עודד רהב, פעיל סביבתי ואקולוגי ממושב מאור, יוצא בשנים האחרונות לשחייה בים עם קבוצת חברים, המאמינים שדרך שחייתם גם מחוץ לישראל, הם יעלו את המודעות לנושא הצלת החופים והשמורות הימיות – למען כדור הארץ ולמעננו לחיים בריאים ומאוזנים יותר. "חייבים לשנות את ההתנהגות וההרגלים שלנו. חייבים להבין שזה יעלה לנו ביוקר. עלינו לכוון גבוה ולדאוג שיהיה כאן יותר נקי ויותר טוב מאשר כשהגענו," הוא אומר
תחביבים מגוונים ומעניינים בוחר אדם לעצמו, אך יש אנשים שתחביבם נושא את הדגל הסביבתי והאקולוגי ובמקרה שלנו מדובר בתחביב המשתלב עם האהבה לים ולספורט השחייה. עודד רהב (53), ממושב מאור, הוא יזם סדרתי, פעיל סביבתי, מחולל שינוי, או באנגלית – ג'נרטור. עודד הוא יזם בתחום המים והחקלאות, וכן עוסק בהשקעות אימפקט, שמטרתן להתמודד עם משבר האקלים העומד לפתחנו.
הרומן של עודד עם הים והשחיה התחיל לפני שנים. עודד הוא אחד מששת השחיינים ששחו מקפריסין לישראל בשנת 2014, במשחה שליחים והשישה שברו שיא עולם. מאז מצא רהב את עצמו בשחייה למרחקים בים הפתוח. לדבריו, זוהי דרך ראויה להביע דאגה ליקום ולהניע לפעולה. כך למשל יזם ב-2016 משחה להצלת הדולפינים בים אשקלון ומשחה בים המלח על מנת לעורר מודעות להצלת אחד מפלאי עולם, משחה שאגב נכלל כאחד משיאי גינס.
עודד נשוי לשירה העוסקת בהיי טק ולבני הזוג שלושה ילדים: יובל (18), עידן (14) וישי (9), כולם מתגוררים באושר בהרחבה הישנה של המושב כבר למעלה מעשור – ומאוד שמחים שבחרו במאור כבית. "במושב אני מנהל בהתנדבות את תחום חזות פני המושב. החזון הוא להפוך את מאור למקום טובל בירוק של עצים מקצה העין עד קצה, וכמקום מוצל שנעים לחיות בו. עד כה נטענו כמאה עצים חדשים. בתוכנית עד סוף השנה ינטעו עוד כ-250 עצים. באחת החלקות המיועדות נדאג גם לפינות ישיבה, גזיבו יפה עם צמחים מטפסים, ספסלים, ואפילו ברזיות לציפורים ואטרקציות נוספות. פרט ליופיים העצים מצננים את הטמפרטורה סביבם, מונעים אבק, יוצרים חיץ אקוסטי וויזואלי בין הכבישים לאזור הבנוי ועוד. מרגש להיווכח, שברגע שאתה מתחיל לעשות מעשה, אנשים מתחילים לראות שדברים זזים והם מתגייסים להצטרף ולעזור במשימות. לשמחתי יש כבר קהילה שלמה של עושים. אני גאה שילדיי לוקחים חלק בכל פעילותי, הם מעורבים בכל השלבים, החל מההתלבטויות, דרך המאמץ, ההכנות ועד להצלחות ולאתגרים. בהמשך נתחיל בפרויקט פיסולי במושב. יוצרים אמנותיים במושב מעוניינים להציג את מעשה ידיהם.
"אומרים שכל אדם צורך במהלך חייו שווה ערך של 40 עצים, בריהוט, בניה, נייר ועוד. עד לפני פחות ממאה שנים כל אדם צרך כ 2-5 עצים. איזה פער עברנו כי לקחנו הרבה מדי. אי לכך, כל אחד ואחת מאיתנו חייב להפחית דרמטית את כמות הצריכה שלו ואת טביעת הפחמן שלו באופן דרמטי. "במקביל כל אחד ואחת מאיתנו חייב לטעת 40 עצים ויותר. רצוי שזה יקרה עוד בימי חייו, כך שיזכה לשבת בצל העצים ורצוי שאלה יהיו עצים מקומיים, כעצי אלון, חרוב, אלה ושאר עצים המזוהים עם ארץ ישראל. עצים שהתברכו בתכונות טובות המתאימות – בחוסנם, ביופיים ובתרומתם שאינה מחפשת תמורה."
שחייני קפריסין-ישראל
עודד: "נולדתי באדיס אבבה שבאתיופיה, הוריי היו דיפלומטים בשירות המדינה. כך זכיתי להיוולד בארץ המקסימה והייחודית הזו ובמיוחד להיחשף לתרבות יוצאת מגדר הרגיל. כמי שנולד באתיופיה יש לי אזרחות אתיופית, מה שבהמשך יסייע לי בתחום עיסוקי. גדלתי ברמת אפעל, בסביבה כפרית לחלוטין, שבחלוף השנים שינתה את צביונה ללא היכר. למדתי יחסים בינ"ל ובשלב מסוים החלטתי לעבור ללמוד אדריכלות נוף כהנדסאי. מצאתי עניין רב בתחום הבוטניקה והמים. לימים הקמתי עסק בתחום של אלמנטים של מים (מפלים ובריכות) ומשם זלגתי לתחום אחר במים: טיפול, השבחה, התפלה, הולכה וכיו"ב. בהמשך עבדתי בחברת 'נטפים' (מגל) כמנהל מכירות. לימים הקמתי מספר יזמויות, חלקן בתחום התשתיות וחלקן בתחום האינטרנט – פלטפורמה להפצת ספרים ובהמשך פלטפורמה להפצת מוסיקה בשם Patiphon. גם כיום אני עדיין יזם בתחומי המים, החקלאות וטכנולוגיות המתמודדות עם סוגיות של משבר האקלים."
איך הגעת לנושא האהבה לים ובמה זה מתבטא?
"כל חיי עסקתי בספורט במגוון ענפים, במיוחד בריצה. לאחר פציעה ברגל נאלצתי להפסיק לרוץ וכדי להמשיך ולעסוק בספורט בחרתי לשחות. לא הייתי שחיין בעברי אך מאותו רגע שהתחלתי לא הפסקתי. תחילה שחיתי בבריכה ובהמשך, בשנת 2000, עברתי לשחות בים. אהבתי את הבריכה אך הים עולה על הבריכה בעשרות מונים. הים בשבילי הוא עולם אחר: פתוח, רחב, מאתגר, מפתיע ואין סופי. כששוחים חמש דקות אל עומק הים, מאותו הרגע נמצאים במרחב עצום ובלתי נגמר – בטבע, הרחק מהמון סואן, ללא רצפה וללא משענת, אלא אתה תלוי בעצמך ובחסדי פוסידון. זהו מפלט ייחודי לגוף ולנפש.
"עבורי כל כניסה למים היא ממש כמו בפעם הראשונה. אין שגרה, וכל פעם זאת חוויה אחרת. לעולם לא תכנס ולא תצא מאותה נקודה, לעולם התנאים לא יהיו אותם תנאים. עובדות אלו בפני עצמם, הינם אוסף חוויות ותחושה של חיים. ככל שנשחה יותר, כך נחשף ליותר לתופעות הטבע בים: לחי, לצומח אך גם לפגיעות מכיוונים רבים ההורסת את הים. הים היום תלוי בנו ובמידת הרחמים והחמלה שנגלה ונפגין אליו. כהרף עין יש בידנו להרוס ובאותה המידה יש בידנו להציל ולמנוע נזק. וזאת הנקודה, זה תלוי בנו.
שחיתי בים, עם חבורתנו הקבועה המונה שישה שחיינים, באחת הפעמים הצהיר אחד החברים אודי אראל: 'יש לי חלום – לשחות מקפריסין לישראל'. מרגע שאודי שיתף בחלומו יצאנו למסע ארוך ומרתק של החבורה – צוות קטן היוצא להגשים את חלום של חבר, שהפך להיות חלומנו. בשנת 2013 יצאנו למשימה שנקטעה בסוף הלילה השני, בעקבות סערה. בשנת 2014 יצאנו שוב ואחרי חמישה ימים וחצי הגענו לחופי ישראל. קבענו את שיא העולם למרחק במשחה שליחים, מקפריסין לישראל"
"שחיתי בים, עם חבורתנו הקבועה המונה שישה שחיינים, באחת הפעמים הצהיר אחד החברים אודי אראל: 'יש לי חלום – לשחות מקפריסין לישראל'. מרגע שאודי שיתף בחלומו יצאנו למסע ארוך ומרתק של החבורה – צוות קטן היוצא להגשים את חלום של חבר, שהפך להיות חלומנו. בשנת 2013 יצאנו למשימה שנקטעה בסוף הלילה השני, בעקבות סערה. בשנת 2014 יצאנו שוב ואחרי חמישה ימים וחצי הגענו לחופי ישראל. קבענו את שיא העולם למרחק במשחה שליחים, מקפריסין לישראל. מאז החבורה קיבלה את שמה 'שחייני קפריסין ישראל' וכך אנו מכונים גם כיום."
עודד רהב מסביר וניכר שהלהט עדין בוער בו. המשחה מקפריסין לישראל הוקדש לנושא הפחתת השימוש במוצרי פלסטיק, המזיקים לטבע ולסובב – ולמען קידום "חוק השקיות", עוד בימים שטרם אושרר החוק. רבים ממוצרי הפלסטיק הרבים שהפכו להיות חלק מחיינו, בסופו של דבר, מוצאים את סופם בים שהולך ומזדהם. כיום אין בעל חיים אחד בכל האוקיינוסים שלא ניזוק מפלסטיק שהופך למיקרו-פלסטיק. מהפלנקטון המיקרוסקופי ועד הלוויתנים הענקיים – בכולם נמצאו שיירי פלסטיק וזהו אסון גדול.
עודד רהב: "ראיתי במשחה הזה ובאלה שיבואו אחריו כלי ייחודי לספר את הסיפור של הימים והאוקיינוסים. מאז הפקנו עוד מספר משחים בינלאומיים, החל ממשחה ים המלח המורכב מאד בביצועו, בו חצינו מירדן לישראל משחה של 17 ק"מ ב-7.5 שעות. ערכנו את המשחה כדי להעלות למודעות את מצוקתו של ים המלח ומקורו – נהר הירדן. המשחה ההיסטורי הזה זכה להיכלל בשיאי גינס.
"הפעילות במשחה ים המלח החלה בתחילת 2016 וממשיכה מאז עם גורמי ממשל בעיקר. הנושא מורכב כי גם מדינת ירדן בתמונה ומעורבים כמובן עניינים פוליטיים, מפעלים ועוד. זהו מקום מרוחק שאינו בכותרות, במיוחד עכשיו בימי הקורונה התופשים כל כותרת באמצעי התקשורת. מאידך, צריך לזכור שמדובר באחד מפלאי תבל, אחד מהמקומות הייחודים שיהיה חבל מאד אם ייהרס. ים המלח – המקום הנמוך ביותר על פני כדור הארץ, נמצא במדינת ישראל אך מוכר בכל תבל. תהליך העוררות למען עשייה מעשית בשטח, ארוך ומתמשך.
"בשום פעולה כזו, או אחרת, אין זבנג וגמרנו, בעיקר בנושאים שלא נוגעים ליום יום של האנשים. שם הדברים מסובכים יותר, רחוק מעין רחוק מהלב. לכן צריך להצטייד בסבלנות, אורך רוח אך גם עקשנות. אני מעריך שבמהלך החמש השנים הקרובות נושא ים המלח יקבל את הכבוד הראוי לו. אך תחילה עלינו להבין עד כמה חשוב לשמור על הנכס העתיק הזה, הנמצא במרחק של קצת יותר משעת נסיעה מהבית שלנו. בהמשך יצאנו לעוד מספר משחים באוקיינוסים רחוקים ולמען מטרות נוספות. חלק מהמשחים נערכו: במקסיקו, דרום אפריקה, יוון ועוד."
רהב מפרט ומתריע שהוא גם פעיל בארגון TiME הפועל לשימור ג'ונגלים נידחים. נושא מורכב וסבוך של פגיעה בג'ונגלים, מעט אנשים מכירים ומודעים לבעיה. הנהנים העיקריים מהערפל הזה הם הטייקונים ואלה שחומדים את משאבי הטבע. לכן יש לעמוד על המשמר.
"בישראל, חבורת השחיינים שלנו קיימה משחה למען 'שמורות ימיות' במדינה. משחים אלו מתקיימים במסגרת קידום חקיקה והסדרה חוקית של שמורות ימיות. המטרה היא לדאוג כי בישראל יעוגנו בחוק 8 שמורות ימיות: מחוף זיקים בדרום עד אכזיב בצפון, באורך מסוים ולעומק של עד 7 ק"מ – כך שנוכל לספק הגנה מלאה על הסביבה הימית הרגישה הזו, כפי שנהוג בשאר העולם וכפי שאנו מכירים בשמורות טבע ביבשה."
מדולפינים ועד המרחב הציבורי
"במשך השנים," מוסיף עודד רהב, "נוכחנו לדעת שבאזור אשקלון ואשדוד קיימת כמות גדולה של דולפינים. מסתבר שזהו ריכוז הדולפינים הגדול ביותר בים התיכון. החלטנו לעשות מעשה, ולשחות למענם ולמען עמותה העוסקת ביונקים ימיים 'מחמל"י', בראשות ד"ר אביעד שיינין.
"באזור חוף אשקלון ישנה התקדמות יפה בטיפול בשמורת טבע לדולפינים, לצבי ים ודגים ועוד בשם 'שמורת ים אבטח'. כולנו בחבורה כמובן אוהבי ים ומודעים לסכנות האורבת לדולפינים בכל רגע נתון. הסכנות הן רבות ומגוונות, החל ממתרחצים המשאירים פסולת אינסופית בחופים במודע ועד לתופעה הרווחת בציבור הלא מודע לנזק, ש'מישהו אחר' יבוא ויאסוף את הפסולת עבורם – חוסר המודעות זועק לשמיים. אנו תופסים את המרחב הציבורי שלנו, 'המקום', כדבר מובן מאליו ולא כך אמורים להיות הדברים בפועל. המרחב הציבורי הוא מקום מקודש.
"בתרבויות מסוימות אנשים לא יעזו להוציא פסולת החוצה. משום מה, דווקא אנו בישראל, מקבלים הכול כמובן מאליו. 'לך נתתיה' ככתבו וכלשונו. חייבים לשנות את ההתנהגות וההרגלים פסולים והרסניים אלו. חייבים להבין שזה יעלה לנו ביוקר ויתנקם בנו. כיום אנו כבר מבינים שיש שינוי בתופעות אקלים ומזג האויר קיצוניים בטבע הסובב אותנו, כאן בארץ ולא רק הרחק מאיתנו במקומות שונים בעולם"
"בתרבויות מסוימות אנשים לא יעזו להוציא פסולת החוצה. משום מה, דווקא אנו בישראל, מקבלים הכול כמובן מאליו. 'לך נתתיה' ככתבו וכלשונו. חייבים לשנות את ההתנהגות וההרגלים פסולים והרסניים אלו. חייבים להבין שזה יעלה לנו ביוקר ויתנקם בנו. כיום אנו כבר מבינים שיש שינוי בתופעות אקלים ומזג האויר קיצוניים בטבע הסובב אותנו, כאן בארץ ולא רק הרחק מאיתנו במקומות שונים בעולם. עוד לא ראינו כלום מכל התופעות המתרחשות והשפעתן, פרט לתופעות הכובשות מדי פעם את אמצעי התקשורת. במיוחד בשנת 2019 שמענו ללא הרף, על השיטפונות , מפולות שלגים ושרפות ברחבי העולם. הפעילות שלי אינה מסתכמת רק בהצלת הדולפינים. אני לא מנתק את הקשרים בין מה שקורה בים, לבין מה שקורה ביבשה. בחורשה הסמוכה לביתי במושב, בקצה הרחוב שלנו או בטיול כלשהו ברחבי הארץ. חשוב שהציבור מגדול עד קטן יבין שהכול קשור להכול. עלינו כל העת להקפיד ולראות באופן מושכל את נקודות התנהגותנו השגרתיות. הקשורה ומושפעת : מחינוך, בריאות, קידמה, צמיחה ואחרים. כל אלו משפיעים על כדור הארץ, וחוזר להשפיע עלינו וכך הלאה וחוזר חלילה. אין התחלה, אין סוף , לא ניתן לנתק דבר מדבר. היום כבר ברור מהי 'כלכלה מעגלית' ואיך עלינו להתנהל נכון, ובאופן שקול ומכבד את אוצרות הטבע. כדי לשמור על כדור הארץ גם למעננו ולדורות הבאים."
רהב צבר חוויות רבות יוצאות דופן ומסקרנות. והבין שדרך הרצאותיו, נפתח ערוץ נוסף למודעות ותקשורת לנושאים שהוא מוביל לשינוי. וזאת תמצית המהות לשינוי בה הוא מאמין ודוגל ." לכל אחד מאיתנו ישנה הזכות והאחריות לעשות שינוי לטובה. בכל בוקר שאנו קמים, יש בידינו הבחירה. לנצל את מתנות הטבע או להעניק, לעשות טוב או רע. בשנייה שאנו פוקחים עיניים אנו צריכים לעשות את ההחלטה. בכל פרויקט: שחייה, ניקוי חופים, הצלת צבים, הצלת ג'ונגלים מעבר לים, סיוע לפליטים באפריקה או מקסיקו וכד'. יש עם מי לחבור ולעשות מעשה מועיל. זה יכול להיות עמותה מקומית או גוף ציבורי, ארגון פרטי או יוזמה של משוגע לדבר. יש כל כך הרבה הזדמנויות בחוץ. רק צריך לפתוח עיניים ולרצות להיות חלק מתיקון עולם. חווינו את זה היטב בתקופה האחרונה. אני שוקד כעת על עוד משחה מורכב, ומקווה כי השמיים יפתחו כבר.
וכי נוכל לרתום את האנשים והגורמים הרלוונטיים, למען המטרה הייחודית שלו. בשל מורכבותו הלוגיסטית הוא יהיה מצומצם במספר המשתתפים. ברגע שיש מטרה וחלום תמיד יהיה את מי לרתום, וככל שהחלום מופרך יותר כך קל יותר לגייס אליו משאבים ושותפים לדרך. צריך לחלום רחוק. מיכלאנג'לו אמר ש 'הסכנה היא לא שאנו מכוונים גבוה ולא מגיעים. הסכנה היא שאנו מכוונים נמוך ומגיעים'. הוא התכוון אל האנושות כולה. עלינו לכוון גבוה ולדאוג שיהיה כאן יותר נקי ויותר טוב מאשר כשהגענו. זו המשימה שלנו, להשאיר נקי אחרינו. זה קל- פשוט לא להרוס ולא ללכלך. הקשיים הגדולים ביותר בעבודה ההתנדבותית, היא ראשית להתחיל את המהלך. אך כיוון שאני אופטימי ללא תקנה אזי אני כבר רואה את המגדלור מרגע שאני יוזם את המשימה. הרצאותיי הם גם בנושאים נוספים: יזמות, קבלת החלטות, גיוס דת קהל ומשאבים, עשייה למען וללא ציפייה לתמורה, צוותיות, חברות, משימתיות, חדוות יצירה ועוד". מסתבר שאנשים בעלי מאה ודעה נרתמים כל העת, מי בסתר ומי מעל פני המים. האנשים מגיעים מתחומי עיסוק שונים, וכל אחד תורם בדרכו שלו. רשימת האנשים שנרתמו ארוכה ומרגשת. בים המלח תמך סר ריצ'ארד בראנסון, במקסיקו הזמר סטינג. נשיאי טיבט החופשית, רוברט קנדי ג'וניור ועוד, בכל מקום בעולם יש קשר עם גורמי ממשל, פעילים חברתיים וסביבתיים. "בעתיד אולי אקח סירה ואפליג אל האופק, ומרחבי האינסוף. ועד אז אמשיך לפעול למען המושב".
