פוליטיקאי מתכוון לכל מה שהוא אומר/כותב?

אמונה נפוצה בקרב הציבור מציעה שפוליטיקאים משנים עמדות ודעות. הם אינם מתכוונים באמת למה שהם כותבים ו/או מצהירים ברבים.

מדי פעם נשמעים בתקשורת דיבורים על כך, שכל  מה ש"משודר" ע"י פוליטיקאים  מכוון אך ורק לצרכי משא ומתן ומיקוח פוליטי. אמירה כזו ניזונה ממחשבה שפוליטיקאים אינם עקביים, אינם דוברי אמת, וכי הם יגידו כל מה שנראה להם נכון לזמן נתון ולנוכח מצבים משתנים.

מכאן, שהם לא יהססו לשנות את דעותיהם ומחויבותם, ככל שהדבר יסייע בידם  להישרד ו'לשפר עמדות' בשדה הקרב המפלגתי.

טעות!  טעות גדולה הגורמת תמיד להערכות ולמסקנות שגויות.  פוליטיקאים מתכוונים לכל מה שהם אומרים, כותבים  ומצהירים.

למעט מקרים נדירים של מנהיגים פוליטיים, ש'עקרונותיהם' הם בחזקת שבשבת ברוח, מרבית הפוליטיקאים המצויים מאמינים ודבקים באמונותיהם, בעקרונותיהם וביעדים שהציבו לעצמם.

יש מי שדואגים  להזין את הציבור בחוסר עקביותם של פוליטיקאים. אלה הם 'הפרשנים' למיניהם מכל קצווי הקשת הפוליטית. הסיבה ברורה. חיותם ופרנסתם של 'הפרשנים' תלויה באופן מוחלט  בכישרונם, כביכול,  'לפרש' מהלכי פוליטיקאים, ו'להסביר' מה הם 'באמת' מתכוונים בכל שעה ובכל מצב. 

צבאות ה'פרשנים' שופכים תילי תילים של מילים, כדי לשכנע את הציבור כי להם בלבד  היכולת 'לפענח' צפונות ליבותיהם של הפוליטיקאים. רשתות התקשורת, הכתובה והאלקטרונית, ניזונים באופן מוחלט מ'הערכותיהם' של  'הפרשנים' המתיימרים למצוא משמעויות במבוכי השדה הפוליטי. 

הציבור  הרחב שאיננו בקי ברזי השלטון, מתמכר בקלות רבה מידי ל'פרשנים' הללו ומסתמך לחלוטין על 'פרשנותם', מתוך הנחה כי  'הם בקיאים ויודעים טוב יותר מה באמת קורה'.

מי שלמד היסטוריה ייזכר בשורת מקרים, שבהם הציבור סירב להאמין לדברי פוליטיקאים ובסופו של דבר התחרט על כך מרות. המקרה המפורסם  ביותר הוא, כמובן, זה של אדולף היטלר, מי שכתב בספרו "מיין קאמפ" את כל משנתו ופירט בדיוק מה בכוונתו לעשות כאשר יגיע לשלטון.

בגרמניה, כמו גם ברחבי העולם המערבי של אותה תקופה, צחקו ולגלגו גם על הנאמר בספר וגם על מחברו.

הסוף הטרגי ידוע. למעלה מ-60 מיליון  בני אדם קיפחו חייהם, רק משום שאיש בזמנו לא התייחס לדברים ברצינות המתחייבת. במהלך  12 שנות שלטונו, היטלר מימש כמעט כל מילה שנכתבה בספרו.

דוגמא עכשווית יותר היא זו של הנשיא האמריקני היוצא, דונלד טראמפ. במסע הבחירות שלו הוא מנה נושאים רבים שבכוונתו לבצע לעת בחירתו לנשיא.

גם התקשורת וגם חלקים לא מבוטלים של הציבור האמריקאי גיחכו על חוסר ההיגיון שבהצעותיו שחלקן, יש להודות,  נשמעו אפילו קצת משונות.

רבים סברו, עוד בשלב מוקדם של המרוץ לנשיאות, כי 'משנתו המדינית' תחסל את סיכוייו להיבחר. ההמשך ידוע.  ממש מרגע כניסתו ל"בית הלבן", טראמפ החל בחריצות יתר לממש סעיף אחר סעיף את שהתחייב במסעותיו ברחבי ארה"ב. אמריקנים רבים תלשו שערותיהם, על כך שלא האמינו  בזמן לרעיונותיו ולמשנתו.

ממרום שנותיי למדתי, כי  מרבית 'הפרשנויות' אינן אוחזות טיפת מים. מה שנאמר בשידור חי אחד, אינו בהכרח מה ש'יפורשן' במהלך השידור הבא. 

ועוד למדתי, שיש להאמין לכל מה שפוליטיקאים כותבים או אומרים. לפיכך, אני מאמין לבצלאל סמוטריץ', לאומן קיצוני ושונא להט"בים.

אני מאמין לאיתמר בן-גביר הכהניסט, מי שכל משנתו טבולה בגזענות אידאולוגית. אני מאמין לאבי מעוז מנהיג "נועם", ששולל את הלגיטימיות  של כל זרם ביהדות, מלבד הזרם האורתודוקסי-חרדי, ומי שמוכן כבר מחר לחדש את בניית בית המקדש על הר הבית.

אני מאמין לבנימין נתניהו שמשנתו המדינית היא פועל יוצא ממה  שינק בילדותו בבית אביו והיא שמדריכה את צעדיו בניסיונו להקים ממשלת 'ימין מלא-מלא'.

אני מאמין לאביגדור ליברמן, 'טרנספריסט'  מוצהר וסולד מהחרדים.  אני מאמין לבני גנץ וליאיר לפיד שמשוכנעים שכל מעשיהם מכוונים לתפארת מדינת ישראל.

אני מאמין למרב מיכאלי שמדברת  בכנות על הפרדת דת ומדינה, על שוויון זכויות לקהילה הגאה ועל שוויון מגדרי.  אני מאמין למה שנאמר על מתן שוויון זכויות מלא לכל אזרחי המדינה, ללא הבדל דת, מין וגזע,  בנוסח בית מדרשו של ניצן הורוביץ ממרצ.

אני מאמין לנציגי המפלגות הערביות שמתקשים להתחבר לנרטיב של המנון יהודי ולמדינת לאום יהודית.  אני מאמין לגדעון סער ולנפתלי בנט, שבליבת אמונתם מחויבים לסיפוח שטחי יהודה ושומרון ולהגדלת נפח ההתיישבות היהודית שם.  

אני מאמין למנהיגי המפלגות החרדיות שרוצים לראות כאן מדינה הנוהגת על פי ערכי התורה וההלכה.

בקיצור, אני מאמין לכולם, לא מפני שאני תם נאיבי, אלא משום שאני מודע היטב לעובדה שפוליטיקאים מונעים במחויבות עמוקה למימוש עקרונות שבשמם יצאו לדרך החתחתים הפוליטית.  

לכן אני קורא לכולנו  להאמין ולהתייחס ברצינות יתר לכל מילה שהם כותבים ואומרים. רק אז  ניתן יהיה להבחין בין מי  שנשבעים  להוביל אותנו לעבר מדינה נאורה, הומנית, ליברלית, שוחרת צדק ושוחרת שלום, לבין מי שיוליכו  אותנו, מתוך 'שכנוע אידאולוגי', למחוזות של התבהמות חברתית, שנאת הזולת, גזענות, הרס המרקם הדמוקרטי, כיבוש ועריצות.

אם רק  נכיר  שפוליטיקאים לא "מזייפים" וכי הם אומרים  את 'האמת', את כל האמת ורק את האמת שלהם, או  אז  נדע במי לתמוך ולבחור וגם נדע להיזהר ולהישמר ממי שמוכנים, בשם 'עקרונותיהם', להוליך אותנו – כמו אותו חלילן מהמלין, – לטבוע יחדיו בנהר.

צילום: איציק אדרי