ד"ר טלי אילני מתגוררת במדרשת בן גוריון ועובדת במו"פ דרום. היא בעלת שלושה תארים. שניים מהם מהפקולטה לחקלאות ברחובות: תואר ראשון ב"הגנת הצומח" ותואר שני ב"קרקע ומים" ו"איכות הסביבה" במעבדה של פרופ' בני חפץ. את התואר השלישי, דוקטורט, קיבלה טלי מ"המכונים לחקר המדבר".
חקלאות יערנית
במסגרת הדוקטורט למדה טלי ב"מכונים לחקר המדבר", השייכים לאוניברסיטת בן-גוריון בנגב. "נושא הדוקטורט הוא Tree-Annual crop interactions in Runoff Agroforestry System: Maintaining the system long term sustainability by tree pruning and acacia leaves compost application במחלקת 'חקלאות באזורים צחיחים'. " היא אומרת. "התמחיתי ב'חקלאות יערנית', בה מגדלים עצים וחד שנתיים יחד על אותו שטח. הרעיון היה לפתח מערכת חקלאית שמתאימה לאזורים שאין בהם תשתית חקלאית, כמו בכמה מדינות עולם שלישי. הכוונה למקומות שאין להם אמצעים לפתח חקלאות אינטנסיבית כמו בישראל, מקומות בהם אין אפשרות להקים מערכות השקיה ודישון.
אחד הגידולים ב"חקלאות יערנית" הוא קטניות. צמח מסוג זה יכול לספק לעצמו את החנקן שהוא זקוק לו; ניתן להצניע בקרקע את חלקי הצמח שאינם נצרכים וכך לספק גם את דרישות החנקן של הגידול השני על אותו השטח. בדרך זו המערכת מקיימת את עצמה ללא הוספה של דשן חנקני שהוא האלמנט שנמצא במחסור הגדול ביותר באזורים צחיחים."
כאמור, באזורים אלו אין מערכות השקיה. וכיצד משקים? על כך עונה טלי: "לקחנו את שיטת החקלאות הנבטית העתיקה, וניסינו להתאים אותה לימינו. באזורים אלו יש שיטפונות וניתן לאסוף את המים. ההשקיה נעשית באמצעות איסוף נֶגֶר לתוך לִימָנים." [לִימָן – סוללות עפר נבנות באפיק נחל אכזב, ואליהן מוטים מי השיטפונות.]
"זה מאוד מעניין." מוסיפה טלי. "ברור שכדי להצליח יש צורך בתכנון נכון ובביצוע נכון של מערכות החקלאות היערנית. עבודה זו הובילה אותי להבנה כי גם בארץ ניתן באמצעות תכנון נכון של המערכות החקלאיות לשפר את פוריות ובריאות הקרקע ולהפחית תשומות. היום זה חלק ממה שנקרא "חקלאות מחדשת".
עבודה במו"פ דרום
לאחר סיום הדוקטורט החלה טלי לעבוד במו"פ דרום הממוקם בנגב המערבי, עוטף עזה. "אהבתי את הלימודים בכל התקופה בה רכשתי את השכלתי." היא מציינת. "לכן החלטתי להמשיך לעבוד בתחום המחקר שמשלב תאוריה ומעשה. בכוונה הצטרפתי למחקר של המו"פ, כלומר המחקר המעשי, היישומי. רציתי לבצע מחקר ולבסוף להיווכח אם הצלחנו לשפר. כאשר תוצאות המחקר שלך מיושמות מיד בשטח, זה גורם להנאה ולסיפוק."
"הרעיון של כל מרכז מו"פ (מחקר ופיתוח) בארץ הוא לתת מענה לחקלאים באזור. מצד אחד לתת להם מענה לבעיות שיש להם בגידולים; ומצד שני, ואולי בעיקר, אנחנו הצועדים לפני המחנה," אומרת טלי. "כלומר: להראות לחקלאים חידושים בתחום, להציע להם גידולים חדשים, להביא טכנולוגיות חדשות, להביא שיטות גידול חדשות. ובעצם." היא מסכמת, "להצעיד קדימה את החקלאות באזור."
"התפקיד שלנו הוא לערוך מחקרים שמקדמים את החקלאות." היא מציינת, "החל ממחקרים של הגנת צומח על מנת לזהות בגידולים מחלות ישנות וחדשות, ולמצוא דרכים להתמודד איתם; ועד מחקרי פיתוח בגידולים הנפוצים באזור, ביניהם עגבניות, פלפלים, תפוח אדמה וגם בננות ואננס.
שיתופי פעולה
רוב האנשים שעובדים במו"פ הם תושבי האזור, המו"פ עובד בשיתופי פעולה עם מוסדות מחקר ומוסדות אקדמיים, ביניהם מכון וולקני, הפקולטה לחקלאות, אוניברסיטת בן גוריון ועוד. החוקרים הם מכל התחומים.
טלי מביאה דוגמא: "אני עושה עכשיו ניסוי של השקיה ודישון של בטטה. המטרה היא להגדיל את היבול אבל גם להעלות את הערכים התזונתיים של הבטטה. ולצורך כך אנחנו עובדים בשיתוף פעולה עם ד"ר ציפורה טייטל ממרכז המחקר 'גילת', שבוחנת את השפעת טיפולי הדישון על האיכות התזונתית והבריאותית של צמחי הבטטה."
דוגמא נוספת לשיתוף פעולה היא עם חוקרים מאוניברסיטת בן גוריון, פרופ' יוסי מזרחי ופרופ' נעמי תל-צור, שמפתחים זנים שונים וטעימים של פיטאיה. אנחנו בודקים כיצד לגדל את הזנים החדשים ואיך להתאימם לאזור. וכך יש לנו אפשרות להציע גידול חדש לחקלאי. כמובן שמתלווה להצעתנו פרוטוקול גידול, ואנחנו מלווים אותו לאורך כל הדרך.
המו"פ משתף פעולה גם עם חברות מסחריות: בחינה של מוצרים חדשים או טכנולוגיות חדשות רגע לפני שיורדות לשטח או פיתוח פרוטוקול מתאים לשימוש. חברות אלו יכולות להרוויח משיתוף פעולה עם חוקרי המו"פ, שיכולים לבדוק חומר חדש שהן מציעות, לנסות אותו, להציע שיפורים אם צריך. וכך ירוויחו כולם, גם החקלאים. כי בעצם המטרה המשותפת של כולם זהה: להגדיל את היבול והרווחיות ולהקטין עלויות.
ממחקרי הגידולים
"גידול האננס שצבר תאוצה בשנים האחרונות." אומרת טלי. "היו חקלאים שגידלו אננס עוד קודם, אבל עם הרבה בעיות ומכשולים. והיום פשוט יותר לגדל אננס וזה באמת בזכות ניסויים שנעשו, ופרוטוקולים שנכתבו בעקבותיהם. עירית דורי היא החוקרת שמובילה זאת אצלנו במו"פ במשך שנים."
מחקר נוסף שהחל השנה במו"פ הוא ניסיון לאקלם קקאו לגידול באזור הבשור. הניסוי החל בארבעה באוקטובר כאשר הבאנו ממכון וולקני, מהמעבדה של ד"ר אלן גרבר, שתילים מאקוטיפים שונים. בשבעה באוקטובר המו"פ נפגע והוכרז כשטח צבאי סגור למשך שלושה חודשים. כשיכולנו לחזור לפעילות גילינו, כמובן שכמעט כל השתילים הצעירים מתו (מערכת ההשקיה לא עבדה כל התקופה). אולם, להפתעתנו הרבה שרדו את כל התקופה 16 צמחים מאקוטיפ אחד. היום אנחנו ממשיכים במחקר – מצד אחד בוחנים את האקוטיפ המיוחד – איך הוא שרד ואיך אפשר לנצל את זה לטובת גידול עמיד לתנאים שלנו; ומצד שני ממשיכים לבחון את פרוטוקול הגידול, שיְפַתֵּחַ ענף גידול חדש לחקלאי האזור ללא השקעה בתשתיות יקרות.
במו"פ דרום חוקרים גם את האבוקדו בהובלת יצחק ציפורי. את גידולי האבוקדו, כמו גידולים רבים נוספים בנגב, משקים במי שפדן. במו"פ ישנה חלקת אבוקדו בה נבחנו בעבר כנות שונות לעמידות לדוֹרֶֶרֶֶת. (מחלה פטרייתית קשה שפוגעת בצמחים). החלקה לא הושקתה עד כה במי שפדן וכעת נערך בה ניסוי שבוחן את השפעתן של הכנות השונות על ביצועי העצים על רקע של השקיה במי שפד"ן.
לגבי תפוחי האדמה, מסתבר שאיכות הקליפה שלהם יורדת, ובמו"פ מנסים עתה להתמודד עם בעיות של איכות הקליפה.
מאז השבעה באוקטובר
מרכז מו"פ דרום נמצא כשני קילומטר מעזה, מערבית לכביש 232. מספרת טלי: "בשמונה באוקטובר הכריזו על השטח כשטח צבאי סגור, ובמשך שלושה חודשים לא יכולנו להיכנס למקום העבודה שלנו. כאשר זה התאפשר, התחלנו מיד לשקם את המקום שנפגע עקב נפילות בשבעה באוקטובר וגם עקב חוסר הפעילות במשך שלושה חודשים. אחרי השבעה באוקטובר לקחנו על עצמנו להצעיד את החקלאות באזור צעד נוסף קדימה." אחת הבעיות המרכזיות של החקלאים באזור בתקופה זו היא מחסור בכוח אדם, כיוון שרבים פונו מבתיהם ופועלים זרים עזבו. "אנחנו שמנו לנו כמטרה להתמקד במחקרים שיקטינו את התלות בכוח אדם בחקלאות."
"תמיד הרגשתי את הערך המוסף של עבודתנו באזור," היא אומרת, "ועכשיו, אחרי השבעה באוקטובר ,כולנו מכירים בכך. הפעילות של החקלאים באזור הזה כל כך חשובה" היא מדגישה. "כי הם קובעים את הגבולות שלנו ושומרים עליהם. אני אישית רואה בזה שליחות, כאשר אני יכולה לעזור במשהו באמצעות המחקר."
עוד מציינת טלי את חשיבות הייצור העצמי של המזון במדינה, ביטחון המזון. "כל כך חשוב שתהיה לנו היכולת לספק את האוכל שלנו באופן עצמאי ולא להיות תלויים באחרים שעלולים לעשות חרם, או שסיבות אחרות, כמו הקורונה לדוגמא, שימנעו את הבאת המזון מחו"ל. "קשה לי לראות שמייבאים עגבניות, " היא מוסיפה, "למרות שיש לנו עגבניות טובות ויפות. המו"פ עוסק במחקרים שיבטיחו את אספקת העגבניות מהאזור – אם זה מחקרים בתחום הגנת הצומח, בריאות והתחדשות הקרקע ואם זה מחקרים לשיפור האגרוטכניקה."
שורשי המשפחה
בתחילת השיחה העדיפה טלי לדבר רק על דרכה בתחום החקלאות – לימודים ומחקר. כאשר נשאלה מה משך אותה ללימודי החקלאות, היא ענתה: "הייתי בנח"ל בקיבוץ צבעון. שם עבדתי במטע התפוחים מאוד נהניתי מהעבודה והחלטתי שזה התחום בו אני רוצה לעסוק." אבל רק בסוף השיחה, כשהיא התרצתה והסכימה לדבר על משפחתה, הסתבר שהמשיכה לחקלאות הגיעה אליה מהסבים והסבתות, אולי בלי שהיתה מודעת לכך.
"אין לי סיפורי עלייה מרגשים, כי אני דור רביעי בארץ." אומרת טלי. וכשהיא נשאלת על משפחת המוצא שלה, היא מתרצה ומספרת: "הסבים והסבתות שלי עבדו בפרדסים באזור השרון והמרכז. " ואז היא מוסיפה פרט מעניין מאוד: "סבתי, חנה קדרי, היתה אגרונומית ומורה לחקלאות. זה היה כמובן עוד לפני הקמת הפקולטה לחקלאות. היא נסעה מן הארץ ללמוד באוניברסיטת סורבון בפריז, וחזרה עם תואר זה."
וכשהיא נשאלת על הוריה, מסתבר שגם הם נמשכו לאזור הדרום. "ההורים היו עירוניים. אנשי חינוך. אבי עבד שנים רבות ב'חברה למתנסים', אימא שלי היתה מורה. באיזה שהוא שלב עברנו להתגורר בירוחם והוריי עבדו שם בתחום החינוך. זו היתה הגשמת החלוציות מבחינתם."
טלי למדה בתיכון לאומנויות "ויצו צרפת" בתל-אביב. היא עסקה בציור ובגרפיקה. אבל כבר אז היא חשה שהעתיד שלה אינו באמנות, וכבר אז היא הרחיבה את לימודיה בכימיה, דבר שנתן לה בסיס בעת לימודיה בפקולטה.
טלי נשואה לשי, שהוא אזרח עובד צה"ל. יש לה שתי בנות: סער בת 15, שלומדת בתיכון לחינוך סביבתי במדרשה (התיכון הראשון בארץ ללימודי סביבה). הבת השנייה היא להב בת 13.
לסיום, חוזרת טלי אל הנושא האהוב עליה, המחקר החקלאי: "אנחנו מוציאים את הגידולים מן המעבדה אל השטח. מו"פ דרום משרת חקלאים משלוש מועצות מקומיות: אשכול, שדות נגב ומרחבים. אבל לכל מרכזי המו"פ בארץ יש אותה מטרה: התאמת גידולים לאזור שלהם, ליווי החקלאים וקידום החקלאות באמצעות מחקר."
