יערה סולימני, עובדת סוציאלית ממושב כנף, עבדה שנים רבות ביחידה למתבגרים, במניעת התנהגויות סיכון בקרב בני נוער, במועצה האזורית גולן.
גם רעיה בן נעים, ממושב מיצר, עבדה שנים במועצה בליווי יישובים בתחום החינוך הבלתי פורמלי. איכשהו יצא ששניהם עזבו את המועצה. שתיהן הבינו שאין בגולן מענה לבני נוער שנמצאים במצבי סיכון והקימו את עמותת "צורימן לנוער בגולן"
עמותת "צורימן לנוער בגולן"
בשעת בוקר מוקדמת, עדיין צונן ונעים בחוץ, אני מגיע לדרום רמת הגולן ומעט לפני הכניסה למושב מיצר, בלב מטעים, שדות ומרעה בקר, מול נוף פראי עוצר נשימה, אני פוגש את יערה סולימני ממושב כנף, מנכ"לית עמותת "צורימן לנוער בגולן" ואת רעיה בן נעים (37), תושבת מיצר ומנהלת החווה החקלאית, שמייד תבינו שלא מדובר בעוד סתם חווה חקלאית.
יערה סולימני (40) נשואה+4 בנים, מתגוררת עם בעלה במושב כנף בגולן: "במקור אני מבני יהודה, גדלתי ברמת הגולן ואני עובדת סוציאלית בהכשרתי. עבדתי שנים רבות ביחידה למתבגרים של המועצה, יחידה העוסקת במניעת התנהגויות סיכון בקרב בני נוער.
בתוך היחידה ניהלתי את יחידת השטח, היו לנו מרכזי נוער כאלה בכל מיני ישובים בגולן, בני יהודה, חד נס.
לפני כשנתיים החלטתי שאני עוזבת את המועצה ומקימה פה עמותה בגולן לבני נוער, שמטרתה היא מניעת התנהגויות סיכון וגם במטרה להגדיל את האפשרויות וההזדמנויות לבני נוער שגרים בגולן כי כמו שאני אומרת: 'אנחנו בפריפריה של הפריפריה של הפריפריה'."
שם העמותה שיערה הקימה הוא "צורימן לנוער בגולן" ע"ש כפר נטוש ובוסתן מקסים ליד גבול סוריה ובאחרונה סיימה העמותה את הקמת מרכז נוער במושב אניעם שהוא למעשה בית קפה וגלריה בכפר האמנים.
"לקחנו את השם צורימן כמשל לבני נוער שלנו, שלא תמיד רואים ולא תמיד מכירים אותם וכשמכירים אותם באמת אתה מגלה בוסתן עם עצי פרי מדהימים וזה על הגבול ומתאים," מסבירה יערה.
מרכז נוער – בית קפה וגלריה
"כעיקרון לעמותה שלנו יש כרגע שני פרויקטים," מסבירה יערה. "הפרויקט הראשון הוא הקמת החווה החקלאית לבני הנוער בגולן ואת הפרויקט השני כבר חנכנו במושב אניעם – שם הקמנו מרכז נוער, כמו בית חם לנערים ולנערות.
הנערים והנערות מגיעים למרכז הנוער אחרי בית ספר, מקבלים ארוחה חמה עם צוות של אנשים שעוטף אותם באהבה, כשהמטרה היא שיהיה להם איפה להיות ולדבר עם מבוגרים משמעותיים.
"החלטנו שאנחנו רוצים לעשות משהו גם מעבר, אז הקמנו פה בית קפה וגלריית אמנות – יש לנו בני נוער מאוד מאוד מוכשרים ויצירתיים, שכבר התחילו להציג במרכז את יצירותיהם.
ערכנו כבר ערב השקה של ברנקו-וייס, שעושים איתנו שיתף פעולה וזאת תהיה גלריית הבית שלהם. בני הנוער הקימו את בית הקפה שלנו ביחד מאפס – עם יועצים שבאו בהתנדבות לייעץ להם.
הם חשבו על קונצפט, תפריט, תמחור, תכנית עסקית, משכורות, הם מנהלים את בית הקפה ממש בעצמם.
"המטרה גם לייצר פה איזשהו מרחב אורבני של מוסיקה, הולכים להיות כאן ערבי שירה, ג'אם סשנים, הופעות בני נוער – קצת להכניס תרבות לגולן, להביא תרבות צעירה לגולן.
בעתיד יהיה פה גם תיאטרון נוער. כל יצירות האמנות הן של בני נוער – ציורים, עבודות קרמיקה ופיסול, חלקן לתצוגה, חלקן למכירה, כדי שבני נוער יוכלו גם להתפרנס פה. אנחנו בעצם רוצים לייצר פה איזושהי הזדמנות חדשה שתאפשר להם לשנות את הכיוון."
מלבד סדנאות אמנות מרתקות (מוסיקה, בישול, קונדיטוריה, קרמיקה, כתיבה, מקרמה ועוד), מעניקים במרכז הנוער טיפולים פרטניים וקבוצתיים, התנדבות בקהילה, הכוונה תעסוקתית, יזמות עסקית והכוונה לשירות משמעותי בצבא.
יערה: "לאחר אין סוף שיחות עם נערים ונערות ומתוך שנות עבודה רבות של טיפול וסדנאות לבני נוער, הבנתי שהנוער זקוק לדבר עם אדם שיודע להקשיב לו, שמתחבר אליו ושעוזר לו לגלות את עצמו מתוך תהליך משותף ועמוק של ברור פנימי.
הקמתי את העמותה הזו מפני שאני מאמינה שלשים את נוער השוליים במרכז, זו השקעה משתלמת! והזדמנות להשקיע בעתיד טוב יותר."
החווה החקלאית
ליד מיצר, אנחנו נכנסים לשטח חקלאי, שבו נראית התחלה של מטע מעורב – כמה שורות של עצי הדרים, שורה אחת של עצי זית ומה שנראה התחלה של גינת תבלינים. כאן מתכננת השתיים להקים חווה חקלאית לבני נוער בגולן.
רעיה בן נעים, מנהלת החווה החקלאית: "במיצר מתחילים עכשיו בחלוקת הנחלות, והתחילו גם בהקצאת חלקות אורגניות ב'מצוק האורגני', 7 דונם כל אחת. אז אני החלטתי שאני לוקחת את השטח הזה לטובת החווה.
כאן הכניסה והיכן שהרשת צל הכחולה הולכת להיות פינת התכנסות כזאת. כיוון שמדובר בשטח חקלאי אסור לנו לעשות פה מבנים, אנחנו רק יכולים להקים פה חממה או בית רשת. כאן ממול יהיה בוסתן של עצי פרי, יהיו פה עצי פרי מכל הסוגים. כרגע יש פה קצת הדרים, קצת תפוחים וכמובן עצי זית.
המטרה היא לשתול פה כמה שיותר עצים, כדי שיהיה פה כמה שיותר צל ופרי – ובין לבין הילדים יוכלו לעבוד פה בחקלאות.
בחלק השני אנחנו מתכוונים לגדל ירקות, משהו שגם ישרת גם את בית הקפה שלנו באניעם, הכל כמובן יעשה ביחד עם הילדים ובני הנוער. לעת עתה, בשל שנת השמיטה הפסקנו לנטוע."
איך את הגעת לעמותת "צורימן לנוער בגולן"?
רעיה: "יערה ואני מכירות עוד מהתקופה בה עבדנו ביחד במועצה האזורית גולן. במועצה עבדתי במחלקת ילדים ונוער בליווי ישובים – מנהלי חינוך, מנהלי קהילות, מדריכים, מד"בים – כל מי שקשור בחינוך בישוב – בכל מיני תהליכים אסטרטגיים בחינוך הבלתי פורמאלי של היישובים השונים.
התחלתי את העבודה בחינוך הפורמאלי, הייתי מורה ומחנכת של עולים מאתיופיה ואחר כך עברתי לעבוד במועצה, שם עבדתי בשבע השנים האחרונות. בדיוק לפני הקורונה החלטתי שאני עוזבת את המועצה. זה היה במרץ 2020, בדיוק כשהקורונה רק התחילה – ואז כולם פתאום יצאו לחל"ת ואז אמרתי לעצמי: 'רגע, יכול להיות שעשיתי פה איזושהי טעות?'
אבל האמת שהעזיבה הייתה אחרי המון שנים של תכנון וחלומות. מאותו רגע שהתבגרתי והתחלתי קצת לחשוב 'מה אני רוצה להיות כשאהיה גדולה' – חשבתי תמיד על הכיוון הזה של הקמת חווה חקלאית.
"כנערה, עזבתי את בית הספר בכיתה יא' – גם כי לא מצאתי את המקום שלי שם וגם בגלל שהיו לי בעיות קשב וריכוז – שאז עוד לא כל כך ידעו לאבחן אותן.
זה בוודאי לא כמו היום שיודעים קצת יותר לטפל והאמת שגם היום לא ממש יודעים כיצד לטפל בבעיות קשב וריכוז וזאת הסיבה שאנחנו כאן.
אז עזבתי את בית ספר והלכתי לעבוד בחווה ביהודה ושומרון, ופתאום הבנתי שיש בשביל מה לקום בבוקר ואף אחד לא מכריח אותך לעשות משהו שאתה לא מתחבר אליו.
זו לא הייתה חווה חינוכית – אתה מגיע, מקבל דירה, פשוט מקום להיות בו ולעבוד. נתנו לנו מקום לכל מיני חבר'ה כמוני שלא מצאו את עצמם בבי"ס. וזהו. שם התחלתי להבין במה מדובר, שם התחיל הרעיון להבשיל במחשבותיי.
בהמשך, כשהתבגרתי, השלמתי את כל הלימודים – למדתי חינוך לתואר הראשון, השלמתי תואר שני בחינוך מיוחד וכפי שכבר סיפרתי עבדתי כמורה ובמועצה."
איך קרה שמנערה מרדנית משהו התחלת פתאום ללמוד?
רעיה: "אני חושבת שבשלב ההוא בחיים שלי פשוט הייתי צריכה משהו אחר. הייתי תלמידה טובה, גם די 'חננה', אבל פשוט לא הייתי מגיעה לכיתה כי רציתי ללמוד לבד, כאילו גם עניינו אותי דברים אחרים לגמרי.
אני דתיה לשעבר, הייתי אז מאוד אידיאליסטית ומתנחלת מהשומרון. היינו הולכים אז להפגנות, עושים דברים, היה לנו דברים הרבה יותר חשובים לעשות מאשר ללמוד.
הייתי אז מאוד פוליטית, היום ממש לא אבל אז זה היה מה שצריך, ככה גדלתי, הייתי מאוד אידיאליסטית וארץ ישראל השלמה וכאילו – מה אני צריכה לבזבז את הזמן שלי ולשבת בבי"ס וללמוד? ככה חשבתי.
אני יכולה להגיע ולעשות את הבגרויות ובית הספר לא קיבל את זה, אם אתה לא יושב כל יום בשיעורים אתה לא פה."
עמותת "צורימן לנוער בגולן"
"אז הבנתי שיש ילדים שצריכים משהו אחר והקמת החווה לילדים כאלו היה חלום שהחל להבשיל. ביקרתי בכל מיני מקומות, כתבתי תוכניות וככה שנים רבות חקרתי את הנושא הזה.
כאשר עזבתי את המועצה זה היה כדי לפנות זמן, יש לי ארבעה ילדים, בית, משפחה, צריך לפרנס וכל זה.
עזבתי את המועצה כדי לפנות זמן ואז לצאת לדרך – ואז פגשתי את יערה שאותה כבר הכרתי מהמועצה."
יערה סולימני: "שתינו עבדנו ממש, ממש טוב בישובים ביחד וזה היה חיבור מתבקש, במיוחד אחרי ששתינו עזבנו למען אותה מטרה!
החיבור ביננו הוליד את שני הפרויקטים שאנחנו מדברים עליהם – החווה החקלאית ומרכז הנוער באניעם, עם בית הקפה והגלריה.
כאמור עבדתי ביחידה למתבגרים של המועצה ועבדתי ביחידת השטח של המועצה, זאת אומרת ללכת לישובים ולאתר בני נוער שנמצאים במצבים סיכוניים ורעיה תמיד הייתה בישובים שיש בו הכי הרבה התנהגויות סיכוניות, נתנו לה את הישובים הכי מורכבים.
אז החיבור ביננו היה ברור בזמן שעבדנו במועצה. יצא שכל אחת עזבה את המועצה בשביל החלום שלה – ואז פתאום גילינו שיש לנו חלום מאוד מאוד דומה ושאפשר להגשים אותו ביחד."
איך מחליטים שנער או נערה נמצאים או מוגדרים כנער/ה בסיכון? זה לא שהם חייבים לעבור איזושהי עבירה פלילית נכון?
יערה: "לא, היום זה לא כמו פעם – שאז היו ממש נערים שהיו בקצה, שהיו התנהגויות סיכון מה שנקרא על הרצף הגבוה. היום זה שונה. היום המדינה מגדירה את כל מי שנכנס/ת לגיל ההתבגרות כמי שנמצא/ת במצבי סיכון – לא נער/ה בסיכון אלא נער/ה במצבי סיכון – מתייחסים להתנהגות סיכון, קרי ההתנהגות שהם מבצעים.
שלא כמו בעבר, עצם החשיפה של בני הנוער לרשתות החברתיות ולאינטרנט, לאלימות ברשת, לפורנוגרפיה, לסמים, אלכוהול כבר מעמידה אותם בסיכון.
גם סמים ואלכוהול הרבה יותר נפוצים, הרבה יותר 'מיין סטרים' – כמעט כל ילד בגיל ההתבגרות ראה או ישב ליד מישהו שעישן… פעם גם הישובים החקלאיים היו מבודדים יחסית, אבל היום בעידן הרשת הכל יותר נגיש – גם הסמים, גם הצפיה בפורנו יותר נגישה, אלכוהול ועוד.
כתוצאה מכך היקף ההתמכרויות מתרחב במספר בני הנוער המתמכרים ולצערנו גם גיל הנמצאים במצבי סיכון יורד.
"זאת אומרת שלא הפחתנו את כמות ההתמכרויות, המספר בכל זאת עולה – אז המדינה היום ממש מגדירה את גיל ההתבגרות כגיל בסיכון. עכשיו, עם מגיפת הקורונה, אנחנו רואים עליה חדה בהתנהגויות סיכון, כמו חרדות, דיכאונות בקרב בני נוער, התקפי חרדה חוזרים, פחד חברתי לצאת מהבית, המון להיות בבית במיטה, נשירה, וזאת מלבד ההתנהגויות סיכוניות אחרות."
נער בסיכון הוא נער שיצא מהמסגרת? איך מאתרים את הנערים והנערות שבמצבי סיכון?
יערה: "לא דווקא יש רצף. אתה למד מההתנהגויות הנורמטיביות בבדיקה של נערים/נערות בגיל ההתבגרות, כאשר היום בנורמטיביים נחשבים היום גם דברים שפעם לא היו נורמטיביים, כולל כל מה שדיברנו עכשיו ויש את הרצף הקשה שזה כולל כבר התנהגות פלילית, מה שכבר דורש טיפול יותר מקיף ורחב יותר."
רעיה: "אני חושבת שכאשר נער או נערה נושר/ת מבית ספר – אז יש כבר נורת אזהרה, משהו לא בסדר – זה כבר ילד שאפשר לטפל בו כי הוא כבר בשלב ההתדרדרות.
הוא הרי כבר מחוץ למסגרת, אבל הרבה יותר קשה זה לטפל בילדים שנשארים בבית או בבית הספר למרות ההתדרדרות, קשה להבחין בהם, והתקופה של הקורונה איפשרה להם להישאר בבית, להזניח קצת את הלימודים ולהיות סוג של בלתי נראים…
זה בדיוק המקום הכי קשה לאבחן ואנחנו רואים את זה גם בתוך המועצה, באיתור של הנערים או הנערות. זה מה שאנחנו רואים עכשיו. מי שמגיע אלינו לעמותה לפעילויות שלנו, זה כבר בני נוער שאנחנו יכולים לטפל בהם.
העניין הוא באמת למשוך אותם להגיע אלינו, לעניין אותם בפעילויות שלנו, לאתגר אותם וזו בעצם המהות של העמותה הזאת."
איך אומרים לנער שהוא נמצא בסיכון?
יערה: "תראה, מה שיפה הוא שאנחנו לא אומרים אבל הם אומרים בעצמם, כי החבר'ה שמגיעים למשל לבית קפה – זה כבר חבר'ה שחלקם באמת כבר נמצאים בסיכון גבוה אבל יש גם חלק שלא ממש נמצאים בהגדרה של סיכון, אבל הם כבר מגדירים את עצמם כך, כי ככה הגדירו אותם כבר היועצות והעובדים הסוציאליים.
הם כבר מכירים את ההגדרה ובקיאים מאוד בתחום הזה, חלקם כבר הסתבכו קצת עם המשטרה והסתבכו עם כל מיני דברים, אז זה באמת מדובר בקצה הרצף.
"אבל פה בחווה החקלאית – המטרה שלנו היא לתפוש את הילד כבר כשהוא בכיתה א', ב', ג', ד', כאילו ממש בצעירותו ולמנוע מראש את ההתדרדרות, שהוא לא יגיע להיות נער שהוא כבר עמוק בעניין הסיכוני.
המטרה היא ליצור איזושהי אפשרות אחרת לילדים שלומדים במסגרות של בית ספר – לשלב אותם פה וכך בעצם לעצור את ההתדרדרות. לתת לילד והילדה משהו אחר שהם כן יכולים להצליח בו ולהצטיין, משהו שהם יכולים להתפתח בו – לקבל הזדמנות להיות משהו מיוחד."
תירמו לצורימן
חשוב לזכור שעמותת "צורימן לנוער בגולן" היא עמותה צעירה מאוד, שהוקמה רק בשנה שעברה ובעצם מדובר בתהליך שקורם עור וגידים בימים אלו ממש.
"אנחנו זוכים לשיתוף פעולה מהמועצה," אומרת רעיה, "אבל הם עדיין לא מסייעים בתקציבים – הם צריכים לראות שזה מצליח, הם צריכים לראות שזה עובד. זה לא פשוט. במועצה מכירים אותנו, מעריכים אותנו וגם סומכים עלינו אבל מצד שני, לגבי תקציבים – הם עדיין מחכים שנוכיח את עצמנו ואז אני מאמינה שהם יעזרו לנו.
אנחנו מאמינים שיהיו שיתופי פעולה, אנחנו לגמרי מאמינות בפרויקט! פתחנו את מרכז הנוער לפני כחודש ואנחנו רואים שהכל זורם, יש לנו היו כבר מעל 30 חבר'ה, אפילו קיבלנו את יוזמת השנה בחינוך, ברדיו, כשתושבי הגולן הם שבחרו אותנו.
זה לא סתם – יש פה משהו חדשני שאמור באמת לתת מענה לבני נוער וילדים שלא קיים היום בגולן."
יערה: "בגולן אין הרבה מענים – אין מענים לבני נוער שבמצבי סיכון ואין מענים לבני נוער שלא נמצאים בסיכון – ובגדול: אין הרבה מענים בתחום העבודה בחקלאות, גם לא בתחום העבודה במסעדנות.
יש בגולן חינוך לא פורמאלי נהדר אבל זה יותר ל'מיין סטרים', כי נער או נערה שגם ככה מתקשים להיות במסגרת קשה להם להשתלב שם.
יש דברים שלא מקבלים מענים ושאנחנו נותנים להם מענה. למשל בבית קפה גלריה שפתחנו, יש שם בני נוער שיש להם אפשרות להתפתח במסגרת אמנותית, יש שם מוסיקה, יש סדנאות. לפני כמה זמן עלה לבמה בחור עם חומר מקורי שריגש את כל הגולן. נערה הקריאה אתמול את השירים שלה, עבורי זה היה כל כך מרגש.
"הרעיון שלנו הוא שגם באמצעות החקלאות אפשר להתחבר לאדמה וגם באמצעות הרוח – לפתח את האמנות שבך, אפשר להצליח ובגדול.
אלה הם הפרויקטים שלנו! למרכז הנוער – בית הקפה והגלריה אנחנו קוראים – המיזם האורבני שלנו ולחווה החקלאית – אנחנו קוראים המיזם השורשי-ערכי-חקלאי שלנו – אנחנו רוצים לגוון כמה שאפשר את האפשרויות וזו רק ההתחלה.
"יש לנו עוד המון תוכניות ואני מקווה שנוכל למצוא להם מימון. כרגע כל מה שיש לנו בא מתרומות – את העצים מהחווה תרמו לנו חקלאים טובים ומשתלות, אנשים נפלאים שמאמינים במטרות העמותה ואכפת להם מבני הנוער והמטרה שהצבנו, למשל, את מערכת ההשקיה תרמה לעמותה חברת נטפים, את עצי הזית תרמה משתלת עמירם בן דרור משדמות דבורה ועוד ועוד.
"בפרויקט מרכז הנוער מלווה אותנו 'מכון ברנקו וייס' ומלווים אותנו אנשי מקצוע רבים, כמו סיוון אור, שהיא מלווה עסקית של בית הקפה; שפית רותי ברודו; השפים רן וגיא פולק, שתרמו לנו ברוחב לב את כל הציוד למטבח ומלווים אותנו בתפריט ובפן העסקי. יש לנו כמובן שיתופי פעולה עם מועצה האזורית גולן ועם המועצה המקומית קצרין.
לאחרונה פתחנו בשיתוף פעולה עם מכון שמיר – לחקר הגולן, אנחנו חושבים ביחד על פרויקט תעסוקה לבני נוער משותף.
בנובמבר הקרוב נצא בגיוס המונים לעמותה, כדי שנוכל להגשים את הקמת את כל התוכניות של העמותה למען בני הנוער והילדים ברמת הגולן."
למעוניינים לתרום לעמותת "צורימן לנוער בגולן", ניתן לתרום ב:
הפקדה לחשבון עמותת צורימן לנוער בגולן ח.פ 580716702, חשבון: 382892, סניף 050, בנק 31 הבינלאומי
