"נדבקתי בחיידק של גידול העיזים" 

אומר דרור בוקר, בעל מחלבת "טבע עז" במושב בן עמי שליד נהריה * בוקר, שנולד וגדל בטבעון, למד בחיפה * אביו אליעזר בנקיר היה מדריך חקלאי במחוז הצפון * בזמן שדרור החלים ממחלת הסרטן עליה התגבר הוא התאהב בגידול עיזים * עם הזמן מחלבת העיזים הקטנה של משפחתו גדלה והפכה לשם דבר בישראל 

כל מי שעוסק ומתעמק באיכויות המזון יודע שחלב הצאן וחלב עיזים בפרט – אלו הם מוצרי חלב בעלי איכויות בריאותיות מהמעלה הראשונה.. משק החלב במדינת ישראל בנוי בעיקר מענף חלב הפרה שהוא הגדול והמשמעותי ביותר וחלב הצאן. חלב הכבשים ידוע בכך שהוא חלב מרפא. אילנה רוגל כותבת ב"אנציקלופדיה על תזונה ורוחניות בעידן החדש" שחלב כבשים הוא חלב מרפא. רוגל הוסיפה כי חלב העיזים מייצג את החיות והחיונית המצויים בבריאותו הפיסית והנפשית של בני האדם. חלב העיזים מייצג חוסן נפשי, חוסן  רגשי וחוסן פיסי. ידוע שכשתינוקות וילדים חולים באפטות בפיהם, חלב העיזים הוא התרופה. ראיון זה הוא עם דרור בוקר, בעל מחלבת גבינות "טבע עז" במשקו שבמושב בן עמי. דרור הוא חקלאי וחתן ממשיך של הוריי אשתו, ניצה.  

שאלתי את דרור, מהו הדבר שהוביל אותך לבחור בחקלאות כדרך חיים? יש פער עצום בין מראה העיניים במשק בוקר ותשובתו של דרור.  

התשובה של דרור: "החיים הובילו אותי."  

התשובה מדויקת לגביי הבחירה של דרור ולאחר שביקרתי במחלבת "טבע עז", בחצר הבית, ברור לי לחלוטין שהחיים אכן הובילו אותו, וגם ברור לחלוטין שכל הבחירות של דרור בוקר מאד מדויקות.  

דרור בוקר גדל בטבעון. הוריו היו ניצולי שואה. אביו אליעזר בנקיר היה מורה לחקלאות ומדריך חקלאי שהתמחה בהגנת הצומח במחוז הצפון במשרד החקלאות. טבעון של פעם הייתה ישוב עם אווירה כפרית, כולם הכירו את כולם. כולם למדו בתיכון גרינברג, אבל דרור שהיה תלמיד טוב בחר ללמוד בבסמת שבחיפה, שם רכש כלים שמלוים אותו לאורך כל חייו הבוגרים כחקלאי.  

דרור התגייס לצבא, היה לקצין מצטיין. בצבא פגש את ניצה, בת מושב בן עמי, הנמצא בסמוך לנהריה. דרור וניצה יצאו לטיול  הגדול למזרח. שם, במזרח דרור חלה בסרטן. ניצה ודרור חזרו לארץ. דרור טופל והחלים. ניצה ודרור היו בני עשרים וחמש. החזרה לארץ ההחלמה הביאה את דרור לעבוד בהתנדבות במשק העיזים שבקיבוץ כישור (היום כישורית).  

וכך, במהלך העבודה ההתנדבותית במשק החקלאי, דרור מעיד: "נדבקתי בחיידק של גידול העיזים." 

בנקודת התפר הזו , הם החליטו לחזור למשק הוריה של ניצה ודרור החל לעבוד במשק עם אביה של ניצה. ההחלטה לחזור למשק נבעה כתוצאה מהסרטן שפרץ.  

פחדת?  

דרור עונה לי בחיוך :"הייתי צעיר, היה לי ברור שאחלים ואמשיך. הוריה של ניצה, שמואל וחיה באר, קיבלו בשמחה את חזרתם של ניצה ודרור למשק. דרור וניצה, שניהם בשנות השישים שלהם. ארבע בנות נולדו לדרור וניצה.  

ניצה עבדה במשך כל השנים מחוץ למושב וכאמור דרור חבר לאביה של ניצה. דרור מדבר על האב   שמואל באהבה, בהערכה עצומה ובגעגוע לאיש איתו עבד  עד מותו: "שמואל היה חקלאי מעולה, היו לנו יחסים נפלאים והעבודה המשותפת עם שמואל הייתה טובה ומיטיבה. למדתי משמואל המון והייתה בינינו מערכת יחסים מצוינת. גם היום, שנים רבות לאחר ששמואל נפטר, אני מתגעגע והזיכרונות שלי ממנו מצוינים." 

לגבן גבינות 

החיידק והאהבה לענף העיזים הובילו את דרור להחלטה להקים דיר עיזים.  

דרור: "בשנת 1982 החלטתי להקים את ענף העיזים במשק. קניתי עיזים, בניתי מכון חליבה וקיבלתי מכסת חלב ליצור. זה היה שינוי מאד גדול במשק. הבחירה במשק עיזים אומרת שאתה מחויב חליבות בוקר וערב, שבעה ימים בשבוע, תוך כדי למידה והשקעה עצומה. החיידק שדבק בי בדיר העיזים בכישור הוביל אותי לדרך חדשה."  

דרור  היה פעיל באגודת מגדלי העיזים והיה ליושב ראש אגודת "עזיזה". מי שמכיר את ענף חלב הצאן במדינת ישראל מכיר ויודע את הבעייתיות של ענף הצאן בקליטת החלב של תנובה, במכסות היצור. המשבר ועודפיי חלב בשנת 1990 הוביל את דרור, שהיה יו"ר מזכירות האגודה, לחשוב על אלטרנטיבות.  

דרור: "ההודעה של תנובה על עודפיי החלב ועל כך שאין מה לעשות עם עודפיי החלב הובילו אותי ליזום ולארגן קורס גבנות – היה זה הקורס הראשון בארץ לגיבון גבינות. הקורס הזה היה הראשון ולאחריו קמו מחלבות קטנות בכל הארץ. למדתי לגבן גבינות והחלטתי להתחיל לייצר גבינות במשק.  

"התחלתי בקטן בחדר בגודל של 6 על 6 מטר מרובע. התחלתי בייצור ומכירת הגבינות שלי בקיבוצים מסביב. הייתי אורז את הגבינות ונוסע עם צידניות ומוכר את הגבינות. הגבינות שייצרתי היו בעיקר גלילי גבינות עיזים צפתיות. עברו כמה שנים, התמקצעתי, גדלתי ובשנת 1999 חברתי למחלבת גד ושיווקתי את הגבינות לגד. בשנת  2002 הגדלתי והמחלבה הקטנה שהקמתי צמחה והפכה למפעל." 

דרור מדבר ומספר על המשברים והקשיים לאורך השנים: "הרחבנו את סל המוצרים שלנו במשך השנים. הצמיחה והגדילה חייבה אותנו להשקעות כספיות גדולות, כאשר במציאות לאורך כל השנים ענף חלב העיזים עובר המון משברים.  

"המושבניקים אינם אנשיי כספים, השיקול שלנו הוא תמיד רצון להתפרנס בכבוד ובהנאה. לנו החקלאים הפרטיים אין חגורות שומן כלכליות, לכן, כל משבר יכול לשבור. במשך הרבה שנים ענף הכבשים הוביל ואילו ענף העיזים קרטע מאחור. ענף העיזים הרביץ קפיצה גדולה כשהביקוש גדל, בשל המודעות שגדלה לגביי איכויות חלב העיזים. הביקוש גדל ולמרות זאת זהו ענף הסובל ממשברים."  

דרור מספר: "בשנים האחרונות ענף תחליפי החלב של (חלב סויה, חלב דגנים, חלב שקדים…) גדל מאוד. אנשים מעדיפים היום לקנות את תחליפי החלב האלו. הביקוש ירד והנה משבר. ממשלות  ישראל התירו הורדת מכסים על גבינות מחו"ל. במדינות רבות, יש סבסוד של מוצרי החלב וכך מצאנו עצמנו בבעיה בשל מחירי הגבינות המיובאות, בשעה שאני כחקלאי לא מקבל שום סבסוד מהמדינה. משמעות הדבר שהעלויות שלי מאד גבוהות אל מול היבוא.  

"נושא נוסף, אותן גבינות מיובאות קיבלו היתרי כשרות. אני וכל החקלאים נאבקים במצב כמעט בלתי אפשרי מול העלויות כשאצלנו העלויות כל הזמן עולות." 

בת ממשיכה 

דרור מעסיק במחלבה של "טבע עז" כשלושים אנשים. זוהי ממלכה גדולה לחקלאי המושבניק.  

כל מי שמכיר את המבנה של המושבים ואת הסוגייה של הבנים הממשיכים, מדבר על החוקים, על הבעייתיות. כמעט ואין שיח על מערכות היחסים בין ההורים לילדים. דרור מספר על קשר יוצא דופן של עבודה משותפת עם המון כבוד הדדי וצמיחה של המשק. חיים משותפים ומיטיבים. 

במושבים יש מושג שמוכר לרבים: "בן ממשיך". כמעט ואיננו מכירים את התופעה "בת ממשיכה". במשק בוקר, ניצה היא דור שני במושב והיא "בת ממשיכה" וכנראה שזה מדבק. דרור וניצה הם הורים לארבע בנות – שתיים מבנותיהן החליטו להישאר במשק ולעבוד במשק. 

ניצה ודרור הם הורים לארבע בנות. שתיים מבנותיהן בחרו לגור במשק ליד ההורים ולעבוד במשק.  הבת הבכורה רותם נושקת לגיל ארבעים ובנתה את ביתה במשק. רותם החליטה להיות הממשיכה והחקלאית. רותם, נשואה ואם לשלושה ילדים, אחראית על המשק החקלאי. היא המעבדת את כל הגידולים ודרור נמצא שם כשיש צורך בעזרה ובניסיון אותו צבר. ענת הבת השנייה בחרה אף היא לגור ולחיות במשק בוקר. ענת נשואה ואם לשלושה ילדים, הינה עובדת סוציאלית במקצועה. פרח, הבת השלישית, נשואה עם שני ילדים וגרה רחוק בצוקים, ישוב קהילתי בדרום הארץ. שי, הבת הרביעית, נשואה, קיבוצניקית שגרה בקיבוץ עברון הנמצא קרוב לבן עמי. שי היא טכנולוגית במקצועה והיא הביוטכנולוגית במחלבה.  

הבחירה של רותם להיות הבת הממשיכה לנהל ולעבד את המשק היא בחירה יוצאת דופן. דרור מספר: "רותם עבדה עימי בדיר כמו כל הבנות מגיל צעיר. רותם למדה לימודים אקדמאיים אחרי הצבא ולאחר סיום לימודיה החליטה להיות חקלאית. במשק שלנו יש דיר עיזים, מטע אבוקדו ומטע אפרסמון. רותם היא החקלאית  וזוהי עבודתה. רותם היא חקלאית ובנוסף לכך משמשת כדולה בלידות.  

"עשיתי החלטה כשרותם בחרה להיות חקלאית, שאת ההדרכה במשק יעשה מדריך חקלאי ולא אני. בכך הלמידה של רותם אחרת. העברתי לה את המושכות ואת האחריות ואני שחררתי. גם במחלבה, יש היום צוות עובדים ואני מנהל את המחלבה ואחראי על הכספים. העבודה שלי השתנתה, אני פחות מתעסק בעבודות תפעול כבעבר, אבל כן, כל תקלה שמתעוררת, אני זה שפותר את הבעיות והתקלות."  

מושב בן עמי נמצא סמוך לנהריה. השנה האחרונה, שנת המלחמה, הובילה למשבר נוסף. אזור זה סבל מהפגזות מידי יום ואזעקות רבות וכפי שאמר דרור, היו למעלה מ-450 אזעקות.  

דרור: "במשך כל חודשי המלחמה בלבנון הייתה לנו בעיה אמיתית עם כוח האדם. התפוקה של המפעל ירדה בצורה משמעותית ובשל המצב גם הקניות של הגבינות ירדו פלאים. משמעות הדבר, הוצאות גדולות והכנסות מועטות. שנה קודם המלחמה, בשנת 2022, היה משבר גדול של המחיר בשל המלחמה באוקראינה. מחיר ליטר חלב קפץ משלושה שקלים ושמונים אגורות לשישה שקלים ושלושים אגורות. המחלבה שלי מסתמכת על הייצור העצמי שלי ובעיקר על חלב אותם מגדלים חקלאים בעבורי. קפיצת המחירים הזו יצרה קושי גדול במימון וכמובן להפסדים. לא פשוט לשמור על האיזון הכלכלי."  

דרור שמעיד על עצמו שכל שעשה היה בשל כך שכך קרה וככה זה היה בחייו הוא אחד הדמויות המובילות במשך שנים רבות במושב בן עמי. נכון, דרור לא חלם להיות חקלאי והיה לחקלאי גדול, כך לתעשיין והוא תעשיין. כל שהוא עושה הוא עושה בבחירה לעשות את הטוב ביותר, ובעיקר מתוך מחויבות פנימית למצוינות, ליצירתיות, לשכל ישר, להובלת עצמו ואת שסביבו. הילד שהלך ללמוד בבסמת בחיפה ולא ללמוד כמו כל בני גילו, איכשהו פועל ויוזם ועליו איש לא יכול לומר שהוא חלק מהעדר.