15 מבנים יבילים הוצבו בקיבוץ אדמית ו-11 בקיבוץ דפנה, כחלק מהיערכות לקליטת משפחות צעירות בקיבוצי קו הגבול בצפון. מבנים חדשים נבנו בנחל עוז, וגני ילדים נפתחו בחולית ובכרם שלום לראשונה מזה עשרות שנים
*תמונה ראשית: הצבת הקראווילות בקיבוץ אדמית: זו תמונת ניצחון. צילום: פרטי
נעמי בכור, מנהלת הקהילה של קיבוץ אדמית, קיבוץ השוכן כמה מאות מטרים מגדר הגבול עם לבנון, לא יכלה להסתיר את התרגשותה למראה המבנים היבילים שהורדו על ידי המנוף והוצבו בשטח בו תוקם בקיבוץ שכונת מגורים זמנית עד אשר ייבנו בו מגורי קבע.
"זו התרגשות מטורפת. הדבר הזה שנקרא 'פתרון מגורים' הוא בעיניי דבר מדהים. זה מסר חד משמעי של צמיחה, של אמונה בעתיד של הקיבוץ. עברנו תקופה קשה ועדיין זה לא כזה פשוט. הקראווילות שהוצבו כאן יאפשרו לנו לקלוט משפחות חדשות ולהביא לכאן ילדים ועוד צעירים ואנשים שרוצים להיות חלק מקהילת אדמית".
בסך הכל הוצבו 15 קראווילות באדמית, המונה כיום כ- 370 נפשות, מתוכם 107 חברים. לדברי בכור "ברגע שאתה רואה את זה בעיניים, אתה מבין שלא מדובר כאן במשהו ערטילאי, אלא משהו שיסייע בפרויקט הקליטה בקיבוץ. זה גם מסר לקהילה עצמה, שיגיעו לכאן עוד 15 משפחות צעירות עם ילדים, שיבחרו לגור באדמית. פה תהיה צמיחה. גם אני רוצה לראות את חצר הקיבוץ מלאה בילדים. כשאין בתים, אין לנו אפשרות לקלוט ולמלא את מבני המגורים ואת בתי הילדים".
יש ביקוש לכל אותן קראווילות?
"לחלקן יש ביקוש, לחלקן עדיין אין ביקוש. לאט לאט זה יגיע".
דפנה, קיבוץ צומח, לא רק משתקם
קיבוץ אדמית לא לבד. גם בדפנה הוצבו לאחרונה 11 מבנים יבילים, במסגרת חזון הצמיחה הדמוגרפית בקיבוץ הצפוני. "עוד חלום בקיבוץ דפנה הופך למציאות", בישר אריק יעקובי, מנהל הקהילה של דפנה לחברי הקיבוץ עם הצבת המבנים בשטח, "אפשר לראות איך החזון קורם עור וגידים והשכונה הולכת ונבנית בקצב מרשים".
מנהל הקהילה מציין, כי "במקביל לעבודות בשטח, צוות הצמיחה הדמוגרפית ממשיך בעבודה אינטנסיבית ובקרוב יחל בתהליך הראיונות עם המשפחות הרבות שהגישו מועמדות להגיע, לגור ולהיות חלק מקהילת דפנה. "אחרי שנים מורכבות כל כך, יש משמעות מיוחדת למראה הזה. דפנה לא רק משתקם – דפנה צומח. עוד צעד קטן בשטח ועוד צעד משמעותי בדרך לעתיד מבטיח שאנחנו בונים כאן יחד. "היום בו הורדו והוצבו המבנים הללו בשטח היה יום מאוד מרגש. אפשר להגדיר זאת כסוג של 'תמונת ניצחון'".
יש לביקוש להגיע ולהתגורר במבנים היבילים?
"כרגע נרשמו 43 משפחות שהגישו מועמדות לגור במבנים הללו. שבע מתוך אותן משפחות הם בני קיבוץ לשעבר שרוצים לחזור וכל השאר הם ללא זיקה ליישוב, אבל הם רוצים לבוא ולגור כאן, כל אחד וסיבותיו עימו. צפי האכלוס הוא בסוף חודש אוקטובר הקרוב".
"אחרי שלוש שנים מטלטלות שהקהילה הזו עברה עם פינוי ועם מלחמה קשה ועם מורכבויות קהילתיות-חברתיות אישיות של חברי הקהילה, פתאום לראות צעד כזה משמעותי, שבעצם מבסס התיישבות, שמאפשר צמיחה וגידול דמוגרפי והתפתחות של היישוב ולהכניס בבת אחת 11 משפחות צעירות שרואות את עצמן כחלק מהקהילה וביום מן הימים לקבוע כאן את בית הקבע שלהן, זה משהו מאוד מרגש. זה משדר עתיד מאוד אופטימי".
מיגון הוא אחד התנאים
הדס בן זיו – סולניק, חברת קיבוץ דן, משמשת כרכזת אזור גליל עליון וצפון הגולן בתנועה הקיבוצית. לדבריה, "היתרונות של פרויקט במבנים היבילים הם ברורים, אבל יש גם חסרונות. אחד החסרונות זו העובדה שיש בתים שמתאימים לקליטה מצד אחד ויש בהם מיגון ומצד שני יש בתים שנועדו למגורים לכאלה שבתיהם נפגעו במהלך המלחמה.
"הקראווילות אמורות לפתור את הבעיה הזו עד שהבתים ישופצו, עד שאפשר יהיה להחליט איפה בונים את הבתים החדשים. בתים שנהרסו לגמרי הם בתים שאינם ראויים למגורים בכלל ולפעמים המיקום שלהם, יחסית ל'שכנים' שלנו מלבנון, גם לא תואם את מה שמתאים לאכלס בו אנשים כרגע. זה שילוב של הדברים".
ומצד שני גם חושבים על העתיד?
"נכון. רוב הקיבוצים באזור שלנו הם קיבוצים מתחדשים. ברגע שהקיבוץ הוא מופרט ומתחדש, אז רוב הדירות שויכו ואין כמעט 'דירות קיבוץ'. יש אמנם מעט קיבוצים שיש בהם 'דירות קיבוץ', אבל אין בהן מיגון. אחד התנאים של אנשים כדי להיכנס לגור בקיבוצים האלה זה שיהיה מיגון. בגלל שיש אפס זמן התראה, זה לא מספיק להגיד שיש מקלט בקרבת מקום. זה משהו שצריך להיות מיידי".
"בגליל העליון יש שמונה קיבוצי קו עימות שהמרחק שלהם מהגבול הוא אפס עד שני קילומטרים: דפנה, מעין ברוך, מנרה, משגב עם, יפתח, יראון, ברעם ומלכיה. בחלקם אמורות להגיע קראווילות ובחלקם ישופצו מבנים קיימים ויתווספו להם ממ"דים.
חשוב לציין, כי הגורמים הפועלים בשטח בהובלת הפרויקט הם החטיבה להתיישבות אל מול המועצה ואל מול הקיבוצים. מטרת הקראווילות או השיפוץ היא לטובת מענה לחברים שבתיהם נפגעו במהלך המלחמה ולנקלטים חדשים בקיבוצים".
נחל עוז: בתים של ממש
ומהצפון לדרום. בקיבוץ נחל עוז, לעומת קיבוצי הצפון, העדיפו שלא להקים קראווילות, שגם זכו לכינוי 'אכסניות קליטה" לטובת קליטה מהירה של מועמדים פוטנציאליים שמבקשים לגור בקיבוץ, ובמקום המבנים היבילים להקים בתים של ממש.
"השיקול להקים בתים מבנייה קשיחה", מסביר אילן מורג, יו"ר קיבוץ נחל עוז, "נובע מנימוקים ביטחוניים. לא נעים לגור באזור שלנו בבתים שעשויים מדיקטים. החלטנו שאנחנו לא רוצים קראווילות ומעדיפים בתים בנויים. השקענו בזה קצת יותר מבחינה כלכלית, אבל זה שווה".
לאחרונה נחנכו בנחל עוז שישה מבנים ראשונים במסגרת הפרויקט. "הבנייה נמשכה שישה חודשים", מציין אילן מורג, "ארבעה מבנים נוספים יהיו מוכנים בעוד חודש".
למה לא קראווילות?
"אנחנו למודי ניסיון של קראווילות. קודם כל מדובר בבעיות תחזוקה מאוד קשות מאוחר יותר. ב-7 באוקטובר זה הוכיח את עצמו שעדיף להתגורר בבתים שבנויים מבטון בבנייה קשיחה על פי הקריטריונים הביטחוניים.
"הפרויקט הזה החל כחלק מה'סל' של מנהלת תקומה לצמיחה דמוגרפית והמשיך עם זה שקק"ל נכנסו לתמונה ולקחו את הפרויקט כתרומה. את רוב הכסף קק"ל השקיעה, כ- 8.7 מיליון שקל, והקיבוץ הוסיף עוד כמיליון וחצי שקלים. זה פרויקט מאוד יפה, בתים מאוד יפים. זה גם היה מאוד מרגש, כי מדובר בבתים הראשונים שנבנו כאן אחרי 7 באוקטובר. זה הפרויקט הראשון שצמח מהקרקע אחרי 7 באוקטובר. ההערכה היא שהפרויקט הזה יאוכלס בשבועות הקרובים".
מהן התחושות כשפרויקט כזה קורם עור וגידים?
"היה מאוד חשוב, שאנשים יראו שמדובר בבנייה חדשה, שיש תקווה. שהולכים לכיוון של צמיחה ולא רק נשארים במה שהיה. זה הוסיף לאנשים במוטיבציה שלהם לחזור הביתה. נכון להיום, כ- 80% מאנשי נחל עוז כבר חזרו הביתה לקיבוץ".
המטרה: להביא משפחות צעירות לקיבוצי הגבולות
"זה פרויקט מאוד מרגש", אומר ל"זמן קיבוץ" ליאור שמחה, מזכ"ל התנועה הקיבוצית, בהתייחסותו לפרויקט המבנים היבילים, "אף אחד לא האמין שהפרויקט הזה הוא אפשרי. זה פרויקט שמתגלגל כשנה וחצי. מרגע שנכנסנו למשרד האוצר עם המצגת של הפרויקט הזה של 'אכסניות הקליטה' לא האמנו שהתוכנית תקרום עור וגידים. כמי שעבד עם משרדי הממשלה לא מעט שנים, האירוע הזה הוא בגדר של נס גלוי.
אנחנו עושים פיילוט בקיבוצי אפס עד שתיים (ק"מ מהגבול) והפרויקט הזה חייב להימשך גם בקיבוצים המרוחקים מהגבול מרחק של שבעה ק"מ. זה נכון גם לגבי קיבוצי הצפון וגם לגבי קיבוצי העוטף. עבדנו מאוד מאוד קשה כדי שזה יקרה. צריך לומר מילה טובה גם לחטיבה להתיישבות, גם למועצות האזוריות ולחשב הכללי ולאגף התקציבים במשרד האוצר ולקק"ל בדרום, שהיו מאוד מעורבים ופרצו את כל תקרות הזכוכית כדי שזה יקרה".
"במקביל לפרויקט הקראווילות יש קמפיין של 'ישראל עוברת לקיבוץ'. המטרה היא להביא משפחות חדשות, צעירות, לקיבוצי הגבולות. התנועה הקיבוצית היא בראש ובראשונה תנועה מיישבת ושכזו פרויקט 'אכסניות הקליטה' הוא פרויקט מדהים כדי להמשיך ולחזק את קיבוצי הגבולות ולהגדיל את התנופה. בעולם של שיוכי הדירות, לולא שכונות הצעירים ואכסניות הקליטה אי אפשר יהיה לקלוט. יש 13 קיבוצים בדרום ו-11 קיבוצים בצפון. לא בכולם יש קראווילות. בחלקם יש שיפוץ של יחידות דיור קטנות. הפרויקט מתנהל בשלבים כאלה ואחרים באותם קיבוצים".
"רגע גדול ומכונן עבורנו, צמיחה מתוך שבר"
לראשונה בתולדותיו מפעיל הקיבוץ מערכת חינוך מלאה – מלידה ועד י"ב. פתיחת בית התינוקות והפעוטון מסמנת צעד נוסף בחזרת החיים לקיבוץ הסמוך ביותר לגבול עם רצועת עזה
לראשונה מזה עשרות שנים נפתח בית תינוקות ופעוטון בקיבוץ כרם שלום, הסמוך ביותר לגבול עם רצועת עזה, בו מתגוררת קהילה מעורבת של דתיים וחילוניים.
בקיבוץ ציינו, כי זו פעם ראשונה שיש בכרם שלום מערכת חינוך מלידה ועד סוף כיתה י"ב, מערכת גיל רך פורמלית וחינוך בלתי פורמלי מכיתה א' עד כיתה י'ב. בית התינוקות החדש בכרם שלום מונה כיום 15 פעוטות. בגן הילדים מתחנכים 21 ילדים. מערכת החינוך בכללותה בכרם שלום מונה כ- 100 ילדים.
"זה רגע גדול ומכונן עבורנו המבטא את הצמיחה מתוך השבר. אחרי כל מה שעברנו ב-7 באוקטובר, החברים שאיבדנו בקרב ולאחר תקופה של כמעט שנתיים פינוי מהבית, בכלל לא מובן מאליו וקשה להבין את גודל השעה" אמרו בקיבוץ. "הצמיחה והחיים החדשים בכרם שלום הם התשובה האמיתית למי שרצה להחריב את הקיבוץ ב-7 באוקטובר. אנו אומרים לאויבינו בראש מורם – אתם באתם להרוס, אנחנו נמשיך לבנות ולפתח".
פתיחת המעון החדש מצטרפת לכך שבשבועות האחרונים נקלטו בכרם שלום שלוש משפחות חדשות ובקרוב עתידה להיבנות בקיבוץ שכונה חדשה.
נחום לנדאו, מנהל קהילה של קיבוץ כרם שלום, אמר, כי "יש רגעים שקשה לך להבין את גודל האירוע ואת גודל השעה. מדובר ברגע היסטורי".
