לא כל גשם מחייב ריסוס
דוד עזרא, דוד יגזאו, יותם גילת, ודני שטיינברג
המחלקה לפתולוגיה של צמחים וחקר עשבים, מנהל המחקר החקלאי – מכון וולקני; הפקולטה לחקלאות, מזון וסביבה, האוניברסיטה העברית
תקציר
מחלת עין טווס בזית, הנגרמת על ידי הפטרייה Venturia oleaginea, היא אחת ממחלות העלים החשובות בזית, ובעיקר בזנים רגישים כמו סורי. המחלה גורמת לכתמים בעלים, לנשירת עלים, להחלשת העץ ולפגיעה אפשרית ביבול. מאמר זה מציג את מערכת "טווזית", מערכת תומכת החלטה שנועדה לשפר את תזמון הריסוסים נגד המחלה. במקום לרסס במועדים קבועים בשנה או לאחר כל אירוע גשם, כפי שמקובל כיום, המערכת מזהה את מועדי ההתרחשות של אירועי הדבקה וממליצה לרסס רק אז. מועדי ההדבקה מזוהים על פי שני תנאים: גשם בכמות הגדולה מ – 15 מ״מ וטמפרטורת מינימום ממוצעת של 12-18 מעלות צלזיוס בימי הגשם. המערכת נבחנה בשבעה ניסויים שבוצעו בכרמי זית מסחריים בישראל בעונות 2023/24 ו-2024/25, בעונת 2025/26 המערכת יושמה על ידי מגדלים במטעים מסחריים. טווזית המליצה ליישם 0 עד 2 ריסוסים בעונה. ריסוס לפי התרעות 'טווזית' הפחית את נשירת העלים בכ-60% בממוצע לעומת עצים שלא רוססו, ובניהול רב-שנתי נכון התקבלה הפחתה גדולה אף יותר. מנגד, ריסוסים שבוצעו כשירדו גשמים, אך בניגוד להתרעות טווזית (כי הטמפרטורות היו נמוכות ולא התקיימו אירועי הדבקה) לא שיפרו את מצב העצים. המסקנה המעשית היא שלא כל אירוע גשם מצדיק טיפול, אך כאשר מתקיים אירוע הדבקה, טיפול המיושם בזמן יכול למנוע את התפתחות המחלה ונשירת העלים ולשפר משמעותית את בריאות העצים.
מילות מפתח: זית, עין טווס, Venturia oleaginea, סורי, מערכת תומכת החלטה, תזמון ריסוסים.
תיאור הבעיה
מחלת עין טווס בזית, הנגרמת על ידי הפטרייה Venturia oleaginea, מוכרת היטב למגדלי הזית בישראל ובאזור הים התיכון. סימניה הראשונים הם כתמים עגולים וכהים על העלים, לעיתים עם הילה בהירה מסביב, המזכירים את דוגמת העין על נוצות טווס זכר, ומכאן גם נובע השם שלה (תמונה 1). כאשר התנאים מתאימים להתפתחות המחלה, תסמינים אלה יכולים להוביל לנשירה מוקדמת של העלים, והעץ עלול לאבד חלק משמעותי מנוף העלווה שלו.
במטע מסחרי, נשירת עלים אינה רק תסמין אסתטי. עלווה דלילה מפחיתה את יכולת העץ לבצע פוטוסינתזה, מחלישה את חיוניותו ועלולה לפגוע בהתמיינות, בפריחה וביבול בעונה הנוכחית ובעונות הבאות. לכן, גם אם המחלה נראית "שקטה" בחורף, הנזק האמיתי שלה מתבטא לעיתים באביב ובתחילת הקיץ, כאשר מתגברת נשירת העלים.
בישראל, חשיבות הבעיה גדולה במיוחד משום שהזן סורי, שהוא מהזנים הנפוצים ביותר בארץ, רגיש מאוד למחלה. ואכן, בכל חורף נשאלת אותה שאלה מעשית על ידי המגדלים, מתי לרסס? במשך שנים רבות התשובות המקובלות היו: ריסוס על פי ניסיון, ריסוס על פי לוח שנה, או ריסוס אחרי התרחשות אירוע גשם משמעותי. מרבית הריסוסים יושמו אחרי שזוהו תסמיני המחלה בתחילת החורף. אבל גישה זו אינה נכונה, כי בכרמי זית רבים המחלה התפתחה בעוצמה רבה למרות הריסוסים שיושמו. מתברר, שריסוס אחרי שתסמיני המחלה הופיעו בכרם הוא ריסוס מאוחר מידי ובנוסף, שלא כל ריסוס שניתן אחרי גשם באמת תורם להגנה על העץ.
המאמר הנוכחי מציג את מערכת 'טווזית', מערכת תומכת החלטה שפותחה כדי לענות בדיוק על השאלה הזאת – מתי לרסס. המערכת מזהה את המועדים בהם מתרחשות ההדבקות וממליצה על תזמון הריסוסים בהתאם. המטרה היא פשוטה: להגן טוב יותר על העצים, תוך שמירה על מספר ריסוסים נמוך ככל האפשר.
תמונה 1. תסמיני מחלת עין טווס על עלי זית. בעלה השמאלי (המסומן באות A) ניתן לראות תסמינים מוקדמים של המחלה – עיגולים שחורים על העלה הירוק. בעלה האמצעי (המסומן באות B) ניתן לראות את המשך התפתחות תסמיני המחלה כאשר העלה מתחיל להצהיב מסביב לנקודות השחורות מתפתחות הילות ירוקות. העלה הימני (המסומן באות C) עומד לנשור; הוא צהוב, סביב לכתמים יש הילה ירוקה ויש התחלה של התייבשות. במקום המסומן באות D היה עלה נגוע שכבר נשר.
מתי מתרחשת הדבקה בעין טווס?
כדי להבין את 'טווזית' צריך להבין את המחלה כשרשרת של אירועים. הפטרייה שורדת על עלים נגועים שנשארים מהשנה הקודמת על העצים. כאשר יורד גשם, טיפות המים משחררות ומפזרות נבגים מהעלים הנגועים לעלים הבריאים, הסמוכים. לאחר הפיזור, הנבגים נובטים וחודרים לעלים רק בתנאי רטיבות ורק אם טווח הטמפרטורות מתאים. אם אחד מהמרכיבים חסר, הסיכוי להדבקה ממשית קטן באופן מהותי.
במילים אחרות, גשם הוא תנאי הכרחי מפני שהוא מפזר את הנבגים ומספק את הרטיבות הנדרשת. אבל גשם לבדו אינו מספיק. אם קר מדי או חם מדי, הנבגים הנובטים לא בהכרח יצליחו לחדור לעלים ולהדביק. זו הסיבה לכך שהחלטה המבוססת רק על ירידת גשמים אינה מדויקת.
על בסיס ניסויי מעבדה וניסויים קודמים שבצענו בכרמי זית מסחריים, הגדרנו את התנאים בהם מתרחשת הדבקה בזני זית בעלי רגישות גבוהה לעין טווס: אירוע גשם של 15 מ"מ ומעלה, ביום אחד או בכמה ימים רצופים, וטמפרטורת מינימום ממוצעת של 12-18 מעלות צלזיוס בימי הגשם. כאשר שני התנאים מתקיימים, מתרחשת הדבקה. זהו הבסיס הביולוגי של מערכת 'טווזית' (טבלה 1).
טבלה 1. איך 'טווזית' מגדירה באם התרחש אירוע הדבקה?
שלב בהגדרה מה נבדק? משמעות מעשית 1 האם ירדו לפחות 15 מ"מ גשם ביום אחד או בכמה ימים רצופים? ללא גשם משמעותי אין בדרך כלל פיזור יעיל של נבגים 2 האם טמפרטורת המינימום הממוצעת בימי הגשם הייתה 12-18 מעלות צלזיוס? טווח זה מתאים לנביטת הנבגים וההדבקה של זנים בעלי רגישות גבוהה 3 אם שני התנאים מתקיימים, ניתנת התרעת הדבקה. מומלץ ליישם ריסוס בתכשיר מורשה בתוך חלון של שבועיים לפני האירוע או אחריו. זאת בתנאי שלא בוצע ריסוס כנגד המחלה במהלך השבועיים שהיו לפני האירוע הנוכחי או שמתוכנן מסיק במהלך השבועיים הקרובים 4 אם אחד התנאים אינו מתקיים, אין התרעת הדבקה. ריסוס בתקופה זו צפוי לתרום פחות, ולעיתים לא לתרום כלל.
איך בדקנו אם המערכת באמת עובדת?
מערכת חיזוי אינה יכולה להישאר רק רעיון יפה או מודל ממוחשב. כדי שמגדלים יוכלו להסתמך עליה, צריך לבחון באם היא עובדת בתנאי גידול מסחריים, בשנים שונות ובאזורים שונים. לכן 'טווזית' נבחנה בשבעה ניסויים בלתי תלויים, בשתי עונות גידול, 2023/24 ו-2024/25, בכרמי זית מסחריים של הזן סורי בישראל.
הניסויים נערכו בכפר בן נון, בצב"ר קמ"ה (באזור חרובית) ובכפר קיש, אזורים המייצגים תנאי אקלים שונים יחסית. בכל אתר היו עצים שלא רוססו נגד עין טווס ועצים שרוססו על פי המלצות 'טווזית'. בחלק מהניסויים נבדקה גם המלצה "שלילית" של המערכת: כלומר, מצבים בהם 'טווזית' המליצה לא לרסס מפני שהטמפרטורות ששררו בימים בהם ירד גשם היו מחוץ לטווח המתאים. במקרים אלה העצים רוססו בניגוד להמלצת המערכת, כדי לבדוק אם המערכת באמת יודעת גם מתי לא לרסס.
המדד בו בחנו באם המלצות המערכת היו נכונות היה עוצמת הנשירה של העלים. מדד זה משקף את הפגיעה העיקרית של גורם המחלה והוא מבטא טוב יותר את מצב העצים מאשר הערכה או ספירה של העלים הנגועים. חשוב להדגיש, התפתחות כתמים על העלים מהווה תסמין מוקדם, אך הנזק המשמעותי ליבול נגרם לאחר שהעלים הנגועים נושרים והנוף נהיה שקוף ודליל.
במאמר זה יוצגו רק עיקרי הממצאים והמסקנות. למתעניינים בתוצאות המפורטות ובתיאור המחקר המלא אנו ממליצים לקרוא את המאמר מאת גילת וחובריו 2026 שניתן למצוא בקישור הבא:
https://www.biorxiv.org/cgi/content/short/2026.06.02.729514v1
מה נמצא בניסויים שבצענו?
בניסויים בהם מערכת 'טווזית' המליצה לרסס יושם ריסוס אחד או שניים בלבד בעונה. בעצים בהם הריסוסים יושמו על פי ההתרעה, הייתה פחיתה משמעותית בנשירת העלים, יחסית לעצים שלא רוססו כלל. בארבעה ניסויים שבהם עצים רוססו לראשונה על פי 'טווזית', נשירת העלים פחתה בכ-60% בממוצע לעומת עצים שלא רוססו. המשמעות המעשית היא שברוב המקרים לא היה צורך בתוכנית ריסוסים ארוכה ומקובעת מראש. ריסוסים מועטים, שיושמו בזמן הנכון, הספיקו כדי לשפר באופן מובהק את מצב העצים (תמונה מספר 2).
תמונה 2. המחשה חזותית של השפעת תיזמון הריסוסים על פי המלצת 'טווזית'. משמאל (A): עץ ביקורת שלא טופל, עם נוף דליל ושקוף עקב נשירת עלים. מימין (B): עץ שרוסס פעמיים לפי המלצת 'טווזית' ושמר על נוף צפוף ובריא יותר. הצילום בוצע בשיא גל המחלה השני בעונת 2023/24. לשם המחשה מאחורי העצים עומד אחד מחברי הקבוצה. בעץ הלא מטופל אפשר לראות אותו ללא בעיה בעוד מאחורי העץ המטופל קשה מאוד לראות אותו.
בשלושה ניסויים שבוצעו בכפר קיש בחנו את התרומה של שימוש ב'טווזית' במשך כמה עונות, ברצף. ריסוס על פי המלצות המערכת במשך שלוש עונות רצופות הפחית את נשירת העלים בשיעור מוערך של עד כ-85% לעומת עצים שלא רוססו כלל. זהו ממצא חשוב במיוחד במחלה כמו עין טווס, משום שהפטרייה שורדת מעונה לעונה על עלים נגועים שנשארים על העצים. עלים אלה משמשים כמקור ההדבקה בעונה הבאה. לכן, הפחתת עוצמת המחלה בעונה אחת משפיעה על התפתחות המחלה בעונות העוקבות.
תוצאה חשובה לא פחות התקבלה בניסויים בהם 'טווזית' המליצה שלא לרסס. בעונת 2024/25 היו אירועי גשם שבהם טמפרטורת המינימום הייתה נמוכה מ-12 מעלות צלזיוס, בעיקר בחודשי החורף. 'טווזית' לא הגדירה אירועים אלה כאירועי הדבקה ולא המליצה לרסס. כאשר בוצעו הריסוסים למרות זאת, ובניגוד להמלצת המערכת, לא התקבל שיפור מובהק בבריאות העצים. תוצאה זו מחזקת את הרעיון שהמערכת אינה רק "מפעילה אזעקה", אלא גם עוזרת להימנע מריסוסים שאינם נחוצים.
מה קרה כשהמערכת עברה לשימוש אצל מגדלים?
בעונת 2025/26 'טווזית' יושמה בשני כרמי זית בהיקף גדול תוך שימוש בכלי ריסוס מסחריים. כרם אחד היה בצב"ר קמ"ה באזור חרובית והשני בכפר קיש. שני הכרמים היו נגועים בעין טווס, ובשניהם בוצעו ריסוסים לפי התרעות מערכת ה'טווזית'.
במטע צב"ר קמ"ה באזור חרובית הושוו שורות שטופלו על פי המלצות 'טווזית' לשורות סמוכות שלא טופלו. בשורות המטופלות נשירת העלים הייתה נמוכה משמעותית. בכפר קיש לא הייתה חלקת ביקורת לא מטופלת בתוך אותו מטע, ולכן הושוו עצים בעלי היסטוריית טיפולים שונה. גם שם נראתה תמונה עקבית: ככל שהריסוסים בוצעו לפי 'טווזית' במשך יותר עונות, כך נשירת העלים הייתה נמוכה יותר.
חשוב לציין כי המגדלים שהשתתפו בבחינת היישום המסחרי של המערכת לא נהגו לרסס בעבר נגד עין טווס, וזאת משום שלפי ניסיונם הריסוסים לא נתנו תוצאה מספקת. העובדה שריסוס מתוזמן היטב שיפר את מצב העצים מדגישה את המסר המרכזי של העבודה: כישלון ההדברה לא נבע מיישום שגוי אלא מתזמון שגוי.
טבלה 2. סיכום תוצאות האימות והיישום
בדיקה מה נעשה? התוצאה העיקרית ריסוס על פי הצלחת המערכת ריסוס לפי התרעות 'טווזית' בהשוואה לעצים לא מרוססים ירידה ממוצעת של כ-60% בנשירת העלים. ריסוס בניגוד להמלצת המערכת ריסוס אחרי גשם כאשר הטמפרטורה לא התאימה להדבקה לא התקבל שיפור מובהק במצב העצים. ניהול רב-שנתי ריסוס נכון במשך כמה עונות ברצף הפחתה מצטברת, עד כ-85% בנשירת העלים לאחר שלוש עונות. יישום מסחרי 2025/26 יישום המלצות 'טווזית' בכרמים מסחריים נשירת העלים פחתה באופן ברור לעומת עצים שלא טופלו או לעומת היסטוריית טיפול פחות רציפה.
מתי מתרחשים רוב אירועי ההדבקה?
לאחר שהמערכת אומתה בשטח, השתמשנו בה גם ככלי לניתוח פוטנציאל התפתחות המחלה באזורים שונים בארץ. לשם כך הורצה 'טווזית' על נתוני מזג אוויר מארבע עונות ומ-11 תחנות מטאורולוגיות המייצגות אזורי גידול זית שונים בישראל.
התמונה שעלתה מהסימולציות הייתה ברורה: רוב ההתרעות להתרחשות אירועי הדבקה, 77.8%, התרחשו בסתיו ובתחילת החורף, בעיקר במהלך חודש נובמבר. המשמעות היא שעבור עין טווס בזנים רגישים, חלון הטיפול המרכזי הוא לרוב הסתיו וראשית החורף. למרות שמרבית הגשמים יורדים במהלך החורף, בחודשי החורף כמעט ולא התרחשו אירועי הדבקה (כי הטמפרטורות היו נמוכות מידי). רק ב- 14.8% מהמקרים ההתרעות היו בחודשי האביב. מניעת ההדבקות באביב חשובה, כי הדבקות אלה מהוות את מקור המידבק בעונת הגידול הבאה (איור 1).
ניתוח נוסף הראה כי בסתיו כמות הגשם היא הגורם המרכזי שמסביר את מספר אירועי ההדבקה. כלומר, בעונות סתיו גשומות הסיכון להתפתחות המחלה גבוה יותר. לעומת זאת, בחורף ובאביב הטמפרטורה היא הגורם המגביל: גם אם יורד מספיק גשם, הטמפרטורות הנמוכות מונעות את ההתרחשות של אירועי ההדבקה.
רוב ההתרעות התקבלו בסתיו ובתחילת החורף, ובעיקר בנובמבר. במהלך חודשי החורף כמעט שלא היו אירועי הדבקה. מעט התרעות התקבלו באביב. האיור נבנה על בסיס נתונים והסימולציה של 11 תחנות מטאורולוגיות בישראל.
האם יש אזורי גידול בארץ בהם יש סבירות גבוהה יותר להתפתחות המחלה?
בניסויי ההדמיה שבצענו אכן מצאנו הבדלים בין אזורי הגידול אבל הם לא היו קבועים והשתנו מעונה לעונה. באזורים כמו השפלה הפנימית ועמק יזרעאל התקבל מספר גבוה יחסית של התרעות בסתיו, ולכן פוטנציאל המחלה שם עשוי להיות גבוה יותר. באזורים אחרים, כמו הגליל התחתון, רמת הגולן, עמק בית שאן וצפון הנגב, מספר ההתרעות היה נמוך יותר בממוצע. עם זאת, גם באזורים אלה היו שנים בהן התקיימו תנאים מתאימים להדבקה.
המשמעות המעשית היא שלא ניתן לקבוע מראש את האזורים בהם צריך לרסס (וכמה ריסוסים צריך ליישם בהם) ואת האזורים בהם לא צריך לרסס. בגלל שתנאי מזג האוויר משתנים בין עונות, בכל אזורי הגידול בארץ יש שנים בהם מתרחשים כמה אירועי הדבקה, יש שנים בהם מתרחש רק אירוע הדבקה אחד, ויש שנים שבהן לא מתרחשים אירועי הדבקה כלל. מערכת 'טווזית' מתייחסת לנתוני מזג האוויר המתקיימים בעונה המסוימת, במיקום המסוים. זהו יתרונה הגדול.
האם 'טווזית' גורמת ליישום מספר רב יותר של ריסוסים?
אחת השאלות הראשונות שמגדלים שואלים היא האם מערכת התרעה תגרום להם לרסס יותר. התשובה שעלתה מהעבודה היא שלא. מספר הריסוסים שהמערכת המליצה עליו נע בין 0 ל -3 בעונה, בדומה ואף פחות מתוכניות ריסוס מקובלות במדינות אחרות. ההבדל העיקרי לא היה במספר הריסוסים, אלא בתזמון שלהם (איור 2).
אחת מהגדרות הבסיס של 'טווזית' הוא קיומו של מרווח מינימלי של שבועיים בין ריסוסים. לכן גם אם מתקבלות כמה התרעות סמוכות זו לזו, אין בהכרח צורך לרסס אחרי כל אחת מהן. הדבר מאפשר לשמור על יעילות ההדברה, להפחית ריסוסים מיותרים, ולנהל טוב יותר שיקולים של עלות, עבודה, עמידות, שאריות בפרי ושמירה על הסביבה.
מה המשמעות למגדל?
הלקח המרכזי מהמחקר שבצענו הוא שיש להחליף את השאלה "האם לרסס לפני/אחרי ירידת גשם?" בשאלה מדויקת יותר: "האם ירד מספיק גשם, בטמפרטורה המתאימה, כדי לאפשר הדבקה?" רק כאשר שני התנאים מתקיימים, יש הצדקה מספקת לשקול ריסוס. כאשר התנאים אינם מתקיימים, ביצוע ריסוס לא תורם להגנה על העץ.
בכרמי זית בהם נטועים הזנים הרגישים מאוד (כמו הזנים סורי או נבאלי) 'טווזית' יכולה לשמש כלי עבודה למגדלים, מדריכים וחברות שירות, כבר היום. המערכת מאפשרת לקבל החלטה על בסיס נתוני מזג אוויר ולא רק על סמך תחושת בטן. עם זאת, היא אינה מחליפה שיקול מקצועי. יש לקחת בחשבון את מצב המטע, רמת הנגיעות הקיימת, גיל העצים, צפיפות הנוף, מועד המסיק, התכשירים המורשים, מגבלות שאריות חומרי הדברה בפרי, והנחיות הגנת הצומח העדכניות.
כפי שצוין הגירסה הנוכחית של מערכת 'טווזית' פותחה ואומתה עבור קבוצת הזנים בעלי הרגישות הגבוהה מאוד לעין טווס. שימוש במערכת בזנים בעלי תגובה אחרת לעין טווס (זנים בעלי רגישות בינונית או עמידות בינונית) מחייב התאמה ואימות נוסף עליהם אנחנו עובדים בימים אלה. כמו כן, שימוש במערכת באזורים מחוץ לישראל או בתנאי אקלים שונים מחייב בדיקה מקומית. מודל טוב הוא מודל שנבחן בשטח שבו רוצים להשתמש בו.
בפועל, כאשר קיימת תחזית אמינה לאירוע הדבקה, ריסוס מונע סמוך לפני האירוע עשוי להיות יעיל. כאשר ההתרעה מתקבלת בדיעבד, יש לשקול ריסוס סמוך ככל האפשר לאחר האירוע, בתנאי שלא בוצע ריסוס מתאים בשבועיים שקדמו לכך, ושאין מגבלות של מסיק או שאריות. אם מתקבלות כמה התרעות בתוך פרק זמן קצר, אין צורך להגיב לכל אחת מהן בנפרד, ויש לשמור על מרווח מינימלי של 14 ימים בין ריסוסים.
חשיבותה של 'טווזית' אינה רק בזיהוי מועדים שבהם כדאי לרסס, אלא גם בזיהוי מצבים שבהם עדיף להימנע מריסוס. בניסויי האימות נמצא כי ריסוסים שבוצעו לאחר גשם, אך כאשר הטמפרטורה לא התאימה להדבקה, לא שיפרו את מצב העצים. לכן, הימנעות מריסוס במועד הלא נכון חוסכת עבודה, תכשירים, דלק ושעות מכונה, ומפחיתה לחץ סביבתי וסיכון להתפתחות עמידות.
לכן, השימוש הנכון ב'טווזית' צריך להיות חלק משגרת ניהול עונתית: בתחילת הסתיו מומלץ למפות חלקות רגישות; לאחר אירועי גשם יש לבדוק אם התקיימו תנאי הדבקה; לפני כל ריסוס יש לבדוק תווית, ימי המתנה, כיסוי קודם ומועד מסיק; ובאביב ובתחילת הקיץ כדאי להעריך את נשירת העלים כדי ללמוד מהעונה ולתכנן טוב יותר את העונה הבאה.
בשורה התחתונה: בעין טווס, העיתוי חשוב לא פחות מהתכשיר. ריסוס בזמן הנכון יכול להפחית את המחלה בלי להגדיל את מספר הריסוסים, ואילו ריסוס רק בגלל שירד גשם, בעיקר בחורף קר, עלול להיות מיותר.
שימוש מעשי במערכת 'טווזית'
לאור תוצאות המחקר, מומלץ למגדלי זיתים, ובעיקר בכרמים של הזנים בעלי הרגישות הגבוהה לעין טווס להיעזר במערכת טווזית' לקבלת החלטות על עיתוי ריסוס. המערכת זמינה בקישור www.tavazit.com חשוב להדגיש כי 'טווזית' אינה מחליפה שיקול דעת מקצועי, אלא מסייעת לקביעת התזמון המיטבי ליישום הריסוסים. בכל מקרה יש להשתמש רק בתכשירים מורשים, להקפיד על ימי המתנה לפני מסיק, ולהתחשב במצב המטע, בזן, באזור הגידול ובהמלצות ההדרכה.
טבלה 3. חמש נקודות לסיום
מה לוקחים הביתה? המשמעות המעשית 1. ריסוס כנגד המחלה רק כשבאמת צריך את זה במקום לרסס לפי לוח שנה קבוע או אחרי כל אירוע גשם משמעותי, ניתן להיעזר ב 'טווזית' כדי לרסס רק כאשר מתקיימים תנאים אמיתיים להדבקה. 2. לא כל גשם הוא אירוע הדבקה דרושים גם גשם משמעותי וגם טמפרטורת מינימום מתאימה. 3. חלון הטיפול העיקרי הוא הסתיו ותחילת החורף רוב התרעות ההדבקה התקבלו בתקופה זו, בעיקר בנובמבר. 4. ריסוס מתוזמן היטב יכול להיות יעיל מאוד בניסויי המטע התקבלה הפחתה ממוצעת של כ-60% בנשירת עלים. 5. עקביות רב-שנתית משפרת תוצאה ניהול נכון לאורך כמה עונות מפחית את מקור הנבגים ואת לחץ המחלה. 6. המערכת אינה מחליפה שיקול מקצועי יש לשלב אותה עם מצב המטע, תווית התכשיר, ימי המתנה ומועד המסיק.
תודות
ברצוננו להודות למר ראובן בירגר ולמדריכי שה״מ מוגירה יוניס וניזאר עבד אל-האדי, שתרמו למחקר זה; למורן סיטי, אבידע אלון ודור רחמני מחברת לוכסמבורג תעשיות בע״מ, שביצעו את הריסוסים בניסויים; למגדלים שאפשרו לנו לעקוב אחר התפתחות המחלה בכרמי הזיתים שלהם; ולבר עזרא גפניאל שכתבה את הקוד למערכת PedMan . מחקר זה נתמך בחלקו על ידי מועצת הצמחים, ענף הפירות, ובאמצעות מענק המדען הראשי של משרד החקלאות מס׳ 20-02-0039.
