חמישה ממתנדבי העמותה "בדרך להחלמה" נרצחו ב-7 באוקטובר. חיים פרי נחטף ונרצח בשבי. עודד ליפשיץ, עדיין בשבי חמאס. איך השפיעה מתקפת הטרור האכזרית על פעילות העמותה והמתנדבים, שחלקם עשו "חישוב מסלול מחדש" וחלקם ממשיכים בתקווה לאחות את השברים?
*תמונה ראשית: יעל נוי, מנכ"לית "בדרך להחלמה" עם אדם אבו אל רוב, בן 6 מהכפר ג׳לבון ואביו במעבר ריחן בדרך לשיבא. צילום: מהאלבום הפרטי
המציאות החדשה שהביאה עימה מתקפת הטרור של 7 באוקטובר 2023 לא פסחה על מתנדבי ומתנדבות העמותה "בדרך להחלמה", המסיעים מזה שני עשורים חולים פלסטינים, בעיקר ילדים, לטיפולים מצילי חיים, מן המחסומים בגדה המערבית ובעזה אל בתי החולים בישראל ובחזרה. בבוקר אותה שבת שחורה נרצחו שישה ממתנדבי העמותה: תמי סוכמן, ויויאן סילבר ועדי דגן מבארי, אלי אורגד מכפר עזה וחיים כצמן מחולית. חיים פרי ועודד ליפשיץ מניר עוז נחטפו לעזה. גופתו של חיים פרי הוחזרה, עודד ליפשיץ עדיין חטוף במנהרות החמאס.
רבים מהמתנדבות והמתנדבים איבדו בני משפחה וחברים במתקפת הטרור האכזרית ובמלחמה שנמשכת מאז. עשרות מתנדבות ומתנדבים מקיבוצי ויישובי הנגב המערבי פונו מבתיהם, חלקם שבו במהלך החודשים שעברו, חלקם שוהים במגורים זמניים במקומות שונים בארץ.
טלטלה גדולה
גם בימים מורכבים אלה ממשיכים מתנדבי העמותה בפעילותם. אומנם, מאז 7 באוקטובר החולים מרצועת עזה אינם יכולים להגיע לישראל ויוצאים לקבל טיפולים רפואיים באירופה או בדובאי, אך ההסעות ממחסומי הגדה לאותם חולים המקבלים טיפול רפואי בבתי החולים בישראל, נמשכת.
"כולנו בטלטלה גדולה", אומרת מנכ"לית העמותה, יעל נוי בת קיבוץ עלומים, שהותקף אף הוא על ידי מחבלי חמאס. "יש לא מעט מתנדבים שהיו מפונים תקופה ארוכה. יש מתנדבים שחזרו להסיע, יש כאלה שביקשו להשהות פעילותם ויש כאלה שאולי לא יחזרו", היא אומרת. אביה של יעל, חבר עלומים, התנדב בעמותה ונהג להסיע חולים ממחסום ארז וממחסום תרקומיה. "קהילת הקיבוץ פונתה לנתניה, ומאז 7 באוקטובר הוא בקושי נוהג. זו הייתה טראומה גדולה ועכשיו הכול יותר קשה", היא מספרת.
חלק מחברי הקיבוצים שהתנדבו בעמותה הפנו את זמנם ומרצם, לפחות לעת עתה, לעזרה למפונים במקומות השונים. "יש כאלה שהפסיקו כי הם עסוקים בהתנדבויות אחרות. בחצרים עסוקים בקליטת קהילת בארי, יש מתנדבים שפנו לעזור בחקלאות, לשיקום קיבוצי העוטף או דברים אחרים. היו מתנדבים עם לב שבור שהרגישו שהם לא יכולים להיות עוד חלק מהעמותה, לפחות לא כרגע, ויש מעטים שביקשו לא להיות בקשר. יחד עם זאת יש מתנדבים רבים שממשיכים להסיע חולים פלסטינאים וקרוב למאה מתנדבים חדשים".
בומבה לפרצוף
אילנה נאור מקיבוץ נען היא מתנדבת העמותה בשנים האחרונות, שהסיעה ילדים פלסטינאים חולים לבתי החולים בארץ. לעמותה הצטרפה אילנה שמגדירה את עצמה "שמאלנית טיפוסית", מתוך תחושה ש"אני לא רק מדברת אלא גם עושה משהו שאולי יקדם את השלום בין העמים" היא מספרת. "7 באוקטובר נתן לי בומבה לפרצוף. בן של אחיין שלי נרצח בנובה והרגשתי שפחות נכון לי להסיע עכשיו. במתקפת הטרור נרצחו גם מתנדבים מהעמותה ועודד ליפשיץ עדיין חטוף. בנען יש שני חברים שהתנדבו בעמותה והסיעו הרבה שנים. הבנים שלהם נרצחו והם הפסיקו להסיע, לפחות כרגע". בשלב זה מסיעה אילנה ילדה אחת מרמלה.
"לקחתי צעד אחורה. יכול להיות שמתישהו אחזור לעשייה. הדעות שלי לא השתנו, רק ההסתכלות שאולי אנחנו קצת נאיבים, שהם לא רוצים אותנו פה ושיש שנאה חזקה אלינו. הלוואי שנוכל לחיות פה יחד. בעמותה קיבלו את זה בהבנה, יש לי חברים שממשיכים להסיע ולהם זה בסדר. כל אחד עם התחושות שלו".
לא מקבל שאין עם מי לדבר
אהוד בר משדות ים מתנדב בעמותה משנת 2018, והצטרף לאחר ששמע את יובל רוט מייסד העמותה מספר את סיפור הקמתה. "אמרתי ניסע פעם אחת נראה איך זה עובד. הרעיון מצא חן בעיני מבחינה אנושית, יחסי יהודים-ערבים. אני אוהב לנהוג, נהנה לנהוג, התחלתי בקטן ועם הזמן נוספו נסיעות. כיום אני נוסע בין שלוש לארבע פעמים בשבוע. מחזיר את החולים מבתי החולים ברחבי הארץ, בעיקר משיבא ורמב"ם, למחסומים. אם בעבר החזרתי למחסום ארז, אפרים, תאנים (ליד קלקיליה) וג'אלמה, היום הצטמצם בעקבות המלחמה למחסומים בריחן, אליהו ובאזור ירושלים, המעברים שפתוחים".
דעותיו של אהוד לא השתנו אחרי 7 באוקטובר וזאת למרות שבנו של בן דודו נהרג אף הוא ביום הראשון למלחמה. בן הדוד הפסיק את ההתנדבות. "אני יכול להבין אותו ומכבד את הדעה של האנשים בעמותה שפרשו בעקבות המלחמה".
מה גורם לך להמשיך אחרי 7 באוקטובר?
"מבחינת המטרות אני לא רואה שחל שינוי. עם מי יש לנו עסק ידענו גם קודם. האם יודעים עכשיו איך לטפל בנושא – זו שאלה. אני לא מקבל את האמירה שאין עם מי לדבר. אני מניח שיבוא יום והדברים ישתנו ועכשיו תורם את חלקי הקטן לקירוב הלבבות בין שני הצדדים ליום שיבוא, זו עיקר המשימה. לא אנחנו ולא הם מתכוונים לעזוב, ואני עושה את חלקי כדי לתרום ולעזור במה שאני יכול בגילי".
מתנדבת אחרת בעמותה אמרה שאחרי 7 באוקטובר יש הבנה שהם שונאים אותנו.
"אין להם הרבה סיבות לאהוב אותנו, ברור שיש שם התנגדות. אני לא שופט אותם, כמו שאני לא שופט את אלו שרוצים לחזור להתיישב בחבל עזה. יש כאלה שמתפתחת אצלם שנאה ויש כאלה שפתוחים לקבל מידע שונה, כל אחד קובע את עמדתו. כשאומרים 'אין עם מי לדבר' זה תירוץ לכך שלא יהיה שלום.
מה שקרה ב -7 באוקטובר לא הוכיח לי שכל העם בעזה הוא כזה. גם המתיישבים ביהודה ושומרון, רובם אזרחים טובים שרוצים יחסים טובים עם הערבים. הרוב, משני הצדדים, לא רוצים לפתור בנשק ובכוח את המצב. יש אחוז קטן שחושב אחרת אבל מי שקובע את סדר היום הם הקיצונים, שהם לא הרוב, וחלק גדול שנגרר בעקבותיהם. יש קיצונים משני הצדדים. קיצוניות היא רעה גם מהצד שלנו וגם מהצד שלהם. הבוזזים של 7 באוקטובר רצו לפני זה על הגדרות, הבעירו צמיגים וניפחו בלוני תבערה. החמאס והאוהדים שלו הם לא כל העם".
.
אין יומרה שזו פעילות שתביא את השלום
פעילות העמותה היא סוג של תקווה ואמונה ששני העמים יכולים לחיות יחד בדו-קיום, ושדרך מחוות המגיעות מהעם, ולא מהמנהיגים, יוכלו שני העמים לחיות פה, בסופו של דבר, בשלום.
האם מתקפת הטרור של 7 באוקטובר לא ניתצה את האמונה הזו? אחרי הפשיטה של מחבלי הנוח'בה, הרצח, האונס, ההתעללות, עוד נכנסו "סתם" עזתים להמשך בזיזה, השפלה ואולי גם חטיפות.
"גם לפני 7 באוקטובר לא הייתה לעמותה יומרה שזו פעילות שתביא את השלום" אומרת יעל. "מבחינתי זו עשיה אגואיסטית שלי בתוך אזור שהיה מסוכסך גם קודם. לעשות מעשה טוב, לא לצורך משהו, משהו קטן ופרטי שהרגשתי שאני צריכה ללכת בדרך הזו כשאין הבטחה שיהיה טוב. למרות שאין ולא הייתה יומרה שהפעילות הזו תביא שלום, אני כן רוצה להכיר ולפוגג את הזרות והחשדנות. משני הצדדים יש שוחרי שלום ושקט וכאלה שמחפשים דם ומלחמה, וזו הסיבה שאני ממשיכה בעמותה גם אחרי מה שהיה".
יש מי שיגידו שלא חסרים גם בתוך המדינה אנשים שזקוקים לעזרה.
"יש בארץ עמותות שנותנות מענים לצרכים שונים של אוכלוסיות. העמותה הזו קמה כדי לתת מענה למשפחות שאין להן מענה אחר. יחד עם זאת כל בקשה שמגיע לפתחי אני מנסה להיענות לה, בין אם זה מפונים מהעוטף שזקוקים להסעה או ילד מאילת שהיה צריך להגיע לאיכילוב, מבקשי מקלט שאין להם איך להגיע לבית חולים, או אדם מפרדס חנה. אני לוקחת בחשבון שלישראלים יש לרוב ערוצים אחרים בהם הם יכולים להיעזר".
הייתה ביקורת ציבורית קשה שסינוואר, שפיקד על הפשיטה האכזרית, קיבל טיפולים רפואיים בעת שהיה אסיר בישראל. אולי אתם מסיעים פלסטיני שבעתיד יקום לרצוח ישראלי?
"גם כשמחבל נפגע בשדה קרב ומגיע לקבל טיפול רפואי, הרופאים מעניקים לו טיפול. חולה פלסטיני שיוצא לקבל טיפול רפואי בישראל, עבר את מנגנוני הביטחון וקיבל אישור לצאת. זה לא תפקיד שלנו לשאול שאלות. גם אלו שאנחנו מסיעים לא שואלים אותנו מה עשינו בצבא. לשני הצדדים יש חלק בסכסוך המדמם".
זה דלק בשבילם
תרומה ב"עיגול לטובה" לטובת החזרי דלק למתנדבים
"בדרך להחלמה" היא עמותת מתנדבים ישראלית המסיעה חולים פלסטינים, בעיקר ילדים, לטיפולים מצילי חיים, מן המחסומים בגדה המערבית ובעזה אל בתי החולים בישראל ובחזרה. העמותה מסייעת גם ברכישת ציוד רפואי במקרים מיוחדים, ובארגון נופש וימי כיף לחולים ולמשפחותיהם.
העמותה הפועלת כבר מעל שני עשורים הוקמה על ידי יובל רוט בעקבות צורך שפגש בעת שהצטרף לפורום המשפחות השכולות הישראלי פלסטיני, לאחר שאחיו אודי נרצח בשנת 1993 על ידי אנשי חמאס כשחזר משירות מילואים ברצועת עזה. בפורום פגש יובל את מוחמד כבהא מהכפר יעאבד שבאזור ג׳נין, שביקש עזרה להסיע את אחיו, שחלה בסרטן, ממעבר הגבול לבית החולים רמב"ם.
שטף של בקשות דומות הגיע מעוד ועוד אנשים מהכפר ומהאזור כולו. יובל זיהה את הצורך, והתגייס לעזרת שכניו הפלסטינים, שנזקקו לטיפולים רפואיים שלא היו זמינים בגדה המערבית ובעזה.
הרשות הפלסטינית מממנת את הטיפולים, אך מכיוון שאין תחבורה ציבורית מהמעברים לבתי החולים, העלויות הגבוהות של הנסיעה היוו משוכה שהיה קשה למשפחות החולים להתגבר עליה.
הפעילות התרחבה וצמחה לארגון שמקיים עשרות אלפי נסיעות בשנה. כ-1,200 מתנדבים מעניקים הזדמנות לריפוי, באמצעות מחווה פשוטה של הסעה ברכב.
התנדבות ותרומות
"בדרך להחלמה" זקוקה תמיד למתנדבים וגם מבקשת את עזרת הציבור בתרומות דרך "עיגול לטובה". "התרומות לעמותה נחתכו ב-7 באוקטובר. בעצם גיוס הכספים הופנה לצרכים פנימיים שהם ראויים ומוצדקים" אומרת יעל נוי מנכ"לית העמותה. "בהצטרפות ל'עיגול לטובה', נתרמות בכל קנייה כמה אגורות שמצטברות לחמישה עד שבעה שקלים בחודש. הכסף מיועד בעיקר עבור החזר דלק או השתתפות בדלק למתנדבים המסיעים את החולים במכוניותיהם הפרטיות, וחלק ממנו גם עבור משכורות למי שעובד במרכזי התיאום. זה כמה אגורות שלנו עוזרות להמשיך ולקיים את הפעילות".
קישור לעיגול לטובה: igul.org.il/amutot/theroadtorecovery
