פסל המריבה: בעז דרומי, גנן ויוצר במושב אלוני אבא, הקים באישור הוועד שני פסלים במרחב הציבורי של המושב, מול אחת מלקוחותיו, שכנה שטיפל בגינתה. אלא שהיחסים בין הגנן האמן לשכנה התערערו לאחר שדרשה ממנו להסיר את הפסל שהקים אל מול ביתה . "הפוסל במומו פוסל", אמרו חז"ל וזה מה שקרה באלוני אבא
פסל המריבה: לאהוב או לא לאהוב יצירת אמנות זאת בהחלט שאלה של טעם, אך האם תושבת מושב רשאית לדרוש את הסרת שני פסלים מאבן, אותו יצר אומן מקומי במרחב הציבורי, באישור הוועד הקהילתי, וזאת לאחר שעבד על היצירה כשנתיים ימים?
זו הסוגיה המרכזית בה ידון בית המשפט, במידה ו"המריבה על הפסל"* במושב אלוני אבא אכן תגיע לערכאות משפטיות. בינתיים זה לא קרה אך אין לדעת לאן העניינים יתגלגלו וכיצד ייפתרו.
מפסל באבן
בעז דרומי, גנן ואמן, חי עם משפחתו במושב אלוני אבא שבעמק יזרעאל. מושב אלוני אבא הינו מושב קטן יפהפה מוקף חורש טבעי. בבסיסו היה מושב שיתופי שעשה הרחבה, הגיעו הרבה משפחות בנו את ביתם ואופי הישוב השתנה. לצד בתים טמפלרים נבנו בתים של תושבים חדשים במקום ואף הבתים הקטנים של פעם עודם נוכחים. כן, למושב אלוני אבא אף הגיעו אנשים עשירים שבנו בתים חדשים וענקיים.
בשנות הששים לחייו בעז עובד כגנן וידוע כגנן שגינותיו הן אמנות. בעבודתו הוא משתמש בעיצוב הגינות באבנים גדולות ואלמנטים נוספים. בועז הינו בן למשפחת חקלאים מנהלל, סבו וסבתו הם ממקימי נהלל. כבר שנים רבות הוא כותב שירים ובשנים האחרונות אף מפסל. בגינת ביתו מוצבים פסלים מעשיי ידיו, מזרקה. הן הבית והן הגינה מעוצבים באמנות יפיפייה.
בועז : "אני אוהב ליצור. בשנים האחרונות בזמן פנוי שיש לי אני מפסל. זהו תחביב שלי. בבניית הגינות אותן אני עושה אני מכניס אלמנטים של אבן מעניינים. השימוש באבנים הוא בעיניי אלמנט המוסיף ומייפה את הגינות. כך הגעתי לפסל כשגם בפיסול אני משתמש באלמנט האבן.
"לפני כשלוש שנים החלטתי לפסל באבן ברחוב בו אני חי. עבדתי במשך כשנתיים על שני פסלים ברחוב הכרמים. התחלתי בפיסול, אחד השכנים הביע התנגדות, אותו חבר הוא חבר ועד, הוא בא לברר באיזה רשות אני מפסל בשטח ציבורי, בהמשך הרס השכן את האלמנט שיצרתי. לא ידעתי שעליי לבקש רשות להשתמש בשטח ציבורי.
"לאחר התקרית הזו ניגשתי למזכירות המושב וביקשתי את אישור הוועד. רציתי להמשיך ליצור. מזכירת הוועד דאז, הגיעה לביתי, ראתה את האלמנטים שיצרתי ונתנה לי אישור עם ברכה ליצירותיי. התחלתי בפיסול שני הפסלים ברחוב מגוריי בשטח הציבורי. שנתיים עבדתי על פסלים אלו. אנשים רבים עברו, ראו אותי ביצירתי, קיבלתי תגובות מצוינות. עבדתי בשעות שונות תמיד תוך כדי העבודה היומיומית שלי. קיבלתי מחמאות על עבודתי. שתי הדמויות אותן יצרתי היו ממש לקראת סיום."
יש בעיה – פסל המריבה
"לפני כשלושה חודשים פנתה אליי אישה מהישוב וביקשה שאתכנן ושאהיה הגנן של הגינה שלה. עשיתי לה את הגינה והיא היתה מאד מרוצה. ישבנו על אחד הספסלים שבניתי לה בגינתה, שוחחנו ולפתע היא ביקשה ממני שאוריד את אחד הפסלים שבניתי בשטח הציבורי ליד ביתה. עניתי לה: 'את מצפה ודורשת ממני להוריד את הפסל שאני יצרתי?'. התשובה שלה היתה, 'כן, יש בעיה'.
"עד אותו יום התקיימה בינינו מערכת יחסים חיובית. בהמשך היא הגישה תלונה לוועד המקומי. בעקבות תלונה זו, פנה אליי הוועד המקומי במכתב ודרש שאפסיק לעבוד על הפסל שלי, בשל התלונה שקיבלו. שאלתי את אנשי הוועד, 'למה לא אמרתם והגבתם בכל התקופה הזו?'. התשובה שקיבלתי היתה: 'מבחינתנו הכל בסדר, החלטנו להשהות את המשך עשייתך בעקבות התלונה שקיבלנו'.
"ועד המושב ערך ישיבה בה דרשו ממני לקחת את הפסל לחצר ביתי, או למקום אחר עליו יחליטו. כך נאמר לי במכתב אותו קיבלתי מהם.
"התשובה שלי היתה שאין ביכולתי להעביר את הפסל ובוודאי לא על חשבוני. העברת הפסל משמעותה הרס הפסל. הופעתי בפני ועד המושב והבאתי את נימוקיי. במקביל החלו להגיע תגובות מתושבים באלוני אבא, שהתקוממו על כך שתלונה של אישה מהישוב תוביל להורדת הפסל. קיבלתי תמיכה מאנשים רבים בישוב. מכתב התלונה שנשלח על ידי אותה מתלוננת היה חתום בידי עורך דין. שוב נערכה ישיבה כשההחלטה הייתה להתייעץ עם מהנדס. המהנדס שראה את הפסל המליץ להעביר אותו, אך לא הסכים לתת אחריות על שלמות הפסל. לפני כחודש וחצי היה כנס תושבים בישוב שהתנגדו להוריד את הפסלים. התקיימה ישיבה נוספת, בה החליט הוועד להעתיק את הפסל לרחוב הראשי של הישוב על חשבון הוועד ובביצוע הוועד."
האם היה כאן משהו אישי נגדך?
בעז: "לא, ממש לא."
למה פנית לתקשורת?
בעז: "היתה לי הרגשה שהפנייה לתקשורת תעזור להישארות הפסל. בעבורי, התקשורת היא כעין פנס המאיר סיטואציות חשוכות. השקעתי הרבה מאד שעות ביצירת פסלים אלו, שעות של יצירה! החומרים היו על חשבוני, זה הבייבי שלי, של חומר ורוח! הפנייה לתקשורת היתה כחלק מחיפוש סיוע."
זהו המצב כרגע, זוהי הסיטואציה באלוני אבא.
פניתי לאורי גופר דור, יו"ר הוועד הקהילתי של מושב אלוני אבא.
החלטה דמוקרטית
זוהי תגובתו: "ההחלטה להעתיק את הפסל מדברת בעד עצמה. בעז קיבל אישור בעל פה להקים פסלים ביישוב. אנשים רבים היו עדים לתהליך בניית הפסלים במשך השנתיים בהם עבד ביצירותיו. לאור המצב שנוצר, היתה החלטה שנעשתה באופן דמוקרטי להזיז את הפסלים. אף מבחינה חוקית עשינו בירור בוועדה לתכנון ובנייה ולא היתה כל בעיה." בסיומה של השיחה, בועז נותן לי מסמך עליו חתמו מספר רב של תושבי המושב, בו הם מבקשים מוועד המושב לשבת על המדוכה ולהוציא תחת ידיה החלטה האומרת: "כן ליצירה וליוצרים, עתה ובעתיד", כראוי למושב כאלוני אבא.
