איך הפך המושב מעלה גמלא למקום שמרכז אליו מוזיקאים שהיינו מצפים לראות בת"א

איך קרה שלמושב מעלה גמלא, שבמרומי רמת הגולן, התנקזו אמנים רבים, ביניהם מוסיקאים כמו גבע אלון, עופרין, אלדר קדם ואיתי פסטרנק, שהגיעו מלב תעשיית המוסיקה בתל אביב? ניר שגיא, שמוביל את התרבות במושב: "האמת שחוץ מהמוזיקאים יש פה הרבה צלמים, ציירים, קרמיקאים ואמנים פלסטיים – הכל מהכל"

אט אט, בשנים האחרונות הפך המושב הקטן שבדרום הגולן, מעלה גמלא, למקום שמרכז אליו מוזיקאים שהיינו מצפים לראות בלב התעשייה בתל אביב ועוד לא מעט אמנים מתחומים אחרים.

חלקם גדלו שם והחליטו לחזור, חלקם עלו אל הגולן כי מיצו את ההמולה במקומות שבהם חיו לפני כן. בכל מקרה, מי שמרוויח מכל הסיפור, הם תושבי הישוב השקט בעל הנוף המרהיב מעל הכינרת, שפתאום נהנים אצלם בחצר מתרבות משובחת במיוחד.

חזרה לטבע – מעלה גמלא

הראשון לעשות את המעבר המפתיע לפני כעשור, היה אחד המוזיקאים הבולטים ברוק הישראלי: גבע אלון. הוא נולד וגדל בקיבוץ מעברות, אך העביר שנים של נדודים והופעות בערים שונות בארץ ומעבר לים, בארה"ב ובאירופה ולבסוף קבע את משכנו רחוק ממרכז תעשיית המוזיקה, שעתיים נסיעה מהמקום בו "הכול קורה".

כשעבר לאזור, לא האמין שיזהו אותו כשהוא מגיע לקניות בקצרין העיירה הסמוכה, אך גילה שהיצירה שלו עשתה הדים עד לקצה הצפוני של המדינה.

למרות המרחק הרב מהאולפנים וחבריו לעשייה, גבע דווקא הספיק לשחרר בשנותיו בגולן כבר ארבעה אלבומים מצליחים ולא מפסיק להופיע ברחבי הארץ.

כמעט במקביל, עבר למושב אסף איילון, מפיק מוזיקלי מוערך בתעשיית המוזיקה הישראלית, שיש לו טביעת יד משמעותית בהצלחה של מוש בן ארי, עלמה זהר, מיכאל גריילסאמר ואמנים נוספים.

איילון שיחרר בשנים האחרונות שני אלבומי סולו משובחים, אבל הדבר המשמעותי ביותר שלקח בו חלק מאז שהגיע לגולן, היא השותפות בהקמת 'ארטליסט' – סטרטאפ שמספק מוזיקה ליוצרי סרטים.

הפרויקט הזה זכה להצלחה מטאורית ונחשב אחד המובילים כיום בתחום בעולם. תוך כדי בזכות השכנות, איילון משתף פעולה עם גבע אלון בפרויקטים שונים.

שקט ופירות

מי שהגיע למושב הרבה לפני השניים האחרונים או למעשה נולד שם הוא אלדר קדם שהוציא השנה את אלבום הבכורה שלו "שקט ופירות".

"מהאלבום יצאו לרדיו השירים 'מנגינה' ו'בשבילה זה טוב'," הוא מספר, "אבל 'בואי אל המושב' היה הסינגל הראשון שמדבר על המעבר לת"א, על תחושת אי השייכות והבלבול מכל השפע שיש לעיר להציע.

כמות הנשים היפות שיש בעיר הזאת היא בלתי נתפסת. מצאתי את עצמי מתאהב בכל אישה שראיתי ברחוב."

השיר מציג פנטזיה, לפיה קורא אלדר לבחורה העירונית לברוח מהכרך הרועש ולחזור אתו אל השקט והנוסטלגיה, אל הכפר בו הוא מרגיש הכי בבית.

בשנת הקורונה האחרונה אחרי הלימודים בביה"ס רימון, אלדר חי לסירוגין בין גמלא לת"א: "אני לא יודע אם זה קשור ישירות או קורה בטבעיות אבל לדעתי כשעברתי למרכז, הייתי יותר בעניין של מוזיקה ישנה – פולק ורוק קלאסי ובוסה נובה.

מאז שאני במושב, אני צולל עוד ועוד כאמור למחוזות של אינדי וסגנונות שמדהימים אותי אז השילוב בין חדש לישן מאוד בולט ביצירה."

בין שני העולמות

זמרת מוכשרת נוספת שנולדה כמה שנים לפני אלדר במעלה גמלא היא עופרי ברין או בשם הבמה שלה עופרין. אחרי 15 שנה של הצלחה גדולה בברלין, היא החליטה לחזור ב-2019 לבית משפחתה.

"נחשפנו פה להרבה תרבות כילדים," היא נזכרת. "אמא שלי היא אשת תאטרון ודרמה-תרפיה – אז הרבה קרה פה בזכותה. הייתה תחושה של כל מה שאתה רוצה לעשות, אתה יכול ובעשר אצבעות. תמיד היה צימאון לתרבות וברגע שמישהו יזם משהו, תמיד הייתה היענות חיובית."

עופרין הגיעה לברלין ב-2003 בעקבות בן זוג שהחל ללמוד מוזיקה באנגליה: "לא התכוונתי לפתח קריירה אבל זה התגלגל ככה," היא מסבירה.

"כשהגעתי לשם בהתחלה, פשוט התחלנו לכתוב ותוך חצי שנה היה לי אלבום ביד והתחילה סביבנו התעניינות בסצנה של הג'אז. הכל תפס תאוצה ועבדנו עם מפיקים מאוד נחשבים בתעייה ועד 2008 הספקנו להקליט שני אלבומים נוספים."

"באותה תקופה, בעקבות קריסת הכלכלה התחילה האטה בקצב הופעות בכלל, הייתה נפילת מתח ואז גם התגרשתי מבן זוגי. לאחר מכן, עברתי לסגנון אלקטרוני יותר ואחרי סיבובי הופעות גדולים באירופה, הגעתי לסיבוב בארץ עם סימפונט רעננה."

"זו הייתה הפעם הראשונה שדיגדג לי לחזור לארץ – הכל היה קסום באותם ימים ואכן התגלגל לכך שחזרתי למושב. מאז אני חיה בין שני העולמות ואפילו יש לי עדיין דירה בברלין."

במעלה גמלא, עופרין הכירה את אסי איילון, גבע אלון ואיתי פסטרנק – מה שהיווה עבורה במפתיע קרקע פורייה לעבודה: "כל פעם במסגרת שונה יוצא לנו לעבוד ביחד, אם זה במסגרת של ארטליסט, מופעים עם איתי או פרויקטים של גבע.

המוזיקה שכתבתי לארטליסט מתפוצצת בכל העולם, גם בפרסומות אפילו של קוקה קולה ואינסטגרם."

קשה לנתק את הקורונה כשכותבים על התקופה הזו, אבל במקרה של עופרין, דווקא קרו לא מעט דברים: "ברור שיש האטה – כאן אני לא ממש עובדת כדי להופיע ובגרמניה פשוט הייתי מקבלת פניות בלי הפסקה.

מצד שני, יש לי אפשרות להנות יותר מהכתיבה ומהלחנת מוזיקה ועבודות וידאו – יש רוגע כזה שמשפיע על האמנות. לאחרונה, גם חיממתי מופע של קרולינה כאן בגולן.

מאוד אשמח לחזור להופיע באירופה מול 3,000 איש אבל גם כאן מול 30 בחצר זה נחמד. יש לי פה חברים טובים וזה נותן איזה בסיס שהוא לאו דווקא תרבותי אלא חברתי-משפחתי.

מזלי שיש פה את קהילת האמנים המצומצמת גם מתחומים כמו ארט ומעצבי מוצר, שפותחים לך את הראש. המעבר לכאן רק עשה טוב."

ארץ ההזדמנויות

לרשימת הכישרונות הזו, הצטרף לפני כשנה וחצי איתי פסטרנק (שהזכירה עופרין), אחרי כמה שנים במושב אודם.

"אחרי שויתרנו על אודם," הוא מספר: "הבנו כמה אנחנו אוהבים את הגולן שכבש אותנו לגמרי בזכות גידול הילדים ואיכות החיים הכי גבוהה בארץ."

לעומת אמנים אחרים, אצל פסטרק דווקא קרה תהליך הפוך – כשגר במרכז, הוא בכלל היה עורך דין עד גיל 30 ודווקא בגולן פתאום הפך את תחביב המוזיקה למקצוע: "אני מנגן פסנתר מהיום שנולדתי, אבל תמיד היה משהו שנשאר בבית ולא רואים יותר מדי או יודעים על כך.

דווקא כשהגעתי לגולן, זה הפך להיות התעסקות אמיתית שתופסת מקום משמעותי. זה התחיל ממודעת דרושים שבה חיפשו פסנתרן, המשיך להרכב מופעים משלי בשם 'הידועים בציבור' ולאחרונה גם התחלתי ליצור מוזיקה מקורית משלי שהחשיפה שלה נדחתה בגלל הקורונה."

המעבר למעלה גמלא, הביא שינוי קיצוני לחייו ופתח עבורו עולם חדש: "איכשהו דווקא פה באופן בלתי צפוי התחלתי להיחשף לאנשים שיצירה היא משהו שהוא חלק מהותי בחיים שלהם. אנשים כמו גבע, עופרי, אסי ואלדר שהשתתפו בהמון פרויקטים מוצלחים זה נתן לי הרבה השראה.

היום יוצא שאסי מדי פעם קורא לי להקלטות קטנות בארטליסט באולפן שלו, עם עופרי כבר הופעתי 4-5 פעמים ובקרוב אפילו מסתמן שארבעתנו נופיע יחד באופן חד-פעמי."

למרות מה שנהוג לחשוב על איזורים כמו הגולן, פסטרנק מבקש לנפץ את המיתוס: "הגולן הוא מקום מאוד פתוח ומקבל את זה שלכל אחד יש עיסוק שונה ונפלא משלו.

זו ארץ ההזדמנויות וממקום מאוד מרובע שבאתי ממנו-עם עבודה כזו מסודרת, גיליתי מקום שאפשר לעשות בו הרפתקאות וגם להצליח בהן. ההרכב שלי למשל שלי עושה גרסאות כיסוי לשירים משנות ה-90', מה שבת"א כנראה לא היה מתקבל."

יש פה הכל מהכל

מעבר לחדוות היצירה של המוזיקאים עצמם, מי שהכי נהנים מהשותפות הזו הם תושבי מעלה גמלא עצמם. ניר שגיא, שמוביל את התרבות בישוב, שמח מההגירה האמנותית והבלתי צפויה: "קרה מבחינתנו צירוף מקרים מאוד משמח וכיפי."

"לאלדר קדם ועופרי שגדלו כאן, הצטרפו אסי, גבע ואיתי בשנים האחרונות ואנחנו רק נהנים מזה. האמת שחוץ מהמוזיקאים, יש פה הרבה צלמים וציירים, קרמיקאים ואמנים פלסטיים-הכל מהכל."

למרות השנה הקשה, שגיא וחבריו לא התייאשו ומצאו פתרונות יצירתיים כדי להמשיך לקיים תרבות עשירה: "השנה הזו איפשרה לכל מה שלא שגרתי ומי שיש לו יכולות עצמאיות להיות יצירתי.

זה מושב קהילתי מאוד חזק מבחינה תרבותית, אז הצלחנו לשמר שגרה של תרבות ולעשות דברים חדשים. בשבועות, לדוגמא – התחלקנו לעשר תחנות ברחבי המושב – אנשים הלכו בין התחנות שבהן התמקמו האמנים השונים שיש כאן ועשו הופעות רחוב קטנות. בזכות הקשרים של גבע עם אמני ישראל, הגיעו לכאן השנה גם דן תורן ועמיר לב ולאחרונה גם פתח פאב קהילתי שיעשיר פה את חיי הפנאי."

אז בפעם הבאה שתתלבטו בין זאפה ת"א, אמפי-שוני או הבימה – פשוט סעו לצרוך תרבות כמו שצריך מעל הכינרת – במעלה גמלא.