פרשנות לתוכנית טראמפ: סדר היום הציבורי-פוליטי מכתיב לנו שלושה יעדים הרי גורל, בקצב אירועים דרמטי. פרשנות לתוכנית טראמפ; לא לסיפוח, כן למדינה פלסטינית וגבולות
פרשנות לתוכנית טראמפ
- שמירה על מדינה דמוקרטית כנגד מחרבה, ראש הממשלה; ניהול עצמאי ותקין של משפטו; העמדתו לדין של רוה"מ גם על המרדה והסתה ע"פ חוק העונשין; התנגדות מוחצת להצ"ח הקורונה הדיקטטורית, לרבות ניסיון להגבלת הפגנות, והגנה על היועץ המשפטי לממשלה והמשטרה למען השלמת חקירת המניות ופתיחה בחקירת הצוללות נגד רוה"מ.
- עיצוב תקציב מדינה סוציאל דמוקרטי, שיאפשר מענה למובטלים מכורח, חזרה לצמיחה כלכלית, וצמצום העוני החמור בישראל מאז 2003. לצורך כך נחוץ לא תקציב המשך למדניות ההרס הכלכלית חברתית של נתניהו, אלא שמפלגת העבודה, תכפר על חטא ההצטרפות לקואליציה, ביזמות כלכלית חברתית. ובוודאי שנדרש לסגת מניפוח המשרדים והשרים.
- הסדר מדיני של שלום וביטחון, בעקבות ההצעה הכוללת של טראמפ והצעות רבות בעבר לישראל לפלסטינים ולמדינות האזור.
במאמר זה אעסוק בנושא הקריטריונים להצעה המיטבית להסדר מדיני לשלום וביטחון, שכן, בהסכם הקואליציוני נקבע שהנושא מתוכנן לעלות לדיון בעוד פחות מחודש 1.7.20. (וזאת, מבלי להתחייב על הכנת נושא כה מקיף בצורה ראויה ומקצועית ומבלי להתנות זאת במצב התאוששות המובטלים, העסקים והתרבות). הדרך להכנת הדיון בהסדר מדיני של שלום וביטחון, המתחייבת לדעתי לאור הצעת טראמפ היא;
- היעד; העם היהודי ומדינת ישראל היהודית-דמוקרטית, חרתו על דגלם לאורך כל ההיסטוריה את החתירה לשלום; "לא ישא גוי אל גוי חרב, ולא ילמדו עוד מלחמה" (ישעיהו ב' ד'). התחייבנו לעצמנו להיות "רודפי שלום". זה החזון, תוך שילובו עם ביטחון לאזרחי מדינת ישראל ותושבי האזור כולו. לפיכך, יש לדחות על הסף דיון בסיפוח ההרסני בלבד (ב"ספחת", כדברי מאיר שלו).
- הליבה; תוכנית טראמפ מדברת (כהמשך לתוכנית קלינטון ובוש בעבר), על שני מרכיבים מרכזיים; דיון על הגבולות והכרה במדינה פלסטינית, לצד מדינת ישראל, כמכלול כולל. כך על הממשלה להכין את הדיון לכנסת ולציבור. "הקיצור" של העמדת ההחלטה רק כ"סיפוח כן או לא?", חוטא לתוכנית טראמפ, ובעיקר חוטא למדינת ישראל, החותרת למענה הולם מזה 53 שנים, של ביצור ביטחונה וטיפוח אופייה היהודי והדמוקרטי כאחת. רק הקמת מדינה פלסטינית תבטיח לישראל הן שלום והן ביטחון.
- אי פגיעה באופייה היהודי ו/או באופיה הדמוקרטי של מדינת ישראל. הסדר השלום והביטחון צריך להבטיח שלא נהייה מחד, למדינת אפרטהייד לא מוסרית, ומאידך, שלא נחסל את חזון הציונות של מדינה יהודית-דמוקרטית. הסיפוח הוא מתכון ישיר לאחד המפגעים הללו. רק הקמת מדינה פלסטינית תבטיח לנו מדינה עם רוב יהודי, ולא מדינת אפרטהייד.
- קביעת הגבולות; חייבת להיעשות רק במו"מ בין הצדדים. את המיפוי יש לשרטט בדיאלוג בין ישראל והפלסטינים ולא בחדרים חשוכים בין וושינגטון לירושלים. בדיאלוג כזה, לא נראה סביר כלל שיוסכם על סיפוח של 30% משטח הגדה המערבית, כהצעת טראמפ, אך נראה גם שתיקון הגבולות שגובש בהסכם ג'נבה, בסדר של כ-3% יצריך שינוי.
- מה עם הביטחון? לקראת הדיון בכנסת ובציבור, הממשלה חייבת להציג דו"ח בדיקה ביטחונית מקצועית של צה"ל, על המשמעות הביטחונית של כל הסדר, על הסיכונים לאובדן התיאום הביטחוני עם הרשות הפלסטינית, והחזקת התנחלויות בודדות. צה"ל, ולא טראמפ, אחראי לביטחון שלנו! יש להזכיר שגם גדולי מבקרי אוסלו, השאירו את הרשות הפלסטינית וההסכם, בשל מעלותיו החשובות לישראל. חובה להאזין למפקדי/ות צהל והביטחון בהווה ובעבר, בטרם נתדרדר לאינתיפאדה שלישית, ואף לתסריט חמור מכך.
- מהו הסיכון המדיני? הממשלה חייבת להציג את עמדת משרד החוץ לגבי השלכות אפשריות של כל הצעה על הסדרי השלום היקרים מפז שהושגו עם מצרים וירדן. מוסכם על הכל שהם נדבך מרכזי בביטחונה של מדינתנו מאז 1979ו- 1994. כן חובה להביא הערכת מקצועית של ההשלכות על מעמדנו המדיני והכלכלי במזרח התיכון, באירופה, בארה"ב ובעולם כולו, אם נחליט על סיפוח חד-צדדי. וכן, על קשרינו עם יהדות התפוצות.
- מהי המשמעות התקציבית? לקראת הדיון בכנסת, הממשלה חייבת להציג דו"ח בדיקה כלכלית מקצועית של ההשלכה התקציבית של כל הצעה להסדר. (יש המעריכים את עלות הצעת הסיפוח בהוצאה של עשרות מיליארדי דולרים כל שנה!). לא טראמפ, אלא הממשלה אחראית בפני אזרחיה על דלות החינוך, הבריאות, חרפת הקיום של ניצולי שואה, הפריפריה, וממדי העוני בישראל.
- כן צלול לאזרחי ישראל הערבים; מאז הצהרת העצמאות ב-1948, ולאורך כל קיומה, שומרת ישראל על היותה מדינה יהודית ומדינת כל תושביה. לפיכך, על ישראל לדחות על הסף את הסעיף בתוכנית הדן בחילופי השטחים עם ערביי ישראל (גם אם זה מותנה בהסכמתם). וכן, בפרסום משאלי דעת הקהל לגבי כל הסדר, יש להביא נתונים של התייחסות כלל האוכלוסייה, ללא פיצול המוצא.
- הזמנה לפריצת דרך של המנהיגות החדשה; ייטיבו לעשות ראש הממשלה המיועד ושר הביטחון בנימין גנץ, ושר החוץ גבי אשכנזי, ויפגשו עם א סיסי, נשיא מצרים, חוסיין מלך ירדן ואבו מאזן, יו"ר הרשות הפלסטינית! וזאת, למען היכרות ושותפות הדדית, "לחשיבה מחוץ לקופסה" ולפריצת דרך!
לסיכום; ההיסטוריה מעידה שמנהיגים דגולים בישראל, שהובילו הסדרים מדיניים פורצי דרך, זכו לתמיכת מרבית מהעם, למרות המחלוקות הגדולות; כך דוד בן גוריון עם הסכמי שביתת הנשק לאחר מלחמת העצמאות (1949); מנחם בגין עם הסדר השלום עם מצרים והנסיגה מסיני (1979); יצחק רבין בהסדר השלום עם ירדן והסכמי אוסלו (1993/4) ואריאל שרון עם תוכנית ההתנתקות מרצועת עזה (2005). רוה"מ נתניהו גורר מדינה שלמה לתוכנית הסיפוח, רק כמי שמבקש מקלט משפטי לעצמו. זה סילוף תוכנית טראמפ, שגם בה עצמה יש פגמים המצריכים תיקון ודיאלוג עם הפלסטינים ומדינות ערב השוחרות הסדר מדיני.
ישראל ראויה לשעת חזון של הסדר שלום כולל, ולא למעידה לסיפוח חד-צדדי הרה אסון! אל ניתן לאינטרס ציני של נתניהו, לשיקולי בחירות של טראמפ, וללחצים של מיעוט ימני קיצוני, לגרור את רוב הציבור, בניגוד לעמדתו, בסוגיה החשובה ביותר לאחר 53 שנות כיבוש! "חיים ומוות", שלום או מלחמה", מונחים על הכף!
"זכות השיבה" אינה מכשול לשלום – פשרה עליה היא בהישג יד!
