החשוב מכל – נצליח להחזיר את הדור הצעיר, החוזר בהמוניו לגור במושבים ובקיבוצים, לעסוק בחקלאות, ללמוד אותה באוניברסיטאות ולשמור גם על הטכנולוגיה והמחקר החקלאי, שהם המשלימים העיקריים ליכולת החקלאים הכוללת שלנו
משבר הקורונה וחקלאות ישראל: נגיף הקורונה תוקף במלוא עוצמתו את העולם כולו. אין לעת הזאת כל הערכה כמה זמן תימשך המתקפה, ומה יהיה מחירה בחיי אדם ובנזק כלכלי לעולם בכלל ולנו בישראל בפרט.
לאורך כל השנים, אנחנו, חקלאי ישראל נושאים את דגל ביטחון המזון החיוני לשמירת עצמאותה ואי תלותה של החברה הישראלית במוצרים מיובאים. לא פעם נתפסנו כ"ירחמיאלים" שזמנם עבר וכנאחזים בקרנות המזבח.
את המתקפה העיקרית נגדנו מוביל מכון המחקר "קוהלת" המקדש את הקפיטליזם הטהור ושולל כל התערבות ממשלתית בתהליכים הכלכליים בכלל ובחקלאות בפרט.
ביטחון המזון בישראל נשען על הנחת היסוד כי אנחנו איננו מדינה כשאר המדינות; אנחנו עוברים בכל עשור בערך אירועים מלחמתיים ובהם, לא פעם, הנמלים שלנו, האוויריים והימיים, נמצאים תחת מתקפה, ומשום כך אנחנו חייבים בחלופה של מספיק מחסנים ואמצעי ייצור זמניים שיספקו את מירב התוצרת החקלאית הטריה בפרט והקשה בכלל.
מה קרה בחקלאות הישראלית בעשור האחרון ידוע לכל. מספר המשקים החקלאיים ירד במשך 30 שנה מ-44 אלף ל-17 אלף כיום. מספר החקלאים מ-50,000 ל-13,000 חקלאים פעילים. אבל התוצרת הוכפלה! התוצר הלאומי הגולמי של החקלאות נשאר קבוע לאורך השנים האחרונות – כ-30 מיליארדי שקלים בשנה אך היצוא בתוכו ירד בלמעלה ממיליארד ₪ – וזהו נתון מדאיג.
משבר הקורונה וחקלאות ישראל
גיל החקלאים הממוצע מגיע לקבוצות הסיכון לקורונה, ולמרות כל זאת, במשבר הנוכחי, אנחנו רואים שוב את חוסנה של החקלאות הישראלית למרות כל ההתנפלות על המרכולים והחנויות – התוצרת הטריה מגיעה לכל ואין בה מחסור. ירקות, פירות, מוצרי חלב, ביצים, עופות, בשר וכו'. גם מוצרים מיובאים דוגמת גרעינים נמצאים בכמות מספקת, ואנו בפתחה של עונת הקציר. האוניות ממשיכות להגיע באופן סדיר. מחיר החיטה העולמי בשפל ומכאן שיהיו מספיק גרעינים לקמח ולמזון לבהמות ולתרנגולות.
אבל ביטחון המזון הוא יותר מכך. מדינה חייבת לדאוג לעצמה לאספקה טריה לאורך השנה כולה. היבוא צריך להשלים את מה שלא ניתן לגדל בארץ דוגמת אורז, סוכר ובשר בקר בכמויות גדולות. ועם זאת, לחקלאות הישראלית ולביטחון המזון חשיבות לאומית במקרה של משבר ביטחוני, אירוע הקורונה וכו'.
בנוסף, חיוניותה של חקלאות ישראל היא גם בשמירת השטחים הפתוחים. בישראל מעובדים כ-4 מיליון דונם מתוך 21 מיליון דונם בתוך הקו הירוק. עדרי הבקר לבשר שומרים על השטחים הפתוחים ההרריים וכו'.
הניסיון לפתור את שאלת יוקר המחיה עם יבוא בלבד, לא יוכל לעבוד לאורך זמן ומשבר הקורונה מהווה הוכחה ברורה לכל "חסידי יוקר המחיה מעל לכל".
מדינה יכולה וצריכה לתמוך בחקלאות כחלק ממרחב הביטחון הלאומי והתזונתי שלה. היא יכולה לעשות זאת במספר אפשרויות. לצערי ב-20 שנה האחרונות, ישראל נמצאת בתחתית רשימת מדינות ה-OECD מבחינת אחוז התמיכה של הממשלה בחקלאות.
הנתון מחושב על פי כמות הכסף שהמדינה משקיעה בשנה בחקלאות לעומת סך התל"ג החקלאי. בשנים האחרונות עלינו קצת אך אנחנו עדיין בחציון התחתון של הרשימה.
אני תקווה כי בעקבות המשבר הנוכחי, נצליח להחדיר לתודעה הציבורית ולדעת הקהל את חשיבותה של חקלאות ישראל. להעביר את חוק חובת סימון המוצר כך שכל תוצרת יבוא חקלאי תסומן במרכולים בשם המדינה שממנה הגיעה.
החשוב מכל – נצליח להחזיר את הדור הצעיר, החוזר בהמוניו לגור במושבים ובקיבוצים, לעסוק בחקלאות, ללמוד אותה באוניברסיטאות ולשמור גם על הטכנולוגיה והמחקר החקלאי שהם המשלימים העיקריים ליכולת החקלאים הכוללת שלנו.
אבשלום (אבו) וילן
הכותב הוא מזכ"ל התאחדות חקלאי ישראל וח"כ לשעבר
