מסיבת פרידה מהמשתלה במרחביה: המשתלה במרחביה הוקמה בשנת 1960 על ידי תחיה גרסטנפלד, ובמשך כמעט 60 שנה שירתה בנאמנות את לקוחותיה, שראו בה לא סתם משתלה, אלא משתלה שכמוה "אין עוד וגם לא תהיה". בשבוע שעבר הם באו להיפרד, בתקווה שאולי לא מדובר בסוף פסוק
מסיבת פרידה מהמשתלה במרחביה: המשתלה במרחביה, שקמה לפני כשישים שנה סוגרת את שעריה. בשטח החממה עתידים להיבנות בתים למשפחות צעירות שייקלטו בקיבוץ. ביום ד' 24.7 התכנסו ברחבת המשתלה אוהביה מהקיבוץ ומהאזור, וערכו לה מעין מסיבת פרידה. דיברו על ההיסטוריה של המשתלה ומי שהקימה אותה, תחיה גרסטפלד, על עבודתן המסורה של מי שמנהלות אותה היום – נירה מורן והדר חזן, על המקצועיות, על הנדיבות, על הבנת הצומח ואוהביו. האירוע הסתיים בשירת שיר העמק.
אחת המארגנות, גליה מרגולין, תושבת עפולה, שבפיה רק שבחים לעובדי המשתלה לדורותיהם, כותבת: "הייתה הרגשה ותחושה שמגיעים ללוויה או לשבעה. כשהגענו הייתה שורה ארוכה של אנשים ישובים על כסאות לכל אורך הכניסה ואזור החנייה של המשתלה. עשרות אנשים, חלקם עומדים חלקם יושבים, חלקם מתגודדים ומדברים בשקט. בצד, שולחן עמוס בפירות העונה בעוגות ומיני מתיקה ושתיה קלה (חברים הביאו בנדיבות ליבם) וגם עמוד עם מיקרופון ורמקול גדול. היו שם מהקיבוץ, מיישובי הסביבה ומעפולה השכנה. כולם באו להיפרד ולומר תודה",
על המיוחד במשתלה של מרחביה היא אומרת "בעמק יש הרבה משתלות אבל משתלה כזו אין עוד וגם לא תהיה. זו משתלה שהיא גם מגדלת ומייצרת, משתלה התומכת באנשים עם צרכים מיוחדים, משתלה שתורמת לעמותות של בעלי צרכים מיוחדים כדי שגם אצלם יהיה ירוק ויפה המשמח עין כל רואה. אנחנו שלושה דורות שנהנים משירותה המופלא של המשתלה, הורי בעלי ואני, ועתה גם בננו עפרי שגינתו ירוקה לתפארת. שרנו לעמק היפה שלנו נומה עמק ארץ תפארת אנו לך משמרת ..לשמור על העמק זה גם לשמור על המשתלה … יצא קול קורא להקמת המשתלה במקום חליפי בקיבוץ בתקווה שהקריאה נשמעה במקומות הנכונים אצל האנשים המבינים שזה לא סוף פסוק וצריך להמשיך. ".
מדוע סוגרים? מרגולין: "מהלכים שאולי היה ניתן למנוע בעתם, וטעויות שנעשו מכיוונים שונים, יצרו מצב מורכב, שתוצאתו היא הפרידה מהמקום. בכולנו מקננים סוג של תחושת החמצה וצער עמוק על כך. אבל כל הנוכחים הביעו רצון עז לעשות כל מאמץ ולבחון ביצירתיות כל אפשרות, על מנת לנסות ולהמשיך את המפעל היפה הזה, גם אם במקום אחר. הועלו כבר מספר רעיונות, וכולנו תיקווה שיימצאו הפתרונות המתאימים, ונירה והדר, אחרי מנוחה קלה, ישובו לשמח אותנו." קיבוץ מרחביה הופרט לפני כ-20 שנה, המשתלה תפקדה בשנים האחרונות כעסק עצמאי.
פרידה זמנית?
"המשתלה האהובה על כולנו, סוגרת בסוף חודש יולי את שעריה", אמרו נירה מורן והדר חזן. " המשתלה במרחביה הוקמה בשנת 1960 בידי תחיה גרסטנפלד ז"ל, כחלק מהמשק החקלאי של המוסד החינוכי במרחביה, במטרה להקנות לילדים אהבת טבע וחקלאות, ערכי עבודה, סבלנות, אסתטיקה וטיפוח הסביבה. בשטח רחב ידיים גידלו כאן עצי נוי ועצי פרי, וורדים ופקעות, שתילים במנבטות, סקולנטים ונוריות. את הצמחים שטופחו כאן אפשר היה לראות בחדרי החברים ובגינותיהם, ברחבי הקיבוץ ומעבר לו – המשתלה זכתה בפרסים, ושיווקה את תוצרתה לרחבי הארץ ואפילו לחו"ל. בצד תחיה, עבדו במשתלה בעיקר ילדי המוסד החינוכי. בין הילדים האלה היינו גם אנחנו, בנעורינו. ספגנו כאן ידע ואהבה לצמחים ולמעקב אחר גידולם, כל אחד וייחודו; ספגנו את ההנאה שבאוויר הפתוח; את שבהתמודדות עם קשיים; וגילינו את החדווה שבקשר עם אנשים אוהבי צמחים כמונו.
"עבדנו כאן לסירוגין במשך השנים, גם בצד אבשלום גינת ז"ל שהחליף את תחיה. לפני כ-15 שנה יצאנו לדרך עצמאית כשותפות במשתלה, וחשוב היה לנו לשמר את אופיה הכפרי האינטימי, את האמינות והמקצועיות: עברנו להתמקד בגידול צמחי גן ובמכירת צמחי בית, ובחרנו לגדול רק כפי יכולתנו; חשוב היה לנו למכור כל צמח רק בעונה המתאימה, רק אם הוא מספיק איתן לעזוב את השטח (בצמחי הגן), רק אם הוא מתאים למקום גידולו המיועד, רק בעציץ המתאים לו, ובמחיר הוגן; השתדלנו לתת את מירב תשומת הלב, ולהיות בקשרים טובים עם כל באי המשתלה – קונים פרטיים וגננים, ספקים, עובדים ואוהדים; נהנינו, בתורנו, ללמד ולהנחיל את אהבת הצומח ולראות את ביטויה בדור הצעיר, בין אם היו אלה עובדינו או נוער בשנת בר מצווה, מתנדבים בעלי צרכים מיוחדים, לקוחות קבועים או מזדמנים. אנחנו מקווים שחשתם כל זאת.
"אהבנו מאד לעבוד כאן ביחד: ביחד פיתחנו, ביחד טיפחנו, וביחד אנחנו סוגרות. בצער רב אנחנו סוגרות מקום יפה זה שתרם לטיפוח הסביבה בקיבוץ ובעמק כולו במשך כמעט שישים שנה, פינת חמד ירוקה וצבעונית שתחסר לנו מאד. אבל צריך להמשיך הלאה. אנחנו מודות לכל מי שהיה אתנו לאורך השנים, לכל מי שנתן בנו אמון ושמר במסירות על קשר, לכל מי שעבד אתנו ועזר לנו. מאחלות לכולם להמשיך לאהוב צמחים ולטפחם. זה נפלא לגוף ולנפש, לאיכויות הלב והסביבה.
והעתיד? – מי ישורנו …"
מתוך דברים שקראה באירוע סנאית איילון, תחת הכותרת "המשתלה, פרידה זמנית" . על תחיה גרסטנפלד המייסדת: "אני זוכרת אותה, מתנודדת בהליכתה מצד לצד, כובעה מופשל מאחור, כפות ידיה המיובשות מלאות באדמה. עם חצאיתה היא לא בחלה בשום תנוחה, מתכופפת וזוחלת מתחת לשולחנות המאולתרים ממוטות ברזל, ואני אין לי מושג אם ואיך בכלל היא תצא משם, אני רק מחכה כבר להפסקה של ארוחת בוקר מה הבנתי מהחיים אז?… בטח לא הבנתי באהבה, אז אהבה לצמחים ?!
"תחיה אמרה פעם בייאוש רב, אי שם בשנות השמונים (לפני שאבשלום הגיע): 'בימינו החקלאות אינה מושגת. זאת עבודה קשה, קושרת כובלת. קשה להתפרפר מכאן. כל הצעירות שעבדו לא התמידו. ניסיתי למסור מן הידע שלי אך הזיווג לא הצליח. יודעת אני שלכל מטבע שני צדדים אך הסיבות האמיתיות נעוצות בקשיי החקלאות – זה חם מלוכלך וקשה'. היא כל כך רצתה 'להניק' ושנים לא נמצא מי שירצה לינוק. היא כל כך ייחלה 'לאיזה בת שתגדל כאן, שתראה לעצמה מטרה…"
ובסיום: "את המקום ההיסטורי הזה לא השכלנו לשמור וזה צובט בלב מאד. כמו שנירה אומרת – אם אבשלום היה, זה לא היה קורה כך… ,אבל הי – עכשיו לוותר על הרעיון? דווקא כשהבנתי את הפרינציפ? אני חייבת מקום שבו יהיה מי שמכיר את זוויות השמש לפני הבית, ומה מתאים לצד האחורי; אני חייבת מישהו שמכיר צמחים שיכולים לשרוד אותי, מישהו שיעזור באהבה רבה וסבלנות אין קץ להחליט איזה צמח נידון למות אצלי ברכות בעתיד הקרוב… בנות, תודה על כל מה שאתן, ומה שיצרתן כאן. בואו נחשוב ביחד על ההמשך!" כך הסתיים מסיבת פרידה מהמשתלה במרחביה
