הורים רבים לא רוצים להתעסק עם "חומר הנפץ", הורשת נחלה, וכל אחד מטעמו – אי רצון לפגוע במישהו, תחושה של "אצלנו זה ברור", או אפילו "אחרינו המבול". שיסתדרו. למרות שפעמים רבות מה שברור להם – לא ברור לשאר המשפחה, העיסוק ביום יום שואב את רוב הזמן האנרגיה ולמי יש כוח לזה. השנים עוברות ולפתע המשבר קורה בצורה מפתיעה וקשה – הורשת נחלה
ביום ראשון הושבעה ממשלה בישראל. התיישבתי לראות את הטקס החגיגי, מולי על המרקע ישבו נתניהו וגנץ, כשמאחורי גבם דוד המלך מנגן בנבל ומשה רבנו אוחז בלוחות הברית, ביצירתו היפה של שגאל "יציאת מצריים". על מנת להושיב את השרים הרבים במרחקים המחויבים, נדרשו להושיבם בטרקלין מרווח. הטקס היה ארוך (36 שרים…), וכבר תוך כדי צפייה זרמו המון דחקות בקבוצות הוואטסאפ על המשרדים "המומצאים" והג'ובים שקבלו מלחכי פנכה. כמה ביקורות נשמעו סביב תהליך הרכבת הממשלה, כמה האשמות הוטחו סביב העלויות הבזבזניות של משרדי הממשלה החדשים ועוד בתקופת משבר הקורונה.
מחשבותיי נדדו למשפחות שאני מלווה ולהליכי גישור, ומצאתי שאני מזהה דמיון בין העבודה שלי למעשה הרכבת הממשלה. נשמע מופרך? אז כמה נקודות שצצו מהתהליך, כמובן מבלי לנקוט בעמדה וללא דעה פוליטית עד כמה שאפשר.
בחירה בין אלטרנטיבות – בתהליכים של הורשת נחלה במשפחה מתעוררים לפעמים רגשות של כעס וקיפוח. אחד הכלים האפקטיביים בגישור, שמקדם אנשים אל עבר המטרה הוא בחינת האלטרנטיבות המעשיות הקיימות בפועל. ראש הממשלה חזר ואמר בהשבעת הממשלה: "הבחירה היא בין בחירות רביעיות לממשלה גדולה." כלומר ממשלה רזה וזריזה לא הייתה יכולה בשום שלב להיות אלטרנטיבה מעשית במצב שנוצר.
ובנחלות – במשפחה שבה ההורים בחרו להעביר את הנחלה לבכורה, לפעמים הילדה השנייה אינה באמת אופציה (מבחינת ההורים) משיקולים שונים. ועל כן האופציה השנייה האמיתית היא מכירת הנחלה על כל מה שכרוך בזה. ובבחירה בין שתי חלופות כאלו ישקלו השיקולים והמחירים הכרוכים בכל אופציה והטובה ביותר תבחר. נכון יותר להיאמר – האופציה הרעה פחות תיבחר.
"תחושת הידיעה מתחילה תהליך של קבלה ריפוי והשלמה. הידיעה שנבחרתי לתפקיד מסוים, גם אם הוא לא מה שחשקה נפשי – גורמת בסופו של תהליך להתמקדות במה שיש וללמידה של התפקיד או המצב החדש. גם אם לא אני והוא זה שזכה בעסק/נחלה – אני יכול לראות את הצדדים החיוביים בהחלטה שכזו"
כשאני שואלת את עצמי היום, האם ממשלה בזבזנית ונטולת מכנה משותף אידיאולוגי עדיפה על פני בחירות רביעיות, ששוב תהיינה נטולות הכרעה של ממש, היום אני משיבה לעצמי שכן. זו אלטרנטיבה ממש לא טובה, אבל היא טובה יותר מהגרועה ממש (בחירות). לעומת זאת, ימים יגידו אם הממשלה תצליח למלא את ימיה, שכן אם לא תצליח – אז אולי עדיף כבר בחירות היום.
תחושת חמיצות – יחד עם תחושת החגיגיות של השבעת הממשלה הגיעה גם תחושת חמיצות. ההוא שלא יהיה שר. ההיא שקיבלה משרד לא נחשב. שכיח מאוד שבמשא ומתן תחושה של חמיצות תרחף ממעל. השאיפה היא שתהליך המשא ומתן וההסכם שייחתם ימתנו כמה שיותר את התחושה הזו, ושתחושת ההישג מההסכם תאפיל עליה.
בחירת יורש – להדיוט הפוליטי נראה מן הצד, כי ראש הממשלה נתניהו לא עוסק במינוי יורשו הפוליטי, אינו מטפח כזה ואם יש כזה אז לנו בציבור לא ברור מי זה, מה גם שמי שהעז לקרוא תגר על נתניהו – כמו סער או ברקת – מצא עצמו מחוץ לממשלה. אז מה יהיה ביום שאחרי נתניהו בליכוד? אני משוכנעת שאכפת לו.
ההורים שפונים אליי ולא בחרו ביורש שלהם חושבים כי השיטה הזו אולי טובה גם עבורם. ההמלצה שלי אליהם הפוכה. הורים רבים לא רוצים להתעסק עם "חומר הנפץ" הזה וכל אחד מטעמו. אי רצון לפגוע במישהו, תחושה של "אצלנו זה ברור", או אפילו "אחרינו המבול". שיסתדרו. למרות שהרבה פעמים מה שברור להם לא ברור לשאר המשפחה, העיסוק ביום יום שואב את רוב הזמן האנרגיה ולמי יש כוח לזה. השנים עוברות ולפתע המשבר קורה בצורה מפתיעה וקשה. הרי אין ספק שהמשפחה והמשק חשובים לכם ההורים. אז עשו את המאמץ המורכב הזה, וקבעו מנגנון ליום שאחריכם.
צמיחה פנימית
השלמה – תחושת הידיעה מתחילה תהליך של קבלה ריפוי והשלמה. הידיעה שנבחרתי לתפקיד מסוים, גם אם הוא לא מה שחשקה נפשי – גורמת בסופו של תהליך להתמקדות במה שיש וללמידה של התפקיד או המצב החדש. גם אם לא אני והוא זה שזכה בעסק/נחלה – אני יכול לראות את הצדדים החיוביים בהחלטה שכזו. היו לא מעט אנשים שהתקשרו כמה שנים לאחר הסכמי הורשה וסיפרו לי, שלמרות שלא קיבלו את הנחלה – התהליך והתוצאה גרמו לצמיחה פנימית שלהם ולהזדמנויות שצצו לאחר התהליך.
צעדים של הרגע האחרון – האם מישהו חשב לפני שבוע כי יואב גלנט יהיה שר החינוך? על זהותו של שר האוצר אנחנו יודעים מזה כמה שבועות ואילו היום בבוקר, מישהו שלא חשבתי שובץ באופן הכי מפתיע. לעיתים סביב שולחן הגישור צצים רעיונות של הרגע האחרון, שלעיתים הם אלה שמתקבלים בסופו של דבר.
הרבה מהרעיונות של הרגע האחרון מגיעים מהמגושרים. רגע לפני שאתם מציעים שנתחיל את הגישור במפגש האחרון – אז נדע כי הזרמים העמוקים שעלו במהלך העיבוד של כל מפגש, יחד עם הסרת מחסומים, מותשות מהתהליך וההתכנסות ל"דד ליין" מביאים לתוצאה מפתיעה בתוך המשפחות/מפלגות.
שוויון במשא ומתן – והתשובה הפשוטה והאמיתית היא שאין שוויון. יש שאיפה להוגנות, מענה על צרכים (מישהו אמר שר לענייני מים?), מצד שני חשוב שלא יהיה פער גדול מדי בסיכום הפנים משפחתי.
בממשלה שהושבעה יש לכחול לבן כמות שרים לא פרופורציונית יחסית לגודלה. איך זה קרה כולנו זוכרים. במשא ומתן של הדקה ה-90', תוך קריאת מפת הצרכים אחד של השני. האם התסכול שחשים שרי הליכוד מחוסר השוויון הגדול שקיים לטובת כחול לבן יפרקו את הממשלה? לא ברור אבל זו בהחלט נקודה שתחייב כל הזמן תשומת לב ותחזוקה.
אז מה נאחל לממשלה החדשה?
ראשית, נשמח עבורנו המגזר הכפרי, שעוד שנה וחצי יכהן ראש ממשלחה שגדל במושב, ועוד כמה וכמה שרים ממושבים ומקיבוצים, בין אם בהווה או בעבר, בעמדות המפתח המשפיעות ביותר בפוליטיקה הישראלית. שנית, נאחל לכולם הצלחה ושיובילו אותנו לעתיד טוב יותר, בתקוה שיהוו לנו דוגמא אישית של עשייה וחריצות ואחדות.
הורשת נחלה – הוא דורש שאעביר לו את הזכויות על המשק שלי
