פרשת השבוע: חיי שרה

פרשת השבוע: חיי שרה

פרשת השבוע: חיי שרה, בראשית פרק-כה

{א}    וַיֹּסֶף אַבְרָהָם וַיִּקַּח אִשָּׁה וּשְׁמָהּ קְטוּרָה: {ב} וַתֵּלֶד לוֹ אֶת זִמְרָן וְאֶת יָקְשָׁן וְאֶת מְדָן וְאֶת מִדְיָן וְאֶת יִשְׁבָּק וְאֶת שׁוּחַ: {ג} וְיָקְשָׁן יָלַד אֶת שְׁבָא וְאֶת דְּדָן וּבְנֵי דְדָן הָיוּ אַשּׁוּרִם וּלְטוּשִׁם וּלְאֻמִּים: {ד} וּבְנֵי מִדְיָן עֵיפָה וָעֵפֶר וַחֲנֹךְ וַאֲבִידָע וְאֶלְדָּעָה כָּל אֵלֶּה בְּנֵי קְטוּרָה: {ה} וַיִּתֵּן אַבְרָהָם אֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ לְיִצְחָק: {ו} וְלִבְנֵי הַפִּילַגְשִׁים אֲשֶׁר לְאַבְרָהָם נָתַן אַבְרָהָם מַתָּנֹת וַיְשַׁלְּחֵם מֵעַל יִצְחָק בְּנוֹ בְּעוֹדֶנּוּ חַי קֵדְמָה אֶל אֶרֶץ קֶדֶם: {ז} וְאֵלֶּה יְמֵי שְׁנֵי חַיֵּי אַבְרָהָם אֲשֶׁר חָי מְאַת שָׁנָה וְשִׁבְעִים שָׁנָה וְחָמֵשׁ שָׁנִים: {ח} וַיִּגְוַע וַיָּמָת אַבְרָהָם בְּשֵׂיבָה טוֹבָה זָקֵן וְשָׂבֵעַ וַיֵּאָסֶף אֶל עַמָּיו: {ט} וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ יִצְחָק וְיִשְׁמָעֵאל בָּנָיו אֶל מְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה אֶל שְׂדֵה עֶפְרֹן בֶּן צֹחַר הַחִתִּי אֲשֶׁר עַל פְּנֵי מַמְרֵא: {י} הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר קָנָה אַבְרָהָם מֵאֵת בְּנֵי חֵת שָׁמָּה קֻבַּר אַבְרָהָם וְשָׂרָה אִשְׁתּוֹ:

בפרשת חיי שרה מסתיימים חייהם של אברהם ושרה. אחרי מותה של שרה אברהם נושא לאשה את קְטוּרָה, והיא יולדת לו לא פחות משישה ילדים. זו אשתו השלישית שנשא לעת זקנתו, לאחר שכבר גירש את הגר ושרה נפטרה. מה קל מהיר ופשוט תהליך לידותיה מול לידותיה של שרה. קיבוץ קטורה שבערבה נקרא על שמה. זכתה קטורה (או הגר) שקיבוץ נקרא על שמה, בעוד לאברהם וליתר בניו לא נמצאו יישובים שיישאו את שמם. גם בניו של אברהם מקטורה פוריים למדי. אברהם מדיר את כל אלה מנכסיו , מוריש הכל ליצחק , בן האישה החוקית הרשמית, ולא מותיר דבר לבני פילגשיו, פרט ל-מַתָּנֹת, שטיבן אינו ברור. בן מאה שבעים וחמש היה אברהם במותו. גיל שאינו מיוחד בשנים הללו. אל טקס הקבורה נקרא גם ישמעאל. כזכור אימו גורשה יחד אתו למדבר. אברהם נקבר באחוזת הקבר בה נקברה שרה. המקרא המונה מילים בקמצנות רבה, מקפיד להדגיש פעמיים את מקום הקבורה שנקנה בכסף מלא.

יוחנן קאפח כותב שבפרשת חיי שרה מסופר על שתי מערכות נישואים: נישואי יצחק לרבקה ונישואי אברהם לקטורה. נישואי יצחק לרבקה מתוארים בהרחבה ובפירוט רב, אך נישואי אברהם לקטורה מתוארים בקצרה.
בנישואי אברהם לקטורה נראה שהוא עובר על דברי עצמו: על מנת שיוכל אליעזר להביא אישה ליצחק, שולח אותו אברהם למשפחתו שבחרן, אך לעצמו לא ביקש לחפש אישה בחרן. האם ניתן להסיק מכאן שהייתה קטורה כנענית בת המקום? נראה שכן. לשון המדרש: "וּשְמה קטורה, רבי יהודה אמר זו הגר. אמר ליה רבי נחמיה והכתיב… ולבני הפילגשים אשר לאברהם. אמר לו פלגשם כתיב". לדבריו  נשא אברהם שתי נשים בלבד – שרה לאישה והגר לפילגש. אולם פרשני הפשט דחו את הדברים וכתבו שקטורה אינה הגר, שהרי כתוב "פילגשים" בלשון רבים.
גם יהודה ושמעון נשאו נשים כנעניות. על אשת יהודה נאמר שהייתה "בַּת אִישׁ כְּנַעֲנִי וּשְׁמוֹ שׁוּעַ" (לח:ב),  ועל אחת מנשותיו של שמעון כתוב שהייתה כנענית: "וּבְנֵי שִׁמְעוֹן… וְשָׁאוּל בֶּן הַכְּנַעֲנִית" (מו:י).  האם הדבר מלמד שהקפדה מלהתחתן עם הכנעניות הייתה עבור יצחק ויעקב בלבד? נראה כי אז, כבימינו, החוקים נועדו לחלשים בעוד החזקים עשו ככל העולה על רוחם.

במאמרה "על החיים ועל המוות", כותבת הרבה נועה מזור, שהפרשה פותחת במות שרה ומסתיימת במותם של אברהם ושל ישמעאל. כל מוות הוא שונה, לכל פרידה הצורה שלה.
כשאברהם נפטר יש לו שמונה ילדים, אבל רק על שניים מהם מסופר לנו, כי הם באים לקבור אותו. בסיפור הדתי והלאומי שלנו רק השניים האלה חשובים. חשוב לזכור ולהזכיר, שאחרי כל המריבות, הגירושים, מאבקי הירושה והרצון ליחס מהאב המשותף, ברגע מותו, הם באים לקבור אותו יחדיו, במקום שהוא דאג לקנות מבעוד מועד. המקרא אינו מספר על קורותיהן של הגר ושל קטורה .
חייה של שרה נגמרו, לפי חלק מהפרשנויות, בעקבות עקדת יצחק. חייו של יצחק נעצרו, לתקופה לפחות, בין מות שרה לבין פגישתו עם רבקה; אברהם מתאבל על שרה, אך ממשיך את חייו עם קטורה. לדבריה בכל חלק של הסיפור, יש את מי שנוכח ומי שאיננו, מי שהוא חלק מהסיפור ומי שנשכח בצד. פעמים רבות גם לנשכחים בצד יש סיפור, כאב, התמודדות. עלינו להנכיח גם את סיפורם.

על "יִצְחָק וְיִשְׁמָעֵאל בָּנָיו" כותב הרב פרופ' יהוידע עמיר, שבתיאור הלקוני של מותו של אברהם חבויה דרמה גדולה, שהדיה מגיעים עד ימינו. את שרה קבר אברהם לבדו. על מות הגר איננו שומעים, את אברהם קברו שני בניו יחדיו. יצחק וישמעאל, שני הבנים שלא יכלו לחיות עם אביהם. כנראה שלא היה קשר כלשהו ביניהם מאז היה יצחק פעוט. כל אחד מהם סימל לשני את השלדים בארון הוריהם, את הצער ואת העוולות שהיו בחייהם. שניהם חברו לרגע יחדיו כדי לקבור את האב.
לטענתו הפרשנות לאירוע המיוחד הזה צריכה להיות מעוגנת בחוויה הדתית של הוגה דעות דתי-הומניסטי גדול, העשוי להתבונן בסיפור מזווית הראייה של המציאות הישראלית, של המאבק הנמשך מאז ועד היום בין בני שרה לבני הגר, בין יצחק לישמעאל. הוא מצביע על הרב יעקב כהן (ניו יורק, 1919 – ירושלים, 2012) שהקדיש פרק שלם מחייו ואחד מספריו לשאלה כיצד יוכלו יצחק וישמעאל לחיות יחדיו. וכך אמר כהן :

"הפסוק הזה, 'וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ יִצְחָק וְיִשְׁמָעֵאל בָּנָיו אֶל מְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה', הקורא את סיפור חייהם של אברהם ובניו, אינו מוכן כלל ועיקר לתיאור פשוט וקצר זה של שני בנים הקוברים את אביהם … אני שואל את עצמי: איך שמע ישמעאל על מות אביו אברהם? האם יצחק יצר אתו קשר וביקש שיבוא, שיסייע לקבורה ויהיה נוכח בה, שיהיה שותף באבלות? האם ישמעאל שמע על מות אביו ממקור אחר והגיע על דעת עצמו? ואם כך היה, האם יצחק קיבל את פני ישמעאל בכבוד ובכנות, או שמא ביקש רק להימנע מאי-הנעימות שהגיעה לפתחו, ולכן הסכים לחלוק עם ישמעאל את מצוות קבורת אביהם? ובאשר להמשכה הלא מסופר של העלילה: האם אחרי תקופת האבל נפגשו האחים שוב? ואם כן, איזו מערכת יחסים זו הייתה? אם לא נפגשו, האם מפני ששום דבר בעל משמעות לא נגע בלבם וחדר לנפשם במפגש שהתקיים? … מה אמרו האחים זה לזה כאשר נפגשו ליד קבר אביהם אחרי כל שנות הפירוד? האם היה מצד מי מהם ניסיון להתפייסות? מה היה צריך להתרחש כדי להגיע להבנה חדשה ולמפגש משפחתי, לאיחוד משפחות, לשלום ולהבנה? האם האשמה על כך שאותו איחוד לא התרחש מוטלת על אחד האחים או על שניהם? שאלותיו של הרב כהן מחדדות את כמות ה"חורים" בסיפור המקראי הלקוני ואת הצורך העז בהשלמת הפרטים הרבים החסרים.

המדרשים טוענים ש- "שלש נשים נשא אברהם: שרה בתו של שם: קטורה בתו של יפת: הגר, בתו של חם." הם רואים באברהם כאב אוניברסלי לכל הגזעים של המין האנושי, וכך גם אמונתו פתוחה לכל הגזעים של העולם.
ישעיהו ליבוביץ' כותב על המשולש אברהם-יצחק-ישמעאל שזו פרשה נוקבת, טרגית וחמורה מאד בחייו של אברהם, והיא חופפת את המשולש אברהם-שרה-הגר. שתי הפרשיות כאובות מאד, והן עדות לכך שגם בפרשת חייו של אברהם אבינו כבחייו של כל אדם, היה מן הסיבוכים ומן הכשלונות, ואין ספק שבשני המשולשים ההם היה מן הכשלון. על כך כבר עמדו ראשונים ואחרונים. היו מגדולי התורה והאמונה שגינו במפורש את שרה אמנו על "עינויה" של הגר. לא נמצא במקורות גינוי על גירוש הגר וישמעאל, שהרי לכך ניתן אישור מגבוה; אולם מדברי מדרש ואגדה, ניכר עד כמה העיק הדבר על תודעתם של גדולים וטובים.

הוא מדווח שיש סיפורים נפלאים, שאברהם אבינו, שלא מדעת שרה אשתו אשר רצתה להרחיק את צרתה הגר, הלך פעמיים לאותו מדבר לבקר את ישמעאל בנו המודח, לראות מה שלומו ומה אירע לו. הסיפור מעניין מאד וקשור גם לסיפור על נשיו של ישמעאל, מעניין מאוד שהמדרש נותן לנשים שמות מן המסורת הערבית של האסלאם (המדרש מאוחר מאד), ומשתי הנשים האחת קרואה בשמה של מי שהייתה אשתו הצעירה של מוחמד, עיסה, והשנייה קרואה פטימה, שהייתה בתו של מוחמד.

פרשת השבוע: חיי שרה: לטעמו העיקר הוא שהמדרש אומר שאותה קטורה אינה אלא הגר עצמה, אשר הוחזרה לאברהם לאחר מותה של שרה, אשר בגללה הורחקה הגר. פירוש זה מעיד עד כמה הדרשנים הגו במעשיהם של האבות, עמדו על כל פגם וכל ליקוי שהיה בהם, וחשבו על תיקונם. מכך יש ללמוד הרבה לעתיד: לא לעשות אידיאליזציה של כל מה שהיה, אלא שיש לראות את הדברים כשהם לעצמם, להבין אותם, לשפוט אותם ולחשוב על תיקונם.

שבת של משפחה בריאה ברוחה ובגופה, שבה לכל הצאצאים יש מקום ושושלות ממשיכות בטוב ובשמחה – פרשת השבוע: חיי שרה