בדרום הארץ, בתוך קיבוץ קטן בשם אורים, פועלת אחת הרפתות הייחודיות בארץ – לא רק בזכות ההישגים המקצועיים המרשימים שלה, אלא בעיקר בזכות האנשים שמרכיבים אותה. כאן, בין הרפתות, השדות והמרחבים, נרקמה קהילה של עובדים ובני משפחותיהם, שבחרו לשלב עבודה פיזית מאתגרת עם ערכים של כבוד הדדי, חברות, דאגה לזולת ואהבה אמיתית לבעלי החיים.
ברפת אורים יודעים שההצלחה נמדדת לא רק בכמה ליטרים של חלב מייצרות הפרות, אלא במערכת היחסים שנרקמת בין האנשים לבין עצמם, בין הצוות לבין בעלי החיים, ובקשרים האישיים שנוצרים עם השותפים לדרך.
סיפור ההצלחה של רפת אורים מסופר דרך שלוש דמויות מרכזיות: טלי מדינה, מוחמד אלזיידנה וסבסטיאן קטריבסקי. שלושה אנשים שבאו מרקעים שונים, עולמות שונים, שפות שונות – ובחרו לנהל יחד את הרפת הזו, תוך התמודדות עם אתגרים אישיים, ביטחוניים ומקצועיים.
טלי מדינה: הרפת היא המשפחה השנייה שלי, והחקלאית היא הגב המקצועי שלנו
טלי מדינה (53), מנהלת רפת אורים בשמונה השנים האחרונות, נולדה בכפר פינס, למדה חקלאות עם התמחות בבעלי חיים, והגיעה לאורים בשנת 2011 יחד עם בעלה ושלושת ילדיהם. בנה הרביעי נולד כבר בקיבוץ. “חיפשנו קיבוץ שיתופי, מקום לגדל בו את הילדים, והגענו לאורים בלי להכיר אף אחד”, היא מספרת.
עבור טלי, הרפת היא הרבה מעבר למקום עבודה. “זו המשפחה השנייה שלי. אני אוהבת את הצוות, את הפרות, את השגרה המיוחדת שלנו כאן. אני דואגת שכולם יאכלו ארוחת בוקר מסודרת, מארגנת שקשוקות, פלאפל, אורז, מה שמתחשק באותו יום. פעם בחודש אנחנו עושים על האש. זה הרבה מעבר לשגרה – זו קהילה.”
ומה סוד ההצלחה? “קודם כל, היחס שלנו לפרות. הן לא סתם מספר, הן יצור חי עם רגשות. אצלנו ברפת אין להרים יד או קול על פרה. חיה חולה מאוד תומת בכבוד ולא תיזרק על משאית כדי לחסוך כסף. זה חלק מהערכים שלנו פה.”
בצד המקצועי, רפת אורים מציגה נתונים יוצאי דופן: מעל 44 ליטר חלב לפרה ביום כ 15 אחוז מעל הממוצע הארצי. וכל זאת, למרות מתקן ישן וחוסר השקעות בעשור האחרון. “אנחנו עושים הרבה עם מעט, וזה בזכות הצוות”, אומרת טלי.
מוחמד אלזיאדנה: ואהבת לפרתך כמוך
מוחמד (38) נשוי ואב לשלושה ילדים, עם רביעי בדרך, מתגורר באזור בית קמא. את דרכו ברפת התחיל לפני 16 שנה ברפת דורות, שם עבד 12 שנה. “רציתי לנסות מקום חדש, שמעתי שאורים מחפשים עובד, הגעתי לראיון אצל טלי – ומאז אני פה.”
הוא התחיל כרפתן כללי, עובד בחליבה ועל הטרקטור, ולאט לאט התקדם. “היום אני אחראי הזנה כבר שנתיים. עשיתי קורס יסודות ניהול רפת, עכשיו לומד קורס העלאת גירה. אורים נתנה לי הזדמנות, ראו שיש לי ראש פתוח והשקיעו בי.”
מוחמד גדל במשפחה של רפתנים. אחיו אמין הוא מספר 2 ברפת דורות, ודודו באשיר אחראי בריאות ברפת בית קמא. “הרפת זורמת לנו בדם. מה שמרגש אותי פה זה להיות חלק ממשהו מצליח. לראות שהבעיות שהיו פעם נעלמות, שהצוות מפרגן ומכיר בהצלחות וזה נותן דרייב.”
אחד החיבורים המשמעותיים והעמוקים ביותר של מוחמד הוא עם החקלאית, המלווה את הרפת בשירות וטרינרי מקצועי ונגיש דרך ד"ר גבי קניגסוולד, הווטרינר של הרפת אותו מכיר מוחמד מעל 20 שנה. “גבי הוא לא רק רופא, הוא חבר אמיתי. כזה שאפשר להתקשר אליו גם ב־23:00 בלילה בכל שאלה או בעיה, והוא תמיד יענה, תמיד יקשיב ותמיד ייתן עצה בגובה העיניים”, מספר מוחמד.
על יחסו לפרות וטיפולו בהן הוא מעיד בפשטות: “כמו שאתה רוצה את הצלחת שלך נקייה ואת האוכל שלך טעים – ככה גם הפרה. אל תזלזל בבעל חיים. תעבוד מהלב.”
עד כמה מרגיש מוחמד בבית ברפת אורים יעיד היום הנורא של ה־7 באוקטובר, כשאורים הותקף, מוחמד נשאר במקום. “שאלו אותי למה לא ברחתי. אמרתי לעצמי שיש לי משפחה ואני לא בורח מהמשפחה שלי. גם קיבוץ אורים זה המשפחה שלי.”
סבסטיאן קטלירבסקי: מארגנטינה לקיבוץ
סבסטיאן (44), אגרונום בהשכלתו, עלה לישראל עם אשתו ושתי בנותיו מקורדובה, ארגנטינה בשנת 2017. “רצינו לחיות בקיבוץ. היה חשוב לנו לראות שדות, מרחבים. בארץ גילינו שהשטחים קטנים, אבל באורים מצאנו את הפינה שלנו.”
העלייה לא הייתה פשוטה. “הגענו בלי שפה, עם ילדים קטנים. מהיום הראשון עזרו לנו למצוא דירה, עבודה, גן לילדים. העבודה ברפת הכריעה את ההחלטה להישאר.”
בתחילת דרכו התקשה להבין את הקשר בין אגרונום לבין רפת, אבל עם הזמן הכל התחבר. “ההכשרה שלי בארגנטינה כללה בעלי חיים. הישראלים הופתעו, אבל לי זה הרגיש טבעי. היו אתגרים של שפה, אבל העבודה עצמה וזה מה שאני אוהב.”
הוא זוכר את הרגע ב-7 באוקטובר, בו הגיעו לממ”ד ללא נעליים, בו פגש צעירים שנראו בתחילה חשודים, אך אז התברר שהם נמלטים ממסיבת הנובה. “אלה רגעים שמלמדים אותך מה זה קהילה. אתה לומד לסמוך על אנשים שאתה בקושי מכיר.”
בקרוב: מאחדים כוחות עם חצרים
בקרוב, רפת חצרים צפויה להתאחד עם רפת אורים. האיחוד צפוי להקנות לרפת יכולות מקצועיות גבוהות יותר וכן הזדמנות לצמיחה, להתחדשות, להגדלת העדר ולהשקעות. בזכות המהלך תוכל רפת אורים, לראשונה אחרי שנים, לשדרג את מתקניה. “אחד הדברים שאנחנו הכי זקוקים להם זה שיפור תשתיות. הרבה זמן לא יכולנו להשקיע בזה לבד. האיחוד יאפשר לנו לעשות את זה סוף סוף כמו שצריך. מדובר במהלך כלכלי ואסטרטגי שצפוי לאפשר השקעות שיחזירו את עצמן בתוך שנים ספורות. זו בשורה גדולה״
כשהיא נשאלת על אתגרי המהלך הגדול, עונה טלי: “איחוד שכזה גם זה דורש תכנון משמעותי והמון רגישות. ניסיון העבר מוכיח כי תכנון מוקדם ומקיף הוא המפתח להצלחת איחוד רפתות. הכנה בריאותית נכונה של העדרים, סנכרון בין הצוותים והקפדה על אחידות מקצועית משפרים את הסיכוי למעבר מוצלח שמוביל לשיפור ביצועים, להקטנת סיכונים ולחיזוק חוסנה של הרפת המאוחדת. כל רפת מביאה איתה לרפת המאוחדת תרבות עבודה משלה ואת האתגרים שלה. אני מאמינה שהגישה שלנו כאן באורים – גישה של קהילה, של כבוד לבעלי חיים ושל עבודה בגובה העיניים תביא אותנו להצליח גם בזה”
איחוד בין רפתות הוא מהלך מורכב שמביא איתו אתגרים מקצועיים וניהוליים משמעותיים. את המהלך הזה יודעת “החקלאית” עתירת הנסיון ללוות בצורה יסודית ומקצועית באמצעות הרופאים המומחים בתחומים השונים.
טלי מדגישה את חשיבות הליווי המקצועי של החקלאית: “האיחוד הוא הזדמנות ובשורה גדולה עבורנו, אבל חשוב לעשות את זה נכון. לרופאים של החקלאית יש ניסיון עשיר בתחום הזה. הם ליוו עשרות איחודים בארץ ומכירים את כל המורכבויות. הופתעתי בשיחה עם ד"ר גבי והצוות לשמוע שיש מחלות ייחודיות לאיחוד עדרים, כמו דלקת נרתיק נמקית, שלא הכרתי בכלל. זה מדהים כמה ידע מצטבר יש בחקלאית. אני מרגישה שיש לנו גב מקצועי אמיתי, שמכיר את כל האתגרים ויידע ללוות אותנו בזה".
לסיכום טלי אומרת כי היתרון הגדול של החקלאית הוא היכולת לראות את כל התמונה: “החקלאית מלווה את הרפת שנים רבות היא מכירה את מאפייני העדר על שלל ההבטים, זאת, בנוסף לנסיון שהיא מביאה איתה מאיחודי רפתות שבוצעו בעבר המגובה בנתונים ובמחקר מאפשר לה להיכנס לעובי הקורה עם תכנית עבודה מסודרת שמכסה את כל הנקודות הקריטיות כבר משלב אבחון המצב הקיים, לקבוע מדיניות בריאותית, לתכנן חיסונים, להפחית סיכונים, לתכנן מבנים, לסדר קבוצות באתר החדש וללוות את כל תהליך האיחוד והמעבר בצורה צמודה. הכל עם דגש על שמירה על בריאות העדר ורווחת הפרות וזה מעניק לי שקט וביטחון.”
