יבול שיא
הרפת והחלב
גלי הוכמן ברשאי קרדיט אסף רונן 1

צעירים וצעירות משפיעים בקיבוצים – גלי הוכמן ברשאי, בת 36, מקיבוץ פלך 

2 דק' קריאה

שיתוף:

התפקיד שלי 

מנהלת מחלקת חברה וקהילה באשכול רשויות בית הכרם הגלילי. 'האשכול' הינו איגוד רשויות מוניציפליות המפתח ומספק שירותים אזוריים עבור כרמיאל, משגב, מג'ד אל כרום, דיר אל אסד, בענה, נחף, ראמה וסאג'ור.  

איך הגעת לאשכול לתפקיד 

לאחר שנים רבות בעשייה חברתית בעיקר בתחום החינוך, רציתי להרחיב את העשייה ולהשפיע על המרחב הגלילי בו אני חיה. התחום המוניציפלי משך אותי כשדה בעל השפעה אדירה. הצטרפתי ל'אשכול' בתפקיד מנהלת שותפויות, אך עם כניסתי לעניינים היה ברור שאני מפתחת תחום חדש באשכול. בתפקידי אני עוסקת בפיתוח שירותים, תהליכים ושותפויות אזוריות בתחומי רווחה, חינוך, קידום בריאות, קהילה וקידום מעמד האישה.  

מה את אוהבת בעבודתך? 

אני לומדת להכיר את החברה הישראלית כפי שמעולם לא הכרתי, ומצליחה לפתח שירותים ומענים המשפיעים על חיים של אלפי אנשים. אני עובדת עם מגוון תחומים ואנשים: פקידי ממשלה בכירים ויזמים קהילתיים כאחד, ומרגישה שאני מוצאת הרבה שותפים בדרך לבנייה של חברה שוויונית והוגנת יותר.  

מה מרגש אותך בעבודה זו? 

הכול! מכתיבת מכרז להפעלת שירותי רווחה ועד הנחיית 'שולחן עגול' עם נציגים ממשרדים וארגונים שונים. יש הרבה סיפוק בעשייה ולשמחתי רואים תוצאות בשטח: הקמתי שירותים חברתיים ביניהם שירותים לאנשים עם מוגבלויות בחברה הערבית, שירותים לגיל השלישי, הנגשת שירותי בריאות, הקמה של שותפות חינוכית אזורית ועוד.    

מה השאיפות שלך בתפקיד? 

להמשיך בעשייה, לקדם צמצום פערים חברתיים, הנגשת שירותים חברתיים לכלל, בניית תשתיות חברתיות במרחב הגלילי, בניית גשרים בין תחומים, אנשים ומגזרים.   

מוכנה לשתף אותנו באנקדוטה נחמדה מעבודתך?   

האדם הקרוב ביותר אלי בצוות האשכול היא אישה מוסלמית דתית. יתכן ובכל סיטואציה אחרת בה היינו מדברות ומחליפות דעות על העולם היינו נקלעות לוויכוח בכל נושא כמעט. אבל היא חברת אמת. היא לא הערבייה הראשונה שהכרתי, וגם לא החברה הראשונה, אולם בעזרתה נחשפתי בצורה הקרובה ביותר לעולמה, וזאת על אף שאנחנו גרות בשכנות יחסית, אך במרחק עצום מבחינה תרבותית. על אף כל המפריד ומבדיל בינינו, המשותף מתעלה. אנחנו שותפות לתקוות ולשאיפות דומות, לתסכולים והצלחות. חומות גבוהות של חשדנות ודעות קדומות נמסות כשבאמת מצליחים להכיר, לעבוד ולחיות יחד. 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

מרב ביין הגיעה לחולית בתחילת שנות ה-80 לשנת שירות ועבדה בשלחין, אחרי השבעה באוקטובר הגיעה להתנדב בקיבוץ שזכרה לטובה וגילתה מקום עם אנרגיות מיוחדות שהרגיש לה כמו בית, מאז היא לא עזבה אחרי השבעה
5 דק' קריאה
בדרום הארץ, בתוך קיבוץ קטן בשם אורים, פועלת אחת הרפתות הייחודיות בארץ – לא רק בזכות ההישגים המקצועיים המרשימים שלה, אלא בעיקר בזכות האנשים שמרכיבים אותה. כאן, בין הרפתות, השדות והמרחבים, נרקמה קהילה של
התחרות המסורתית של קנט, הקרן לביטוח נזקי טבע בחקלאות, עמדה השנה  בסימן הצדעה לחקלאיות הישראליות, כחלק משנת החקלאיות הבינלאומית עליה הכריז האו"ם *תמונה ראשית: מפרי כפיה נטעה כרם. צילום: נילי ענברי קאופמן התמונה "מפרי
2 דק' קריאה

הרשמו לניוזלטר

השאירו את הפרטים והישארו מעודכנים!

דילוג לתוכן