מידי יום שישי מתכנסים בני משפחת כנות לארוחה משפחתית כשהנושא המדובר הוא, איך לא: חקלאות. בארוחה הם מדברים על החלקות במשק, על המחקר שהתפרסם, על ענפים שונים, סיעור מוחות אמיתי. סיפור הקמת המשק של אודי ומיכל כנות ושלושת בניהם במושב כחל הוא סיפור מרתק, על ימיו הראשונים של משק חקלאי ועל התשוקה לחקלאות
באמצע החמסין, בצהרי היום, אני מגיע לכחל, מושב קטן יחסית, ליד צומת עמיעד, עם נוף מרהיב אל הכנרת והרי גולן. כחל נוסד ב-1982 במסגרת תוכנית המצפים בגליל וב-1990 הפך למושב קהילתי לכל דבר ועניין.
את פני מקבלים אודי ועומרי כנות בביתם. אנחנו מתיישבים במטבח שכולו בנוי מעץ, מהמטבחים המזכירים במשהו את בתי הבוקרים בארה"ב, וכפי שיתברר בהמשך לא במקרה. המשק של משפחת כנות הוא משק חקלאי מאוד מגוון וגם זה די מכוון.
האם, מיכל כנות, היא אגרונומית בחברת "דשן גת" לאזור עמק הירדן, סובב כנרת וגליל עליון והיא גם האורים והתומים של משק כנות, בכל הקשור לנושא המקצועי.
על בעלה, אודי כנות, אפשר להגיד שהוא הרוח החיה והדוחפת של המשק, מי שמזיזי את העניינים. לבני הזוג שלושה ילדים, כאשר שניים מהם כבר בחרו להמשיך ולעסוק בחקלאות וככל הנראה שהשלישי גם בכיוון.
אודי: "גדלתי רוב ילדותי במושב גיבתון. באנו לכחל בשנת 94', קנינו כאן משק עם מטעים בלי עצים. משנות ה-80' מיכל רעייתי היא אגרונומית בעבודתה ואני במקצועי עבדתי במשך שנים בפרזול סוסים עד שהפכתי לחקלאי."
מקצוע מעניין. איך הגעת לעבודה בפרזול סוסים?
"כשהגענו למושב היינו כבר בני 30 פלוס, אחרי שעבדתי בארצות הברית ובארץ בפרזול. הגעתי לפרזול סוסים מתוך האהבה לסוסים, אני אוהב לרכב, גדלתי עם סוסים. סוס היא חיה שנותנת לבן אדם לעשות הכל איתה, מאוד ידידותית לאדם. יש מגוון ענק של סוסים בכל רחבי העולם."
בשיחה קצרה עם אודי כנות הבנתי שהוא מומחה לא רק לפרזול אלא לסוסים בכלל, וכך גיליתי דברים שלא ידעתי עליהם עד לאותו ראיון. למשל שסוסי השטלנד פוני האנגליים הוכלאו כנמוכים, כדי שיוכלו לעבוד במכרות הפחם ואילו הווילס פוני שהוא קצת יותר גבוה הוכלא למכרות הווילסיים שהם טיפה יותר גבוהים.
דבר נוסף, סוסי הפרא בארצות הברית (מוסטנג) הם למעשה סוסים שהספרדים שיחררו לטבע ועם הזמן הפכו לסוסי פרא, כך שאינם סוסי הבר המקוריים הראשונים.
מטבע הדברים, במהלך עבודתו כמפרזל חטף אודי גם לא מעט בעיטות, מהסוסים כמובן: "מפרזל סוסים נשמע מקצוע מאוד פשוט אבל זה מקצוע מאוד מורכב."
"יש סוסי ספורט, סוסי רכיבה וסוסים לתפקידים אחרים. זה לא רק להרכיב פרסה, זה איך להעמיד את הסוס נכון, זה איך אתה מעמיד אותו – זה מאוד מורכב ולכל ענף יש צרכים אחרים"
"מיכל רעייתי היא במקור מחדרה, עירונית. נפגשנו בארץ כשמיכל למדה בפקולטה, והחלום שלנו היה להקים משק בארץ. נסענו כמה שנים לארה"ב, נישאנו בארץ ב-88', הייתי אז בן 28. מיכל עבדה גם בארץ וגם בחו"ל כאגרונומית שכירה ומיכל רצתה להיות עצמאית."
"החלטנו להקים פה משק. כחל כבר הוקם ואנחנו התלבשנו על איזה משק של מישהו שהיה צריך לעזוב – ובעצם הקצו לנו את המטעים שלו שכבר היו מתים. בהתחלה שיקמנו קצת את המטעים והקמנו חממות לירקות. בחרנו בתחום האורגני, שאז רק התחיל להתפתח."
"בהתחלה גידלנו עגבניה אורגנית רגילה, זו הייתה עגבניה מזן דניאלה 144, זן של פעם – ואחר כך גידלנו מלפפון אורגני וברגע שהתחלנו עם המלפפון – מאוד אהבתי את הענף הזה ונשארנו איתו שנים רבות."
"שש שנים אחר כך, כאשר החיים הובילו אותי להיכנס למשק ומיכל יצאה לעבוד בחוץ – אז התחלתי לגדול. לקחתי עוד חממות במושב פה ואחר כך במושב השכן."
"ההקצאה המקורית שלי הייתה 21 דונם. כשבאנו לכחל המטע היה 15 דונם בלי עצים – ואילו היום המטעים שלנו משתרעים על פני 150 דונם, בעיקר עצי מנגו, יש אבוקדו וגם קצת ליצ'י והדרים."
"המשק בעצם הוקם בלי תכנון, הכל מהזדמנויות שנקרו בדרכי וכל מה שיכלתי לקחת – לקחתי, בלי תכנון אמיתי. מאוד אהבנו את המלפפון האורגני. היום נשאר לנו עוד קצת אבל אנחנו כבר לא במלפפון האורגני."
"עשינו מלפפון הולנדי שייצאנו להולנד, ומלפפון בייבי אורגני, ומלפפון אורגני רגיל לשוק – גידלנו מכל הסוגים והמינים של המלפפון האורגני."
"באיזשהו שלב, כיוון שהמשק נבנה ללא תוכנית אב והבנתי שיש פה טעות ניהולית כעסק – החלטתי שאת היציאה שלי, כלומר את העברת המשק לדור הבא – אעשה בצורה מחושבת."
"כשהגעתי לגיל 50 אמרתי: 'אוקיי, בואו נתחיל לתכנן את המשק, כי אי אפשר להמשיך לעבוד כך'. התחלנו לחשוב מה נעשה כאשר נגיע לגיל 60. בנינו שתי אסטרטגיות – או שכאשר אהיה מבוגר נצמצם את המשק והוא יתחסל או שהוא יעבור לדור הבא."
"יש לנו שלושה בנים – עומרי הבכור (32), שהוא אגרונום ועובד במשק, גיא (29), שמסיים את הפקולטה השנה כאגרונום ואסף (26), שאמנם כרגע כל כולו בלימודי היסטוריה ופילוסופיה, אבל עכשיו הוא גם מתחיל ללכת לכיוון האגרוטך."
"גם אסף עשה קורסים, בין היתר עשה קורס במזיקים והוא איש הגנת הצומח שלנו. למעשה כל הילדים שלנו עבדו במשק. אמנם כרגע אסף בתחום ההיסטוריה והפילוסופיה, אבל הוא כבר פוזל לשלב את זה עם הכיוון שלנו – ואנחנו מאמינים שבסופו של דבר הוא יעשה את זה."
מתי הפסקתם עם המלפפונים?
"אז כשהתחלנו לתכנן את היציאה מהמשק, דיברתי עם הבנים וראיתי שהאינטנסיביות של הירקות האורגניים פחות מדברת אליהם."
זו עבודה קשה.
"נכון שזו עבודה קשה אבל עוד פעם, צריך לזכור שחקלאים היום הם יותר מנהלי עבודה ובסיכומו של יום – אנחנו לא אלה שקוטפים בחממה את המלפפונים, אנחנו רק נכנסים לחממה בודקים כמה פעמים שהכל תקין ויוצאים – ושאף אחד לא יספר לך סיפורים."
"לכן בשל הקטע הניהולי – באמת חשוב לי ולכולנו שאסף, שרואה את הדברים בצורה יותר רחבה, יגיד את מה שהוא חושב.
"אז ב-2010 לקחתי החלטה שבעוד עשור, ב-2020 – אני יוצא מהירקות האורגניים. חיפשנו משהו שיחליף את המלפפונים כי לא רצינו לסגור את החממות, רק רצינו לעשות משהו אחר, קצת פחות אינטנסיבי."
"ב-2015 פתאום בא דן בכר וזרק לי את המחשבה על גידול פירות יער. האמת שברגע הראשון לא רציתי. באתי למיכל שהיא בעלת המקצוע ואמרתי: 'הציעו לי – לא נראה לי, יש המון דרישות, זה במצע מנותק והדרישות שלו הם כאלה וכאלה…', אבל מיכל הקשיבה והחליטה שהולכים על זה. היא אמרה: 'לא, לא, לא – אנחנו הולכים על העסק הזה, זה משהו שתפור עלינו!' והלכנו על זה."
מספיק קר כאן לפירות יער?
עומרי: "עד לפני מאה שנה זה בכלל לא היה. התחילו לפתח את הזנים האלה ורק בעשר-עשרים השנים האחרונות זה התחיל להגיע לאזורים בהם יותר חם, כמו פלורידה וישראל."
אודי: "הזנים שלנו מתאימים לאקלים חם. היה לי ברור שלאור הניסיון שלנו באורגני ולאור מה שאנחנו רואים גם באבוקדו – נתעסק רק במוצרים שמוגדרים כ'סופר פוד'."
"אנשים היום רוצים מזון בריאות ומוכנים לשלם כסף על מוצרים בריאים. זה הטרנד שרץ עכשיו בעולם וזו הסיבה שהאבוקדו פתאום פרץ, וזו הסיבה שהאוכמניות האלה הפכו לפופולאריות בכל העולם בצורה מטורפת לחלוטין."
"באוניברסיטת פלורידה פיתחו עבור המגדלים המקומיים זנים שלא צריכים קור. כל העולם נשען היום על מה שהם פיתחו. אנחנו מתחילים לקטוף בפברואר ומסיימים את הקטיף ביולי."
"אז נכנסנו לאוכמניות. קודם כל נסענו לפלורידה, כי אמרתי שאני חייב לראות את זה גדל בתנאי חום. אז באנו, ראינו ונכנסנו לענף הזה במהירות."
עומרי הוא הבן הממשיך של המשק?
"אנחנו עוד לא שמה. אנחנו כל הזמן מדברים על זה, אבל אנחנו לא יודעים בדיוק איך אנחנו רוצים שיהיה, אבל אנחנו עדיין לא שם. אני אומר לכולם שלכולם יש פה מקום. אמנם המשק שלנו הוא לא כזה גדול אבל לכולם יש פה מקום! אמרתי לך בהתחלה שלא היה לי כאן תשתיות."
"את רוב התשתיות שאתה רואה פה הקמנו בעצמנו. היום יש בית אריזה, יש טרקטורים, יש כלים… בהתחלה לא היה פה כלום, אבל ראיתי כל הזמן את התנועה קדימה."
"אז אני אומר לילדים כל הזמן: 'אתם לא יכולים לעשות את מה שאבא שלכם עשה, זה לא יהיה נכון. יש לכם פה משהו, צריך לגדול ולפתח עוד ענפים ואני יכול לספק את התשתית ומכאן והלאה – זה שלהם."
"את כל התשתיות פה עשיתי בעצמי, בשיתוף בנק מזרחי ובנק הפועלים," מוסיף אודי בהומור, "עבדנו אינטנסיבי, עבדנו חזק ואחד היתרונות בגידול אינטנסיבי של ירקות שזה נותן לך תזרים כדי לפתח את הדברים האלה."
"היום אנחנו רואים את הכיוון שלנו יותר בתחום המטעים והפירות יער. אגב, השנה גם נתחיל פטל חורף."
"לא הייתי מחובר לצמחים"
עומרי כנות בן 32, רווק בזוגיות: "לקחתי את הזמן בחיים, עזבתי את הבי"ס מוקדם, הייתי פה רבה במשק, אהבתי מאוד את הסוסים. עזבתי את בית הספר כבר בכיתה ט'."
"בתור נער הסתובבתי הרבה, הייתי הרבה סביב הסוסים. כנראה מאז שהייתי ילד הייתי קרוב לאבא. מאז שהייתי ילד הוא היה לוקח אותי לחוות. אחר כך כשהתבגרתי אמרתי: 'אני הולך לדהור בכל מקום'."
אודי: "כשגרנו בארה"ב בכל יום שישי היינו שמים את הכובע והולכים לרודיאו, מיכל, אני והתינוק עומרי. גרנו באורגון, בחווה קטנה בת 8 דונם, שם זה לא משהו חריג, ככה זה בכל אורגון, אין מחסור בשטח."
עומרי: "בכל אופן, בתור נער הייתי סביב הסוסים והחקלאות. כשהפסקתי ללמוד אבא שלי אמר לי: 'אם אתה לא לומד – אתה עובד!'. אז לפעמים ברחתי לבית ספר לאיזה יום בשביל לנוח, אבל כמה ימים בשבוע הייתי נותן פה עבודה וגם במשקים אחרים, גם כטרקטוריסט ואת כל מה שצריך."
"האמת שבתקופה ההיא לא הייתי מחובר יותר מידי לצמחים ולא התעניינתי יותר מידי, בכלל לא הבנתי איך מים מגיעים מהשורשים לצמרת העץ, בכלל לא חשבתי על זה. התגייסתי לצבא והלכתי למקום שגם בו אוהבים טרקטורים, לשריון."
"כשהשתחררתי, הלכתי לענף שקרוב יותר לסוסים – עבדתי שנה וחצי בתור בוקר במשק דן, שבקיבוץ חמדיה. האמת שעבודה עם בקר היא עבודה מדהימה, אני מתגעגע לזה מאוד, ויש לעבודה כבוקר פינה מאוד חמה בלב שלי."
"ואז יצאתי לטיול בחו"ל וכשביקרתי בסין נשארתי שנה ולמדתי שם מנדרינית (אחת מהשפות הסיניות ע.ד.ו). חזרתי מסין כשאני יודע לדבר סינית – מה שאחר כך עזר לי מאוד."
"שהגעתי לסין התנסיתי בלמידה ודווקא הלך לי ממש טוב – והגעתי לרמה שאני יכול לעזור בתרגומים. התחלתי לתרגם וללוות קבוצות. בהמשך החלטתי שאני נרשם ללימודים ולמדתי ביולוגיה באוניברסיטה הפתוחה."
"זה לקח לי משהו כמו 5-6 שנים. במקביל עבדתי כמתורגמן לקבוצות סיניות שביקרו בארץ ובקיצור, השתפרתי ואני דובר סינית לא רע."
"בהתחלה הכיוון שלי בלימודים היה מוטה לבעלי חיים, כי התאהבתי בבקר. אז התחלתי להבין שבעצם יש פה משק משפחתי שמחזיק את עצמו כעסק כלכלי והתחלתי סוף סוף לחשוב בכיוון הצמחים."
"ברגע שעשיתי קורס בנושא נדהמתי מהפיזיולוגיה של הצמח, מיחסי הגומלין בין צמחים – ולמעשה כל עבודת התואר שלי התמקדה בצמחים. עוד לפני כן תכננתי שבסוף הלימודים אחזור למשק והנה, עכשיו אני פה כבר שנה שלישית."
"התפקיד שלי במשק זה להיות בשטח. אני מתמקד בגידול, בגיזומים, כל הזמן מנסה קצת לשפר את מה שקיים."
אודי: "המשק שלנו משתרע על שטחים במושבים. אתה יכול להגיד שיש לנו שטח ממינוס 150 מטר עד פלוס 120 מטר. יש לנו המון חלקות קטנות ויש לנו המון חממות קטנות, כי אנחנו עושים את מה שצריך לעשות."
"אז יש לנו, מצד אחד, המון בעיות לוגיסטיות, המון בעיות תפעוליות, המון ראשי מים – ומצד שני, יש לנו מגוון רחב של גידולים – אז אנחנו כל הזמן עסוקים בלהתרוצץ בין הגידולים."
עומרי: "למשל, יש לנו עכשיו את הקטיף של האוכמניות, אז כל העובדים עסוקים בחממות בקטיף ומצד שני, אנחנו גם עסוקים בעונה של המנגו שיתחיל בה הקטיף בקרוב."
"ויש לנו עגבנניות ויש לנו מלונים בחממות באמנון, יש לנו שתילה ויש עבודה פה וגם שם – בקיצור, בכל יום קורים פה דברים, כל שבוע אנחנו פה בקטע אחר."
אודי: "אם בן אדם מתחיל משהו חדש כמו אוכמניות או כמו פטל. אני אומר, אתה חייב שיהיה לך גיבוי ותשתיות – אחרת זה לא יעבוד. המשקים החקלאיים היום עובדים כל הזמן באופן אינטנסיבי."
"פה לא תשמע את הבכיות ששמעת אצל חקלאים אחרים. הגורמים הבעייתיים בחקלאות קיימים, לא רק אצלנו, בכל העולם זה קיים ואין מה לעשות – החקלאות זה עסק מסובך."
"יש לי את הרבנות, ויש לי את הגידולים, ואת המחירים ואת המשווקים ומה לא. אז אני למשל לא מתעסק עם הסוחרים, אין לי סבלנות לזה."
"אתה רואה את חבילת האוכמניות על השולחן, כתוב: 'בראשית' – טק, פעם אחת ונמכר. לוקחים ושלום על ישראל ותמיד קיבלתי תשלום בזמן. אני רוצה להיות חקלאי, אני לא יכול להיות סוחר. אנחנו לא מתעסקים בשיווק."
המנהלת המקצועית של משפחת כנות
תוך כדי השיחה מגיעה מיכל כנות מעבודתה בחברת "דשן גת". מיכל: "אני בוגרת הפקולטה, עבדתי כאגרונומית בחברות, גם בארץ וגם בארה"ב ולפני שבאנו הנה לכחל – העבודה האחרונה שלי הייתה בחישתיל."
"ואז כשבאנו לפה אמרתי לעצמי: 'מה אני צריכה לעבוד כשכירה אצל מישהו, כמה שהרווחתי שם אני יכולה להרוויח גם בעצמי, בחממה או שתיים'. ככה התחלנו. בתחילה קצת חשבנו מה לעשות."
"לפני כן היינו שלוש שנים באורגון ושם קצת נחשפנו לג'וק האורגני, שם זה היה מאוד מפותח. התושבים שם הם מאוד בעד איכות הסביבה וקיימות – מאוד מאוד מודעים. זו הייתה מדינה של היפים."
"אז אמרנו בואו ננסה פה איזה חממה אחת של ירקות אורגניים וככה התחלתי. הקמנו חממה אחת וזה נראה טוב, אז עשינו עוד אחת. הייתי שש שנים לבד ואז אודי שעבד עד אז בפרזול הצטרף."
"שנה אחת עשינו ביחד ואז אמרתי אין טעם ויצאתי לעבוד בחוץ. נכנסתי בסופו של דבר לחברת 'דשן גת', כאשר ההתמחות שלנו ב'דשן גת' היא ההזנה של הצמח."
"אתה יכול להסתכל עלינו כתזונאים של צמחים. מאוד מאוד חשוב לנו הנושא של ידע, אני מיישמת את העיקרון הזה גם בחברה וגם פה. המשק פה מגוון בטירוף, זו איזושהי הפרעת קשב שלנו – וכל הזמן אנחנו חושבים גם על הגידול הבא."
אודי: "אנחנו לא בוחנים דרך החור של הגרוש, אנחנו בוחנים את הדברים כמו שאנחנו רוצים אותם."
מיכל, (בהומור): "אנחנו מייצרים את החור שבגרוש. אנחנו לא משק גדול אבל הוא פשוט מאוד מגוון."
אודי: "הגיוון במשק זה גם משהו ששומר עלי. עוד לא הייתה לנו שנה שהכל היה פגז, אבל אף פעם לא קרה שהבנק אמר לי שהמצב חמור מאוד. המודל הוא לשמור על הכנסות כל השנה. יש את המשפט 'לא שמים את כל הביצים בסל אחד' אבל אצלנו זה נעשה גם בגלל העניין."
מיכל: "גם כשגידלנו מלפפונים – זה היה ארבעה סוגים שונים של מלפפונים, תמיד הלכנו על גיוון."
לסיכום, אפשר להגיד שאודי הוא מנהל התפעול של משק כנות ואילו מיכל היא המנהלת המקצועית. הבן עומרי הוא חלק מבני הדור החדש, הילדים שגם עובדים במשק אבל תפקידם יהיה לפתח את המשק לכיוונים חדשים. "אנחנו כל הזמן מנהלים דיונים אורכים בנושאים האלה," מסביר אודי, "מה אפשר לעשות, מה כדאי, מדברים על הגידול הזה והגידול הזה…"
עמרי: "יש פה כל הזמן סיעור מוחות. יש פה דיונים על מאמרים ועל מחקרים ועל כמה קטפנו פה וכמה קטפנו שם, וראית את החלקה ההיא איזה יפה היא וכך הלאה וכך הלאה…"
אודי: "אנחנו מאמינים בידע ובנחישות, זה כל העניין."
