איך זה שתובעים 280,000 ש"ח, זוכים ב-14,000 ומשלמים 22,000 ש"ח הוצאות?
שניים (חברת הקיבוץ ותושב בו), חלקו בתפקיד ניהול ענף התושבים והשכרת המבנים של שדה נחום. משהופסקה עבודתם, הם הגישו, באמצעות עו"ד יהודה אלייה, תביעה לתשלום זכויות שונות, הנובעות מתקופת עבודתם, בסך 280,000 שקלים.
לאחר תקופת העסקה של כתשע שנים, פירסם הקיבוץ מכרז למשרה שהם מילאו. השניים הגישו הצעה משותפת למילוי התפקיד, אך בהמשך זומנו לשימוע "לפני שינוי מבנה ארגוני בפעילות", שלאחריו קיבלו הודעה על הפסקת עבודתם. משלא נמצא אחר למלא את התפקיד הם המשיכו בכך עד לקיום מכרז נוסף שגם אליו ניגשו, אך לאחר שימוע נוסף עבודתם הופסקה סופית.
השופטת אורית יעקבס, מבית הדין האזורי לעבודה נצרת, דנה ברכיבי התביעה. באשר לדרישה להפרשי בונוס נמצא שאכן תקופה מסוימת התווסף לשכר התובעים בונוס שחישובו נגזר מתקבולי הגביה של דמי השכירות, מספר הדירות והסכמי השכירות, אך בהמשך הוגדל שכרם ורכיב הבונוס בוטל, ומשכך נדחתה דרישתם.
התובעים תארו שעבדו בשעות היום והערב ודרשו תשלום בעד שעות נוספות. התובעת סיפרה, כי לפי רישום שניהלה חייבים לה "תשלום בעד 10,283 דקות שהם 171 שעות". הקיבוץ, באמצעות עו"ד נעמי אשחר, הסביר שהתובעים עבדו בזמנים שהם בחרו ללא הנחיה מצדו. "חוק שעות עבודה ומנוחה' קובע את זכות העובד לשעות נוספות, הסבירה השופטת, למעט אם העובד מוחרג מתחולת החוק, שאז לא יהיה זכאי לגמול שעות נוספות.
אחד החריגים האלה הוא כאשר המעסיק מוכיח שלא ניתן היה לפקח על שעות העבודה של העובד, אך הקיבוץ לא עמד בנטל להוכיח שלא ניתן היה לפקח על שעות העבודה של התובעים שבוצעה בשטח הקיבוץ ובמשרדים בו.
השופטת לא השתכנעה מעדויות התובעים לגבי עבודתם בשעות נוספות ומתחה ביקורת על התובעת שנמנעה מלהציג את "היומן העלום" בו רשמה את שעות הפעילות שלה בזמן אמת. התוצאה, גם דרישתם זו נדחתה.
השופטת קיבלה את תביעת התובעים לפדיון דמי חופשה. הקיבוץ "איפס" את ימי החופשה שלהם בתלושי השכר, מבלי שהוכיח שהם ניצלו אותם או קיבלו תשלום בעדם. לפי "חוק חופשה שנתית התובעים זכאים, לפדיון ימי חופשה, בעבור שלוש השנים האחרונות לעבודתם", אמרה השופטת ופסקה לכל אחד מהתובעים 3,087 ש"ח בעד פדיון ימי חופשה, וציינה שלא ניתן לתבוע פדיון ימי החופשה שמחק הקיבוץ לתובעים משנים קודמות.
בהיעדר "הסכם עבודה" חתום עם התובעים או "הודעה על תנאי עבודה", קבע בית הדין שהקיבוץ לא פעל לפי "חוק הודעה לעובד", המחייב מסירת הודעה לעובד לגבי תנאי העסקתו, הגם שהתובעים היו מודעים לתנאי העסקתם.
משכך, נפסק לזכות כל אחד מהם פיצוי של 1,800 שקלים. עוד נמצא שנפל פגם בהליך השימוע בכך שלא נשלח לתובעים, טרם פרסום המכרז הראשון, מכתב המודיע כי נשקלת הפסקת עבודתם לנוכח רצון להתייעל או נימוקים אחרים.
הליך השימוע נערך רק לאחר שפורסם מכרז לתפקיד שמילאו התובעים, לאחר שהם הגישו מועמדות, נפגשו עם צוות האיתור וכאשר היה ברור שלא נבחרו לתפקיד. נקבע שלא נערך הליך שימוע ראוי והקיבוץ חויב לשלם לכל אחד מהתובעים סך 5,000 שקלים, בעד אי עריכת שימוע כדין.
יחד עם זאת, אמר בית הדין, כי בשים לב לפער הגדול בין הסכומים שנתבעו לבין הסכומים שנפסקו לזכות התובעים, להתנהלותם בבית הדין, ולטענת זיוף שטענו כנגד הקיבוץ בעניין אחד, הוא החליט לחייב כל אחד מהתובעים לשלם לקיבוץ 12,000 שקלים בעד הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד.
שורה אחרונה: התובעים לא יקבלו דבר ועוד ישלמו לקיבוץ הפרש הוצאות משפט.