האמנית הרב תחומית, סבינה סעד, מרמות מאיר, התמודדה עם סגר הקורונה וציירה כ-40 ציורים בנושא והשפעותיו. סעד היא אמנית ותיקה, שבין היתר העניקה איור על צלחת לראש הממשלה יצחק רבין ולמלך חוסיין, לרגל הסכמיי השלום בין ישראל וירדן בשנת 1994. את "יצירות הקורונה" היא מקווה להציג את ציורי הקורונה בתערוכה חדשה והמסר שלה "הקורנה באה ללמד אותנו, לשנות הרגלי חיים"
בימים של סוף החורף ועונת האביב התחילה ללבלב, ואפילו לפרוח. המוני האנשים רגילים לצאת לטבע ולמרחבים, ולהנות מכל היופי סביב. במיוחד לאחר חורף עתיר גשמים, שהצמיח. דווקא בתקופה זו נחת וירוס הקורונה בישראל. ואילץ מדינה שלמה להיכנס לסגר במשך חודשיים. האנשים בארץ ובעולם התמודדו בדרכים שונות עם ההסגר הכפוי. ועם מטר הדיווחים וההוראות הבלתי פוסקות עד אפילו מפחידות.
סבינה סעד (70) אמנית ממושב רמות מאיר, חוותה את תקופת הסגר ביצירתיות. בין מטלות הבית, בער בה להוציא לפועל את המחשבות והרעיונות שהתרוצצו בראשה על נייר הציור. בהתמקדותה בבעיה החדשה ששיבשה לנו את החיים ונקראת קורונה.
הרעיונות לציורים
"הציור הראשון שציירתי על נושא הקורונה התחיל עוד לפני הסגר. רעיון קטן שבא לי מעצם העובדה הגרפית, של השנה האזרחית החדשה שנת 2020. כך שאת שני האפסים החלפתי בציור צורת הנגיף. מנקודה זו בזמן, ההודעות על השפעת הנגיף והתפשטותו בעולם רק הלכו, התגברו והתרחבו בצעדי ענק. ואז גם הגיעו דיווחים על כמה אנשים מתים ביום. מהדורות החדשות עסקו בעניין, שעוד נראה רחוק מאיתנו. זה נשמע נורא שאנושות כל כך מתוחכמת ונגיף מסתורי מצליח להכריע ולהמית כל כך הרבה אנשים.
"והנה, הזמן התקדם והנגיף הלך והתקרב אלינו יותר. האיום המפחיד כבר ריחף ממעל. התחילו לרוץ בראשי מחשבות רבות. אחרי אמצע מרץ, הגיעה ההודעה הדרמטית של הסגר. מהרגע שנסגרנו בבית כבני זוג בסיכון, התחלתי לצייר. הרעיונות זרמו וזרמו. למרות המטלות לקראת חג הפסח והניקיונות. מצאתי עצמי מציירת בקדחתנות".
סעד מציינת שבעלה והיא היו אמורים לטוס לארה"ב ומצאו עצמם חוגגים פסח בארץ. הציור העסיק והרגיע אותה. היא בחרה לצייר מהחומרים שהיו לה בסטודיו, בטכניקה ציור פשוטה עם דיו ועפרונות צבעונים על הנייר: "הנושאים לציורים: המצב בארץ ובעולם, חגים בהסגר, יחסים וירטואליים לבידוד ועוד. כל ציור נולד ממצב מסוים שדווח עליו, החלטה והוראה שנשמעו ומתוך ההתמודדות הנפשית, מהמצב החדש שנקלענו בל כורחנו.
"הרעיון שצץ מתבשל ארוכות בראשי, לפני שאני מעבירה אותו על הנייר. הביצוע של כל עבודה מחולק לסקיצה ראשונית ואחריה עבודה מדויקת שאורכת 4-5 שעות. בסוף כל ציור הרגשתי סיפוק שהצלחתי להעביר את רגשותיי הפנימיים. פרסמתי בפייסבוק כמה מהציורים, כי באמצעות כלי זה יש אפשרות לאמן אינטראקציה עם אנשים בזמן הבידוד. לפי התגובות האוהדות, קראתי שהמסר עבר טוב.
"לרב כשמתחילה היצירה אני חייבת לעבוד עד לסיומה. פחות הפסקות אוכל, בלי טלוויזיה ועוד. רק כשסיימתי נתתי לעבודה את שמה, לפי הרעיון שמאחוריה. הציורים בגדלים שונים, נשמרים באלבום עד שאמסגרם לתערוכה."
לדעתה המסר הוא שהקורונה בא להזהיר אותנו כדי שנשנה את צורת חיינו המוכרים. היו הזהרות אבל לא שמענו ולא רצינו לשמוע. עכשיו כל העולם קיבל עונשים: מוות, חולי, ריחוק מהמשפחה, חברתי, עונש כספי כבד, בידוד ועוד. האנושות צריכה לעשות חושבים. ולהחליט, איזה עתיד היא רוצה?
חקלאית ויוצרת
סבינה: "נולדתי בשנת 1950 באיטליה להורים ניצולי שואה, כבת יחידה. בשנת 1969 עליתי בגפי עם הכשרה בני עקיבא. לאחר סיום לימודי בתיכון לאמנות, הכרתי את בעלי יהודה (ריצ'ארד), יליד תוניס וחבר מושב רמות מאיר. התחתנו בשנת 1970 והקמנו משפחה לתפארת. יש לנו ארבע ילדים (3 בנים ובת) ועשרה נכדים, שלושת הבנים גרים במושב. בשנת 2007 אימי הצטרפה אלינו. המשק היה פעיל עד שנת 1994. גידלנו פרחים מכל הסוגים: ציפורן, גיפסנית, ורדים, גרברות, ליזיאנטוס, סיפנים ועוד, וכן עלים ירוקים לקישוט. בנוסף גידלנו גם ירקות: כמלפפונים, עגבניות למאכל ולזרעים. עשרים שנה הייתי חקלאית, וכמעט ולא ציירתי.
"בשנת 1989 החלטתי שאני חייבת להקדיש לאמנות ובמשך שנתיים למדתי בקורס למדריכי אמנות במוזיאון ישראל בירושלים. בשנת 1992 קיבלתי פרס שר החינוך והתרבות ליוצרים בתרבות יהודית. הפרס היה מלגה שאיפשרה התפנות ליצירה במשך שנה. מאז אני שוב באומנות. המצב בחקלאות היה קשה,היו רק חובות. בעלי ניסה לגרור עוד שנתיים והתחיל לעבוד שכיר. היום יש לנו שני דונם של זיתים לשמן ופרדס משותף. כציירת אני מלמדת ומרצה על עבודתי במסגרות שונות כולל תלמידים."
בשנת 2018 הוענק לסבינה סעד פרס אומנית מצטיינת מאומניי ראשון לציון וציון לשבח ממוזיאון נחום גוטמן לאיור של עץ. כמו כן, סעד עיצבה שתי כרזות למרכז ההסברה ליום ירושלים (1994) ולשנת תיירות השלום (1994). בעבר, צלחת עם איור שלה ניתנה לראש הממשלה יצחק רבין ולמלך חוסיין לרגל הסכמיי השלום בין ישראל וירדן. יצירותיה הוצגו ב-150 תערוכות יחיד וקבוצתיות. אחת מתערוכותיה נפתחה שבוע לפני הסגר "במוזיאון אוצרות בחומה" בעכו והיא מחכה שתיפתח שוב.
"כאמנית רב תחומית וקונספטואלית, אני יוצרת בטכניקות רבות: READYMADE. עשיתי חמש סדרות נושא גדולות: 'הטלאי הצהוב'; 'זיכרונות אישיים' – כיתוב ואיור על ניירות אריזה של פעם שעטפו בהן תפוזים; 'מתכונים' – מיטב בישוליי במטבח, שכתבתי ואיירתי על מפיות נייר של שנות ה-50 וה-60; 'חנוכיות' – שבניתי מקולבים והסידרה אחרונה שאני עוד עובדת עליה 'ציורי קורונה'. מעניין שכל חג, אירוע ועדכון במצב מהווה רעיון להשראה ליצירה חדשה. רק חגגנו את ל"ג בעומר, רחוק ושונה מהמקובל. תרגמתי את ההוראות לחגיגה. כמדורה של גפרורים."
מה מאחורי הציורים?
"כל ציור והרעיון שלו ובסופה של יצירה היא מתחברת כפן נוסף, המבטא את 'זמן הקורונה'. למשל – CORONA FAKE NEWS- הציור של פינוקיו נולד ממבול החדשות שליוו בהתחלה את המגפה, שחלקם התבררו בהמשך כלא נכונות. ציירתי את הדמות של פינוקיו, השקרן הכי מפורסם, עם האף שגדל. החלפתי את הראש של הדמות, עם הווירוס. שאחת מזרועותיו גדלה כמו אפו, והגוף נשאר כמו של בובה על חוטים.
"יצירה נוספת – PRICE UNKNOWN – מחיר לא ידוע כי עד הים לא ידוע מה יהיה המחיר בקורבנות. החלטתי לצייר תווית של מחיר, הדומה לתוויות הברקוד המוצמדות לחלק ממוצרי הקנייה שלנו. במקום המחיר, יש סימני שאלה. רק שהמגפה תעבור, נדע את המחיר שהוא גבתה מכולנו.
"בכלוא – PRISONER – הנגיף הוא כמו כדור ברזל שמונע את התנועה, ומשאיר אותנו בבידוד. ציירתי אותו לאחר מספר ימים מתחילת הבידוד, כביטוי להרגשתי הפנימית. אני מרגישה אסירה שלא יכולה לנוע לשום מקום. פעם היו שמים כדור ברזל עגול ברגל האסירים, כדי למנוע את תנועתם. בציור שלי הכדור קיבל את צורתו של הנגיף."
