מחפשים ספר שיגרום לילדים לעזוב את הסלולר ולהתחבר לדפים? נסו את "דובידודי" – ספר הרפתקאות לילדים מרתק שכתבו צאלה פינטו ורחלי סילברן, אם ובת. הן מציגות בספר זה נקודת מבט מרעננת על תקיעה פתאומית בחיים של כולנו ועל כל מה שבכל זאת טוב בתקופה מורכבת כזאת.
הספר כתוב נהדר ומעוטר באיורים נפלאים של סקהרם אומריקר, שאוירו ביד והם בעלי פרטים רבים. הוא עוזר לילדים לגלות את האוצרות הטמונים בהם ולזכור שעם קצת אופטימיות ויצירתיות אפשר להתמודד עם אתגרים ולהתגבר על כל קושי. יש בספר עידוד לקריאה עצמית ולרכישת אוצר מילים.
מקריאת הספר ילמדו הילדים על הכוחות שיש בהם לשם התמודדות עם קשיים, על רגשות ועל דחיית סיפוקים. הם ילמדו לעצור, להתבונן ולראות את כל השפע שסביבם ובתוכם.
עומר ודובידודי
עומר גיבורת הספר נאלצת להישאר בבית בגלל סיבה מסתורית. בידוד? מזג אוויר? אזעקות? היא עצובה ובודדה ומונה את המשאלות שלה – מה היא הייתה יכולה לעשות לו רק הייתה יכולה לצאת.
היא לא יכולה ללכת לחנות הצעצועים, לגן המשחקים או לחוף הים, אך מה זה פתאום? לפתע מגיח יצור מסתורי, דובידודי – דב קואלה בעל ציפורני קסם, שמגיע מאוסטרליה הרחוקה ועוזר לה לראות שהיא יכולה להגשים את כל המשאלות האלה אם רק תסתכל סביב.
הוא שואל את הילדה איך הוא יכול לשמח אותה. היא אומרת לו שמאוד רצתה ללכת לקנות בובה. דובידודי מצליח עם ציפורני הקסם שלו להפוך את החדר לחנות צעצועים עם כל הצעצועים שכבר יש לה! בדרך הזאת קרטון וגלילי נייר הופכים לטירה, סדין הופך לגלים וקופה ישנה הופכת לחנות צעצועים. הם מגלים שבעזרת יצירתיות ודמיון הם מצליחים להתגבר על הקושי ולבלות יחד את היום הכי נהדר בעולם.
לאורך המסע שלהם הם מבלים בנעימים למרות כל הקשיים והם מגלים שהכוח לשנות נמצא בהם וכי העולם שלהם – הפנימי והחיצוני מלא אוצרות.
אחד האוצרות החשובים שאי אפשר לקנות בכסף הוא בילוי משותף האחד עם השני – לו אין תחליף. ממסקנה זאת אפשר למצוא בסוף הספר הצעות לפעילויות בחיק המשפחה.
לרגל הוצאת הספר לאור נפגשנו לשיחה עם המחברת צאלה פינטו (38), שמנהלת קריירה משגשגת כמנהלת פיתוח בחברת הייטק.
כשהיא נשאלת איך מנהלים קריירה תובענית בהייטק לצד גידול חמישה ילדים (בני 8, 7, 6, 5, 2), היא מחייכת ועונה: "וואו, זאת שאלה טובה. המפתח הוא ניהול – עזרה בכל תחום אפשרי, מכל מי שיכול להתגייס או בתשלום. ברור שיש לזה מחירים. הגעתי כל יום מאוחר הביתה, כמעט שלא ראיתי את הילדים באור יום, חוץ מיום אחד בשבוע ובשבתות."
"עבדנו קשה ודאגנו לזה שחוץ מאיתנו תמיד היו עוד מי שמבלה עם הילדים, אוסף, מקפל, שוטף ותולה, אוכל מחדר האוכל, כביסה במכבסה. זוהי שיגרה עם מעט מאוד נוכחות, וחופשים של חיים משוגעים – קניות, אטרקציות, טיולים. האמת? הסתדרנו ככה לא רע והייתי יכולה להמשיך ככה עוד הרבה שנים קדימה."
אז מה קרה?
"ביום בהיר אחד הגיעה הקורונה. המגפה הזאת שיגעה את העולם וטרפה את הקלפים. מצד שני, בימים הממושכים בבית פתאום למדתי להכיר מקרוב את היקרים לי מכל – הילדים שלי."
"כשמבלים בבית בלי נסיעות, נותר לנו זמן להתבונן ולהעריך את האוצרות סביבנו – בילוי משותף, המרחב הביתי ואפילו את הגרוטאות והחפצים סביב. חשיבות ההתבוננות באוצרות שיש לנו – בסביבתנו ובתוכנו היכתה בי כמו רעם ביום בהיר."
"זה השפיע עליי כל כך, עד שהחלטתי לכתוב על זה ספר. כמו שהמודעות הזאת הגיעה אליי ולילדים שלי, חשוב היה לי לפתוח את החלון לאוצרות האלה לכמה שיותר ילדים והורים."
"הכלים האלה עזרו לנו מאוד להתמודד עם המצב הביטחוני. בזמן שאנחנו לא יכולים לצאת מהבית כי בחוץ יש גשם של ברזל, כבר היינו מתורגלים בלקחת את מה שיש סביבנו ולהפוך אותו לאוצר."
מה זה האוצר הזה?
"ליהנות מחברת האחד של השני – על ידי שיחה או משחק משותף או בעזרת כמה גרוטאות שהופכות לטירת קסמים או בעזרת הדמיון שלנו, וזה לא נגמר שם. ככל שאנחנו לומדים ומתרגלים את ההתבוננות פנימה, אנחנו מגלים את היכולת להתמודד עם כל דבר. כשעומר הבת שלי עלתה לכתה א' כבר היינו במקום אחר – היא ידעה למצוא את הכוח להתמודד עם השינוי הזה אצלה בפנים. כשהבן שלי בן ה-4 מפחד מצבע אדום כשאנחנו בממ"ד, הוא כבר יודע לקחת את דובידודי ולהפליג איתו יחד למסע הרפתקאות על כנפי הדמיון."
ספר שממלא באופטימיות
זה הספר הראשון של צאלה פינטו. "כתבתי המון, אבל בעיקר למגירה", היא מספרת. "כתבתי ברכות וחרוזים לימי הולדת, שירים וסיפורים למבוגרים, אבל זוהי הפעם הראשונה שאני מתנסה בתוכן לילדים".
הספר נכתב בשיתוף עם אימא שלה, רחלי סילברן – עו"ד, אחות בדימוס וסבתא ל-13 נכדים ונכדות.
איזה תגובות קיבלת על הספר?
"היה לי חשוב להעלות את האמת שלי על הכתב. לא ציפיתי לקבל תגובות כאלה – כל כך הרבה וכל כך חמות. אבא שכותב שהספר עוזר לילדה להירגע מסערת רגשות או אימא שכותבת על ילדה שהספר עוזר לה להתגבר על הפחד והיא קנתה גם את הבובה של דובידודי כדי לישון איתה בלילה."
"ילדים שמרגישים שדובידודי איתם כשיש טילים בחוץ או סבתא חולת סרטן שכתבה לי בעיניים דומעות, שהיא מרגישה שהספר נכתב בשבילה כדי לעזור לה לעבור את הימים הקשים של הכימותרפיה.
"הדהים אותי שזה ספר שממלא באופטימיות גם ילדים וגם מבוגרים .לשמחתי כבר אלפי ילדים בארץ ובעולם נהנים מהספר, מתחברים לערכים שמוצגים בו ולכלים שניתנים בו ונקשרים לחוויה שאני עברתי בתקופה המטלטלת שהשפיעה על החיים של כולנו. אני יכולה לספר שהבן שלי בן השנתיים מחזיק את הספר ולומד ממנו מילים. בספר הרבה פרטים והוא צבעוני."
כתבת את הספר עם מסר לילדים: שאפשר להתגבר על כל קושי. מה דעתך על המשפט: "מה שלא הורג אותך – מחשל אותך"?
"אני חושבת שכאבים זה חלק מהגדילה. אנחנו כהורים רוצים כל הזמן להגן עליהם, אבל חשוב מאוד לתת להם גם להתמודד עם הקושי."
איך קריאת הספר יכולה לייצר קשר טוב יותר בין הורים וילדים?
"כתבתי את הספר כדי לחבר בין ההורים לילד, לייצר תקשורת יותר טובה. בראש וראשונה נוכחות אמיתית, זה זמן משותף נטול מסך, הסחות דעת או אטרקציות. שעת סיפור אחת מקרבת הרבה יותר מכמה מתנות. הדבר השני הוא להאמין בילדים ולעזור להם להאמין בעצמם. יש בתוכם כוח אדיר להתמודד עם קשיים. גם כאלה של סגרים או שעמום."
ראינו את זה הרבה בסגרים של הקורונה. ילדים איבדו את המסגרות ואת הגבולות שלהם ויצאו מאיזון. גם בזה הספר יכול לעזור?
"בוודאי, הספר מלמד את הילדים להעסיק את עצמם, לדחות סיפוקים, להבין שכל מה שאנחנו צריכים נמצא בהישג ידנו. אני זוכרת שבזמן הסגרים אמרה לי הבת שלי שמשעמם לה, ואני הפניתי אותה לקרוא על עומר גיבורת הספר שמצאה דרכים להעסיק את עצמה. מחנה, חנות צעצועים, יצירה בקרטון – זה עבד כמו במטה קסמים. זה לא נכון שילדים לא יודעים להעסיק את עצמם, הם רק צריכים הכוונה."
את מנהלת קריירה תובענית בהייטק ומגדלת חמישה ילדים. איזו עצה יש לך לאימהות עובדות על שילוב קריירה ואימהות?
"לא לוותר על מועד קבוע לזמן איכות כמו פגישה שבועית עם האנשים בעבודה ולהכניס ללו"ז זמן 'אחד על אחד' עם הילדים. כשבעלי ואני ובעלי הסתכלנו על הלו"ז וניסינו להכניס 5 שעות שבועיות של 'אחד על אחד' היינו חסרי אונים אל מול הלו"ז, אבל כמה שזה קשה להכניס את זה מבעוד מועד, זה כמעט בלתי אפשרי לעשות זאת ספונטנית, לכן כדאי להתעקש ולהכניס את זה מראש.
"ואם יש דבר אחד נוסף שלא הייתי מוותרת עליו זה שעת סיפור לפני השינה לפחות פעמיים בשבוע. יש מחקרים שמוכיחים עד כמה זה חשוב להתפתחות שלהם, לרכישת אוצר מילים, לבניית הקשר עם הילדים, לפיתוח העולם הפנימי שלהם ולחיזוק הביטחון. חשוב מאוד לשחק עם הילדים במשחקים שמפתחים את היצירתיות ואת הדמיון שלהם, לבנות איתם מחנה."
מה החלום שלך?
"תרגמתי את הספר לאנגלית והוא נמכר ב'אמזון'. החלום שלי הוא לטייל מסביב לעולם ולכתוב ספרים. הייתי הרבה מאוד בחו"ל, בכל העולם כמעט – מזרח, דרום אמריקה, ארצות הברית, אפריקה, אירופה, באופן אירוני – רק באוסטרליה לא הייתי, ובכל זאת כתבתי ספר על דב קואלה."
"גם הילדים שלי היו איתי הרבה פעמים בחו"ל. אני אוהבת מאוד טיולים פשוטים, להכיר את המקומיים, לשתות את הבירה שלהם, לשבת במועדונים, לאכול את האוכל המקומי ואפילו להתארח בבתים."
"הייתי רוצה להנגיש את החוויות האלה לילדים. שילדה באשקלון תרגיש מה יש בהודו עם המאכלים והתרבות, או בניו יורק עם המראות והצלילים שמיוחדים למקום. זה נשמע לי משהו שמחבר בין תרבויות. יש לי הרגשה חזקה שזה יהיה הספר הבא."
אתם מוזמנים לרשימת החברים של דּוּבִּידוּדִי באתר https://www.koalateeny.com וקבלו עכשיו הפתעה למייל – יומן סיפור לפני השינה, שיזכיר לכם מידי ערב להתכרבל, להתחבר ולנשום את המתוקים שלכם. הספר זמין גם בשפה האנגלית. ליצירת קשר עם צאלה יש לשלוח הודעה לטלפון 054-7695696.
תמונות: שני זילברמן
