להקמת מתקנים סולארים קרקעיים, כדי לעמוד ביעד שנקבע לשנת 2030 (30%) נדרשים כ-143,000 דונם! כשהחסם העיקרי מפני עמידה ביעדי הממשלה, הוא היקף הקרקע הפנויה, משאב יקר במדינת ישראל. ללא הרחבה משמעותית של הפוטנציאל הקרקעי-חקלאי במרחב הכפרי, סביר להניח שהיא לא תוכל להתממש, אלא באופן חלקי ובמחיר גבוה
בעשור האחרון הוקמו בישראל מתקנים לייצור חשמל סולארי בהיקף של למעלה מ-2000 MW, רובם המכריע במרחב הכפרי. בעתיד ועל מנת לעמוד ביעדי הממשלה להגדלת ייצור החשמל מאנרגיות החשמל ב-30% עד לשנת 2030, צפויים לקום בישראל למעלה מ-16,000 מגה-וואט נוספים של מתקנים פוטו-וולטאיים, גם הם, רובם ככולם, במרחב הכפרי – עתיד האנרגיה המתחדשת בישראל תלוי במרחב הכפרי
להקמת מתקנים אלה נדרשים כ-143,000 דונם! כשהחסם העיקרי מפני עמידה ביעדי הממשלה, הוא היקף הקרקע הפנויה, משאב יקר במדינת ישראל. באופן מסורתי, רשות החשמל מחלקת את השטחים להקמת מתקנים לשני סוגים עיקריים: קרקעי ודואלי. בשטחים "דואליים" מוקמים מתקנים על גבי מבנה קיים (גגות מבנים, מאגרי מים בריכת דגים ועוד), בעוד שמתקנים קרקעיים עומדים בפני עצמם.
לפי הערכת הרשות, שטחים דואליים מהווים עתודה של כ-88,000 דונם (גגות ומאגרי מים יחד), ושטחים קרקעיים כמעט 35,000 דונם. לשטחים אלו מתווספים שטחי קרקע באזור יהודה ושומרון (כ-50,000 דונם), במחלפים (כ-2,500 דונם) ושטחים דואליים נוספים (כ-5,000 דונם). מכאן, בהנחה שהערכות הרשות נכונות, נדרש ניצול של כ-80% מהקרקע שהרשות מעריכה שניתן להקים עליה מתקנים פוטו-וולטאיים על מנת לעמוד ביעדי הממשלה. תחשיב זה כולל בנייה מאסיבית של מתקנים ביהודה ושומרון, עניין מורכב בפני עצמו לאור החסמים הרבים הקיימים על בנייה באזור.
לפי הערכת הרשות, שטחים דואליים מהווים עתודה של כ-88,000 דונם (גגות ומאגרים יחד) ושטחים קרקעיים כמעט 35,000 דונם. לאלו מתווספים שטחי קרקע ביהודה ושומרון (כ-50,000 דונם), במחלפים (כ-2,500 דונם) ושטחים דואליים נוספים (כ-5,000 דונם). מכאן, בהנחה שהערכות הרשות נכונות, נדרש ניצול של כ-80% מהקרקע שהרשות מעריכה שניתן להקים עליה מתקנים פוטו-וולטאיים על מנת לעמוד ביעדי הממשלה. תחשיב זה כולל בנייה מאסיבית של מתקנים ביהודה ושומרון, עניין מורכב בפני עצמו לאור החסמים הרבים הקיימים על בנייה באזור
חסם נוסף מפני מימוש יעדי הממשלה הוא מחסור ברשת החשמל. הטמעה של כמויות כל כך גדולות של מתקנים לייצור אנרגיה במרחב הכפרי, יידרשו הקמה של רשתות חלוקה ושל רשת הולכה, כמו גם מתן פתרונות אגירה בקרבת אזורי הייצור, על מנת להבטיח חיבור של החשמל המיוצר לאזורי הצריכה. הקושי בפיתוח רשת נעוץ רובו ככולו בהליכים הסטטוטוריים הנדרשים להקמת קווי מתח, בפרט קווי מתח עליון.
לאור המתואר, על מנת להבטיח עמידה ביעדי הממשלה נדרשים שני מהלכים סטטוטוריים. הראשון הוא מתן הקלות משמעותיות בהליכי התכנון, הן בהקשר של הוצאת היתרים להקמת מתקנים פוטו-וולטאיים על הקרקע ובשטחים דואליים והן בהקשר של פיתוח רשת. כבר בעת הנוכחית, תכניות המתאר הארציות (מאושרות ואלו שבהכנה) מרחיבות את השימושים שניתן להקים בהם מתקנים פוטו-וולטאיים, בדגש על האפשרות לעשיית שימושים כפולים בקרקע. בנוסף, קיימת מגמת הרחבה בנוגע לפטורים מהיתרי בניה להקמת מערכות פוטו-וולטאיות על גגות, אך נראה שלא נעשה מספיק וניתן לפעול לעשיית צעדים משמעותיים נוספים.
המהלך השני הנדרש הוא הגדלת היקף עתודות הקרקע על ידי הרחבת יכולת השימוש בקרקע חקלאית לצורך הקמת מתקנים פוטו-וולטאיים, כשעניין זה הוא אבן הנגף העיקרית של התכנית הממשלתית לשילוב אנרגיות מתחדשות. ללא הרחבה משמעותית של הפוטנציאל הקרקעי-חקלאי במרחב הכפרי, סביר להניח שהיא לא תוכל להתממש, אלא באופן חלקי ובמחיר גבוה.
כך או כך, לאור היקפי השטח הנדרשים למימוש מדיניות הממשלה, החזון הסולארי במרחב הכפרי, ובעיקר באזור הדרום, עומד להתממש במלואו. ישנה מגמה רחבה של ייזום פרויקטים ואפשר להבחין בלוחות הסולאריים מכסים את הגגות, מבני המשק, מאגרי המים ובריכות הדגים. בעתיד אנחנו צפויים לראות מתקנים רבים נוספים בייעודי קרקע מגוונים, ואין ספק שלעניין זה תהיה גם השפעה מהותית על גיוון מקורות ההכנסה במרחב זה.
עתיד האנרגיה המתחדשת בישראל תלוי במרחב הכפרי | כותב המאמר עו"ד מיכאל מקייה, שותף במחלקת אנרגיה אגמון ושות'
אנרגיות מתחדשות וקיימות במרחב הכפרי
כותב המאמר: עו"ד מיכאל מקייה | משרד עו"ד אגמון ושות' רוזנברג הכהן ושות'
