אילאיל הרץ מניר אליהו, מעצבת גרפית במקצועה, הפכה לחקלאית כאשר הקימה חממה הידרופונית כמיזם משפחתי, בו היא מגדלת בעזרת בני משפחתה חסה, עשבי טיבול ועלי מאכל
אילאיל הרץ, בת 43, אמא לשלושה ילדים, בוגרת "שנקר" ובעלת עסק חקלאי הידרופוני קטן בקיבוץ ניר אליהו, מתארת את המסע האישי שלה מקריירה בעיצוב גרפי לעולם החקלאות, בהשראת הרצון לחיבור לטבע ועבודה גמישה יותר לצד גידול ילדיה. את הידע מעולם העיצוב הגרפי לקחה איתה לחקלאות. היא מתארת את הקמת העסק כמיזם משפחתי,תוך שיתוף פעולה עם בעלה והוריה הפנסיונרים, ואת האתגרים והיתרונות של חקלאות הידרופונית, כולל שיטות גידול ייחודיות, שיווק ישיר ללקוחות וקשר קהילתי חזק.
הנפש ביקשה את החיבור לטבע
אילאיל בת 43 היא דור שלישי בקיבוץ, עם חיבור מבית לעולם החקלאות, סבה היה מנהל כותנה בגרנות ומנהל הגד"ש. אמה עבדה ברפת. היא מספרת כי למרות זאת, היא פנתה לתחום האומנות ולמדה עיצוב גרפי, בו עסקה כשכירה כ-10 שנים. את השינוי התעסוקתי החלה לאחר לידת שתי בנותיה, כאשר חיפשה אלטרנטיבה לשעות מרובות מול מחשב והנפש ביקשה את החיבור לטבע. את החממה הקימו רק לפני ארבע וחצי שנים כאשר הרעיון לחממה הידרופונית עלה מתוך רצון לשלב חיבור לטבע ולחקלאות עם טכנולוגיה מתקדמת יותר – חממה בוטיקית עם חדשנות. הכיוון הזה היה נכון לדבריה, משום שהוא לא הצריך עשרות דונמים, אלא חצי דונם בלבד של חממה הידרופונית וגם אינו מחייב אדמה, אלא עדיף על בטון. בחממה גדלות מגוון חסות, עשבי תיבול (כוסברה, פטרוזיליה, רוקט, בזיליקום, נענע) ועלי מאכל (קייל, מנגולד, סלרי, תרד ). חלקם עונתיים וחלקם גדלים כל השנה.
החממה ההידרופונית הוקמה במהירות יחסית על ידי חברה שמקימה תוך שבועות בודדים ומספקת גם ליווי אגרונומי. משתמשים בחממה בטכנולוגיה בשיטת NFT (Nutrient Film Technique) בה מים מועשרים במרכיבים תזונתיים חיוניים זורמים בתעלות ומזינים את הצמחים ישירות. אילאיל מתארת: "המים האלה מועשרים בכל מה שהצמח צריך בשביל לגדול בצורה המיטבית שלו. ברזל, אשלגן, סידן , מגנזיום ועוד על פי מתכון שאגרונום מרכיב אותו." הגידול ההידרופוני מאפשר שליטה טובה יותר על תנאי הגידול, דיוק באספקת מזון לצמחים, מאחר והצמחים גדלים בתוך חממה, אין צורך להשתמש בריסוסים וניתן לדייק את תנאי מזג האוויר לפי הצורך, הופך את הכל ליותר חדשני ומדויק ומביא לתוצרת איכותית.
אילאיל מתארת שיחה עם חקלאי קיבוצניק ותיק בן 80 אשר התרשם מאוד מהשיטה וציין את ההבדל בינה לבין עבודת האדמה המסורתית: "אני זוכר אותי ככה עם הטוריה עודר באדמה הקשה והנה פה עכשיו זה את יודעת בעצם כל הדבר הזה קם בשביל להקל על העובד מצד אחד לייצר מוצר יותר איכותי ללקוח".
החממה משלבת מכירה ישירה ללקוחות ומכירה לעסקים
אולם לא הכול ורוד, אילאיל מתארת: "מהר מאוד גילינו שהגידול זה לא החלק הקשה. אם את נצמדת לאיזשהו פרוטוקול יוצא לך מוצר מצוין. מה שקשה זה השיווק כי העלויות מן הסתם בהידרופוני זה לא כמו עלויות בלגדל בקרקע." לצד התנאים הנהדרים לגידול, ישנן עלויות נוספות אשר נלקחות בחשבון ומחייבות תמחור מתאים ושיווק יעיל כדי להבטיח רווחיות. החממה משלבת מכירה ישירה ללקוחות ( B2C) ומכירה לעסקים (B2B) כמו ירקניות וקייטרינג.
מה שאת הזמנת אני קוצרת לך על הבוקר וישר נכנסה למקרר שקית עם שמך
"אחד הדברים שהכי מלהיבים את הלקוחות שלנו זה שאנחנו קוצרות את הכל בבוקר של ההזמנה. זאת אומרת, את יכולה לבוא לאסוף בצהריים ומה שאת הזמנת אני קוצרת לך על הבוקר וישר נכנסה למקרר שקית עם שמך. אז אנשים מאוד מעריכים את זה. " לדבריה, הלקוחות מספרים כי הם טסים לחו"ל ואחרי שבועיים, התוצרת יושבת במקרר ושומרת על הטריות. "זו איכות שכשמתרגלים אליה – קשה לחזור לאחור".
איך למעשה עובד תכנון השתילה והקצירה של העלים?
"הכל מתוכנן לרמת החודש, עכשיו למשל מתכוננות לפסח, את מחלקת את החודש לארבע. שבוע קצירה, שבוע שתילה, כל הזמן יש שתילה וזריעה לסירוגין. הכל צריך להיות מאוד מתוכנן עד רמת הזרע ומשך הזמן שהוא צריך להיות מונבט, כמה זמן עליו לשבת בתעלה, לקחת בחשבון את עונות השנה. בחורף מדובר בערך חמישה שבועות ובקיץ בשלושה שבועות. ככה יש כל הזמן תוצרת, יש היערכות לקראת חגים, כאשר הביקוש גדול יותר".
ילדיה זוכים להראות לחברים והחברות מהגן את העסק המשפחתי ואת אמא בעבודתה
העסק ממוקם במרכז הקיבוץ ומהווה חלק בלתי נפרד מהקהילה המקומית. "הקהילה ממש אימצה אותנו, מרגישה שזה שלה", כל מתנה לחג היא הזדמנות לרכוש מארז מ"עלהטל" ואפילו שאריות הפסולת משמשות כמזון לפינת החי בקיבוץ. ילדי הגנים מגיעים לבקר וילדיה שלה זוכים להראות לחברים והחברות מהגן את העסק המשפחתי ואת אמא בעבודתה. גם צוות העובדים בחממה מורכב מהמשפחה – אמה הפנסיונרית שעובדת בקטיף ואריזה, אביה הפנסיונר שהוא מסגר בונה מתקנים לחממה ובן זוגה שהגה את הרעיון, מסייע מאחורי הקלעים: "אמנם לא מתעשרים מעסק כזה אבל אין זכות כמו לעבוד יחד עם שני ההורים ולראות אותם נהנים ממשהו שאת הקמת. זה אחד הדברים שהכי מרגשים אותי. את עומדת בכניסה לחממה עם בוץ על המגפיים עד למעלה, ונזכרת איך בתור ילדה ראית את אמא שלך ברפת עם בוץ עד הברכיים כשבאתי לבקר אותה מאכילה את העגלים".
מה החזון לעתיד?
"קיימות דילמה לגבי כיוון ההתפתחות העסקית: הרחבה משמעותית (עוד חממות) או התמקדות ופיתוח דברים נוספים סביב החממה הקיימת (כגון עגלת קפה בריאה). לבטים בין התמקדות במכירה ללקוחות קצה (B2C) הדורשת יותר מאמצי שיווק וקשרי לקוחות, לבין עבודה מול גורם גדול (B2B) המאפשרת התמקדות בגידול אך עם פחות קשר ישיר לצרכן. אני נוטה לשילוב של שני הערוצים, למרות המלצת קורס מנכ"לים להתמקד באחד. חלק מהשיקולים זה גם הרצון לאזן בין העסק למשפחה, לכן אנחנו לא עושים משלוחים. רדיוס הלקוחות שלנו הוא ב-10 הק"מ הסמוכים, או שאני מגיעה לנקודות הפצה מסוימות או שמגיעים אלי"
אני זוכרת את האנשים, אני יודעת מה הם אוהבים, היחס מאוד אישי
אילאיל, מה את יותר? חקלאית או מעצבת גרפית?
"קשה לומר. כנראה גם וגם. הניסיון שלי כמעצבת משמש אותי לעיצוב העסק. אני למשל עיצבתי את כל האתר מא' ועד ת'. אם כל היום אני רק אקצור זה לא מספיק יצירתי בשבילי, אז אני גם וגם"
איך זה להיות אישה שעובדת בתור בעלת עסק בעולם גברי?
"אני רואה בזה משהו מרענן, גם להיות אישה שמנהלת את העסק וגם בשל גילי הצעיר באופן יחסי. אני רואה בעיקר יתרונות בלהיות יוצאת דופן בתחום, התחילו לפנות אליי עוד נשים וגברים שרוצים לפתוח חממה הידרופונית משלהם, לשאול שאלות, זה מעורר באנשים השראה."
איך באמת הלקוחות מגיעים אליכן? איך אתן משווקות?
"אנחנו לא משקיעות מספיק בשיווק, אם היינו משקיעות כנראה המצב היה טוב יותר. רוב הלקוחות הם בעשרה קילומטרים הקרובים. את הלקוחות הפרטיים, אני מכירה בשם. כשהם באים לקחת הזמנה, אני יודעת – "היא אוהבת סלרי". "היא לא אוהבת שיש בה תרד במיקס עלים. אני זוכרת את האנשים, אני יודעת מה הם אוהבים. היחס מאוד אישי, אם יהיו לי אלפי לקוחות, אני לא אוכל לעשות את זה. יש גם ירקניה וקייטרינג שאנחנו משווקים להם באופן קבוע. אני מגיעה לטבח, מוסרת לו את העלים ובאותו הרגע הוא מתחיל להכין את מה שצריך."
יש לך איזשהו מסר לסיום?
"אני רק רוצה שזה לא ישמע כמו כתבה שיווקית, איזה כיף זה חממה, בואו תפתחו חממה. אדם צריך לדעת למה הוא נכנס. יש בחקלאות היבט שמשאיר אותך בחיבור לטבע, עדיין כמו כל עסק אתה צריך להביא בסוף שורת רווח וצריך להתעסק בשיווק, בלקוחות ולכן לא צריך להסתנוור מהירוק כשנכנסים לזה. ובכל זאת לא הייתי מחליפה את זה, לא הייתי חוזרת אחורה."
