יוחאי קמחי בעין חרוד איחוד
קצת לפני המלחמה יצאתי לפגוש איש מיוחד בעין חרוד עם עשייה בלתי פוסקת במשך עשרות שנים, עם דגש על הרפת.
כל הפיתוח בענפי החקלאות בקיבוץ עין חרוד איחוד, עבר דרך יוחאי קמחי, שצבר ניסיון רב בתכנון פרויקטים וגם בביצוע פיזי של עבודות מסגרות בבנייה ובתיקונים.
את כל העבודה הוא עשה בחיוך, ברוח טובה ועם הרבה אהבה והערכה. היה כיף להוביל איתו פרויקטים קטנים וגדולים, ברפת ובסביבתה..
הגעתי למשרדו בקומה שמעל לבריכה בקיבוץ, בשנתו ה-87, לשוחח קצת על העשייה – לא לסכם, כי יש לו עדיין הרבה עבודה בתכנון ובליווי…
יוחאי, חבר ותיק בקיבוץ, עם זיכרון מדהים של שמות ואירועים והוא מתרגש, כאילו הוא נמצא כרגע במרכז הפרויקט.
נתחיל מהתחלה…
נולדתי בעין חרוד ב-1936 כשהקיבוץ היה אחד וגדול… אבא עבד בפרדס ואימא ברפת העגלות – היא נקראה בלה יושפה על שם האבן ה-12 בחושן, שהוא האפוד שהכוהנים לבשו בבית המקדש.
כנער, עבדתי ברפת ב. אצל משה סורקין הידוע, חלבתי 10 פרות ביד והייתי אחראי לנקות את השקתות בחצר.
למדתי רק 10 כיתות כי הייתי בבי"ס אורט והוא נסגר ובמקום לעבור לאפיקים, בחרתי בעבודה במוסך המקומי – בפלחה ועם בעלי החיים.
התגייסתי ב-1954 לנח"ל ואחר כך, כמדריך בחיל רגלים בבה"ד 3 בדורה שבנתניה.
השירות הצבאי התחיל בשנתיים, אך חודש לפני השחרור האריכו לשנתיים וחצי וכך השתחררתי ב-2.57.
הרפת החדשה אחרי הפילוג בעין חרוד
ב-1957 הייתי שוליה של שלום לוי מבית שאן, שהיה האינסטלטור של הקיבוץ. היינו כבר אחרי הפילוג ב-54 ויחד עבדנו על מכון החליבה החדש, בהעברת העדר למעלה ובניית רפת חדשה של שנות ה-50. זו הייתה העבודה הראשונה שלי ובנינו מכון חליבה שחי עברון תכנן ומנהל העבודה בשטח היה שלגי.
במשק למטה (בטרם הפילוג העין-חרודי…) הייתה חליבה מיכנית, כשעוברים עם עגלת החליבה, מפרה קשורה לשנייה. צינור ואקום היה למעלה והחליבה הייתה ארוכה ומעייפת.
מכון חליבה מיוחד וחדשני ברמה של שנות ה-50 – 4 עמדות משני הצדדים ובאמצע 4 צנצנות של אלפא לוואל – זה היה המכון הכי משוכלל של אותה עת והיו פרות לשני חולבים. בהמשך הארכנו את המכון ל-6 עמדות. ברפת היו כ-300 פרות והחליבה נמשכה 4 שעות על ידי שני חולבים.
הוספנו חצר המתנה, הרבה ממטרות השקייה למטה שמרטיבים את העטין וקל יותר לנקות. בהמשך, כשהסככות היו יותר יבשות, בגין הריפוד בקש, העטינים היו יותר נקיים ונשארנו רק עם המטרה עילית לצינון.
שביל ההולכה – היה ממזרח לכל הרפתות ישירות לחצר ההמתנה ובדרך חזרה עשו סיבוב דרך הסככה הראשונה.
את הרפת ניהלה תחיה גיארי שהייתה בעברה קמחי, עבדה ברפת בפילוג, לקחה פיקוד וניהלה כ-4 שנים. דן כהן ליווה אותה מקרוב והחליף אותה בניהול, היא עברה לטפל בעגלות ומשם לחברת הילדים.
לאבא הייתה אחות בבאר טוביה עם רפת ופרות נפלאות, היו לה 3 בנים ואני כנער הצטרפתי אליהם לחליבה.
המחלקה לתכנון של התנועה הקיבוצית תכננה את הסככות הישנות, באמצע היה מרווח מעל לאבוס של כ-30 ס"מ והגשם זרם בשקע באמצע והתנקז החוצה.
הפרות עלו מהרפת המשותפת לרפת החדשה למעלה ב-6.57, בהתחלה היבשות ועם השלמת המכון, עלו גם הנחלבות.
פרויקטים אחרי המכון
אחרי המכון ברפת, עברנו לבנות מכון חליבה בדיר, שנמצא בסמוך לרפת. אלוני היה היוזם ומדובר במכון קרוסלה ראשוני, במה לכ-240 ראש בעדר הגדול בעין חרוד. ההנעה הייתה עם כבל בתוף גדול. חלבנו בקרוסלה בפנים ובחוץ והשלמנו בחליבת יד.. הפסקתי את חליבת היד אחרי ניסוי של 3 חודשים, שבו התברר שלא מקבלים שום תוספת, אלא רק חלב שמגיע בחליבה הבאה…
כאמור, המכון היה מונע עם כבל וגדעון ברוידא היה אחראי על ההנעה, הוא נפצע ואני החלפתי אותו בהנעת מכון הקרוסלה בדיר.
קורס טכנאים – ב-62 יצאתי ללמוד ברופין קורס טכנאים, שאחר כך, נתנו לו שם חדש – הנדסאים והיינו בקורס הראשון, התחלתי כהנדסאי מיכון חקלאי.
עבודת הגמר שלי הייתה מערכת הנעה לקרוסלה, בחליבה של הדיר, במקום התוף הרגיל שעשה הרבה צרות.
שיפצנו את הקרוסלה ובסופי שבוע בנינו את מה שתכננו והחלפנו למערכת משוכללת – הנעת שרשרת, גלגל מניע. ציוד החליבה היה גם כאן של אלפא לוואל שהיו בלעדיים בתחום.
לאחר סיום הלימודים הקמתי משרד בבית לתכנון שוטף ובהמשך, עברתי למשרד המוסך, שהפך מהר לחדר אוכל של הצוות. משם עקרתי למפעל ריקור, מפעל חדש של הקיבוץ, עם שלושה שותפים. צה"ל רצה לבנות עמדת תצפית על הים, אינפרא-רד, והיה צריך לקרר את ההתחממות בגלאים, למינוס 200 מעלות. הלכנו לבנות מקרר שעבד אלפי שעות בלי תקלה. היה מאתגר ומעניין.
אתה מסתובב עשרות שנים עם פרוטזה ביד שמאל שנכרתה בתאונה – כיצד זה קרה ואיך זה השפיע על היצירה שלך?
אני זוכר את זה כאילו היום – ב-9.7.73 נחתכה לי היד.
ישיבת בניין שבה השתתפתי, נמשכה עד אחת בלילה. קמנו מוקדם ויצאנו ב-4 לפנות בוקר לראות הרחבות בקיבוצים אחרים, באזור המרכז. ארי גרדי מרכז הבניין, היה בשלילת רישיון ולא יכל להשתתף בנהיגה. יעקב כהן מנהל החשמלייה, היה מתוכנן להגיע אך כשעמדנו לצאת, חיכה לו פתק שהתקלקל משהו בחשמל והוא לא יכול להצטרף. וכך, אחרי שעתיים עם שינה חלקית, יצאנו לנהיגה של כ-500 ק"מ וכשחזרנו, שרתי בקול עם הרדיו ברכב, שלא ארדם. אספתי 2 חיילים ובצומת מגידו ארי כיבה לי את הרדיו, שהפריע לו לישון. נסעתי דרך עפולה כדי להביא את החיילים לתחנה לטבריה וכך, אחרי התענ"כים, נרדמתי בנהיגה והתחככתי במוביל טנקים. יד שמאל שלי, שהייתה מחוץ לחלון הנהג, נקצצה ועפה לכביש. נסעתי נגד התנועה וירדתי מהכביש לשדה.
ארי התעורר מהרעש וסיפרתי לו שהלכה לי יד שמאל. החיילים טפסו טרמפ שלקח אותי לבית החולים. היד שנשארה על הכביש הובאה על ידי המשטרה לחדר המיון.
הייתי שבועיים בבה"ח, עשו שטיפות ניקיון ועקבו שאין דלקת ואחר כך תפרו וחזרתי הביתה, ללא יד שמאל…
מלחמת יום כיפור
כל הגברים בקיבוץ (חוץ ממני, ללא יד…) גויסו למלחמה ובאופן מיידי, צביקי נור הודיע לי שאני מרכז משק, במקום דן כהן. הכנסתי למשק טרקטור גדול, קייס של 400 כ"ס עם 4 גלגלים ענקיים, שיש לו היגוי מיוחד, שמקל על העבודה וחוסך בכוח אדם. היה צריך לבנות לו כלים ואני הייתי המסגר ואז קיבלתי דלקת ביד, נתנו לי זריקות והודיעו לי שאני יכול להחזיק רק עיפרון.
החלטתי לצאת ללימודי הנדסה חקלאית בטכניון, אחרי שנה כמרכז משק, ועמי שפירא החליף אותי.
הרפת החדשה בתחילת שנות ה-80
הייתה תוכנית אב שאתה הובלת לרפת החדשה, עשיתי סקיצה של הסככות שעיקרן הגבהת החלק האמצעי ויש חלל מאוורר מעל האבוס.
את התוכנית עשו במחלקה לתכנון – כל פרטי הקונסטרוקציה. את הסככה הראשונה בנה משה מירסקי לבד ובשנייה ישי ואני עזרנו לו – ישי עם המעמיס ומירסקי ואני ריתכנו.
בנינו גם מיכלי תערובת מוגבהים עם מגרסה באסם, שדחפה את הגרעינים למיכלים מלמעלה. ככה היינו עצמאיים ואפילו הרגזנו את מכון התערובת מילובר…
מכון החליבה – האדריכל יהודה שפרכר עסק בתכנון הכולל ואני עשיתי את סככת ההמתנה. בהתחלה היו ממטרות לניקוי ולצינון וזה ירד בהדרגה. היה משקל ביציאה מהמכון – תכננתי את כל הקונסטרוקציה וגם בניתי, עם יד אחת ובלי פרוטזה, שהרכיבו לי אותה שנה אחרי הקטיעה.
הקבלן היה ארנון מוזס מעפולה.
מוט החזה המסתובב היה ייחודי עם בוכנות מרעישות וכשהפרות יצאו אחרי החליבה, הוא התיישר מעל ראשיהן ובהמשך, ירד לקלוט את הקבוצה החדשה.
בין השנים 81-73 הייתי מרכז משק ולא רצו להחליף אותי, כי חשבו שאני לא יכול לחזור לעבודה פיזית. במקביל, בניתי כלים לטרקטור הגדול – מרכז משק ומסגר.
והיום…
תכנון מבנים ופרויקטים – יש לי משרד תכנון בקומה השנייה מעל בית התרבות בית לביא, עוסק בהמלצות לענפי החקלאות וממליץ כיצד לתקן את הכלים וכרגע, אני מתכנן אולם עבודה גדול למפעל אירו-מגנזיום בריקור. בנוסף, מתכנן מתקן לשטיפת בוכנות וסככה בפלבם שתשמש באולם עבודה.
עושה גם תכנון הצללה באתרים שונים בארץ לחברת שעוסקת בכך…
ליוחאי שעושה ללא הפסקה – איחולי בריאות חמים והמשך עבודה פורייה ומספקת.
