אחרי שהשתחרר מהצבא ובעקבות מותו הפתאומי של סבו קיבל מתן הרוש, ממושב בן עמי, את האחריות על המשק המשפחתי * לאחר הלימודים במכללת תל חי מונה ב-2015 לאגרונום המשתלה ב"תרביות רהן" – משתלת עצי הפרי הגדולה בישראל ומהמשתלות הגדולות בעולם בתרביות רקמה * בשנה שעברה מונה למנהל מעבדות החברה בארץ ובעולם * סיפורו של דור שלישי לחקלאים במושב
מתן הרוש (36), דור שלישי לחקלאים ממושב בן עמי שבמועצה האזורית מטה אשר, נשוי למוריה ולבני הזוג תאומים בנים, בני שנתיים ושמונה חודשים. מאיה אימו של מתן בת המושב והכירה את אביו, דוד הרוש, שהתגורר בנהריה הסמוכה, הגיע למשק והפך לחקלאי, עוד בתקופה שהיתה למשפחה רפת, לולים, בננות, ליצ'י ואבוקדו.
"סבא שלי, מיכאל רוטמן היה בין ראשוני בן עמי והוא למעשה הקים את המשק. אבא שלי הגיע והשתלב בעבודה ולאחר כ- 20 שנה עבר לצורפות. סבא שלי בעצם החזיק את המשק מה שנקרא עד יומו האחרון, עד גיל 90. הוא נפטר במפתיע בשנת 2008. מספר ימים לפני שהוא נפטר עוד קטפתי איתו אבוקדו במטע. בדיעבד התברר שהיה לו כנראה איזה אירוע לבבי, הוא עבר אותו וחשבו שזה שפעת. אמרו לו: 'תנוח בבית', זו הייתה טעות בדיאגנוזה.
"זה אירע קצת אחרי שהשתחררתי מהצבא וחזרתי למשק, עבדתי במשק. וכשהוא נפטר היה ברור שאמשיך את דרכו. תמיד עבדתי במשק אבל כשהשתחררתי מהצבא נכנסתי קצת יותר לעניינים ואז כשהוא נפטר אז מה שנקרא 'נזרקתי למים' – כל הניהול השוטף בעצם עבר אליי. אבי עדיין עובד במשק מפעם לפעם כשצריך. היום אני עושה הכל וכשצריך מביא עובדים יש לנו האס, אטינגר ועוד."
מחירי האבוקדו קצת ירדו באחרונה, לא מה שהיה בשנתיים האחרונות.
מתן: "זה בסדר, מה שהיה בשנתיים האחרונות ידענו שאלה לא המחירים האמיתיים. זה היה בונוס מה שנקרא, אבל נכון, ככל שעוברות השנים יותר קשה להיות חקלאי קטן במושב."
תרביות רקמה
אחרי שהשתחרר מהצבא ועבד במשק וכן כשכיר במשקים ועסקים אחרים, הלך מתן בשנת 2011 ללמוד חקלאות במכללת תל חי. "לא עשיתי אחרי הצבא את 'הטיול הגדול' כי בעקבות מותו של סבא שלי כל התוכניות השתנו. הגעתי למשק אחרי הצבא ב-2008, בדיוק אחרי הקרה הגדולה שהיתה וסבי נפטר כשבועיים אחרי הקרה שהייתה באמצע ינואר. מאז אני במשק.
"בסוף שנת 2015 סיימתי את הלימודים עם תעודת אגרונום והתחלתי לעבוד בתרביות רהן (רהן – ראש הנקרה), חברת אגרו-ביוטכנולוגיה, עם מעל 40 שנות ניסיון בריבוי ובהשבחה של צמחים. רהן היא החברה הגדולה ביותר בעולם המערבי לייצור בננות ופלנטיין בתרבית רקמה.
"קודם כל, אנחנו המשתלה הכי גדולה בישראל ואנחנו בין החברות הגדולות בעולם בנושא של תרבית רקמה. עיקר התוצרת שלנו היא בננות – אנחנו מייצרים 20 מיליון שתילים בשנה ויש לנו ארבע חברות בנות ברחבי העולם. היום העולם צורך בעיקר בננות מתת זני קבנדיש. יש לנו גם זנים של בננה אדומה, בננת-תפוח ועוד."
מהי בעצם הטכנולוגיה של תרבית רקמה?
"טוב אז אני אסביר. כפי שאמרתי אנחנו מייצרים בעיקר בננות, כנות נשירים, ניקוי מווירוסים בזני בטטות, עצי זית, הדרים, שתילי נשירים למיניהם. את הבננות וכנות הנשירים אנחנו מייצרים מתרביות רקמה, זיתים זה בהשרשות. לגבי האבוקדו, אנחנו בעצם הראשונים בעולם שמייצרים כנות אבוקדו מתרבית – אנחנו הראשונים שיצאנו עם זה ברמה מסחרית – יש היום כבר חלקות נטועות של כנות אבוקדו מתרבית רקמה שייצרנו ושאנחנו כמובן במעקב עליהם.
"צריך להדגיש שאנחנו מייצרים כנות ולא זנים, אם כי גם זנים אפשר להרבות בתרבית רקמה. שתילוני אבוקדו מורכבים מכנה ורוכב (שהוא מביא את הפרי), כאשר יש מגוון של כנות אבוקדו – יש את המערב הודיות, מכסיקניות, כנות VC שאצלן התהליך קצת שונה בהשוואה לאחרות, יש גם את הכנות הישראליות – דגניה 117, אשדות 17, צריפין 99 ועוד שגם אותן אנחנו מייצרים. בעצם בישראל אנחנו מייצרים סדר גודל של 200 אלף שתילי אבוקדו בשנה; כ-160 אלף שתילי נשירים מורכבים בשנה וכ-250 אלף כנות נשירים – כל שתלני הנשירים בעצם קונים מאיתנו את הכנות – אנחנו מייצרים גם כנות בתרבית וגם שתילים סופיים ללקוח.
"לגבי הבטטות, לצורך העניין, יש כאן עניין של וירוסים, וצריך להבין כשיש בבטטות וירוסים החקלאי מקבל יבול של טונה וחצי שתיים לדונם ואילו כשזה נקי מווירוסים זה יכול להגיע גם לחמש ושש טון לדונם. אנחנו בעצם היחידים בישראל שיודעים לעשות ניקוי מווירוסים לזני הבטטה השונים. מגדלי הבטטות מביאים לנו את הזנים, אנחנו בעצם מרבים ומחזירים להם אותם מוכנים לשתילה ונקיים מווירוסים."
תוכל להסביר לקוראים איך הופכים תרבית רקמה לכנה?
"לוקחים כנה קיימת בעצם, לוקחים מקטע מהעץ, לוקחים ענף עם פקע (עם עין), וזה עובר פרוטוקול גידול שלנו, עובר חיטוי ועובר למצע רווי בסוכרים והורמונים, מצע ריבוי. אם ניקח לדוגמא בננות, אז מכל אקספלנט של בננה שאתה לוקח אתה יכול לייצר מאות וגם אלף שתילים בטכנולוגיה הזאת. התהליך הזה, מהרגע שהכנסת את הפקע הזה עד השתיל הסופי, אורך סדר גודל של כשנה. בדרך השתילונים עוברים תהליך של ריבוי ואחר כך שלב של השרשה, זה תהליך ממושך. זה חד משמעית הייטק.
"הלקוחות שלנו הם קיבוצים מכל רחבי הארץ, מה שנקרא ממטולה ועד אילת, אם זה בעמק הירדן, בגולן, בגליל המערבי, בנגב המערבי, בכל מקום – אנחנו פזורים טוב טוב בכל הארץ."
עבודה חובקת עולם
את העבודה בתרביות רהן החל מתן בשנת 2015 בתפקיד אגרונום המשתלה. בשנת 2021 מונה לתפקיד מנהל המעבדות בחברה. "לחברה שלנו יש סך הכל חמש מעבדות – יש לנו כמובן את המעבדה בישראל ויש לנו מעבדה באקוודור, מעבדה בקולומביה, מעבדה בקוסטה ריקה ומעבדה בפיליפינים. אז חלק מהעבודה שלי היא לנסוע ולבקר במעבדות הללו. יש כמובן מנהל מקומי של המעבדה, שאף הוא ישראלי."
אז אתה נוסע ברחבי העולם?
"קודם כל אני משאיר בבית אישה וילדים ומשק וזה אף פעם לא נוח לעזוב הכל ולנסוע. באביב למשל זו התקופה הכי לחוצה בעבודה במטע. עכשיו חזרתי מאקוודור. אחרי הנחיתה שם גיליתי שאני חולה קורונה והייתי שם בבידוד בשבוע הראשון, כך שחצי מהנסיעה המתוכננת שלי ירדה לטמיון, כי חצי מהזמן לא יכולתי לבצע את מה שבאתי לעשות. אבל בגדול, פעם בשלושה חודשים חלק מהתפקיד הוא לבוא ולראות מה קורה במעבדות בחו"ל."
ומה אתה עושה כשאתה מגיע למעבדה בחו"ל?
"שמע, בסופו של דבר יש לנו בכל מעבדה צוות טוב ומיומן אבל תמיד צריך שמישהו מבחוץ יבוא לראות אם יש בעיות, אם יש תקלות וכדומה. צריך לוודא שהנהלים עובדים כמו שצריך, שהפרוטוקולים נעשים כפי שצריך, שהמקום מסודר, מתוקתק ונראה כמו שצריך. בסופו של דבר יש לנו כחברה התחייבויות לעמוד בהן, יש יעדים. לפעמים יש ברמה המקצועית דברים שצריך לעזור, דברים שקורים בשטח. ברמה התפעולית לכל מעבדה בחו"ל יש מנהל ישראלי וצוות מקומי. תפעולית אני אחראי על המעבדה פה בישראל ומעבר לזה אני בקשר רציף עם המעבדות בחו"ל בשיחות טלפונים, מיילים ומסרונים.
"לא הספקתי לנוע הרבה. אני בתפקיד מנהל המעבדות מינואר 2021, נכנסתי בשיא הקורונה, הספקתי להיות בביקור בקולומביה וכשקצת יצאה הקורונה – מאז הספקתי להיות פעמיים בקולומביה ובאקוודור. לפיליפינים אני נוסע במאי הקרוב. בשגרה זה יוצא כל 3-4 חודשים."
כמגדל אבוקדו שביקר בקולומביה אתה רואה את הגידול במטעים שלהם?
"בקולומביה תמיד היו מגדלים אבוקדו, בשנים האחרונות הם רשמו גידול ובשנתיים האחרונות זה נהיה מואץ. בשונה מישראל בקולומביה יש לך שלושה מחזורים על העץ, כלומר יש לך גם פריחה, גם חנטים וגם פרי על העץ באותו הזמן, האבוקדו שם פורח פעמיים בשנה. אתה רואה על העץ פריחה ופרי מוכן באותו הזמן – זה מדהים.
"כך שקשה להשוות בין ישראל לקולומביה. מבחינת היבולים – אנחנו מספר אחד היום בעולם. אבל המטעים שם זה לא כמו פה. כאן בארץ אתה מגיע אתה רואה חלקה מסודרת עם גדודיות והשקיה, הכל מטופל, בקולומביה המטעים מפוזרים במדרונות ובשיפולי ההרים, פשוט בגלל שאלה הם השטחים שמתאימים להם מבחינת האקלים.
"בכלל התנאים בקולומביה שונים מישראל. כאן למשל אם יהיה קר מידי אז אין תנאים טובים לחנטה, אז אם יש לנו שרב או קרה האבוקדו עלול להינזק. אצלם למשל הטמפרטורות הן כל השנה פחות או יותר אותו דבר, בין 10 ל-22 מעלות וזה לא משתנה. הגשם שם מגיע בקיץ ושונה מאצלנו. אז יש להם את כל התנאים הטובים לפריחה ולחנטה כי לא קר מידי ולא חם מידי. לעומת זאת, אצלנו אנחנו באפריל ורק בשבוע האחרון הטמפרטורות עלו, אנחנו רואים את זה בסופו של דבר במטע, רואים שהפריחה מתעכבת. למשל בשנה שעברה שהיה אביב מאוד קר, אז פרח מאוד יפה אבל בשורה התחתונה החנטה לא היתה מה שציפינו. כאן כל התנאים הקיצוניים משפיעים, להם אין זה, יש להם תנאים אידיאליים לגידול אבוקדו."
על החקלאות
היית רוצה שהילדים שלך כשיתבגרו ימשיכו בחקלאות?
"קודם כל הם גדלים לזה באופן טבעי כחלק מהחיים וקודם כל כערכים, מאוד חשוב עניין הערכים. עבדו קשה כדי להגיע לאן שהגענו, בעבודה קשה ומכלום. זה הרבה מעבר לחקלאות, זה התחיל מאידיאולוגיה, אני לא איש של מילים גדולות – אני מאמין בזה מאוד אבל אני לא מהאנשים שאומרים משפטי מחץ, אבל יש משהו מאחורי כל המשפטים האלה ומאוד הייתי רוצה שלילדים שלי זה יהיה בערכים. מה שבסופו של דבר הם יחליטו לעשות אז הם יחליטו לעשות. החקלאות לצערי לא הולכת ונהיית יותר קלה. אני מאוד מקווה שהילדים שלי יוכלו להישאר בחקלאות ולחיות ממנה , אבל בסופו של דבר יעשו את מה שהם אוהבים ומה טוב להם. בהיבט של החינוך הם כבר שם."
אתם מרוצים פה במושב בן עמי?
"ברור, בסופו של דבר אני בן המושב, ואני אוהב את המקום חבר הוועד המקומי היום. לפני שנתיים הייתי חבר ועד האגודה ועכשיו אני חבר ועד מקומי. בשורה התחתונה כל אחד רוצה לחיות במקום שיש בו קהילה טובה עם חינוך טוב לילדים ושטוב לו שם. למשפחה שלנו יש מעבר לכל אלה את הזיקה לקרקע ואת הזיקה למקום. מוריה אישתי התאקלמה מהר מאוד במושב. המשק שלנו קיים מעל 70 שנה, סבא וסבתא הגיעו לפה מרומניה בהתחלה ובנו את המשק הזה מכלום. אני מאוד אוהב את המקום שאני חי בו. לא יעזור דבר, השקט, האיכות וכל מה שמתלווה לזה הוא חלק מהעניין."
