ופירושו – אנה נדד אל דן – כאשר אל דן, במשמעות הביא למקום, וגם במשמעות חבויה – אלוהים שדן. בתו אשכר מספרת שאביה היה פעיל בארגון בריחה באירופה שסייע בהעלאת המעפילים ארצה והיה סייר ומדריך טיולים שהדריך ילדים ומבוגרים. אשכר מספרת שאביה הוא גם משורר ומספר צ'יזבטים והסיפור המשפחתי אותו סיפר לילדיו היה שכאשר החליף את שמו עבד בחדר האוכל בחפציבה בהגשה ואמר שמי שלא יקרא לו בשמו החדש לא יקבל מנה "כך שלחברים לא הייתה ברירה״.
ב-1960 עברה המשפחה מחפציבה לבארי. "אימא רצתה לעבור לקיבוץ אחר ואבא אמר שלא יבגוד בערכים וחיפש אחר קיבוץ יותר צעיר, יותר עני ועל הגבול. בארי אז היה יישוב ספר עני״.
המחבלים נכנסו ואיימו
"ב-7 באוקטובר ההורים היו בביתם" מספרת אשכר, שמעידה שבתחילה חשבה שזה רק עוד סבב קאסמים. "קיבלתי טלפונים וכשהבנתי שהמצב אחר התקשרתי אליהם לומר שיש מחבלים בקיבוץ. אימא ראתה מישהו על הדשא, מחבל יורה, והיו יריות על הבית שלהם, על דלת הזכוכית ועל החלון במטבח. ביקשתי מהם שיכנסו לממ"ד אך הסתבר בדיעבד שלא ניתן היה לסגור את הדלת. ההורים היו לבד בבית ומחבלים נכנסו ואיימו עליהם. הם ניצלו למרות שסביבם רצחו ושרפו. בגינה שלהם נרצח חבר. הם פונו למלון בים המלח עם חברי הקהילה ובהמשך החליטה קהילת בארי שהמבוגרים יעברו לדיור מוגן בתל אביב, שם הם שוהים. אבא מאוד רוצה לחזור הביתה. מאוד עצוב להיות פליט בגילו המופלג. הוא איש של טבע, חופש וחברים".
“באורו זורם הפרי בעורי״
אנדד נשוי לשרה, שקיבלה ממנו את שם החיבה שרי ואב לשלושה ילדים: אשכר הבכורה, שפירוש שמה הוא מתנה (מהתנ"ך), לירז שנפטרה לפני כ-14 שנים והבן הצעיר גונר, שפירוש שמו גוון של נר, גוון של אש. הוא סבא לנכדים: קסם, ירין, שיר, יובל וניקולאס אנדד, והוא עדיין מחכה לנינים שיגיעו. אשכר מספרת על אבא נהדר וסבא נהדר. "בשנים עברו כאישה צעירה יותר תהיתי מה היה יותר חשוב עבורו – השירים או אנחנו, והיום אני יכולה לומר בוודאות שאנחנו. הוא אבא מסור וסבא מסור שמרעיף אהבה״.
אנדד בוגר האוניברסיטה העברית בירושלים בספרות עברית, מקרא וספרות אנגלית. בקיבוץ עבד שנים רבות בהוראה ולימד ספרות ותנ"ך בבית ספר "מעלה הבשור", בתיכון בבארי ובמכללה למבוגרים. הוא תמיד תרם רבות לעיצוב החגים בבארי. "הוא משורר-חקלאי" אומרת אשכר.
פרט לספרי השירה הרבים שכתב היה לו חלק גדול בעיצוב החג הקיבוצי. "הוא רצה לחלן (מלשון חילון) את החג הקיבוצי, לשלב בו מקורות מהיהדות ומהתרבות החקלאית. אבא כתב את טקס העומר, שירים לחג האסיף והיה כותב בט"ו בשבט פזמון לכל ילד שנולד״.
אנדד פרסם כ-15 ספרי שירה, שירו הראשון פורסם בעיתון על המשמר בשנת 1952 על ידי אברהם שלונסקי ואף קיבל את פרס ראש הממשלה. ב-2010 ראה אור ספר שיריו "באורו זורם הפרי בעורי", כ-50 שנה לאחר צאת ספרו הראשון, "חושך זורם ופרי". "אבא קשור לטבע ולקהילה כל השנים ואימא שותפה שלו, בחיי המשפחה ובחיי הספרות והתרבות״.

אין בית 

אֵין בַּיִת שֶׁאֵינוֹ נוֹשֵׂא אֶת מֵתּוֹ 

עַל כַּפַּיִם כָּתַב מִי שֶׁכָּתַב וְהָלַךְ 

לָשֵׂאת אוֹתָךְ בִּתִּי בְּבָתֵי תֹּם עִתּוֹ 

זוֹכְרֵךְ בִּזְהֹר זְרִיזוּתֵךְ זוֹרַחַת שֶׁלָּךְ 

הָרֶגַע הָרוֹגֵעַ לָגַעַת מִתְיַגֵּעַ וְנִרְגָּשׁ 

בַּשֶּׁקֶט שֶׁלִּי שֶׁלָּךְ נוֹשֵׁק קַשּׁוּב בִּקֵּשׁ 

עֵת בַּשַּׁעַר נָקַשְׁתְּ עִקֶּשֶׁת לְתַקְשֵׁר אֶת מַגַּשׁ 

הָאֵפֶר בִּי רוֹתֵחַ נִשְׂרָף כְּפָרִי נִטְרָף כְּמוֹקֵשׁ