רב סרן (מיל') ת' מכברי, מנהל כרמים ביקב רמת הגולן, הצטרף ליחידת מילואים המיועדת למי שכבר עברו את גיל הפטור. "חברים שלי אמרו שהם לא מוכנים להתנדב תחת הממשלה הנוכחית. אני משיב להם שאין כאן קשר להנהגה. אני עושה למען עצמי, למען משפחתי ולמען הקהילה שלי" אומר ת', שבשעות הפנאי מקפיד לטייל בארץ עם אנשים משלל גווני הקשת הפוליטית, היישובית והאמונית
הפנים של ת' (52) מכברי, רב סרן (מיל') וכורם בימי שגרה, אינן מטושטשות כלל במציאות. נהפוך הוא. למרות שהוא כבר לא ילד ושיערו מלבין מעט, נראה שכוחו במותניו, ובעיקר ניבטות מעייניו האהבה לחקלאות, לטיולים, לאנשים, ולעשייה חברתית באשר היא. לפני כארבעה חודשים הצטרף ת' ליחידת מילואים מיוחדת שהוקמה ע"י צה"ל בעקבות אירועי 7 באוקטובר.
"לו היו יחידות כאלו בנגב המערבי באוקטובר 2023 – המצב שם היה שונה לחלוטין", קובע ת' בביטחון ובנחרצות. היוזמה להקמת אוגדת המילואים החדשה הזו, יצאה מטעמו של הרמטכ"ל דאז הרצי הלוי. כוונתו הייתה לבנות כוח צבאי המבוסס על לוחמים מקומיים, שיתנו תגובה מהירה ופתרון מבצעי בכל אזורי הארץ. היחידה פועלת במרחב שבין היישובים, ובאמתחתה יכולות וסמכויות שאין בידי כיתות הכוננות. היא מיועדת לבצע פעולות צבאיות כמו כיבוש שטח, חסימת צומת וביצוע מארבים. על שלב ההוצאה לפועל של הרעיון היה אחראי אלוף במיל' מוטי ברוך. המטרה הבסיסית היא ליצור מצב שבני המקום יהיו מצוידים בנשק ובציוד לחימה, שיעמוד לרשותם בכל עת בביתם, וברגע האמת הם לא יצטרכו לעבור שום תהליך גיוס. ההגעה שלהם אל השטח צריכה להיות מהירה ככל האפשר. קהל היעד ליחידה זו הם אנשי מילואים שכרגע אינם משובצים, או כאלו שעברו את גיל המילואים ויצאו לפטור. מעבירים אותם תהליך גיוס מחודש שנקרא "חזרה מפטור", הכולל שלבי בירוקרטיה ואימונים פיזיים מותאמים.
ת' שוחרר אומנם משירות מילואים בגיל 47, אך מספר חודשים לאחר פרוץ המלחמה נתקלו עיניו במודעה הקוראת לו ולשכמותו להצטרף לחטיבה – וכך עשה. לאור עברו הפיקודי בצבא, מונה ת' למ"פ מסייעת בגדוד המערבי בחטיבת תל-חי, הפרוסה מראש הנקרה ועד רמת הגולן. "חטיבת תל-חי שבצפון, הוקמה בפברואר כאחרונת חטיבות האוגדה. התכנסנו ברחבת האריה השואג, סמוך לחלקה הצבאית של כפר גלעדי ולקברי 'השומר', ונשבענו לדבוק בסיסמת היחידה: "אם צבא – אז צבא עכשיו". אני מרגיש שהצבא מתייחס לנושא מאוד ברצינות, וזה ניכר במיון האנשים, בציוד, בתכנון, באימוני המפקדים שנערכים בבסיסי צה"ל השונים, ובהדרכה למי שלא נמצא בשירות כבר שנים". עיקר העיסוק מתמקד כעת בגיוס נמרץ של בעלי תפקידים, בדגש על לוחמים רובאי 05 ומעלה, עד גיל 55, עם מוטיבציה ותחושת שליחות. בעתיד יאוישו גם פונקציות במפקדה.
"אנו מוצאים שבימים אלו לא קל לגייס אנשים מבני המקום", מסביר ת' את המצב בכנות. "רבים עדיין לא חזרו לביתם, וקשה למשוך אותם לעשייה לאומית כשהם טרודים בחייהם האישיים. בכל מקרה, גם הגליל וגם הנגב הם אזורים דלים באוכלוסייה. הרי כל המילואימניקים הפוטנציאלים שלנו בגליל המערבי, אינם משתווים במספרם לשתי שכונות במרכז הארץ. בעוד באזורים אחרים השורות התמלאו די מהר – בפריפריה יש לנו בעיה".
לראות שמים
ת' אינו 'צפוני' מאז ומתמיד. הוא נולד לפני 53 שנה בעיר רחובות, והתחנך בה כשעוד היו פרדסים בפאתי השכונות. "כבר בילדותי אהבתי לעבוד בחקלאות, הן בהתנדבות בשטחי המשפחות השכנות, והן כחניך תנועת הנוער 'מכבי צעיר', במסגרתה קטפתי בכיתה י"א תפוחים בקיבוץ יפתח. כמו כל ילד אהבתי בעיקר את הנהיגה בטרקטורים, אבל גם את תחושת היעילות, היצרנות, ואת העובדה שאתה זוכה לראות פרי לעמלך באופן הכי מובהק. אני אוהב לראות את תהליך ליווי הפרי לכל אורכו. גם היום, כשאני עובד בכרמים, אני מסופק משלבי העבודה. פעולת הזמירה היא הדבר שאני הכי אוהב לעשות בכרם – כי מייד אפשר לראות מה עשית, מה לא עשית, ומה נשאר. לעומת זאת, כשמדללים אשכולות – זה ניכר פחות ואתה שואל את עצמך – כבר עברנו פה או לא?".
השירות הצבאי בנח"ל הוביל את ת' אל הגליל, כאשר הגרעין אליו השתייך גר ברחוב שפרינצק בקריית שמונה, והיה עסוק בפרויקטים חברתיים. "זו הייתה תקופה קשוחה", נזכר ת', "אך בכל מקרה יצאתי למסלול של פיקוד וקצונה, ולכן די מהר נפרדתי מהגרעין". ת' שובץ כמפקד מחלקה בפלוגה שכללה בעיקר עולים חדשים. "היו לי איתם הרבה אתגרים, וביניהם – לחבר יחד את הנערים שנחתו יום אחד בבסיס, ולהפוך אותם ללוחמים. זה היה מורכב, ונדרשתי להפעיל את כל כישוריי, כמו הקשבה, ציונות, חינוך ומוטיבציה. בסופו של דבר חונכתי בבית שהכשיר אותי לדברים שכאלו", מבהיר ת'.
משם המשיך ת' לתפקידי הדרכה בבה"ד 1 והשתחרר בדרגת סרן. משסיים את הטיול הגדול, חשב שייעודו טמון בשירות כוחות הבטחון, אך עם לידת בנו בכורו, סמוך לפרוץ אירועי שנת 2000, "הבנתי שאני רוצה, בעבודתי, לראות שמיים, כלומר לא לעבוד במשרד, לישון כל יום בבית, ושלא ירו עלי…".
בעקבות טלי אשתו, בת נהריה, עבר הזוג לגליל המערבי. "למשפחה היה משק חקלאי מוזנח באחד ממושבי הגליל. הוחלט להחיות אותו, ולהופכו למשק אורגני, הכולל ירקות, חממות ומטעים. אתגרים כלכליים הובילו לסגירתו כעבור מספר שנים, אך די מהר קיבלתי הצעה לעבוד ככורם ביקב דלתון ובהמשך עברתי ליקב רמת הגולן. שם אני עובד כבר תשע שנים, ומנהל את הכרמים באזור הגליל העליון".
ת' מסביר כי ניהול כרם פרושו אחריות מלאה על כל היבטיו המקצועיים: בחירת השתילים, אבטחת איכות, השקיה, דישון, הגנת הצומח. "אני לא מגדל ענבים, אני מגדל יין", מבהיר ת'. "אני אוהב את הקשר לכרם, לחלקה ולצמח הבודד. מעבר לכך, יש לי יחסי גומלין עם היקב וצוות הייננים. הפרי שלי הוא לא מוצר מוגמר, כי הפרי שאני מגדל, הופך להיות משהו אחר. בהיבט הרומנטי – אני אוהב לראות את שרשרת הגידול כולה. אנחנו היקב היחידי בישראל ששולט בכל השלבים – מיצור השתילים במשתלה ועד השיווק לצרכן הסופי שקונה בקבוק. כשמגדלים אבוקדו או הדרים – הקשר שלך עם הפרי מסתיים עם עלייתו למשאית. כאן אני מלווה את היין עד לחנות היין – ויודע שהתוצאות שעל המדף הן שלנו. זה מרגש. יין שלי על השולחן זו סגירת מעגל".
הרגשה נהדרת של עזרה הדדית
במשך כ-15 שנה גרו ת' ומשפחתו ביישובים שונים בגליל המערבי, אך תמיד הקפידו לשלוח את שלושת ילדיהם למערכת החינוך בקיבוץ כברי. מכיוון שכבר היו מוכרים בנוף המקומי, התקבלו לחברות בקיבוץ וניתנה להם האפשרות להצטרף ב-2019 להרחבה. "הרגשנו בבית מהר מאוד".
במהלך המלחמה נשאר ת' בכברי וניסה לשמור על שגרה. "הקיבוץ שלנו לא פונה ואני שמח על כך. אומנם היו משפחות שעזבו, אבל די מהר הקהילה חזרה למקומה. השגרה עזרה לנו להישאר מאוחדים כמשפחה וכקהילה. הייתה הרגשה נהדרת של עזרה הדדית, ממש כמו בקיבוץ של פעם. בחודשים בהם היו הרבה חיילים בשטחי הקיבוץ – כולם נרתמו להכין, לבשל, ולכבס להם".
גם בעבודתו החקלאית המשיך ת' כרגיל, ותפעול הכרמים התנהל כנדרש, כולל שלב הבציר וייצור היין.
לא נתקלת בבעיות של כוח אדם בתקופת המלחמה?
ת' מניד ראשו בשלילה מצד לצד, וזוקף זאת לזכות התכנון המערכתי שלו לטווח ארוך: "בשנים האחרונות אני עובד עם עובדים ישראלים לפני ואחרי גיוס. זו אוכלוסייה מגוונת שכוללת בין השאר גם חרדים שעזבו את הבית וחיפשו מקום להיות בו ולהתפרנס ממנו. אלו קבוצות שנמצאות איתנו בקשר טוב כבר חמש שנים. נכון שהייתה תחלופה מעט גבוהה יותר והיה לנו צורך להסביר ולהנחות כל פעם מחדש את העובדים שהגיעו – אבל עדיין הצלחנו לייצר יין איכותי מהכרמים".
המוטיב של עבודה עם אוכלוסיות מגוונות, מאפיין את פועלו של ת' בכמה וכמה מעגלי חיים.
בשעות הפנאי שלו שותף ת' לתחום עניין נוסף – קהילת מטיילים בשם 'חשמב"א' – חברים שבאמת מטיילים בארץ. זו קהילה של כ-250 חברים וחברות פעילים, ומעל 30 אלף עוקבים בפייסבוק. "כמו בקבוצת העובדים שלנו בכרמים, וכמו בחטיבת המילואים, גם 'חשמב"א' מאגדת אנשים משלל מגווני הקשת הפוליטית, היישובית (יש בה למשל קיבוצניקים מבית השיטה, עמיר, כברי, משמרות ועוד), האמונית, התעסוקתית, ויחד יוצאים לטיולים ברחבי הארץ והעולם. זה מרחב שהציבוריות הישראלית יכולה להתכנס אליו ולחיות בשלום, ולא כפי שמוצג במדיות תקשורתיות אחרות", טווה ת' חוט מקשר בין שלל עיסוקיו.
כל יום מילואים שאני תורם – זה יום אחד פחות ממה שילדיי יעשו
דבריו מובילים אותו חזרה לתחושת השייכות החזקה שלו ליחידת המילואים שזה עתה הוקמה, והוא מציין בסיפוק רב את האווירה המופלאה שנוצרה בין המילואימניקים הוותיקים. "למרות שהיחידה הוקמה יש מאין, הופתעתי מהמהירות בה נהייה חיבור בין האנשים. במסלול הצבאי יש זמן לתהליך ארוך, ואילו כאן – תוך שעות ספורות עבדנו יחד באופן מיטבי. מרגש אותי להיות מפקד של אנשים במנעד חברתי רחב כל-כך: מנכ"לים, דוקטורים, אנשי חינוך וחקלאים, דתיים וחילונים, יושבי עיר, קבוצים, מושבים, דרוזים ובדואים, ערב-אל-ערמשה, חורפייש, פקיעין. כולם התחברו באופן מיידי כאילו ישבו יחד על הסיר בבית התינוקות. אני יכול לומר בגאווה גלויה שזה פועל יוצא של מטרה שהוגדרה כראוי, ושל מהלך מנהיגותי שאני מוביל בשום-שכל ורגש".
מי מתנגד ומי תומך בגיוס שלך ליחידה?
"יש אנשים שחושבים שהתגייסתי למילואים ועכשיו אני הולך לכבוש את עזה. הסיסמה שלנו היא 'שמירה על הבית', ולכן צה"ל מייעד אותנו להגנה ותעסוקה מבצעית בגבול הצפון בלבד, ולא באזורים אחרים בארץ. הרעיון המרכזי מתבסס על כך שאנחנו בני המקום. חברים אחרים שלי אמרו שהם לא מוכנים להתנדב ליוזמה הנהדרת הזו, תחת הממשלה הנוכחית. אני משיב להם שאין כאן קשר להנהגה. אני מרגיש שאני עושה למען עצמי, למען משפחתי ולמען הקהילה שלי. עד לא מזמן ראיתי מחלון הבית את דגל החיזבאללה מתנוסס מעל רכס הסולם. אין לי אפשרות לעמוד מנגד, וכן יש לי את היכולות והכישורים. בנוסף, כל יום מילואים שאני תורם – זה יום אחד פחות ממה שילדיי יעשו. אני מרגיש שאני חייב להיות שותף. המשפחה מפרגנת לי לגמרי, ורואה בהתגייסות הזו חשיבות רבה. בניי נותנים לי טיפים ועוזרים לי להשלים פערים מבצעיים – הן בכושר והן בלמידה טכנולוגית". ת' טוען כי לא עלה אצלו או אצל קרוביו חשש לחייו. לדעתו, מבחינה סטטיסטית לא צפויה לו סכנה מיוחדת. "לאורך כל תקופות המתיחות במלחמה המשכתי לעבוד בכרמים של יקב רמת הגולן. נסעתי על הצירים, חוויתי נפילות בכרמים בשעה שבצרנו, ונראה שאז הסתכנתי יותר מהיום. בכל מקרה אני שוקל את פעולותיי לפי סרגל הערכים שלי, והיחידה הזו בהחלט מותאמת אליהם".
איזה מסר תרצה להעביר לקוראינו?
"בשנים הסוערות שעוברות על המדינה, מקומה של הקהילה ובמיוחד של הקהילה הקיבוצית חשוב ומשמעותי. הערכים ההיסטוריים עליהם הוקמה המדינה, הערבות הדדית, המחויבות והנתינה הם עדיין מנת חלקינו. באופן אישי בחרתי להגשים זאת הן בעבודתי החקלאית והן דרך יחידת המילואים המיוחדת. אני קורא לכל מי שרוצה להיות שותף בגדוד ההגנה הייחודי הזה – להצטרף אלינו ולהיות שותף להגנה על הבית. כל הפרטים ב: ugda96.org.il"
