אף בעל תפקיד מהקיבוצים שנפגעו קשות ב-7 באוקטובר לא מוכן לנקוב במספר ולהגיד כמה יעזבו וכמה יחזרו לקיבוץ. השאלות שלהן השלכות חברתיות על הקהילה כמו גם שאלות משפטיות וכלכליות של דמי עזיבה ופיצוי על הבית, נדחות לעת עתה
*תמונה ראשית: גילי מולכו מזכיר בארי. "הכול תלוי במצב שיהיה בעוטף בעוד שלוש-ארבע שנים".צילום: שחר מולכו
תשעה חודשים לאחר טבח 7 באוקטובר מזכירות התנועה הקיבוצית הקימה צוות שיגבש המלצות בסוגיה הרגישה של תושבים וחברים מקיבוצים שהחליטו לעבור להתגורר במקום אחר ולא לחזור הביתה. המתווים שיציעו פתרון למי שאינם יכולים או רוצים לחזור, יגובשו אחרי בחינה מעמיקה של מכלול נושאים, בין היתר היבטי חברה וקהילה, וסוגיות כלכליות ומשפטיות. את הצוות ירכז שחר לוי, בן וחבר קיבוץ בית ניר, שנעתר לבקשת מזכ"ל התנועה. לוי מחזיק בניסיון של מעל עשור כיו"ר במספר קיבוצים. עמו בצוות עוד שבעה חברים וחברות מובילים בתנועה הקיבוצית, בארגונים הכלכליים הקיבוציים, במועצות האזוריות ובקיבוצים.
לייצר פתרונות גם עבור מי שבוחר שלא לחזור לקיבוץ
במרכז המורכבות עימה נדרש הצוות להתמודד, בדרך להצעת פתרונות בסוגיה, נמצאים משקי בית שהינם חברי קיבוץ ומעוניינים להישאר כאלו (כבודדים או כקבוצות), משקי בית שהינם חברי קיבוץ ואינם מעוניינים להישאר כאלו, ותושבי היישוב שהיו מועמדים לקליטה ורוצים להיקלט כחברים בקיבוץ אחר. למרות שעדיין אין נתונים כמותיים על היקף התופעה, מסתמן שכמות החברים והתושבים שבמעגל ההתעניינות רחב ביותר, והמתווה אמור לספק מספר מסלולים בהיקפים כספיים ופיזיים (מקום מגורים, שכונות חדשות, מסלולי פיצוי וכו') ניכרים. בנוסף, מציין לוי, "יהיה צורך בנכונות של קיבוצי התנועה והארגוניים האזוריים והארציים, להיות חלק מפתרון ארוך טווח עבור חברים שירצו להישאר חברי קיבוץ".
בישיבת המזכירות שעסקה בנושא הסביר מזכ"ל התנועה ליאור שמחה כי "אנחנו נדרשים לנושא מתוך תחושת חובה מוסרית לייצר פתרונות גם עבור מי שבוחר שלא לחזור לקיבוץ לאחר טבח 7 באוקטובר ותקופת הפינוי למגורים הזמניים". שמחה הוסיף כי "הסוגייה מסובכת ומורכבת ולכן נידרש לכמה פתרונות וחשיבה מחוץ לקופסה, תוך בחינת שיתופי פעולה עם משרדי ממשלה, כנסת – וייתכן שיידרש הליך חקיקה, ותנועות מיישבות. הצוות יבחן שיתופי פעולה עם גורמים נוספים שמתמודדים בנושא".
נמנע מלנקוב במספרים
משיחות עם בעלי תפקידים בשלושה קיבוצים שנפגעו קשה ב-7 באוקטובר, נראה כי נושא העזיבה קיים ברקע אך העיסוק בו נדחה עד למעבר למגורי הביניים שבהם יגורו החברים במשך שנה עד שלוש שנים עד לשובם לקיבוציהם.
גילי מולכו, מזכיר בארי, נמנע מלנקוב במספרים כשהוא נשאל האם יש לו הערכה של מספר החברים שמתכוונים לעזוב. "יש לא מעט משפחות שאמרו שנכון להיום הן לא רואות את עצמן מסוגלות לחזור לבארי בעוד שנתיים-שלוש", הוא אומר, "אבל רוב המשפחות האלו באות לגור בפתרון הזמני בחצרים. זאת אומרת שהן עדיין ממשיכות לחיות בקהילה, ואף אחד לא יודע מה יהיה המצב בעוד שנתיים- שלוש כשהן יצטרכו לקבל את ההחלטה. נכון לעכשיו, למעלה מ-70 אחוז מחברי ותושבי בארי מגיעים לפתרון הזמני בחצרים, ואני רואה בכמעט כל מי שמגיע לחצרים כבעל פוטנציאל גם לחזור לבארי בסיטואציה כזו או אחרת. בנוסף, מתוך 30 האחוזים שלא מגיעים לחצרים, מאה איש שהם עשרה אחוז מחברי הקיבוץ, כבר גרים בבארי, כך שנותרו 20 אחוז שהם מחוץ לחצרים ובארי. עשרה אחוז מתוכם אומרים בגדול שהם כן שוקלים לחזור לגור בבארי כשהקהילה תחזור לשם, אבל הם לא רוצים לגור בינתיים בפתרון הזמני בחצרים. למעשה הכול תלוי במצב שיהיה בעוטף בעוד שלוש-ארבע שנים. אם יהיה שקט, רוב החברים יבואו לבארי, ויהיה כיף לגור שם".
לא דנים בהיבטים של עזיבה
אנשים מדברים בגלוי על הרצון שלהם לעזוב?
"כן. עשינו פעילות שעסקה בנושא הזה, והייתה קבוצה מאוד גדולה של כאלו שמתלבטים או מתקשים לחזור. הסיבה שאנשים לא יוצאים עם זה יותר בגלוי, היא שכרגע המדינה לא נותנת פתרון למי שרוצה לעזוב את קיבוצי הנגב המערבי. הסיבה שקם צוות תנועתי לעניין הזה, היא לבדוק אם התנועה יכולה, יחד עם המדינה או בלעדיה, לייצר פתרונות לכאלו שלא חוזרים לקיבוצי העוטף. היום משפחה צעירה שעוזבת את בארי מקבלת כמה מאות אלפי שקלים דמי עזיבה, והיא לא יכולה בסכום הזה להתחיל חיים חדשים. לכן אף אחד לא עזב את בארי מאז 7 באוקטובר. לחלק מהאנשים הצענו עצמאות כלכלית בלי לפגוע בוותק, עד שנעבור לגור בחצרים. מעט מאוד בחרו לצאת לעצמאות כלכלית. כשנעבור לחצרים נעשה חישוב מסלול מחדש, לראות מה קורה עם האנשים".
מולכו מציין שמוסדות הקיבוץ לא עוסקים עכשיו בשאלה האם וכיצד ניתן יהיה לפצות את חברי הקיבוץ השיתופי בארי שיחליטו לעזוב, על הבית שהם משאירים בקיבוץ למרות שאינו משויך להם ואינם דנים בהיבטים אחרים של עזיבה. "אמרנו שעד שאנחנו עוברים לחצרים, אנחנו לא עוסקים בפתרונות עתידיים למי שיעזוב. זה מסובך. אם רוצים לתת לעוזבים את ערך הבית, זה אומר הפרטה וחלוקת נכסים רק לעוזבים, ואז החברים שרוצים להישאר לחיות בקיבוץ שיתופי ייצאו מקופחים. כרגע אנחנו מדברים אבל לא עוסקים בזה, ולא הוקם צוות שמטפל בנושא. אנחנו שמחים שהתנועה לקחה את זה על עצמה. גם מנהלת תקומה או גוף אחר של המדינה עדיין לא עוסקים בזה. הצוות התנועתי לקח לעצמו חודשיים-שלושה ללמוד את הנושא ולהבין את עומק הבעיה, ואני מניח שאחרי זה הם יבואו עם מתווים לפתרונות". 
לא התקיים שום דיון משמעותי
ציון רגב, מנהל הקהילה של כפר עזה, מציין שייקח לפחות שנתיים עד שהקיבוץ ישוקם, והחברים יעמדו בפני ההחלטה אם לשוב אליו או לא. בשלב הזה, 180 משפחות מתכוונות לעבור למתחם הזמני ברוחמה, 35 משפחות מתכוונות להישאר בקראווילות בשפיים, וכמאה משפחות או צעירים בחרו בפתרון עצמאי שבו הם מקבלים מהמדינה שכר דירה ולא באים לגור במסגרת הקהילה ברוחמה או בשפיים.
"אין לנו נכון להיום בקשות פורמליות לעזיבה של הקיבוץ", מציין רגב, "וגם לא נראה לי שזה נכון. אנשים היום עוד לא יודעים מה הם התנאים לעזיבה. יש קבוצה של אנשים שבהחלט אומרת שהיא לא מתכוונת לחזור לקיבוץ, לפחות לא בטווח הזה של עוד שנתיים. בכמה אנשים בדיוק מדובר, אני חושב שאף אחד לא יודע להגיד. אנחנו עוסקים כיום בשאלה מי לא בא לפתרון הקהילתי ובחר להמשיך להיות בפתרון העצמאי".
האם מי שבחר בפתרון העצמאי הפוטנציאל שהוא יעזוב גדול יותר?
"אי אפשר לדעת. חלק מאלו שבחרו בפתרון עצמאי דווקא שוכרים דירות מסביב לרוחמה. יש כאלו שאומרים שהם לא רוצים לגור ברוחמה אלא לחזור ישירות לכפר עזה, ועד שהבית שלהם ישופץ הם לוקחים לעצמם את הזמן. יכול להיות שמבין אלו שלא באים לרוחמה, יש פוטנציאל שחלקם לא יחזרו. יש הרבה הערכות לגבי שיעור העזיבה, אבל אף אחד מאיתנו לא בדק ביסודיות את הנושא הזה עם כל משפחה, ואני גם לא חושב שאנשים יכולים להגיד כיום בוודאות אם הם מתכננים לחזור או לא לחזור לכפר עזה. זה יותר מורכב".
אנשים שמתכננים לעזוב מרגישים בנוח לדבר על זה בקהילה?
"אני מכיר כמה משפחות בודדות שאומרות: 'אנחנו בוודאות לא חוזרות'. אני חושב שבני המשפחות האלו מרגישים בנוח לדבר על זה. לא נראה לי שלמישהו יש בעיה עם זה. מי שנרצחה לו המשפחה והוא אומר שהוא לא יחזור, אפשר להבין אותו".
רגב מניח בוודאות שהקיבוץ יידרש בשלב הבא, לעסוק בהיבטים המעשיים של העזיבה ובהם התגמולים הכספיים. בשלב הזה התקיימו מפגשים עם אלו שלא מתכוונים לבוא לפתרון הקהילתי, ונרשמו הערות בנושא וכן נערך דיון על משך הזמן שצריך לתת לאנשים לקבלת החלטה בנושא. "לא נכנסנו לדיון היותר משמעותי של נכסים, דירות, דמי עזיבה. זה דיון הרבה יותר מורכב".
מה הציפיות שלך מהצוות התנועתי שקם לעסוק בנושא?
"הנושא הזה עלה הרבה פעמים מול תקומה. אנשים שאלו מה עם אלו שלא חוזרים לקיבוץ, אבל הסוגייה הזאת לא נמצאת על השולחן של אף אחד, חוץ ממנכ"ל משרד ראש הממשלה, יוסי שלי, שאמר שהוא לוקח את הנושא הזה תחת אחריותו. למיטב ידיעתי לא התקיים שום דיון משמעותי שדן בסוגייה הזאת, וטוב שהתנועה החליטה לנסות לתת מענה לנושא המסובך הזה. יש אצלנו משפחה אחת שרוצה שהקיבוץ או המדינה יקנו ממנה את הבית בכפר עזה, ויתנו לה תמורה שתוכל לאפשר לה לקנות בית במקום אחר, אבל לא נכנסנו לעומק הנושא הזה". 
"לא שואל אנשים אם הם עוזבים או לא"
לברי מאירוביץ', מנהל הקהילה של נחל עוז, אין הערכה לגבי מספר המשפחות שיחליטו לא לשוב לקיבוץ בבוא העת. "אנשים נמצאים בתוך דילמות אישיות", הוא אומר, "אנחנו מפונים ועוד לא חוזרים רשמית לקיבוץ. יש כמה משפחות שהבית שלהן לא ממש נפגע, שרוצות לחזור בסביבות ספטמבר. לא עשינו אומדנים לגבי כל הקיבוץ, כי מבחינתנו זה מוקדם מדי. אין אף משפחה שהחליטה שהיא עוזבת, והודיעה לנו את זה באופן רשמי".
מחצית מחברי הקיבוץ נמצאים במשמר העמק, חלק בכרמים, חלק במגדלי הים התיכון בבת ים, וחלק מפוזרים בכל הארץ. בחודש הבא יתפצלו החברים שבמשמר העמק, וחלקם יעברו לגור בבניינים בנתיבות. לדברי מאירוביץ' אין קשר בין ההחלטה לגור עם הקהילה במגורי הביניים להחלטה לשוב לקיבוץ, ומי שבחר בפתרונות מגורים אישיים זה לא אומר שהוא מתכוון לעזוב את הקיבוץ.
מי שבכל זאת שוקל לעזוב מרגיש בנוח לדבר על זה או חש אי נעימות?
"אני לא יודע לענות על זה. אני לא שואל אנשים אם הם עוזבים או לא. אנחנו לא בשלב של לעשות את זה, ואני גם לא יודע מתי יהיה השלב הנכון לשאול. כרגע זה לא עולה בשיחות שלי עם האנשים. במצב שהם עוד מבולבלים, והם מפונים, ויש להם זכויות של מפונים, אני לא בטוח שזה נכון מבחינתם לעשות את זה. אני לא מכיר מישהו אצלנו שהחליט לעזוב, וקבע וביצע משהו".
אתם חושבים על ההיבטים המעשיים של עזיבת חברים? האם לתת דמי עזיבה או שווי של בית?
"לא. עוד לא חשבנו על זה. יש אצלנו שיוך דירות, ויש לזה את ההיבטים שלו והמשמעויות שלו".
מאירוביץ' מצפה לקבל מהצוות התנועתי דף המלצות משמעותי, וסט כלים שבאמצעותו ניתן יהיה לעזור למשפחות שיחליטו לא לחזור לנחל עוז. "גם המדינה צריכה לעזור", הוא מוסיף, "והמדינה עדיין לא קיבלה החלטות איך והאם היא בכלל עוזרת למשפחות האלו. משה אדרי, שהיה מנהל תקומה, אמר לנו שזה לא על השולחן של תקומה, אלא על שולחן משרד ראש הממשלה".
