הלך לעולמו ביום ראשון השבוע פרופ' צבי לוז, איש דגניה ב', סופר וחוקר ספרות, שפרסם במשך השנים עשרות ספרים. צבי לוז נולד בינואר 1930 בקבוצת דגניה ב' להוריו רחל וקדיש לוז (לוז'ינסקי), ממייסדי הקבוצה. (אביו כיהן כיו"ר הכנסת הרביעית, החמישית והשישית). התחנך בבתי הספר של קיבוצי עמק הירדן, בית החינוך העממי והתיכון החקלאי "בית ירח". ב-1948, בעודו תלמיד כיתה י"ב, כשלושה חודשים לפני הכרזת המדינה, גויס להגנה ואחר כך לצה"ל. השתחרר אחרי מלחמת השחרור בדרגת סרן. לאחר המלחמה עבד בחקלאות בדגניה ב', ואחר כך היה מחלוצי ההתיישבות בערבה בהיאחזות יטבתה. ב-1957 החל ללמוד ספרות ומדעי היהדות באוניברסיטת בר-אילן. ב-1968 קיבל תואר דוקטור, והמשיך ללמד במחלקה לספרות עם ישראל עד יציאתו לגמלאות ב-1998, בדרגת פרופסור מן המניין. את עבודתו המחקרית המשיך שנים לאחר פרישתו, וכן לימד ספרות במכללה האקדמית עמק הירדן, אף שאיבד בשנים האחרונות את ראייתו.
ב-1954 התפרסם בעיתון דבר סיפורו הראשון, "מסע השלושה", ומאז פירסם סיפורים ורומנים שקובצו בספרים רבים. כמו כן חיבר יותר מעשרים ספרי מחקר ומונוגרפיות על משוררים (נתן יונתן, יעקב פיכמן, אברהם חלפי, ע' הלל ואחרים).
מתוך דברים שכתבה עליו פרופ' זיוה שמיר, עבור לקסיקון הקשרים לסופרים ישראלים: " כתיבתו מושכת אל הריאליסטי, המימֶטי, הצלול והגבישי. מבלזק למד להפגיש את קוראיו ברומנים מאוחרים עם גיבורים שכבר הופיעו בספריו המוקדמים והתבגרו בינתיים. כך נהג, למשל, בספרו מכאן ועד היכן, שבו הוא מעלה מחדש חלק מגיבורי הטרילוגיה שלו אגדות המקום, לאחר שבגרו והתפכחו. כאן גם מתואר המשבר הערכי והכלכלי שפקד את הקיבוץ בדור האחרון. באחדים מספריו ניכרת טכניקה של רשומון, שמתמודדת עם עולם בתר-מודרני, המאמין בנרטיבים ובאמיתות חלקיות ומוגבלות, ולא באמת אחת בלעדית של מספר כול-יודע. בכל ספריו משתקפת אישיותו, המורכבת מניגודים עזים שחיפשו ומצאו את איזונם: הדת והחיים, הקיבוץ והעולם האקדמי, החלום והאוטופיה מול המציאות המפוכחת. לשאלות מראיינים מדוע הפסיק לכתוב על הקיבוץ ענה בצער, תוך שימוש בפתגם אוקראיני: 'אי-אפשר לרכוב על סוס מת'".
לפרופ' צבי לוז שלושה אחים: אסתר דינר, אהוד לוז, פרופסור אמריטוס בחוג למחשבת ישראל באוניברסיטת חיפה וחנה ברקן. היה נשוי לאהובה עד פטירתה בשנת 2010, ואב לשני בנים ושלוש בנות (בהם הסופרת תהילה לוז גלמן, אשתו של אלי גלמן המנכ"ל לשעבר של חברת אמדוקס(. בתו שירה נשואה לפרופסור יואב צ'פמן, מנהל מחלקה נוירולוגית במרכז רפואי שיבא.
