בגן שמואל לא מוותרים על המסורת המפוארת של חגיגות הביכורים, שראשיתה עוד לפני קום המדינה. עשרות חברות וחברים, מקטן ועד גדול, לוקחים חלק בחגיגה המרהיבה, כשהחזרות מתחילות כבר כחודש לפני האירוע
*תמונה ראשית: חג צבעוני ומלא פולקלור. צילום: שרי גדות
איש אינו יודע מתי בדיוק החלה מסורת חג הביכורים בגן שמואל, שנוסד ב־1921 כקיבוץ של השומר הצעיר. למרות רוחות השינוי וההתחדשות, נותר הקיבוץ שיתופי עד היום — ויש מי שמתבדח שגם נייר הטואלט עדיין לא הופרט.
מיכל שיבולת, בת הקיבוץ, סיפרה ל"זמן קיבוץ" כי כששאלה את אמה מתי החלו לחגוג כך את החג, נזכרה האם שכאשר הגיעה לקיבוץ ב־1941 כבר התקיים הטקס במתכונתו. לדבריה, עוד ב־1938, לאחר שצשקה, מוותיקות הקיבוץ, הייתה כבר יותר מ־15 שנה במשק, התעורר בה הרצון לציין את החג. בהשראת הזיכרונות מהכפרים בפולין, היא גיבשה כוריאוגרפיה ויחד עם בולק פגי יצקה לתוך החג את הסמלים היהודיים.
"ככל שהילד גדל הוא לוקח בהדרגה חלק פעיל יותר בחג. יש אחווה, יש ביחד, והחזרות עוברות בכיף. משהו בחג מגייס את כולם. זו מסורת שמייחדת אותנו. אין חג כזה באף קיבוץ באזור".
צשקה ביקשה מדני פקטורי, מוזיקאי צעיר ומוכשר, לכתוב את "התרועה" לחג ולהלחין מוזיקה לריקוד בסגנון "פעם הייתי בתימן". פקטורי הלחין מנגינה למילים של ארנון מגן, וכך נולד "שיר הקוצרים". מאז ועד היום נשמרים באדיקות "התרועה", "המעטרות", "שיר הקוצרים" וגם הרונדו המסורתי רב־המשתתפים.
עופר גולדשטיין (36), בת הקיבוץ ונשואה לליאור, אף הוא בן גן שמואל, מנהלת את החזרות, משמשת כוריאוגרפית ורוקדת בעצמה בטקס. בעלה שר בחבורת הזמר המלווה את החג. "זה החג שלי", היא אומרת. "אני מחכה לו כל השנה".
הכול תוצרת בית
"תרועת החליל", העוברת מדור לדור, פותחת את התהלוכה הצועדת על הדשא לעבר הבמה המעוטרת, מול הקהל הגדול היושב בטריבונות שנבנות במיוחד לקראת החג.
בראש התהלוכה צועדות "הכוהנות" בשמלות סגולות, הנושאות את סל שבעת המינים. אחריהן מגיעות "רקדניות העיטור" בשמלות לבנות, ובהמשך רקדניות ורקדני החג, נושאות ונושאי הביכורים של ענפי הקיבוץ והילדים עם הסלסלות.
הטקס כולו, כולל השירים המקוריים שנכתבו עבורו, מלווה בלהקת נגנים ובחבורת הזמר המקומית — תוצרת בית כמובן.
לאחר נגינת ה"תרועה" נכנסת התהלוכה. ראשונות נושאות הסל עם שבעת המינים, אחריהן רקדניות ה"עיטור", ובהמשך נושאי הביכורים של ענפי הקיבוץ והילדים עם סלסלותיהם.
על הבמה מקריאים קריינים קטעים שנכתבו במשך שנים על ידי עמירה הגני, שהלכה השנה לעולמה. השנה תכתוב את קטעי הקריאה בתה, איריס כנען, שתשלב בהם מקורות יהודיים, מוטיבים של שבעת המינים ותיאורים של ענפי הקיבוץ החקלאיים.
"החל מהגן הילדים לוקחים חלק פעיל בחג", מספרת עופר. "ילדי הגן מקבלים את 'ענף' גינות הנוי, ובמהלך הריקוד מפזרים פרחים".
לאחר מכן מגיע תורם של ילדי "חברת הילדים", ובהמשך בני הנוער המביאים את ביכורי הענפים — מדגה, פרדס, רפת, גד"ש ועוד. "לכל ענף יש ריקוד קבוע שמתחדש מעט משנה לשנה, אבל עדיין שומר על הצביון המסורתי", אומרת עופר.
את הביכורים מקבלות "המעטרות" — שבע בנות המכונות "נבחרת האולסטאר". הן עומדות לאורך הטקס ליד הבמה, מקבלות את התוצרת מכל ענף ומסדרות אותה על הבמה, שמתמלאת בהדרגה בכל טוב מתוצרת הקיבוץ.
מסורת ריקודים של שנים
לאחר מופעי הילדים, הענפים, ריקודי המעטרות וה"דבקה" של הגברים, מתחיל ה"רונדו" המסורתי — מעגלי ריקוד צבעוניים, שלכל אחד מהם צבע אחר. המעגל הראשון שייך לבני 70 פלוס, והמחזה כולו מזכיר הפקה ממלכתית.
"זו מסורת ריקודים של שנים, שלא משתנים", אומרת עופר. "הרקדנים מכירים את הריקודים היטב. אני יכולה לרקוד אותם גם אם תעירי אותי באמצע הלילה".
ההכנות לחג מתנהלות ברצינות ובמקצועיות. החזרות מתחילות כחודש לפני החג, כולל בסופי שבוע. יומיים לפני הטקס מתקיימת חזרה כללית ראשונה עם חבורת הזמר והנגנים בלייב.
"הטריבונות כבר עומדות, חבילות הקש מונחות, ומרגישים שהחג כבר כאן".
יום לפני הטקס מתקיימת החזרה הגנרלית. כל המשתתפים עולים לפי הסדר, ובסיום מתקיימים "בירה ונשירה" למבוגרים וארטיקים לילדים.
"אחי בן 31 ומנגן בפסנתר בחג מגיל 10. אבא שלי ובעלי שרים בחבורת הזמר, ואני במעטרות עם חישוק ושמלה לבנה".
לדבריה, כבר עם דפיקות הפטיש הראשונות בבניית הטריבונות מורגשת אווירת החג בקיבוץ. "יש ציפייה לגדול ולהשתתף. ככל שהילדים גדלים הם לוקחים חלק משמעותי יותר. יש אחווה, יש ביחד, והחזרות עוברות בכיף. משהו בחג מגייס את כולם".
חקלאי מזמר
"החג מבוצע בלייב, למעט מספר הקלטות בודדות", מספר ליאור גולדשטיין, מגדל ירקות הידרופוניים וחבר בחבורת הזמר.
על ההפקה והעיבודים המוזיקליים מופקדים ב־14 השנים האחרונות מנולו קליינהייז ומתן אשכנזי ממעברות. התזמורת וחבורת הזמר, המונה כ־15 זמרים וזמרות — כולם בני הקיבוץ — מבצעים שירי חג מוכרים לצד שירי ארץ ישראל הישנה והטובה.
יש גם שיר מקורי אחד — "שיר הקוצרים", שכתב ארנון מגן והלחין דני פקטורי, חלילן וחבר הקיבוץ שנרצח בתל אביב בפרשה שהסעירה את המדינה בסוף שנות ה־40.
את "תרועת החליל" הפותחת את הטקס ניגן במשך שנים חנוך בראון ז"ל. כיום מנגן אותה אייל ילין, שמרגש בכל שנה את אלפי הצופים סביב הדשא הגדול.
איך מסבירים את ההתגייסות האדירה של החברים?
"טקס הביכורים הוא ספינת הדגל של גן שמואל. זה חג שיש לו קיבוץ", אומר ליאור בחיוך. "אני בן 45 ושר כבר 20 שנה בחבורת הזמר. אצלנו לוח השנה לא מתחיל בינואר — אלא בטקס שבועות".
לדבריו, יום־יומיים אחרי החג כבר מתחילים בהפקת לקחים ובתכנון השנה הבאה. "זו מסורת ותיקה עם מאות משתתפים. עובדי המפעל, הגד"ש וכל הענפים עוברים בתהלוכה עם הטרקטורים. זה מחזה שלא שייך לעולם של היום. אבל מה נשאר לנו אם לא המסורת הקיבוצית?"
דואג שהטקס יקרה
לא רק בני הקיבוץ משתתפים בטקס. מי שאחראי על ההפקה הוא חן כהן (51), שנשוי לבת הקיבוץ והגיע אליו מבחוץ.
כיוון שהיה רקדן בלהקת "הדודאים" מפרדס חנה, הוזמן להשתתף בריקודי החג — "ומשם הכול התחיל".
"זו הפקה מטורפת", הוא אומר. "אני דואג שהטקס יקרה בפועל. הכוריאוגרפיה קיימת כבר שנים ארוכות, ומדהים לראות איך המסורת נשמרת. יש המון תלבושות, המון צבע, והרונדו עם כל המשתתפים — גם המבוגרים — הוא חוויה בלתי רגילה".
