לא עקבתי אחרי הביוגרפיה המוקדמת שלך, אך כמדומני שלא מופיעים בה פרקים של חליבת פרות , קטיף אשכוליות או נהיגה על טרקטור. אתה בא מתחום אחר, ולכן חשוב שתפנים הבדלים מהותיים בין התעשייה או הפיננסים לחקלאות.
החקלאי, אדוני השר, הוא איש התלם הארוך והנשימה הארוכה. זהו אדם שצריך הרבה סבלנות: לעיתים הוא עובד שנה שלמה בשביל כמה שבועות של קטיף, בהם תלויה כל פרנסתו.
מזג אוויר קשה עלול לחרב לו את כל מאמציו – והנה הלכה לו שנה שלמה. אם הוא במקרה מגדל תבואה בנגב, הוא זורע בתחילת העונה, נושא עיניו לשמיים, ומקווה שיירדו מעט הגשמים, כך שלא ייאלץ להפוך את השדה על המזרע.
חקלאות, כבודו, היא לעיתים קרובות עסק משפחתי, שלא למטרת אקזיט. הבן ירש את המשק מהוריו, ואלה קיבלו אותו מדור החלוצים – המייסדים. כל דור תורם לחידוש ולהצעדת הענף קדימה בדרך הקידמה הטכנולוגית והמודרנית. חקלאות ישראלית היא אמונה ודרך חיים.
בוודאי נחשפת גם אתה להשחרת הפנים השיטתית לה "זוכים" החקלאים בשנים האחרונות. מה לא אמרו עליהם. ברוני קרקעות ונדל"ן. בזבזני מים כרוניים.
מעסיקי עבוד זרה, דואגים לאינטרסים שלהם באמצעות לובי אימתני ועוד ועוד. הם הפכו לשק החבטות של האוצר ושל התקשורת. נשכחו כל ההישגים וההיסטוריה, הרשומים על מפת הארץ. העובדות רחוקות מאוד מתיאור זה, כפי שתלמד כבר בימיך הראשונים במשרד.
החקלאות הישראלית לתפארת ברחבי העולם
יתכן שאתה מאלה שזוכרים בנוסטלגיה את החקלאות של פעם, כשעוד חלבו פרות ביד ונתנו טיפולים שונים "לפי הרגש". ובכן, צפויה לך הפתעה: בשנים האחרונות החקלאות הפכה לענף הי-טקי. סנסורים שנעוצים באדמה משדרים למגדל את שיעור הלחות, לפיה הוא מחליט כמה מים לתת בהשקאה הבאה.
מדי חלב ממוחשבים מודדים לכל פרה את כמות החלב, וטיפוח העדר מתבסס על מודלים סטטיסטיים מתוחכמים. יש פה שילוב של יידע אקדמי-מחקרי ברמה גבוהה, יחד עם אנשי שטח שצברו ניסיון וחיים את השטח.
הנוסחה המנצחת מוליכה את שמה של החקלאות הישראלית לתפארת ברחבי העולם, והכל צמאים ללמוד מאתנו.
עד שלא יוגשם החזון של גידולים חקלאיים על גגות הבתים בעיר – וכנראה גם אחר כך – החקלאות תמשיך להיות תופעה מובהקת של הפריפריה.
למעט יוצאים מן הכלל, הקיבוצים, המושבים והחוות, פזורים לאורך גבולות ישראל. תמצא אותם בנגב, בגליל ובערבה. שם, רחוק ממדינת תל אביב ומגוש דן, הם עוסקים בציונות אמיתית בלי מירכאות.
מאמץ של החקלאות הישראלית
פרק חשוב במשימות העומדות בפניך מתייחס לחקלאות של ערביי ישראל. גם עבורם זהו ענף חשוב ביותר, שמקיים משפחות רבות במגזר. המגדלים במגזר הערבי הם שותפים מלאים למאמץ של החקלאות הישראלית. שיתופם בהישגי הטכנולוגיה והיצוא החקלאי של ישראל יכול להוות מנוף מצוין לשילובם בחברה ולשיפור היחסים עימם.
אדוני השר, אתה נכנס לנעליהם הגדולות של אלה שקדמו לך, וביניהם – חיים גבתי ואברהם כץ-עוז הקיבוצניקים, המושבניקים משה דיין, אריק נחמקין, אריק שרון, רפאל איתן, שלום שמחון ועוד, ולא נשכח גם את השרה אורית נוקד מקיבוץ שפיים, ואת קודמך אלון שוסטר מקיבוץ מפלסים.
כל אלה הביאו את ריח הזבל וניחוח החציר מהבית, והבינו, שהחקלאים זקוקים לבן ברית ליד שולחן הממשלה. בפוליטיקה אולי המשרד נחשב לזוטר ואף אחד לא נלחם עליו, אבל עבור החקלאים – אתה השר מספר אחת. הדברים נכונים בפרט כאשר ה"לובי החקלאי הכל יכול" נעלם פיזית מהכנסת, ולא נותרו כמעט נציגים לסקטור זה.
חשוב שתדע, שהרעה בלתי מידתית של תנאי הסחר לחקלאות – למשל עלייה דרסטית במחיר המים, או שחיקת מחיר החלב, או חשיפה בלתי מידתית ליבוא מתחרה – תותיר את המגדלים חסרי יכולת קיום.
זה לא אומר שאתה צריך לענות אמן אחרי כל הדרישות שלהם, אלא פשוט לזכור, שבלי חקלאות לא יהיו בישראל שטחים ירוקים, יישובים כפריים, קהילות איכותיות, ובקיצור – ארץ ישראל היפה. בברכת הצלחה בתפקיד החשוב!
עלי קדם, מעגן
מכתב גלוי לשר החקלאות | צילום: תם אלדר
