מרחב מוגן. עם פרוץ המלחמה, הונחו חברי צוות המכון לעבוד במתכונת מצומצמת ככל שאפשר: מי שיכול לעבוד מהבית (החוקרים והמזכירה), התבקש להישאר בבית. הטכנאים, שאינם הורים לילדים צעירים, אשר מערכת החינוך השביתה אותם בבית, נתבקשו לבוא אבל רק למינימום ההכרחי הדרוש לתחזוקה את מושבות החרקים. לא מעבר לכך. זאת על מנת שכשהמצב יתייצב ניתן יהיה בקלות יחסית לחזור לשגרה. ליתר ביטחון, הורדנו את הטמפרטורה בחדרי הגידול על מנת להאט את קצב ההתפתחות כדי לקבל יותר גמישות בעבודה. אבל ההנחיות שקיבלנו לא לקחו בחשבון שלמכון להדברה ביולוגית אין מרחב מוגן שעומד בדרישות התקן של פיקוד העורף.
סרדינים. למי שעוד לא ביקר (ומוזמן לבקר), המכון הפסטורלי שלנו נמצא מול משמר השבעה, באחד מבנייניה הראשונים וההיסטוריים של "התחנה לחקר החקלאות בבית-דגן" שלימים התפתחה ל"מכון וולקני" של היום. בניינים אלו נבנו לפני למעלה מ- 70 שנה, בזמנים של טרם המצאת הקסאם והממ"ד.
הממ"ד היביל הקרוב ביותר למכון הוצב לפני כמה שנים אצל השכנים – המכון להנדסה חקלאית של מכון וולקני. זהו ממ"ד קטן ממדים שחייב אותם להתפצל לעבודה בשתי משמרות שתתאמנה לממדי הממ"ד. מנהל המכון להנדסה חקלאית הסכים לארחנו בממ"ד שלהם בעת צרה, אבל ביקש שלא יגיעו יותר משני עובדים. בלית ברירה, גם טכנאי המכון התפצלו לעבודה בשתי משמרות של שני עובדים בכל אחת. ואז יצא הגורל שבול בחצי היום, כשעובדי המשמרת הראשונה עמדו לעזוב ועובדי השנייה הגיעו נשמעה אזעקת צבע אדום. שני טכנאי המכון רצו לממ"ד השכנים ומצאו שהוא כבר מלא בכל אנשי הנדסה חקלאית ונאלצו להידחס לתוכו כסרדינים. מזל שהגיעו רק שני עובדים…
לזמן קצר הצלחנו לשאול ממשרד החקלאות שתי "מיגוניות אישיות": קסדה ואפוד מגן שאפשרו לנו להוסיף עוד זוג עובדים למשמרת. אחרי יומיים משרד החקלאות ביקש חזרה את המיגוניות לטובת עובדיו שנמצאים בשטח והחזיר אותנו לזוג עובדים.
לא הכול שחור. עקרונית כל אחד מאנשי צוות המכון יכול לתחזק כל אחד מהגידולים, אולם בפועל, עם הזמן "התמקצענו". יש מי שמתמקד בעיקר בגידול ותחזוקה של זבובי הפירות ויש מי שהתמחה בטיפוח עש התפוח המדומה ובתחזוקת המושבה של הצרעה הטפילית שלו. המעבר לעבודה בשתי משמרות ביום אפשר לארבעה עובדים להגיע בכל יום ובכך הצלחנו לטפל בכל מושבות החרקים ולשמרם במצב סביר.
זבובים בהדרים. עיקר הדברת זבובי הפירות בפרדסים מתבצעת מהאוויר באמצעות מטוסי ריסוס. מאחר ובאזורים רבים בארץ נסגר המרחב האווירי לטיסות אזרחיות, הפעלת מטוסי הריסוס הוגבלה וצומצמה מאוד. עונת ההדרים, שנמצאת בעיצומה עם הרבה יבול על העצים, חייבה את רכזי ההדברה שלנו לתמרן ככל יכולתם (מטוסים, רחפנים וטרקטורונים) כדי למזער את נזקי הזבוב. נכון להיום (סוף דצמבר 23) לא נרשמה חריגה משמעותית של נזקי זבוב בהדרים.
חזרה לשגרה בע"מ. אחרי כמה ימים העלינו בחזרה את הטמפרטורה בחדרי הגידול והחזרנו את המושבות להתפתחות הרגילה. בהמשך, הבאנו הרבה פירות הדר נגועים על מנת שניתן יהיה לרענן את מושבת הזבוב. הפירות נאספו בחוות המטעים החדשה של וולקני, שמאז פרוץ המלחמה לא טופלה נגד הזבוב (אסור למטוסי הריסוס לטוס מעליה), ריענון כזה אנחנו עושים אחת לשנה שנתיים כדי שהמושבה המעבדתית תייצג ככל האפשר מבחינה גנטית את הזבובים המצויים בבר. החזרת מושבת עש התפוח המדומה להתפתחות רגילה, אפשרה לנו להגדיל ולייצב את מושבת הצרעה הטפילית של העש, ואפילו להוציא מהמושבה צרעות לפיזור במטעים ובחצרות בתים.
שתי פעילויות שלנו בפרדסים המשיכו ללא בעיות: (א) בפרדסים במרכז הארץ מתבצע ניטור הזכרים ההשוואתי בין שני זבובי הפירות: זבוב-פרי ים-תיכוני וזבוב- פרי האפרסק (פעילות דומה לזו שביצענו בעונה הקודמת). הניטור התבצע על ידי שני נטרינו: אבי זיסו ואבשלום מדהלה, אשר מעבירים אלינו מדי שבוע את ספירת הזכרים שנלכדו ב-40 מלכודות ניטור ואני מרכז ומנתח את התוצאות.
(ב) בפרדסי בני-דרור מתבצע ניסוי לבדיקת הדברת זבובי הפירות באמצעות מלכודות "סרה-טראפ" בהשוואה להדברה השגרתית באמצעות ריסוס סקסס מהאוויר. הניסוי נערך בניצוחו של נווה הרצנו, מדריך גידול הדרים במחוז המרכז.
גם פה מתבצע ניטור שבועי של שני הזבובים וכן מועבר למכון מדגם בקבוקים שאת תכולתם אנחנו מסננים, ממיינים ורושמים את מספר הזבובים הרלוונטיים. למרות המלחמה ברקע (והרחוקה יחסית) שתי הפעילויות הללו נמשכו כרגיל.
מרחב מוגן. בשולי רחבת הדשא של המכון יש מקום הולם למרחב מוגן תיקני. יש כבר החלטה לרכישה ואני מקווה שבקרוב יוצב ממ"ד לתפארת המכון ויאפשר לצוות המשך עבודה בטוחה ושגרתית, ככל האפשר.
