מאז לימודיה בגבעת חביבה ח"כ אבתיסאם מראענה (עבודה) מרגישה שיש לה ולקיבוצניקים הרבה ערכים משותפים. לדבריה, זה אחד מהדברים שמפחידים את אנשי הימין, בנוסף לכך שהיא אישה ערבייה, עצמאית, נשואה ליהודי ומגדלת איתו בת משותפת. ריאיון על אומץ ודו-קיום
ח"כ אבתיסאם מראענה לא תיארה לעצמה את דרך החתחתים שתצטרך לעבור, עד שתממש את זכותה לכהן כחברת הכנסת ה-24. ההתחלה הייתה מבטיחה. בינואר 2021, לאחר שמרב מיכאלי נבחרה לראשות מפלגת העבודה, מראענה, ערבייה-ישראלית, מוסלמית, יוצרת דוקומנטרית מצליחה ומוערכת, החליטה להתמודד בפריימריז של המפלגה. בתום מרוץ בזק של 48 שעות, שהתנהל בעיקר ברשתות החברתיות, גייסה אלפי תומכות ותומכים והגיעה למקום השביעי והאחרון ברשימה. אלא שאז צץ סטאטוס מהרשתות החברתיות שלה שבו התבטאה כנגד עמידה בצפירה ביום הזיכרון: "לא עמדתי בצפירה, הייתי בנהיגה בזמן שכל המדינה כמעט עמדה דום. אני החלטתי להמשיך לנסוע, ואלה היו שתי דקות מופלאות בזמן הצפירה". כשהתבקשה להגיב על הדברים ציינה מראענה שמדובר בסטאטוס מטופש שכתבה לפני למעלה מעשר שנים, והביעה צער על פרסומו. ההתנצלות לא עזרה לה. חבר המפלגה, מעוזיה סגל, נכה צה"ל, עתר לוועדת הבחירות המרכזית בדרישה לפסול את מועמדותה בשל "עמדותיה הכופרות במדינת ישראל כיהודית ודמוקרטית ותמיכתה במבצעי פעולות טרור". על הגל הזה עלו מיד נציגי מפלגת הציונות הדתית, ובראשם איתמר בן גביר, שגם הם דרשו מוועדת הבחירות לפסול את מועמדותה. בהצבעה בוועדת הבחירות נמצא רוב לביטול מועמדותה לכנסת ה-24, אך לאחר עתירה לבג"ץ שהגישה מפלגת העבודה בוטלה החלטת ועדת הבחירות ומראענה הוכרה כחברת כנסת מן המניין. אגב, השנה ביום הזיכרון לשואה ולגבורה השתתפה ח"כ מראענה בטקס ״לכל איש יש שם״ שנערך בטרקלין משכן הכנסת, ולאחר מכן באירוע זיכרון לישראל קסטנר בתל אביב, אליו הוזמנה על ידי סוזי קסטנר, בתו ואמה של השרה מרב מיכאלי.
בתחילת הריאיון אני מספר לח"כ מראענה שזכרתי שבחירתה לוותה בהד ציבורי, אבל כדי להיזכר בפרטים נאלצתי להיעזר בגוגל. האם עדיין זוכרים לך את הסיפור הזה, אני שואל אותה, ואילו תובנות הפקת מהפרשה הזו?
"קודם כל, אני נשואה לבועז מנוחין, יהודי-ישראלי, שהוא אבא של הילדה שלי", היא מציינת בספונטניות, "אמא שלו, נעמי, היא היסטוריונית שעוסקת בעיקר בשואה, ובמשך 25 שנים הדריכה את המסעות לפולין. מעבר לזה, אני חושבת שיש אנשים שמרנים שמאוד מפחיד אותם לפגוש אישה ערבייה, עצמאית, שבאה מעולם של קולנוע וטלוויזיה, נשואה ליהודי ומגדלת איתו בת משותפת. זה מאוד מפחיד את אנשי הימין, שלא רוצים התבוללות ולא מעוניינים לפרגן לאף אישה עצמאית, לבטח לא לערבייה. מטרת פרסום הסטאטוס העלוב בנושא השואה, שהם מצאו מלפני 15-10 שנים, הייתה לערער על הלגיטימציה שלי כאישה ערבייה ליברלית שנלחמת למען זכויות אדם באשר הם. התנצלתי על הדבר הזה, אבל בהחלט זה היה מסע של דה-לגיטימציה כדי להדיר את הקול הערבי הישראלי שבא לתת יד וכתף לחיים משותפים שאני מקיימת הלכה למעשה בחיים הפרטיים והציבוריים שלי. התובנה שלי היא להמשיך לפעול למען הריפוי של שני העמים שלכל אחד יש את הכאב שלו, ושהריפוי הזה יכול לבוא ממקום של שותפות אמיתית של ערבים ויהודים".
שוברת שתיקה
אנשים שמכירים אותה מקרוב הן מעבודתה הקולנועית והטלוויזיונית והן מפעילותה בכנסת, אומרים שנעשה לה עוול ושהיא אישה חכמה, נעימה, עם חוש הומור, רחוקה מאוד מתדמית הלאומנית הפלסטינאית תומכת הטרור.
היא גדלה בפרדיס ועברה לתל אביב וליפו, אבל בדרך יצא לה להכיר את חברי התנועה הקיבוצית. זה היה בגיל 19, כשיצאה בפעם הראשונה לדרך עצמאית שהחלה בלימודי קולנוע וטלוויזיה בגבעת חביבה. "גבעת חביבה הייתה המעוז של השומר הצעיר, ולמדתי עם הרבה קיבוצניקים", היא מספרת, "בערבים עבדתי בהגשה בחדר האוכל, ושם פגשתי חברי קיבוצים שלמדו בקורסים שונים וגם את חניכי המכון היהודי-ערבי. נחשפתי לפעילים מדהימים של התנועה הקיבוצית למען השלום. הייתי חלק מההווי של עבודה משותפת ושוויונית שהתנועה הקיבוצית מאמינה בה. הייתי מוקסמת לראות את התנועה הקיבוצית נלחמת על ערכים שגם אני מאמינה בהם. לא נתקלתי שם בהתנשאות, שקיימת בדרך כלל בחברה הישראלית. הייתה בתנועה הקיבוצית הבנה והכרות עמוקה יותר עם החברה הערבית, בזכות השכנות הטובה המתקיימת בין הקיבוצים ליישובים הערבים סביבם. גם היום אני מתפעלת מהיכולת של הקיבוצים לקלוט את הפליטים מאוקראינה, ולשלוח משלחות הומניטריות לאזורי מלחמה. בעיניי התנועה הקיבוצית משקפת את החברה הישראלית שאכפת לה מזכויות אדם וממדינת ישראל, וזה החיבור שלי אליה".
לאחר סיום לימודיה הפכה מראענה לתסריטאית, במאית, מפיקת קולנוע וטלוויזיה ואשת תקשורת. עיקר יצירתה הקולנועית, שנמשכה 18 שנים, הם סרטים דוקומנטריים שבהם היא נותנת ביטוי לשיח הפנימי בחברה הערבית בישראל ומציגה את מאבק ערביי ישראל החיים כמיעוט. סרטיה זכו בהכרה בינלאומית וזיכו אותה בפרסים. היא גם יצרה גם את הגרסה בערבית של הסדרה התיעודית "סליחה על השאלה". הפרק שעסק בקהילה הלהט"בית הערבית שבר שנים של שתיקה בחברה הערבית. פרקים נוספים עסקו בנשים שבנותיהן נרצחו, בתרומת איברים ובגירושים. על בימוי סדרה זו היא קיבלה את פרס האקדמיה הישראלית לטלוויזיה.
האם הבחירה לכנסת מאפשרת לך לעסוק באותם נושאים בכלים אחרים?
"בהחלט. במשך 18 שנים הייתה לי זכות להשתמש בכלים של הקולנוע והטלוויזיה, כדי לספר על קבוצות מיעוט, על נשים ועל החברה הישראלית כולה, ולשקף את הדיאלוג בין החברה היהודית והערבית ואת המורכבות של החברה הישראלית. בלא מעט מקרים שבהם סיפרתי סיפור דרך הסרט, שאלו אותי מה הפתרון לבעיות שהעליתי. כשהתחלתי להתבגר בעולם הזה הבנתי שכמו שיש לי קול מאוד חזק בתוך עולם הקולנוע והטלוויזיה, הקול הזה צריך להגיע גם לפוליטיקה. הפוליטיקה היא הכלי שבו ניתן לדרוש שוויון זכויות לכל אדם, זכויות לפליטים בתקופה שהם נמצאים פה ועוד. כיוצרת קולנוע בנשמתי אני עדיין רוצה לספר את הסיפורים האנושיים, ולפתח הכרויות של ציבורים שונים בלי שנאה וגזענות ובלי פילוג. הבאתי מעולם הקולנוע לכנסת חשיבה יצירתית. לצערי היצירתיות נעדרת מעבודת רוב הפוליטיקאים, ואם אני מצליחה לשלב אותה בעבודה הפרלמנטרית אני מרגישה שאני יותר מצליחה לפתור בעיות של אנשים, ולשקף תמונת מצב בכבוד, בלי התלהמות, בלי צעקות ובלי קללות".
אור לזוגות מעורבים
אבתיסאם מראענה (46) גרה ביפו עם בועז מנוחין (34), איש היי-טק שהוריו מתגוררים בקיבוץ גבים, והם הורים לסופיה בת השמונה. "קשר רגיל בין בחור לבחורה", היא מתארת את תחילת הזוגיות שלהם ומציינת שלא אפשרה להבדלי הדת והלאום להשפיע על החיבור ביניהם. הם מיסדו את הקשר בטקס חתונה עצמאי, וזכו לתמיכת ההורים משני הצדדים. "זה היה אירוע מאוד מרגש", היא מתארת, "הצלחנו לחבר שתי משפחות, ולבנות תא משפחתי משלנו. יש בינינו חברות גדולה, יש לנו את סופיה שמחברת בינינו, ויש לנו משפחה שהיא העוגן והיא האור להרבה משפחות של זוגות מעורבים שמחפשים מודל לחיקוי. הוכחנו שזה אפשרי ושזה מתקיים למרות כל הקשיים. החיבור הזה משמעותו להגיד לאישה הערבייה שהיא אישה חופשיה, ושהיא יכולה לבחור את בן הזוג שלה וללכת עם האהבה שלה עד הסוף".
ח"כ מראענה עומדת בראש הוועדה המיוחדת לעובדות ועובדים זרים, ומשמשת כממלאת מקום בוועדת חוץ וביטחון. לדבריה, מטרתה המרכזית היא לקדם זכויות אדם ולפעול למען אוכלוסיות מוחלשות. היא נאבקת בסחר בבני אדם בישראל, והוועדה בראשותה משמשת כבמה המרכזית למלחמה בתופעה.
הצעת חוק שקידמה, חלופת מאסר לנשים הרות ואימהות, הייתה הצעת החוק הראשונה של העבודה שאושרה בכנסת ה-24. מאז העבירה חוקים נוספים, רובם לטובת נשים מוחלשות. פרויקט הדגל שלה הוא הקמת מרכז הלנת חירום לנוער וצעירים להט"בים ערבים, לראשונה בארץ, שייפתח בקרוב בעיר מעורבת בצפון. בנוסף, היא מקדמת מענים הומניטריים ללהט"בים פלסטיניים שנמלטו לארץ מחשש לחייהם, לאחר שנרדפו עקב נטייתם. מראענה גם מקדמת שורת יוזמות נוספות בהן, הקמת שדולה למוזיקה הישראלית, שיפור תנאי ההעסקה בתעשיית הקולנוע והטלוויזיה הישראלית, קידום פרויקטים תחבורתיים בחברה הערבית, קידום נשים במגזר הציבורי ושיפור שירותי הרווחה והבריאות.
"אני גם שותפה מלאה למאבק החקלאים בנושא הרפורמה", מציינת ח"כ מראענה, "החקלאות הישראלית היא נכס שמדינת ישראל צריכה להתגאות בו. הבעיה ביוקר מחירי התוצרת החקלאית היא לא החקלאי, אלא כל הגורמים המתווכים בינו לבין הצרכן. צריך לסייע לחקלאים היהודים והערבים, ולכבד את מאמציהם לגדל תוצרת חקלאית זמינה לאזרחי מדינת ישראל. הקורונה הייתה דוגמה לכך שגם כשהשמיים נסגרו, אזרחי ישראל יכלו לסמוך על התוצרת החקלאית המקומית".
כערבייה תושבת יפו איך את מתייחסת למהומות שפרצו לפני שנה בערים המעורבות?
"זה עדיין מטלטל אותי, אבל זה תוצר של שלטון מסית, מסכסך בין קבוצות ומושחת שהיה כאן כל כך הרבה שנים. אני לא רוצה שהסיפור הזה יחזור על עצמו, ואני פועלת בכל דרך אפשרית לקרב בין כולם. אלימות היא לא הדרך לפתרון היחסים בין החברה היהודית והערבית, והיא מהווה סכנה קיומית. אני עושה הכל על מנת להראות שאפשר לחיות ביחד. זה נכס שצריך לשמור עליו. החברה היהודית והחברה הערבית חיו תמיד ביחד בערים המעורבות, והבעיה העיקרית זה הגרעינים התורניים שלא מחפשים יחסי שכנות טובה אלא שליטה וסכסוך עם השכנים הערבים. אסור לאפשר לדבר הזה לקרות".
מה דעתך על המאבק של הדרוזים בחוק הלאום?
"חוק הלאום זו נקודה שחורה בהיסטוריה של מדינת ישראל. כולם שווים פה: יהודים, ערבים, דרוזים. אנחנו, כמפלגת העבודה, התנגדנו לחוק הזה. צריך להתנגד לחוק הלאום, ואני מאחלת לנו שהחוק הזה יעבור מן העולם. צריך לדרוש שוויון מלא לכולם. לא רק לדרוזים, גם לחברה הערבית מגיע שוויון מלא. מגיע לכל ילד וילדה לדעת שהם שווים במדינת ישראל. החברה הערבית רוצה מאוד להשתלב בחברה הישראלית, להיות חלק מהכלכלה, התעשייה, משרדי הממשלה, החינוך, וצריך לאפשר לה את המקום הזה. צריך להגיד לה – אתם שווים, ולהתחיל לפתוח תוכניות של השתלבות, של התמחויות, ושל התנדבויות של החברה הערבית בתוך החברה הישראלית".
איך את מתייחסת להגדרת מדינת ישראל כיהודית ודמוקרטית?
"אני רוצה שתהיה לעם היהודי מדינה משלו, בטח אחרי השואה שהיא אחד האסונות הכי גדולים שקרו בהיסטוריה האנושית. אני תומכת במדינת ישראל כמדינה יהודית, אבל היא חייבת להיות גם שוויונית ודמוקרטית. אנחנו צריכות לעמוד על המשמר, כדי שמדינת ישראל תהיה שווה לכולם. זו הייחודיות של המדינה הזאת".
זוהיר בהלול פרש ממפלגת העבודה באכזבה גדולה. את לא חוששת שתגיעי למצב הזה?
"לא. עברתי שנה שהיו בה כל המבחנים וכל האתגרים האפשריים: ממשלת שינוי עם מפלגות הימין, תהפוכות פוליטיות. בסופו של דבר, כמי שנבחרה לכנסת בבחירות דמוקרטיות ולא שוריינה במשבצת של האישה הערבייה, אני מאמינה שמפלגת העבודה כיום היא מפלגה דמוקרטית שחורטת על דגלה שוויון מלא ואני שלמה עם דרכה. אני מאוד מעריכה את זוהיר בהלול, אבל מבחינתי יציבות הקואליציה שיש בה שיתוף פעולה יהודי-ערבי היא ערך עליון. יש דרכים יצירתיות לעמוד באתגרים, ופרישה מהחיים הפוליטיים היא לא דרכי".
ב-2009 התמודדה מראענה בפריימריז של מרצ, אבל פרשה מהם ומהמפלגה בטענה שמרצ תמכה במבצע עופרת יצוקה, ולא דבקה בעיקרון השלום ובשתי מדינות לשני עמים. "זה מה שאנחנו רוצות כיום במפלגת העבודה", היא אומרת, "הסכם מדיני, סיום הסכסוך, שתי מדינות לשני עמים".
איך את מתייחסת לרצון של גורמים מרכזיים במרצ לרוץ יחד עם העבודה בבחירות הבאות?
"אני מאמינה במפלגת העבודה המתחדשת בראשות מרב מיכאלי, וחושבת שננצח בבחירות הבאות כמפלגה עצמאית וחזקה. אין לנו שום חיבור עם מרצ, ואני מאחלת לה שתמשיך להתקיים בנפרד".
כשאני שואל את ח"כ מראענה כמה זמן להערכתה הקואליציה תמשיך להתקיים, היא עונה שהיא לא יודעת ומוסיפה שמפלגת העבודה תחזיק מעמד בקואליציה ולא תהיה זו שתפרק אותה. "אנחנו מבינות שזה הדבר הנכון לטובת מדינת ישראל", היא מציינת, "ונעשה הכול למען חיזוק הקואליציה ושמירה על שלמותה".
ובכל זאת, את כבר נערכת לפריימריז של מפלגת העבודה לכנסת ה-25?
"אני לא נערכת לפריימריז. מבחינתי אני עובדת מבוקר עד ערב עבור הציבור, בשורה של נושאים שבחרתי לעסוק בהם".
תגובה אחת
אחת מחברות הכנסת המוערכות שעושה עבודה תורמת בכל התחומים החברתיים לא חוששת להביע את דעתכם ולעמוד בתוקף ובהומר על שלה. כן ירבו כמוה בשורות הכנסת. מביאה רוח טובה של עשייה ושינוי.