יבול שיא
הרפת והחלב
Capture3

מכיר אולי איש שיש טוב? 

3 דק' קריאה

שיתוף:

הדי בן עמר נזכר בימים בהם עבד בשיפוץ בתים 

שנת 2015 מצאה אותי עוסק בשיפוצים.  

שנתיים קודם עזבתי את עבודתי בניהול קיבוצים, בתפקידי מנהל עסקי או מנהל קהילה, לאור נסיבות אישיות שאליהן נקלעתי. עבודות ניהול באורח כללי, ועבודות ניהול בקיבוצים בפרט, דורשות מאדם משאבים נפשיים זמינים, ואלו שלי היו רדודים ומעטים באותה עת, לנוכח הנסיבות האישיות כנאמר למעלה. 

על כן התחלתי לעבוד בשיפוצים, תחום שהכרתי היטב. 

באלה הידיים 

התוודעתי לתחום הזה בשנות התשעים המוקדמות, כשאת ביתי שביד-חנה הרחבתי בבניה עצמית, במו ידיי וללא פועלים, במשך שנתיים. בניתי אז – בשבתות ובשעות שאחרי העבודה, עד הלילה – תוספת של 90 מ"ר מהמסד ועד הטפחות, כולל הנחת בלוקים, טיח, ריצוף, חלונות ברזל בעבודת מסגרות וארונות מטבח. 

גם את צנרת המים והחשמל התקנתי בתוך הקירות, אבל לשם חיבורם הבאתי את החשמלאי ואת האינסטלטור של הקיבוץ, כי יש דברים שהחוק וההיגיון מחייבים. 

התוצאה הייתה שהתמקצעתי היטב בעבודות הבניה והשיפוץ, וכשהגיעה העת והמצב חייב אותי לפרוש מעיסוקי בניהול, אך טבעי היה לי לעבור הסבה לתחום זה. 

ככל שהתמקצעתי בתחום ויצאו לי מוניטין טובים, הרחבתי את תחומי העיסוקים שלי בשיפוץ מהריסת ובניית קירות פנימיים, תיקוני טיח וצבע, וצביעת בתים בכלל, עד עבודות מסגרות כולל שערים וגדרות וכל הכרוך בהם, ופרגולות מעת לעת. 

ואז פנה אלי ידידי המתגורר בקיבוץ קדרים וביקש שאשפץ את הבית שרכש מחבר הקיבוץ שהלך לעולמו. 

לא במגרש הביתי 

את קיבוץ קדרים הכרתי מעברי, שכן שימשתי בו בתפקיד מנהל הקהילה, וגם את החבר שהלך לעולמו הכרתי – הנפטר הראשון בקיבוץ הצעיר. הוא האיש שחנך את בית העלמין של היישוב, ולשמחתי מאכלס אותו בינתיים לבד. 

עבודת השיפוץ שהתבקשתי לבצע הייתה גדולה ומקיפה – בית בן 130 מ"ר ששיניתי את כולו מבפנים, הרסתי בו קירות ובניתי חדשים במקומם במיקום אחר, העברתי חדרי שירותים ומקלחת והרחבתי אותם ועשיתי אותם נוחים ומודרניים, בניתי מטבח חדש ויצרתי סלון רחב ידיים, ושיניתי והחלפתי מיקומי צנרת מים וביוב – עבודה שהתמשכה ארבעה חודשים.  

הכרתי את הקיבוץ וסביבתו, כאמור, אבל לא הייתה לי כל היכרות עם בעלי מקצוע וספקים באזור, שיהיו רלוונטיים לעבודת השיפוץ הרחבה שעמדתי בפניה, על כן נסעתי לכפר ראמה שבין קדרים לכרמיאל וחיפשתי את הספק הראשון שנזקקתי לו – מחסן לחומרי בניין. 

מחסנים לחומרי בניין פרוסים בדרך כלל כמגרשים שבהם מונחות ערמות של בלוקים, חול לסוגיו השונים, חצץ ושאר אגרגטים, ובמרכזם או בפינתם ניצב מבנה ובו חנות שבה כלי עבודה שונים לצורך עבודות הבניה, וכן מצוי במבנה זה המשרד של הבעלים. 

מצאתי מגרש כזה ונכנסתי אליו. 

כוס קפה וסיגריה 

הצגתי את עצמי בפני חנא, הבעלים, וישבנו לשיחת היכרות על כוס קפה וסיגריה, כמקובל בענף. אחרי שיחת ההיכרות הזו התחלתי לעבוד איתו ולרכוש ממנו חומרים וציוד, שאת חלקם סיפק לי במשאית שלו עד למקום העבודה בקיבוץ קדרים עצמו. 

שלבי העבודה הראשונים כללו הריסה מאסיבית של קירות, פירוק רצפות וקילוף קרמיקה מקירות, מה שהצריך מכלי איסוף פסולת בניין בתדירות גבוהה – מילאתי ארבעה מכלים כאלה בעשרת הימים הראשונים, ושישה בכל תקופת העבודה.  

הייתי צריך מישהו שיספק לי מכלי פסולת בניין ויאסוף אותם לצורך ריקון באתר מורשה, על כן פניתי אל חנא ושאלתי אם הוא מכיר מישהו שיש לו מכלים כאלה ומשאית פינוי.  

חנא נתן לי את הטלפון של קאסם. 

קאסם התגלה כבחור נחמד מאוד. הוא הביא לי מיכל לפסולת בניין ואמר שאתקשר אליו כשהמכל יהיה מלא ותוך שעתיים עד שלוש מהקריאה הוא יגיע אלי עם מכל ריק ויאסוף את המכל המלא. התמקחנו קצת, כמקובל בתחום, וקאסם נתן לי מחיר טוב למכל. כשנפרדנו, לא לפני שישבנו ושתינו קפה מתרמוס שממנו קאסם מזג, הוא ציין שמאחר ואינני מקומי ואינני מכיר אנשים בתחום, בכל עזרה שאצטרך בעניין בעלי מקצוע, שארגיש נוח לפנות אליו והוא כבר ידאג לקשר אותי עם האיש המתאים. 

אז ניצלתי את ההזדמנות ושאלתי אם הוא מכיר איש אלומיניום טוב.  

קאסם חייך בחביבות והפנה אותי אל יאזיד, איש אלומיניום המתגורר בכפר סאג'ור. 

יאזיד היה כל כך חביב, שאחרי שההזמנה נסגרה והמחירים סוכמו, קפצתי אליו מספר פעמים נוספות לביתו שבסאג׳ור לשתות איתו קפה, ובמהלך הביקורים הכרתי את אשתו, שציידה אותי בצנצנת זיתים דפוקים תוצרת בית, מהטובים שטעמתי. 

אבו רונן 

באחת מהפעמים הללו בהן ישבתי אצל יאזיד, שאלתי אותו אם הוא מכיר איש שיש טוב לסיפי החלונות והדלתות, והוא נתן לי את הטלפון של ראאד. 

ראאד התגלה כאיש מסביר פנים וחברותי, אז אחרי קפה וסיגריה של היכרות ואחרי שסיימתי את ההזמנה אצלו, שאלתי אותו אם הוא מכיר מישהו טוב שיעבוד אתי בקירות גבס, כי קשה להסתדר בעבודת גבס בלי זוג ידיים מקצועיות נוסף, וראאד נתן לי טלפון של אבי, גם הוא מסאג'ור וזה שמו הרשמי. לבן שלו אבי קרא רונן, אגב. 

כך יצא שהתקנתי את קירות הגבס יחד עם אבי, ומתישהו במהלך העבודה סיפרתי לו על כל שרשרת ההיכרויות דרכה הגעתי אליו, וגם סיפרתי לו כמה כולם לאורך שרשרת ההיכרויות הזו נחמדים. 

אז אבי אמר: "טוב, מה אתה רוצה – כולנו אחים".

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הוא נשתל בתחילה בין שורות הבננות, "בן חורג" לגאוות העמק, נקלע למשבר בשנות ה-70 והפך להיסטוריה ולהיסטריה כשזן בלתי ידוע התגלה במקרה בקליפורניה והוטס לארץ בצידנית. סודות הזהב הירוק נחשפים  *תמונה ראשית: לא רק
3 דק' קריאה
בקיבוץ מחניים מתרחש פלא אמיתי שעשוי להיות מודל לחברה ישראלית בריאה, מכילה ואמפתית. "בית יחד" מספק מגורים ותעסוקה לאנשים עם צרכים מיוחדים בגילאי 62-21. ״החברים כאן יודעים להוקיר תודה מהמקום הכי אמיתי, אין בהם רוע, אין
< 1 דק' קריאה
תערוכת הצילום "אלבום צפון" מגיעה למוזיאון בית "השומר" בכפר גלעדי. תמונותיהם של 88 צלמים וצלמות, בהם לא מעט קיבוצניקים, יוצרות פסיפס של חיים תחת איום בקיבוצי הצפון  *תמונה ראשית:  תל חי, 1928. צילום: זולטן קלוגר  מטח של ירי כבוד בבית
4 דק' קריאה
המועצה האזורית גליל עליון נפגעה מאוד במלחמה: 9,500 תושבים פונו מביתם, 1,000 מבנים נפגעו, 162 אלף דונם נשרפו, אבל עכשיו היא חוזרת לצמוח. ראש המועצה אסף לנגלבן: ״מרבית הקיבוצים חזרו, וכיום אין דירה ריקה״. מזכ״ל התנועה הקיבוצית ליאור שמחה: ״במקום לחזק את הגבולות, המדינה שוב משקיעה בחדרה עד גדרה. נאבקים על הציונות״  מועצה אזורית גליל עליון ממוקמת על גבולות סוריה ולבנון ונפגעה מאוד במלחמה. כ-9,500 תושבים מ-14 קיבוצים פונו במהלך המלחמה. כמעט 1,000 מבנים נפגעו ו-162 אלף דונם נשרפו. במועצה 721 לוחמים בכיתות כוננות שנותרו להילחם על יישובי הגבול בזמן המלחמה.  ראש המועצה, אסף לנגלבן, מציין את שיתוף הפעולה ההדוק המתקיים בין המועצה והתנועה. ״הובלנו יחד קמפיין לצירוף משפחות לקיבוצי המועצה״, אומר לנגלבן, ״מרבית הקיבוצים חזרו מאז תחילת המלחמה ליישובים וכיום אין דירה ריקה. יחד עם זאת, סטודנטים רבים לא חזרו למעונות כי עדיין חוששים״.  לנגלבן אומר שיש עומס מתמשך ושחיקה אחרי שנתיים של מלחמה בקרב אנשי חינוך וצוותי החירום, והמועצה עסוקה בחידוש הכוחות. המועצה מחזיקה מערך חינוכי לשבע רשויות מקומיות.  ״האתגר הגדול הוא קליטה ליישובים״, אומר ראש המועצה, ״ישנו הקושי שבני האדם יוצרים – בדמות מציאות ביטחונית והיעדר תקצוב וישנו הקושי שהטבע יוצר – בכל הארץ עברו המשקעים את הממוצע השנתי חוץ מבגליל המזרחי, כך שמתמודדים עם מציאות של בצורת.  הייתי רוצה שנקדם מאוד את תנועת הנוער לחינוך בני הנוער והתרבות שלנו״.  ליאור שמחה, מזכ״ל התנועה הקיבוצית: ״אני נרגש להיות פה, כי השנתיים האחרונות היו קשות ומאתגרות, אבל אחרי הבחירות האזור זכה לצוות מועצה מעולה.  ״הגליל העליון הוא סמל, ואחרי 7 באוקטובר הפך לסמל עוד יותר משמעותי. הארי חזר לשאוג. מנרה הפכה סמל לעמידה ציונית על קו הגבול.  ״צו העשה של התנועה הקיבוצית והגליל העליון הוא להמשיך לחזק את הגבולות והפריפריה הישראלית. חוק ההסדרים והתקציב הקרובים עושים ההיפך, ואנחנו נאבקים בזה. לא צריך לחזק שוב את גדרה עד חדרה, צריך לשנות את דפוס החשיבה הזה. תודה רבה לאסף ראש המועצה, לזוהר סגנית ראש המועצה ולעובדי המועצה שמחזיקים את עמוד האש הזה שלפני מדינת ישראל״.  שיתופי פעולה  ראשי האגפים בתנועה ומנהלי תכניות הציגו את שיתופי הפעולה בין התנועה והמועצה האזורית:  אנשי המועצה והתנועה התחלקו לקבוצות עבודה סביב נושאים כמו כלכלה, חינוך, התיישבות וקהילה. 
< 1 דק' קריאה
מנס פך השמן הידוע דרך נס פח הזבל הפחות ידוע ועד נס הסופגניות, העיקר שנמשיך לחגוג   למרבית חגי ישראל יש מאפיינים, שחלקם נעשו לתיוגים, תיוג לכל חג, תיוגים שבהם החגים מוכרים.  כך למשל, פסח נחשב חג החרות, ועל כן הוא מאופיין
3 דק' קריאה
מפגש הוקרה נערך בבית הנשיא לקיבוצים שאירחו קיבוצים במהלך המלחמה. "את הפרק הנפלא הזה  של סולידריות וערבות הדדית יספרו מדור לדור", אמר הנשיא הרצוג, "רגע ישראלי שאין שני לו". בכאב ובדמעות, לצד חיוכים וחברויות שנוצרו, סיפרו נציגי הקיבוצים, המארחים והמתארחים, על חווית המפגש הדרמטי ביניהם בשעות הגורליות ובימים שאחרי. "ה-7 באוקטובר שבר לנו את האמון בהכול", אמרה  שחר באום מכפר עזה, "מעשים כמו אלו החזירו לנו את האמונה באדם״  "בחדר נאספו ביחד עומק השבר וגדול התקווה, רוחב הנטישה ועוצמת לקיחת האחריות". את הדברים אמרה אורלי רם,

הרשמו לניוזלטר

השאירו את הפרטים והישארו מעודכנים!

דילוג לתוכן