לחג הפסח הבא עלינו לטובה (ובתקווה שמגפת הקורונה תלך ותפחת ואט-אט אולי תתחיל להיעלם) יש כמה שמות – פסח, חג החירות, חג האביב – המייצגים היבטים שונים, דתיים, לאומיים וחקלאיים.
חג הפסח מקפל בתוכו הווייה ישראלית של אירוע היסטורי בן אלפי שנים והוא יציאת העם היהודי ממצרים. הקשר של עם ישראל עם החקלאות טבוע בשלוש הרגלים; פסח – חג האביב, שבועות – חג הקציר, וסוכות – חג האסיף; הקשורים לעונות השנה ולחקלאות של ארץ ישראל.
מה שנכתב בתורה ובדפי ההיסטוריה נוגע אף הוא בתחום החקלאות. לכן, בערב חג הפסח תשפ"א בחרנו לבחון את הנושא מהיבטים שונים שעניינם חקלאות. אורח ריאיון החג הוא מי שנחשב מומחה בתחום המצוות התלויות בארץ, פרופסור הרב אליעזר גולדשמידט.
ארבעים וחמש שנים לימד ארבעים וחמש שנים לימד פרופסור הרב אליעזר גולדשמידט אלפי תלמידים בפקולטה לחקלאות של האוניברסיטה העברית ברחובות, על עצי הדר ועל הורמונים של צמחים.אלפי תלמידים בפקולטה לחקלאות של האוניברסיטה העברית ברחובות, על עצי הדר ועל הורמונים של צמחים.
שלושים שנה העביר קורס ייחודי על הלכות תלויות בארץ – כלאיים, עורלה ושמיטה. נושא נוסף לו התמסר פרופ' גולדשמידט הוא האתרוג, על כל היבטיו.
נייחד פרק נכבד לחג הפסח, עם מרכיבי קערת הסדר שמקורם בחקלאות, ובהזדמנות הזאת נתייחס גם לשנת השמיטה שתחל בא' תשרי תשפ"ב , 7 בספטמבר 2021.
פרופסור הרב אליעזר גולדשמידט, כשאני אומר לך פסח וחקלאות, מה הנושא הראשון שעולה בראשך?
"פסח בעיני הוא בראש וראשונה יציאת מצרים. אירוע זה, שהתרחש לפני אלפי שנים נחשב עדיין אירוע מכונן. עברנו שואה, עברנו תקומה של מדינת ישראל, ועם כל זה, יציאת מצרים הינה חלק מאד מהותי בהווייה הישראלית.
שתי פנים לו לחג זה: הפן ההיסטורי של יציאת מצרים והפן הטבעי של עונת האביב ותחילת קציר השעורים.
"אירועי הפסח אינם קשורים במהותם לחקלאות (אם כי בעשר המכות שניחתו על מצרים מוזכרים ארבה וגם ברד, שהם פגעים חקלאיים), אבל הפן החקלאי בא לידי ביטוי במצוות העומר.
ביום השני של החג הייתה מתבצעת קצירת העומר, ראשית קציר השעורים. הקצירה עצמה היא מצווה, והיו קוצרים את העומר אפילו בשבת – 'קצירת העומר דוחה שבת'.
"כמה ממרכיבי קערת הסדר הרומזים למצוות הפסח קשורים לחקלאות. מצוות כרפס – הנוהג לאכול ירק טבול במלח לפני הסעודה. זרוע – עצם של עוף, זכר לקורבן הפסח, והביצה, זכר לקורבן חגיגה.
המצה, המצווה המרכזית בפסח, הנקרא גם 'חג המצות', היא סמל ליציאה מעבדות לחירות, והמרור מזכיר את השעבוד. חג הפסח נקרא גם חג החירות הלאומית והוא מייצג לפיכך תכנים היסטוריים-דתיים וגם ערכים חקלאיים וארץ -ישראליים.
כיצד בעיניך מתנהלת חקלאות ישראל בימינו אלה?
"דעתי היא שהעומדים בראש המשק החקלאי ובראש המדינה אינם חדורים די הצורך בהכרה שייצור המזון חשוב שיישאר בארץ ולא יהיה בבחינת ייבוא, ולכן צריך לעשות הכל למען המשך קיומה של החקלאות; אם חקלאות כאן – מולדת כאן, ולא מיותר להדגיש את זה.
עלינו להישאר עם יד על המעדר, המחרשה, הטרקטור והמזמרה ולהמשיך לעבד את האדמה. ההייטק אמנם מניע את הכלכלה ויש גם יוזמות ישראליות מצוינות אך אין להחליף זאת בקשר עם הקרקע והאדמה, ואסור לנו להיות תלויים בגורמים חיצוניים עבור כיכר לחם, חלב, עגבניות ושאר ירקות. 'תנובה' בידיים זרות? מי יודע איזה מחיר עוד נשלם על זה".
ובמבט קדימה אל שנת השמיטה תשפ"ב מגלה לנו פרופסור אליעזר גולדשמידט שזו תהיה "שנת השמיטה העשירית שאני חווה.
הראשונה הייתה בשנת תשי"ט (1959) בקיבוץ חפץ חיים, לשם הגעתי לגרעין נח"ל כחבר בתנועת "עזרא". אחר כך, במשך כל השנים, הייתי קשור להוראה ומחקר בנושא השמיטה אותו לימדתי בפקולטה לחקלאות".
בנושא הזה גילה אורחנו כמה פכים ותובנות.
"אם לוקחים את נושא השמיטה כפשוטו הרי שכל יהודי חייב להימנע מעבודות בגידולי השדה ולתחזק את המטעים בעבודות מינימום חיוניות".
"במשק המודרני לא ניתן לצערנו ליישם בעם ישראל של ימינו הפסקה מוחלטת של עבודה בשטחי הגידול – שנה שלמה לא לזרוע ולא לקצור. כבר בתורה רמוז הקושי – 'מה נאכל בשנה השביעית' ? בתקופת הבית השני נשמרה השמיטה בהקפדה.
יוליוס קיסר הירשה לייבא תבואה עבור היהודים בארץ ישראל ופטר אותם ממס בשנת השמיטה, כפי שמספר יוסף בן מתתיהו. כשהחלה ההתיישבות הציונית בארץ ישראל (פתח תקוה 1878) צצה מייד בעיית השמיטה במלוא חומרתה.
הברון רוטשילד, שייסד ופיתח מושבות לרוב, לא יכול היה להסכים שכל העבודה החקלאית תושבת למשך שנה, ובעיקר הייצוא החקלאי. הוא שאף לחקלאות של כרמים וענבי יין לייצוא וקיום השמיטה איים על המשך קיומו של ענף כלכלי זה.
זה אחד הגורמים שהניעו את הרב קוק, בהיותו הרב של יפו והמושבות, לתמוך בהיתר המכירה".
מציין: "היתר המכירה אומר שניתן למכור פיקטיבית את הקרקע לנוכרי לשנת שמיטה וכשהאדמה אינה שלנו אפשר להמשיך בעבודה חקלאית.
מי שאישר את ההיתר לראשונה בשנת תרמ"ט (1889) היה רבי יצחק אלחנן ספקטור, מקובנה, ליטא. ההחלטה שלו יצרה פולמוס עצום. לתנועה הציונית קדמה תנועת חובבי ציון ברוסיה וכמה מן הרבנים של 'חובבי ציון' פרשו ממנה על רקע היתר המכירה".
והיום, האם אפשר לנהל משק חקלאי תוך כדי קיום שמיטה? הרי במדינות העולם אצל הגויים אין מושג כזה. האם שמירת שמיטה מועילה מבחינה חקלאית?
"הייתה השקפה, שבמקביל לשבת הנותנת מנוחה והתחדשות לאדם, גם השמיטה מאפשרת לאדמה לנוח ולחדש את כוחה.
ואכן במערכות חקלאיות עתיקות מקובל היה להוביר שדות מדי כמה שנים, וגם בישראל היה מקובל מחזור זרעים בו אין לגדל חיטה שנה אחר שנה, כדי לא לדלדל את הקרקע מיסודות המזון שבה.
כיום מקובל לחשוב שבאמצעות דישון מבוקר ניתן להגיע ליבולים טובים גם ללא הוברה וללא מחזור זרעים".
האם יש כיום בישראל חקלאים העושים את השמיטה כמצוותה, מבלי להסתמך על 'היתר המכירה'?
"קיום השמיטה ללא 'היתר מכירה' דורש מסירות נפש. עוד בראשית ההתיישבות החדשה נשמרה השמיטה במושבה 'מזכרת בתיה', על אף התנגדותם של פקידי הברון.
קרוב יותר לתקופתנו היה ה'חזון איש' שהתנגד בתוקף להיתר המכירה, וביישובים שקיבלו את פסיקותיו נשמרה השמיטה ללא פשרות.
בקיבוץ 'חפץ חיים', בהנהגתו של הרב קלמן כהנא, שהיה תלמיד של החזון איש, וביישובים נוספים, נשמרה השמיטה בהקפדה ובכל שאלה שהתעוררה פנו לחזון איש ולממשיכיו.
עם זאת, החזון איש תמך במאמצים למצוא שיטות גידול חליפיות כגון 'גידולי מים' (הידרופוניקה), שניתן להיעזר בהן בשנת השמיטה.
"גם היום ישנם משקים וחקלאים פרטיים, 'גיבורי כוח', המתמידים בקיום מלא של הלכות השמיטה.
כאן המקום לציין את פעילותם של 'המכון לחקר החקלאות על פי התורה' ושל מכון 'התורה והארץ' שפועלים ללא לאות להגברת תודעת השמיטה ומפתחים אמצעים חקלאיים וטכנולוגיים לפתרונות מעשיים של בעיות השמיטה".
מה בעצם המקור בתורה למצוות השמיטה ?
"מצוות השמיטה מתבססת על פסוקים מפורשים בתורה, בספר ויקרא, פרק כ"ה פסוקים ג'-ד', – אותם מצטט בפנינו פרופסור גולדשמידט מבלי להזדקק לעיון במקור – "שש שנים תזרע שדך, ושש שנים תזמור כרמך ואספת את תבואתה.
ובשנה השביעית שבת שבתון יהיה לארץ, שבת לה', שדך לא תזרע וכרמך לא תשמור", ופסוקים נוספים.
מצוות השמיטה ורעיונותיה הם מבחינה מסויימת היהלום שבכתר, במערכת המצוות החקלאיות הקושרות את עם ישראל לארץ ישראל.
התחכמתי עם המומחה מספר אחד למצוות התלויות בארץ ושאלתי: ומי שלא שומר שמיטה ייענש?
"בתורה כתוב במפורש , העונש על אי שמירת שמיטה הוא גלות – "והארץ תיעזב מהם ותירץ את שבתותיה" (ויקרא כ"ו, מ"ג). שבעים השנים של גלות בבל באו כעונש על 70 שנות השמיטה שלא נשמרו בתקופת בית ראשון.
לעומת זאת, בתקופת הבית השני בתקופה ההלניסטית והרומית קיימו את מצוות השמיטה בצורה קבועה. כמה חבל שבתקופתנו, כשחזרנו לארצנו ולחקלאות, איננו מצליחים לעמוד באתגר השמיטה, ואיום הגלות שוב מרחף על ראשנו. על כך הצטערו גדולי ישראל והרב קוק בראשם".
מדוע הערבה אינה נחשבת ארץ ישראל בשנת השמיטה?
"גבולותיה ההלכתיים של ארץ ישראל אינם חופפים לגבולותיה המדיניים. בתורה נאמר, "נסב לכם הגבול מנגב למעלה עקרבים ועבר צינה.." (במדבר ל"ד, ד' ).
נראה מכאן שהערבה מדרום לנחל צין אינה שייכת מבחינה הלכתית לארץ ישראל וניתן להקל בה ובכמה אזורים נוספים בנושא השמיטה".
ושאלה לסיכום, כיצד אתה, לאור ניסיונך רב השנים, רואה את ההתמודדות עם אתגר השמיטה בעידן הנוכחי ?
"למיטב הכרתי, כל אדם דתי, בשטח הפרטי שלו, צריך לקיים את השמיטה במלואה. מדינת ישראל כמשק חקלאי כללי אינה יכולה לעמוד היום בדרישה לקיים שמיטה כהלכתה, ונאלצת להמשיך ולעשות שימוש בהיתר המכירה.
מכירת קרקע ארץ ישראל לשנה השביעית נבנתה באנלוגיה להסדר מכירת חמץ, אבל כעיקרון זו פעולה אסורה, שהרי אסור למכור קרקע בארץ ישראל לנוכרי.
נושא השמיטה עודנו מציק. הנה לפנינו מצווה גדולה מהתורה שאיננו יכולים להתמודד איתה כראוי, ואני אומר זאת בכאב, כאדם דתי שומר מצוות ומאמין".
