יגאל וילפנד (74) מעין השופט, שמילא את תפקיד מזכיר עין השופט ארבע פעמים והיה עיתונאי ב"על המשמר", נפטר ביום שלישי ממחלת הסרטן אשר שבה ותקפה אותו. היה נשוי למיכל , לזוג 3 ילדים ו-11 נכדים. לפני כשנה ראה אור ספרו "בדרכי החיים" ובו מכתבים שכתב למיכל בתקופת היכרותם ובתקופות מילואים לאחר מכן, סיפורים מכתבים ומאמרים פרי עטו, ויומן שכתב ב-2014, המתאר את מאבקו במחלת הסרטן שנדמה היה שהחלים ממנה. לספר בדרכי החיים קדמו הספרים בדרך הביתה (1983), בעקבות שאול (על שאול יפה 1987), ויקי (1992) ומעגלים (2006).
ידידו וחבר קיבוצו, יניב שגיא, מנכ"ל גבעת חביבה, נשא על יד הקבר את דברי ההספד הבאים: "לפני שבועיים באנו גליה ואני להיפרד, פגשתיך שלו ואוהב. אדם שלם שמביט בהרבה גאווה על מפעל חייו העצום, מוקף באהבה גדולה, הערכה ואפילו הערצה. כחוש בגוף אבל עצום ברוח, מבקש להיפרד ולסיים. אבל בטרם נפרדנו הגיעו ההוראות להספד הזה: 'כשאתה מספיד אותי, קודם כול תגיד שאבא שלך, יענקלה שלנו, היה אהוב ליבי'. ואחר כך תספר על האהבות המשותפות שלנו: על שיקגו בולס והפועל, על התנועה והמפלגה.
"אוי יגאל, אהוב ליבי ומורה לדרכי הציבורית גם לעת פרידה אתה ממשיך להנחות אותי ?יגאל התמקם ביני לבין אבא שלי. חבר ושותף לאבי כמזכירים בקיבוץ, מנחה ומלווה ותומך בי כשאני עושה את אותו תפקיד ממש. מיגאל למדתי את החשיבות של התקנונים, אבל יותר מזה את החשיבות של לפרוץ את התקנון. למדתי לא לפחד מתקדימים ו'ממה יגידו', לראות תמיד את צרכי הפרט לפני דרישות הכלל. לגשר ולפשר, לנסות עוד רעיון ועוד פתרון עד שיימצא המוצא.
"מיגאל למדתי שניצחון של הפועל או שיקגו, חשוב כמעט כמו ניצחון בבחירות. שסל וירטואוזי של מייקל ג'ורדן, לא פחות חשוב מנאום חוצב להבות בשיחת קיבוץ, ששיחת מדרכה עם חברת קיבוץ חשובה לא פחות ממועצת המנהלים של המפעל, שהדגל האדום לעולם לא דוהה, שאין דבר שהוא לא פוליטי, שאין מנהיג שאינו טועה, שכותב מאמרים ב'על המשמר' יכול להיות יותר אמיץ מגנרלים עם הרבה פלאפלים על הכתפיים. מיגאל קיבלתי אהבה ללא תנאי ורגישות אין קץ וגאוות אב על הצלחותיי.
"יגאל אהובי. בני דורות שונים הננו, אבל פוסעים אנו יחד באותו תלם עמוק וארוך של הציונות הסוציאליזם ואחוות עמים. בתלם של השומר הצעיר בישראל ובארצות הברית, וגבעת חביבה ומוסד הרי אפרים. בכל מעגלי חיי והעשייה שבה אני נתון, היית קודם, פעלת שם לפני. עקבת ועודדת ודחפת אותי בעשיה החינוכית, הציבורית והפוליטית. לאחרונה, כשהתמודדתי לרשימת מרצ, כאבת את חוסר יכולתך, בשל המחלה, לעזור לי וכאשר כינסנו את הפעילים להודות להם בסיומו של הקמפיין: ברכת בגאווה וסיימת בקול רועם בשיר האינטרנציונל. 'זֶה יִהְיֶה קְרַב אַחֲרוֹן בְּמִלְחֶמֶת עוֹלָם עִם הָאִינְטֶרְנַצְיוֹנַל יַעוֹר, יִשְׂגָב אָדם' וכול הלהט התנועתי מפלגתי נשפך ממך בכול העוז האמונה והרוח.
אך למרות הלהט של עולם ישן עדי היסוד נחרימה, בשבילי היית הרבה יותר 'שחקי שחקי על החלומות זו אני החולם שח שחקי כי באדם אאמין כי עודני מאמין בך'. יגאל יקר פעלת כחוליה בשרשרת הדורות של המאבק לעיצוב דרכו של העם היהודי, החברה הצודקת והשוויונית בישראל, והתנועה והמפלגה, והמאבק לשלום, ומעל הכול….הרבה מעל הכול – עין השופט שלנו. אתה היית אבן הראשה בבניין קיבוצנו. הנקודה הפנימית שלנו.
"בשבילנו העינשופטים, השטן הגיע היום ולקח את הנקודה הפנימית. את המצפן והמצפון, את הרגש והחוכמה שביובל השנים האחרונות ליוו כמעט כול צומת של הכרעות בשגרת היום יום, בעתות משבר, במחלוקות ובדילמות. אתה יגאל היית שליח של קיבוץ בית ודרך. שליח לבניית הבית, שליח לחיבור אל הדרך. והגלגל מתגלגל והנקודה הפנימית תחסר. מאוד תחסר. אבל לא יתומים אנחנו. עין השופט מלאה בך, הדרך שלך נמצאת בלבבות של רבים רבים מאתנו .
"מיכל אהובה יקרה, דורון איילה ויעל, בני הזוג הנפלאים, והנכדים שמילאו את ליבו של יגאל באושר שמיימי ממש – זכיתם לגדול בתוך המעיין המפכה של רוח האדם, בתוך הבית שאורו דולק גם בחשיכה. זכיתם ביגאל ונוכחותו תמשיך להיות וללוות את חייכם, את חיינו. חיזקו ואימצו יקירים.
"ניגונו של אבא שלי, אהוב ליבו של יגאל, פתח את ההלוויה. שוב יוצא הזמר אל הדרך. וגם, שיירה עצוב על הדרכים. היום עצוב לנו, אדמת עין השופט אוספת אליה באהבה גדולה את יגאל שלנו. נזכור אותך תמיד ונפעל כך שנהיה ראויים, שאורך ימשיך ללוות את מפעלנו שהיה מפעל חייך. זה היה קרב אחרון במלחמת העולם שלך, נוח בשלום, אדם נשגב."
על דאבדין ולא משתכחין – יגאל וילפנד
