יבול שיא
הרפת והחלב
עמית במטע

מתנדבים בקטיף חשופים לאש

2 דק' קריאה

שיתוף:

"חשתי רוח התנדבות חזקה בצורה בלתי רגילה. זה חימם לי את הלב והיו לי דמעות בעיניים מההתגייסות הדרמטית הזאת"

קיבוץ מלכיה ממוקם 350 מטרים מגבול לבנון. לקיבוץ 1600 דונם נשירים הנושקים לגדר הגבול. כשהחל הירי לעבר יישובי הגדר, הכריז צה"ל על שטח צבאי סגור עד ל-2 קילומטרים מהגבול ואלפי חברי קיבוצים ומושבים התפנו לאזורים שנחשבו רחוקים יחסית מחשיפה לאש חיזבאללה וחמאס-לבנון.

עמית כהן, מנהל המטעים של מלכיה הורשה להישאר בביתו, אך בתוך זמן קצר התברר כי עובדי השטח המיומנים אינם עוד ברשותו. "שלושה עשר תאילנדים עבדו במטעי הקיבוץ אך בתוך שעות עזבו אותנו לטובת מרכז הארץ. במטעים שלנו עבדו גם משתלמים מרואנדה ובהוטן והם כבר לא עומדים לרשותי. עוד טרם חשבתי איך אבצע קטיף, כאשר הוצפתי בעשרות קריאות טלפון של מתנדבים שמבקשים לבוא לעזור לי בקטיף. טילפנו חברים ותיקים שעזבו לפני עשרות שנים את הקיבוץ ועוד רבים מהקיבוצים שריד, מעגן מיכאל ומכפר תבור שממש דרשו ממני לבוא ולעזור בקטיף".

מגלה: "חשתי רוח התנדבות חזקה בצורה בלתי רגילה. עשרות מתנדבים עלו על אוטובוסים והגיעו למלכיה לקטוף בהר. כולם היו חדורי מוטיבציה מדהימה והפיקו תוצרת בעבודה מטורפת. זה חימם לי את הלב והיו לי דמעות בעיניים מההתגייסות הדרמטית הזאת. מה-8 באוקטובר ועד 1 בנובמבר קטפנו 1300 טון תפוח עץ "גראני סמיט" והעברנו את התפוחים לתאגיד "בראשית" לקראת שיווק ארצי".

בנוסף לנשירים יש לקיבוץ עוד 800 דונם פרדס, אפרסמון ושקד באדמות החולה. שם המשיכו לקטוף בלי בעיות. העיקר היה בקיבוץ עצמו והמתנדבים חוללו את השינוי החיובי. "ראשונים הגיעו אלינו מתנדבים מהישובים הדרוזים כיסרא ובית ג'אן. בשיא עבדו כארבעים איש, חמש שעות יום אחר יום, ובזכותם קטפנו כארבעים אחוזים מהיבול.

בעת שיחתנו ביום השלושים למלחמה הצבא חסם כל דרך ליישובי הגדר. "אני מתגנב מדי יום לשטח המטעים אבל הצבא הזהיר אותי כי האויב עלול לראות אותי ולטווח עליי. המטעים שלנו נושקים לגדר ואני מודע לסיכונים, אבל הבוקר (7.11) גיליתי תקלה בקווי ההשקיה של המטעים. רציתי להיכנס ולנסות לתקן נזקים שנגרמו מפצצות מרגמה. הצבא אסר עליי".

מדגיש: "אני מנסה בדרכים שונות לקטוף, בשטחים פחות חשופים לגבול. זה לא קל, זה לא פשוט ואני מחפש אפשרויות. עוד אלף שש מאות טונות פרי ממתינים לקטיף. כל הזמן מצלצלים אנשים שמוכנים להגיע למלכיה ולעזור. הצבא חסם כל גישה והבהיר שהאויב מחפש אזרחים לפגוע בהם".

עמית כהן בן 44, מנהל את מטעי הקיבוץ בשנתיים האחרונות. הוא הגיע לקיבוץ בשנת 2009 עם רעייתו הווטרינרית בת גילו, ד"ר אפרת כהן, שנולדה במושבה ראש פינה. בקיבוץ הם מגדלים שלושה בנים. אוֹרי בן 12, מעיין בן 10 ואביב בן 7. לרעייתו קליניקה במושבת נעוריה והיא מבצעת פיקוח וטרינרי על מפעל הדגים "פורל על הדן וקביאר הגליל".

"אשתי היא גיבורה אמיתית. יוצאת לעבודה כל יום, חווה אזעקות לרוב ועובדת רגיל".

עמית כהן שמע בצער שהעובדים התאילנדים המיומנים עוזבים את ישראל. הם נענים לקריאתו של מלך תאילנד ששיגר מטוסי חילוץ שמחזירים אותם לארצם. "התאילנדים הם מקצוענים. שמעתי שעשו הסכם עם סרי לנקה להביא משם עובדים, ומדברים עם עוד מדינות. נקווה לטוב".

בקיבוץ מלכיה כ-100 משפחות וכ-400 נפשות.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

כולנו מכירים את הרגעים האלה בחיים, כשהמילים פשוט לא יוצאות כמו שצריך, או כשאנחנו מתקשים לשמוע ולהבין את מה שנאמר לנו. בקהילה הקיבוצית שלנו, שבה הקשר הבין-אישי הוא ערך עליון, חשוב שנדע איך לתמוך
3 דק' קריאה
בקיבוץ שלנו, השבילים הם עורקי החיים.אנחנו רגילים לצעוד לחדר האוכל, לעצור לשיחה ליד הכלבו או ללכת לבקר את הנכדים בשיכון. אבל עם השנים, מה שהיה פעם פעולה אוטומטית הופך לאתגר. נתונים חדשים מראים כי
3 דק' קריאה
מדריך מקיף לשיפור תפקודי המוח המוח האנושי הוא פלא מורכב, המהווה את מרכז השליטה של כל פעולה, מחשבה ורגש שלנו. כמו כל מערכת מורכבת, גם המוח זקוק לתחזוקה ואימון כדי לשמור על ביצועים מיטביים.
3 דק' קריאה
בקיבוץ ברעם יזמו את מיזם "קיבוץ הזיכרונות" – פרויקט שנועד לחזק תחושת משמעות ולהפיג בדידות בקרב ותיקי הקיבוץ, באמצעות תיעוד סיפורי חיים בליווי חברותה – מלווה חברתית מקצועית * הסיפור האישי והקהילתי של ותיקי קיבוץ ברעם  *תמונה ראשית: ניר שריג, מנהל "זמן איכות
3 דק' קריאה
המודל שלנו נשען על תפיסה אסטרטגית סדורה, הרואה בוותיקות ובוותיקים חלק פעיל, משמעותי ובעל חוכמה בתוך הקהילה – לא רק מקבלות ומקבלי שירות, אלא שותפים ושותפות לעשייה. לכן, לצד מענים טיפוליים ותמיכתיים, אנו שמים.ות דגש גם על
בדידות היא חוויה אוניברסלית החוֹצה מגזרים וגילאים. עם זאת ישנם גורמים או טְריגרים הקשורים לגיל זיקנה והמנבאים רמה מוגברת של סיכון לחוות בדידות * בריאות לקויה, אלמנות, מחסור כלכלי וחוסר תחושת שייכות לקהילה, הן הגורמים המובילים לתחושה

הרשמו לניוזלטר

השאירו את הפרטים והישארו מעודכנים!